לפני כשישה שבועות חידש את פניו המדור "תוצרת הארץ", המופיע מדי שבוע בפתח מוסף "הארץ". בין היתר נוספה למדור פינה היתולית בשם "7 דברים ש", שבמסגרתה נמנים "7 דברים" בנושאים שונים, בהתאם לאירועי השבוע. כך למשל הפינה הראשונה מנתה "7 דברים ששמעון פרס לא מבין" וכללה בין היתר את הסעיפים "מה נשים רוצות" ו"מי זה שחר מזרחי".

החל מהשבוע השני לפרסומה של הפינה, נוסף לה אורח קבוע – הבדרן ואיש הטלוויזיה ליאור שליין.

מאז ועד לשבוע האחרון, בכל פעם שהפינה הופיעה במוסף "הארץ", נכלל בה שמו של שליין. שליין נמנה ברשימת "7 דברים שהשב"כ פישל בהם" (לצד "אבטחת יצחק רבין" ו"הפעלת אתר לאטמה"); ברשימת "7 דברים שלא רצוי להעלות לפייסבוק" (לצד "תמונה שלך עם עציר פלסטיני" ו"תמונה שלך עם אמא שלך"); וברשימת "7 דברים שנכון להחרים בעת הזאת" (לצד "המכללה באריאל", "המכולת באריאל" וה"רמזור באריאל").

שליין הוא האובייקט היחיד ששמו שב ונכלל ברשימות האלו שבוע אחר שבוע. ואכן, היחס אליו, הלא-אובייקטיבי בעליל, היה כאל אובייקט: כך ברשימת "7 דברים שאנחנו חושדים שהם גם מזויפים" מצא את עצמו שליין לצד ידוענים אחרים כגון פבלו רוזנברג, גברי לוי וציון ברוך, אולם בעוד שהמדור פיקפק באמינות המבטא של רוזנברג, בתעודת הכוריאוגרף של לוי וב"מיתוס" על אודות ברוך, שליין הופיע כסעיף בפני עצמו. פשוט "ליאור שליין".

מדוע לועג מוסף "הארץ" באופן עקבי לליאור שליין? דב אלפון, עורך "הארץ", הפנה את "העין השביעית" לעורך מוסף "הארץ", שי גולדן. גולדן, שעורך באופן אישי כמה מהפינות במדור "תוצרת הארץ", סירב להשיב לשאלות בעניין זה. שליין, בתשובה לפניית "העין השביעית", ביקש שלא להגיב. אולם בפברואר השנה, בטור ביקורת טלוויזיה שלילי במיוחד על התוכנית "מצב האומה", שהתפרסם גם הוא ב"הארץ", חשף גולדן עצמו את הרקע ליחסו לליאור שליין.

שי גולדן, עורך מוסף "הארץ", בצילום פרסומת לתוכנית הטלוויזיה "מחוברים" בהשתתפותו, המשודרת בימים אלה (צילום: ינאי יחיאל, יחסי-ציבור, הוט)

שי גולדן, עורך מוסף "הארץ", בצילום פרסומת לתוכנית הטלוויזיה "מחוברים" בהשתתפותו, המשודרת בימים אלה (צילום: ינאי יחיאל, יחסי-ציבור, הוט)

לפי תיאורו של גולדן, לפני כשש שנים, אחרי שכתב ביקורת על התוכנית "משחק מכור" ששליין נמנה עם מנחיה, ניצלו שליין ועמיתיו את אחת התוכניות כדי ללעוג למבקר. "הם ערכו החוצה איזה משפט שלי מתוכנית טלוויזיה שבה התארחתי ועשו עליו כמה סיבובים וצחקו מאוד", כתב גולדן. "ממש ציחקקו לעצמם באולפן. זה היה קצת פח בעיני, אבל לא יכולתי לעשות עם זה כלום. והכי מרגיז: בגלל שכולם חשדו בי שיש לי משהו אישי נגד שליין, כי בטח נעלבתי מהבדיחה על חשבוני, לא הייתי יכול לכתוב עליו כלום".

גולדן הצליח להתגבר על החשש ממראית עין של נקמנות: בטור שכתב הוא ליגלג על התספורת של שליין וכתב כי הוא ורעהו להנחיית התוכנית "מצב האומה" אינם מצחיקים "באופן שאי-אפשר להסביר". זו לא היתה הפעם הראשונה שגולדן מתח ביקורת על שליין אחרי שהלה ליגלג עליו.

בבלוג שפתח בסוף 2006 באתר live-blog, שנסגר מאז, כתב גולדן על שליין שהוא "קונדס מטומבל", "רובוט הומור אווילי", "זבוב זבל" ה"מרחף מעל הר של חרא", "נאד מאוס", "דוגמת קצה לטמטום גורף", "דפ"ר רפה שכל לכל הדעות" שצריך "להשתיל מוח" וש"תוכניתו נידונה לכישלון" ("מבלי לצפות בה כלל", הוסיף גולדן, ואף ניבא כי "הכישלון יביא קרוב לוודאי לסוף הקריירה הטלוויזיונית שלו"). נוסף על כינויים אלה, התייחס גולדן בפרוטרוט למראהו החיצוני של שליין והלעיג בגידופים קשים על פניו, על תסרוקתו ואפילו על "מבנה גולגלתו".

בדרך כלל, מערכת היחסים בין מבוקרים למבקרים אינה נגררת לנקמנות פומבית. כשזו בכל זאת צצה, היא תבוא מצדו של המבוקר: דודו טופז שבר את משקפיו של מבקר טלוויזיה שביקר את תוכניותיו. גיא מרוז ניצל שוב ושוב ושוב את טורו הקבוע ב"זמן תל-אביב" כדי לנקום במבקרת טלוויזיה שמתחה עליו ביקורת. במקרה של שי גולדן וליאור שליין, הנקמנות מגיעה דווקא מצדו של העיתונאי, שמנצל את העמודים שהועמדו לרשותו בבמה נחשבת כדי לחבוט מדי שבוע במי שבעבר ליגלג עליו.

יתר על כן: להבדיל מהכינויים המבזים שהטיח גולדן בשליין במסגרת הבלוג שפירסם, ובשונה מהזלזול שהביע שליין כלפי גולדן במהלך התוכנית שהנחה, הלעג המתמשך של מוסף "הארץ" לשליין מתפרסם במדור שאינו חתום על-ידי איש, ובתזמון המנותק לא רק מהתגרות נראית לעין מצד שליין, אלא גם מהתנהלות פומבית אחרת שלו. למעשה שליין כלל אינו מופיע על המסך בחודשים האחרונים. לא משום שהוא הגיע לסוף הקריירה הטלוויזיונית שלו: "מצב האומה", התוכנית ששליין – שהוא גם מנהל מחלקת הבידור של רשת, זכיינית ערוץ 2 – משתתף בה, נמצאת בפגרה לפני שובה לעונה חדשה.