לג'ודי שלום-ניר-מוזס יש תוכנית רדיו ברשת ב'. אין לי מושג למה לג'ודי שלום-ניר-מוזס יש תוכנית רדיו ברשת ב': האם היא הוגת דעות חשובה, עיתונאית רבת מעללים, אשת רוח חשובה, מוזיקאית, סופרת, פוליטיקאית? לא, שום דבר מאלה. היא אחותו של נוני מוזס, הבעלים והמו"ל של "ידיעות אחרונות", היא אשה עשירה בזכות עצמה ואשתו של סילבן שלום, שר בממשלת ישראל ועד לא מזמן מועמד מוביל לתפקיד נשיא מדינת ישראל. ב"ויקיפדיה" מכנים אותה "אשת תקשורת". אז אולי זו הסיבה שמדי יום שישי בשעה 11:00 מקבלת ג'ודי שלום-ניר-מוזס אולפן ברשת ב' ומהגגת.

אני בעד הגיגים, ולכן אני בעד התוכנית של ג'ודי שלום-ניר-מוזס. אבל מי שהקשיב לתוכניתה האחרונה (4.7.14) לא היה יכול שלא להתפעל ממונולוג הפתיחה שלה, שהיה מורכב משלושה נושאים אקטואליים שעל הפרק (לחצו על הקישורים לפרטים נוספים): השחיתות במשטרה, המיליארדר שקיבל בסיס צבאי לחגוג בו בת-מצווה לבנותיו, והרומן בין מנהל בכיר בבנק פועלים לעובדת שלו. לכאורה, אין שום קשר בין שלושת הנושאים, חוץ מזה שמגולם בדמותה ובדבריה של שלום-ניר-מוזס, שיובאו להלן בקיצורים הנדרשים.

לנושא הראשון. "אני רואה בכל הכותרות זועקות טלטלה במשטרה בקרוב, ובאיזשהו מקום זה מאוד מקומם אותי, כי בסך-הכל אנחנו כל הזמן בסוג של מחפשים שעירים לעזאזל...", פותחת שלום-ניר-מוזס. "אני יודעת פחות או יותר על מה מדובר פה, יש צו איסור פרסום, מישהו אמר משהו, אף אחד לא יודע מה, הכל פה נראה לי נורא מנופח, ותאמינו לי, עברתי ניפוחים על בשרי ואני מבינה בניפוחים. ואחר-כך אני חושבת על השוטרים, אלו שמטפלים ביומיום בכל הדברים הקטנים, שאנחנו מציקים להם בכל הדברים שיש לנו בעיות איתם, עם כל הלב ועם כל הנשמה. השוטרים האלו שהולכים בירושלים להגן על הר-הבית, השוטרים האלו שיהיו שעות וימים שם ועובדים יום ולילה, שמנסים לפענח פשעים רציחות, לפענח גניבות, לתפוס סוחרי סמים, שעובדים באמת יום ולילה, יום ולילה".

אחרי שתיארה את עבודתם הקשה של השוטרים, מבקשת שלום-ניר-מוזס שנזכור שאין כזה דבר שלמות. "כמו בכל מקום, יש עשבים שוטים. אבל תחשבו על כל אלפי השוטרים האלו שנמצאים ברחובות גם בחום וגם בגשם וגם משתדלים לבוא לעזרתכם בכל דבר, לצד זה שהם כותבים לכם דו"חות, כי זו העבודה שלהם, אבל הדברים האלו הם לא שחורים ולבנים. ואמנם הכותרות הן כותרות ענקיות ואנחנו נורא אוהבים למצוא שעירים לעזאזל, אבל חבר'ה, תחשבו על המשטרה ולא על הבחורה במוקד 100 שטעתה, או פה ושם בעשבים שוטים שנחשפו בזמן האחרון. תחשבו על ציבור ענק של אלפי שוטרים שעושים ימים ולילות, ימים כלילות, למען האזרחים, למעננו, וזה ממש לא קל, אז בואו נהיה פחות ביקורתיים וניקח את הדברים באמת באמת בפרופורציות".

