טימוטי מארק ברנרד, לשעבר מתמודד על ראשות המועצה האזורית חבל מודיעין, ישלם לאיש יחסי-הציבור אריאל אייל למעלה מ-100 אלף שקל בגין הוצאת לשון הרע בעיתון מקומי, כך פסק החודש שופט בית-משפט השלום בירושלים, עודד שחם.
ברנרד, על-פי טענת אייל, היה העורך, הכתב ואחד האחראים להוצאתו לאור של מקומון שכונה "חבל מודיעין שלנו", שיצא לאור ביישובי חבל מודיעין. בעמוד הראשון של גיליון מס' 2 של המקומון, ממאי 2008, פורסמה כתבה תחת הכותרת "מועצת חבל מודיעין: חגיגת משכורות עתק לחברים מקורבים וגן עדן לקבלנים".
בעמ' 6 של העיתון פורסמה כתבה תחת הכותרת "כסף מזומן – לכיס היחצן" וכותרת המשנה "איך הפך אייל אריאל, מנהל הקמפיין האישי של שמשון סוסן בבחירות האחרונות, לקבלן מועצה ליחצנות ודוברות המשלשל לכיסו בשנים האחרונות מיליוני שקלים מקופת המועצה – על חשבון משלם המסים".
בכתבה נטען, בין היתר, כי אייל סיפק למועצה שירותים במחירים מופקעים וקיבל עבורם "צ'קים שמנים במיוחד". בהמשך נטען כי עלות העסקתו של אייל כדובר המועצה, יחד עם עלות שירותי הדפוס והפרסום שהוא מספק לה, מגיעים ל-4 מיליון שקל. לטענת אייל, הפרסום היה שקרי ודיבתי. בין היתר טען אייל בפני בית-המשפט כי קיבל באותן שנים מהמועצה האזורית סכום של 868,423 שקל, כולל מע"מ, פחות מרבע הסכום שננקב בכתבה.
בעקבות הפרסום ביקש אייל להילחם על שמו הטוב, אך גילה כי לא ניתן ליצור קשר עם העומדים מאחורי העיתון. "המפרסמים של המקומון ניסו להסוות את עצמם ולהתחבא מאחורי מעטה של אנונימיות, וזאת בכוונת מכוון ובזדון, תוך שהם מפרסמים שמות בדויים של כתבים, מספר טלפון שמהווה תיבה קולית, וכתובת דוא"ל בלבד שאיש אינו עומד מאחוריה, ואיש אינו לוקח אחריות על המתפרסם בעיתון זה", הצהיר בפני בית-המשפט.
אייל פנה לכתובת המייל שמופיעה בעיתון, h.modiin.s1@gmail.com, וניהל תכתובת עם מישהי שהזדהתה בשם "אירית חן". מהתכתובת, שהוגשה לבית-המשפט, עולה כי זו סירבה לחשוף בפניו את זהותה וזהות המוציאים לאור של העיתון, וכתבה לו: "להיות יחצן בקמפיין בחירות ואחר-כך לקבל ג'וב על חשבון זה במועצה זו התגלמות השחיתות הציבורית". עוד כתבה לו: "אתה האחרון שאני אתן לו דין-וחשבון מי אני מה אני".
חברת חקירות פרטית ששכר אייל הצהירה בפני בית-המשפט כך: "חקירתנו העלתה כאמור כי הנתבע 2 הוא הרוח החיה בעיתון וכי הוא מעורב בכל פרטי הוצאתו לאור של העיתון, משלב הדפוס ועד שלב מציאת המפרסמים".
לבית-המשפט הגיש אייל תביעת דיבה בסך 500 אלף שקל, וזיהה את ברנרד כאחד האחראים להוצאת העיתון. ברנרד הכחיש כל קשר לעיתון ולכתבה. גם לאחר שבהוראת בית-המשפט נחשף כי כתובת ה-IP שממנה נעשה שימוש בתא הדואר האלקטרוני היא בבעלות ברנרד ורעייתו, הכחיש ברנרד כי הוא עומד מאחורי הכתבה ואף מאחורי כתובת הדואר האלקטרוני. ברנרד טען כי ייתכן שאחד מתומכיו הפוליטיים פתח את תא הדואר האלקטרוני, תוך שימוש ברשת האינטרנט שלו, שהיתה בלתי מאובטחת.
אייל דרש שתיחשף בפניו תכולת תא הדואר האלקטרוני שנגעה לכתבה הדיבתית. בית-המשפט קיבל את בקשתו והורה לנתבע לעשות כן, אך ברנרד התעקש כי אינו יכול לסייע בכך משום שלא הוא פתח את תא הדואר, וטען כי הוא אינו יודע את הסיסמה. חברת גוגל סירבה לאפשר לתובע גישה לתא הדואר. לצד זאת הודיע ברנרד כי הוא מקבל על עצמו את האחריות על הפרסום, מתוך הנחה שאחד מתומכיו ביצע אותו. כאן הגיעה תפנית שעלתה לברנרד במשפט כולו.
אי-פתיחת תא הדואר האלקטרוני בפני התובע היתה הפרה של צו בית-המשפט, ועל כן הוחלט כי כתב ההגנה של ברנרד יימחק. בנובמבר האחרון, ללא חקירה בבית-המשפט ובלי שנשמעה עדותו של ברנרד, נפסק כי יפצה את אייל בסכום התביעה במלואו – 500 אלף שקל. בקשתו של ברנרד להגיש ערעור נדחתה, אולם בית-המשפט ניאות לאפשר לו לטעון בדבר הנזק והפיצוי הראוי.
לאחר שבחן את טיעוני הצדדים, דחה השופט שחם את דברי התובע כי הפרסום הסב לו נזק ממוני, וקבע כי אייל לא הצליח להוכיח שאיבד לקוחות כתוצאה מהדיבה. "מדובר בפרסום מקומי", קבע שחם. "קשה לייחס משקל רב לטענה כי פרסום כזה היכה גלים מחוץ לתחומה של המועצה האזורית חבל מודיעין והגיע לאזורי הארץ השונים. הדברים אמורים גם נוכח העובדה שהמדובר בפרסום בלתי מוכר (המדובר בגיליון השני בלבד שלו), ובכתבה אשר אינה חתומה על-ידי מאן דהוא".
מנגד קבע שחם כי אכן נגרם נזק כללי לאייל, ואף הדגיש כי היתה בפרסום כוונה לפגיעה בשמו הטוב. בשל כך חייב השופט שחם את ברנרד לפצות את אייל בסכום של 125 אלף שקל, ועוד הוצאות בסך 13,700 שקל (בין היתר עבור ניהול הליך משפטי כדי לקבל נתונים מחברת גוגל והעסקת חוקר פרטי) ושכר טרחת עורך-דין בסך של 12,500 שקל.
ת"א 16789-08