אושרה הבקשה לתביעה ייצוגית שהגישה עמותת קולך נגד תחנת הרדיו קול-ברמה בגין אפליית נשים. השופטת גילה כנפי-שטייניץ, מבית-המשפט המחוזי בירושלים, אישרה אתמול את הבקשה תוך שהיא מבקרת בחריפות את אפליית הנשים בתחנה.

"מדובר באפליה מגדרית בוטה, האוסרת על נשים להתבטא ולהישמע רק בשל היותן נשים, תוך פגיעה בזכותן לכבוד, לשוויון ולחופש הביטוי", כתבה השופטת בהחלטתה. "אפליה כזו, הנעשית על בסיס השתייכותו של אדם לקבוצה מסוימת, פוגעת פגיעה קשה בכבודו של המופלה ומקבעת תחושות של נחיתות חברתית. [...] אפליה כזו פוגעת בציבור הנשים בכללותו, ומעבירה מסר שלילי באשר למעמדן של נשים בחברה".

בית-המשפט: "מדובר באפליה מגדרית בוטה, האוסרת על נשים להתבטא ולהישמע רק בשל היותן נשים, תוך פגיעה בזכותן לכבוד, לשוויון ולחופש הביטוי"

הבקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה לפני כשנתיים, באמצעות עורכי-הדין אסף פינק, נעמי מה-נעים ואורלי ארז-לחובסקי, בעקבות הדרת נשים מתמשכת משידורי תחנת הרדיו החרדית. העמותה ביקשה מבית-המשפט כי יורה לתחנה לשלם למאזיניה פיצוי בסך 104 מיליון שקל.

בתחנה, שיוצגה על-ידי עורכי-הדין מוטי ארד ומירב אליהו, דחו את הטענות שהעלתה עמותת קולך. עם זאת, במקביל החלה התחנה, בתיאום ובהנחיית הרשות השנייה, בתהליך של שינוי לוח השידורים, כך שיאפשר השמעה גם של נשים.

השופטת כנפי-שטייניץ קבעה כי בתקופת השידורים הראשונה של התחנה, לפני שלהי שנת 2011, אז החלה הרשות השנייה לפעול לפתיחת השידורים עבור נשים, "הוכח, לכאורה, כי המשיבה נקטה אפליה פסולה האסורה לפי חוק איסור אפליה".

קול-ברמה טענה בפני בית-המשפט כי התחנה הוקמה כדי לענות על צרכיו של הציבור החרדי-ספרדי, ציבור שבו מקובל שלא להשמיע נשים בציבור. ועדת הרבנים המייעצת לתחנה, כך נטען, קבעה כי השמעת נשים אינה "ראויה" מכוח הכלל "כל כבודה בת מלך פנימה". עוד נטען כי על אף שאין איסור הלכתי מפורש להשמעת נשים, מאזיני התחנה, גברים ונשים כאחד, רואים בהימנעות מכך "הידור מצווה", כלומר הקפדה יתרה וראויה.

השופטת כנפי-שטייניץ דחתה טענה זו. "התחשבות בשיקולי דת וב'הידור מצווה' אפשרית כל עוד אין מדובר בכפייתה של פרקטיקה תרבותית מסוימת במרחב הציבורי, תוך פגיעה בזכויות אדם בסיסיות, בזכות לשוויון ולכבוד", כתבה (ההדגשה כאן ולהלן במקור). "מדיניותה המפלה של המשיבה, על בסיס השתייכות מגדרית-קבוצתית, עומדת בניגוד חזיתי לערכי היסוד האמורים".

בהמשך החלטתה דחתה השופטת גם את הטענה כי איסור השמעת נשים בתחנה תאם את העדפותיהם של המאזינים לה, גברים ונשים כאחד. "גם אם אכן אלה היו פני הדברים", כתבה השופטת כנפי-שטייניץ, "אין בכך כדי להצדיק קיום הסדרים שיש בהם משום אפליה אסורה. כפי שצוין לעיל, בענייננו, אין מדובר בזכותה של קהילה לנהוג בינה לבין עצמה פרקטיקה מפלה, אלא בנהיגת פרקטיקה מפלה במרחב הציבורי, בשידורי רדיו הפתוחים לציבור הרחב.

"[...] זאת ועוד. במדיניות שנהגה בתחנה יש כדי למנוע מנשים השתתפות חופשית ושוויונית בשיח הציבורי המתקיים בכלי תקשורת ציבורי ולמנוע מקהל מאזיני התחנה האזנה לדעותיהן של נשים. יש בה גם כדי לפגוע ביכולתן של נשים ליהנות באופן שווה מן המשאב הציבורי האמור. אשה המאזינה לתחנה אינה רואה עצמה משתקפת באמצעי התקשורת המרכזי של המגזר לו היא משתייכת, וקולה נאלם".

בית-המשפט: "שאלה היא אם פעולות הרשות השנייה והנחיותיה, באופן בו נעשו, קידמו את אכיפת הדין במהירות הראויה"

השופטת כנפי-שטייניץ מתחה ביקורת גם על הרשות השנייה. "שאלה היא אם פעולות הרשות השנייה והנחיותיה, באופן בו נעשו, קידמו את אכיפת הדין במהירות הראויה [...] ייתכן, אם כן, שהיה על הרשות השנייה להפעיל את סמכויותיה ביתר תקיפות כלפי המשיבה שעה שזו הפרה את החוק, תוך הדרת נשים גלויה ומוצהרת", כתבה השופטת.

עם זאת, השופטת קבעה כי מרגע שנכנסה הרשות השנייה לתמונה, ועל אף הטיפול האטי והמתון בהדרת הנשים בתחנה, עומדת להנהלת קול-ברמה הגנה מאחריות נזיקית משום שפעלה על-פי הוראות הגוף המפקח (למעט בשני מקרים שצוינו בהחלטה, שבהם הפרה התחנה את הוראות הרשות וסירבה להעלות נשים לשידור כמרואיינות).

השופטת כנפי-שטייניץ אף חייבה את קול-ברמה בהוצאות ושכר טרחת עורכי-דין בסכום כולל של 50 אלף שקל, אולם לא קיבלה את כל טענות עמותת קולך.

השופטת דחתה את טענת העמותה כי תחנת קול-ברמה המשיכה להפלות נשים גם בשנת 2013, וזאת על סמך בדיקת חברת יפעת, שמצאה כי חרף השינויים בלוח השידורים, נשים בקושי הושמעו בשידורי התחנה.

"אי-אפליית נשים אין משמעותה השמעת גברים ונשים תוך שמירה על שוויון כמותי", כתבה השופטת. "משמעותה היא מתן אפשרות שוויונית לנשים ולגברים להישמע בשידורי המשיבה, מבלי להעמיד חסמים המונעים השמעת נשים".

23955-08-12