אני מקווה שהפנמתם. כעת, לנושא השני.

"עוד משהו שעיצבן אותי השבוע – חשיפה של יוסי יהושוע ב'ידיעות אחרונות'. ואני חייבת לומר שהתווכחתי איתו, סוג של רבתי איתו על זה בטלפון. איזה מיליונר עשה אירוע במתקן אדם או באחד המתקנים הצבאיים. או.קיי, אז יש פה בעיה. מצד אחד, רבים פונים אליהם ואומרים להם, 'בואו נרכוש ללוחמים ציוד, אין להם ציוד, בואו נרכוש להם'. למשל עכשיו הייתי בבסיס השייטת וראיתי כל-כך הרבה בניינים על שם אנשים טובים ונדיבים שתרמו כספים, שבאמת קצת מקילים על הלוחמים ועל האנשים שמשרתים שם את החיים, וזה קורה בהרבה בסיסים. או.קיי, אז עשו פה... יכול להיות טעות שעשו את האירוע הזה באותו יום של הלוויה הנוראית, אבל הכל עליהום! הכל מבקר המדינה! הכל בדיקות! בסדר, הבנאדם כנראה תרם המון-המון כסף ובזכות הבנאדם הזה שתרם המון כסף, שאין לי מושג מי זה, ובזכות הרבה אנשים שתורמים המון-המון כסף, אז יש חדר כושר, ויש מקלחות יותר טובות".

איפה מתחילה הבעיה? הבעיה, מסבירה שלום-ניר-מוזס, היא שהצבא, צבא הגנה לישראל, זה שמקבל 60 מיליארד שקל מתקציב המדינה, הוא צבא עני. "ואין, אין כסף, אין כסף לצבא. ונורא כיף להיות יפי נפש, שוב אני אומרת, אבל בואו נהיה קצת יותר קצת יותר פלקסיבל, קצת יותר גמישים, ולא לעשות עליהום מטורף על כל דבר. כי באמת המיליונרים האמריקאים האלו... אז פינקו אותו, סבבה, לא בסדר, אולי, אבל ישר מבקר המדינה! ישר לכסח! לא יודעת. לא מקובל עלי... אנשים מנסים לעזור, אז אתה מצ'פר אותם במשהו – בסדר, אף אחד לא מת. זה הכל, זה מה שרציתי להגיד".

אבל כאמור, זה לא כל מה שהיא רצתה להגיד. יש עוד נושא אחד.

"ולסיום עוד פרשה שבכיר בבנק פועלים שהתפטר לאחר שניהל רומן עם מישהי שעבדה אצלו... היא אמנם עבדה אצלו, אבל היה פה סיפור אהבה מאוד גדול. ששאלו אותם בבנק אם זה רומן, אז הם אמרו לא, אז הבנק לא יכול היה לעשות שום דבר להעביר אותה מתפקידה. אבל גם כן, חבר'ה, נראה לי שעם כל החוקים ועם כל הבעיות האלה, אל"ף, רוצחים את הרומנטיקה... איפה אנשים מכירים בסך-הכל? מכירים במקומות עבודה, מכירים בצבא, מכירים נגיד בבית-חולים, כמה רופאים ואחיות התחתנו? היום זה מפחיד, זה לא יכול לקרות, בגלל זה אנשים נשארים רווקים עד גילאים מאוד-מאוד מאוחרים".

על אף החשיבות של נישואים בגיל מוקדם, זה אינו הנושא שטורד את מנוחתה של שלום-ניר-מוזס. הנה הנושא:

"הדבר שאותי יותר מטריד זה שאני לא מכירה כמעט אף מנהל, אף שר, אף מנכ"ל, שייקח לעבודה עוזרת צמודה, דוברת צמודה, אני לא מכירה, לא מכירה. כל מי שאני מדברת איתו לא מוכן לשמוע על הדברים האלו. ומי אוכל אותה? מי אוכל אותה בסוף!? רק הנשים. חבל. אז אם יש דברים שהם לא בסדר, כמובן שאסור שהם יקרו, אבל לדעתי באיזשהו מקום אנחנו זורקים את התינוק עם המים ואנחנו הנשים תפגענה הכי הרבה. וחבל".

אז מה למדנו מכל הפרשות האלו אליבא דשלום-ניר-מוזס? למדנו שהעובדה שהציבור מזדעזע מכך שעורך-דין בכיר מבקש שוחד מחשוד כדי שהוא, עורך-הדין, יוכל להעביר אותו לאנשי משטרה שבתמורה יסגרו לחשוד את התיק, זה פויה. זו ביקורתיות! תפסיקו להיות ביקורתיים! אתם יודעים כמה קשה עובדים השוטרים?! אתם יודעים? אז יש כמה עשבים שוטרים או שוטרים שהם עשבים או משהו כזה. נו אז? אין שלמות. והם עובדים נורא קשה. בשביל מי? בשבילכם! אז חבר'ה, בואו.

לגבי הבת-מצווה. נו, הנה עוד פעם. אז קצת צ'יפרו מיליארדר. אז מה? אז הפכו בסיס צבאי לאולם שמחות. מה קרה? הבנאדם תרם הרבה והצבא עני ואין כסף, אין. אז חגגו בבסיס צבאי ואיימו על החיילים שאם הם יצלמו באירוע ישלחו אותם לכלא. אז מה? מישהו מת? העיתוי לא היה משהו כי זה קרה ביום של ההלוויה, שזה חבל, אבל חוץ מזה, מה קרה? מה קרה?!

ולגבי העניין הזה עם בנק פועלים, טוב זו ממש הגזמה. מדובר בשני אנשים שהתאהבו. אהבה! גם אהבה זה אסור? אז הוא קידם אותה לתפקיד בכיר. נו, אז? מה קרה? הבנאדם מכיר אותה מקרוב, מכיר את האיכויות שלה, אז הוא קידם אותה. מה קרה? כל הביקורת הזו גורמת לזה ששרים, ואני מכירה שרים, לא רוצים עכשיו לשכור עוזרת צמודה. אתן קולטות כמה עבודות הפסדתן עכשיו עם כל הביקורתיות הזו? עוזרת צמודה! או דוברת צמודה! מישהי שצמודה איכשהו למישהו חשוב ועכשיו אין יותר. נגמר. זהו. אין. ולמה? כי כל הזמן ביקורת. ביקורת, ביקורת, ביקורת. עליהום. ישר חקירה, וישר מבקר המדינה. מה קרה?

הטיעונים של שלום-ניר-מוזס עדינים ומתוחכמים כמו תעמולה סובייטית. שלום-ניר-מוזס מגיעה עם המטען האישי שלה (אשת שר שהיה תחת חקירה בשל חשד להטרדה מינית), המטען הכלכלי שלה ("התקשרתי לכתב ורבתי איתו"), והמטען המעמדי שלה ("ודאי פנו אליכם לתרום כסף להקים חדר כושר"), ומטיפה לעם הנבער מדעת שיפסיק כבר עם הביקורתיות הזו.

זה לא קול-ישראל מירושלים, זה קול ההגמוניה מפי הדוברת הרשמית של האליטה. כל זה היה חמוד ומשעשע (לא) אם היה מדובר בכסף הפרטי של שלום-ניר-מוזס שהיה מממן את זמן השידור ואת האולפן ואת הטכנאי ואת המפיק. אבל לא. היא משדרת מקול-ישראל. אותו קול-ישראל שהוא השידור הציבורי שהעובדים מבקשים כעת שנתגייס למענו, כי השידור הציבורי הוא שלכם ובשבילכם.

אני לא יודע מה אתכם – אני השתכנעתי.