לפני כחצי שנה הוגשה לכמה בתי-משפט ברחבי הארץ סדרה של בקשות לאישור תביעות ייצוגיות. שלושה קווים משותפים לבקשות הללו: בכולן אחד התובעים הוא אמיר ענאקי, בכולן מייצג את התובעים עו"ד חיים כפיר, וכולן עוסקות במודעות לפרסום שירותי מין בעיתונות.

"אני יהודי מאמין, שומר תורה ומצוות, בשנות העשרים לחיי, סטודנט, מובטל, המתגורר בבית הורי בגדרה", מתאר את עצמו ענאקי בתצהיר שהוצמד לתביעה נגד החברות רשת שוקן בע"מ, השקמה הוצאה לאור בע"מ, עיתונות-מקומית בע"מ, הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, ועמוס שוקן ורחל אידלמן, מבעלי החברות הללו.

"ביום 17.5.11", נכתב בהמשך התצהיר, "תוך שעסקתי בחיפוש מודעות 'דרושים' בעיתונים שונים, נתקלתי בגיליון מס' 1287 של השבועון 'השקמה' מיום 4.5.11, שהיה מונח בסלסלה בסלון בית הורי. עילעלתי בשבועון הנ"ל והזדעזעתי לגלות כי בעמ' 20 בו, ב'לוח השקמה', מופיעות מודעות המציעות שירותי מין/מסאז'/ספא/אלטרנטיבי, בלא שצוין בשום מקום בשבועון כי הוא מכיל תכנים העלולים לפגוע ברגשותיהם של קטינים וקטינות, ו/או בנשים, ו/או בשומרי מסורת ו/או כל אדם אחר.

"נגעלתי ונדהמתי מנוסח המודעות כאמור בשבועון, וגמרתי אומר בלבי לברר האם אכן המדובר בפרסום מכוון, אודות שירותי מין חלילה". כדי לברר זאת, ענאקי מצהיר כיצד התקשר למספר שראה באחת המודעות ("חדש בראשון-לציון!!! מסאז' מדהים. מרגיע, משחרר וייחודי"), ונוכח לתדהמתו "כי אין המדובר כלל ועיקר במסאז' ללא מין, אלא שהמדובר בפרסום מטעה, ישיר, בוטה ומקומם, בדבר שירות הכולל מגע מיני, הניתן על-ידי בחורה 'גבוהה, חטובה ובלונדינית', הכולל 'סקס' ו'מציצה' תמורת 200 שקל לעד 40 דקות".

תצהירו של ענאקי כולל תמליל מלא של השיחה שביצע למספר שפורסם כדי לעמוד על טיב השירות שמציע בית-העסק. בהמשך התצהיר מתאר ענאקי כיצד נתקל במודעה נוספת ("חדש חדש!! בבת-ים מסאז' מפנק ומשחרר!!!"), התקשר למספר שהוצג בה ונוכח לדאבונו כי שוב אין מדובר בעיסוי לשמו, אלא בהצעה לשירותי מין. גם התמליל המלא של שיחה זו נכלל בתצהיר.

"עקב החשיפה למודעות הנ"ל", מצהיר ענאקי, "ומשהתחוור לי כי המדובר במודעות המציעות שירותי מין כאמור, ושיש בהן כדי לפתות קטינים ולשדלם לקבל שירותי מין בתשלום, ומתפרסמות בשבועון 'השקמה' שהוא כ'בן בית' בבית משפחתי, שהינה משפחה דתית שומרת תורה ומצוות, אפפו אותי תחושות גועל, תסכול, כעס, השפלה ואי-נוחות בלשון המעטה, חשתי מרומה ונבגד על-ידי המשיבים, שעה שנתתי בהם אמון, כשלא העליתי בדעתי כי השבועון עלול להכיל תכנים מיניים פסולים מעין אלה, ולא עשיתי דבר לשם מניעת כניסתו לביתי, והיא מצדה פגעה ברגשותי, ניצלה את תמימותי, הוליכה אותי שולל, שמה למרמס את אמונתי לשם עשיית עושר על גבי, והסבה לי בכך עוגמת נפש עצומה".

ענאקי מעריך את הפיצוי הראוי לפגיעה ברגשותיו ב-500 שקל ומבקש בסך-הכל, במסגרת התביעה הייצוגית, 290 מיליון שקל. סכום זה אמור, לפי חישוב שמפרט ענאקי בתצהיר, לשקלל את סך הפגיעות של קוראי העיתון ממודעות שירותי המין המתפרסמות בו.

בקשות דומות לאישור תביעות ייצוגיות, כמעט זהות, הוגשו נגד "מעריב" בשל מודעות במוסף "עסקים" ובמקומון "זמן חיפה" (תביעה בסך 342 מיליון שקל), ידיעות-תקשורת בשל מודעות במקומון "ידיעות חיפה והמפרץ" (320 מיליון שקל), חברת גל-גפן בשל מודעות בשבועון "גל גפן" (270 מיליון שקל), חברת קול-הכפר בשל מודעות בשבועונים שונים שהיא מוציאה לאור (175 מיליון שקל), וחברת ערב-ערב-באילת בשל מודעות במקומון האילתי בשם זה (45 מיליון שקל).

"מזה שנים שהנתבעים מנצלים את העדר האכיפה של המשטרה, וממשיכים לפרסם, בניגוד לחוק, פרסומים אסורים בדבר שירותי מין ו'עיסוי', תוך פגיעה ממשית בזכויותיו וברגשותיו של הציבור, ובכלל זה פגיעה בקטינים וקטינות, נשים, שומרי מסורת ושאר 'עמך ישראל'", נכתב בתביעה נגד "הארץ". "[...] נבחרי הציבור, חברי ועדות הכנסת ומומחים בנושא זועקים לשמים, אולם העיתונים ממשיכים לפרסם, מתוך רדיפת בצע כסף ועל דרך של רמיסת זכויות הציבור כולו. [...] וודאי כי המשיבים ימשיכו בדרכם הנלוזה ויגרפו לכיסיהם הון מדי שבוע, על חשבון רגשות המשיבים, על חשבון הנשים המנוצלות ועל חשבון רגשות הציבור כולו. בית-המשפט יתבקש לומר את דברו על מנת שהמשיבים יבינו, הפעם, כי הפרת החוק אינה משתלמת".

עוד טוען התובע כי "השבועון 'עושה יד אחת' עם סרסורי הזנות, בעלי הדירות הדיסקרטיות נותני שירותי המין, על מנת להוליך שולל את ציבור קוראי השבועון ולהטעותם לחשוב שמדובר כביכול במודעה לגיטימית וחוקית של שירות 'ספא' או 'אלטרנטיבי', קרי – מסאז' ללא מין, כשבעצם ידוע לכולם, ובכלל זה לשבועון ומנהליו, ולבטח לסרסורי הזנות, כי המדובר ב'אותה הגברת בשינוי אדרת'".

לדעת התובע, "לו היתה הנתבעת עורכת בדיקה מינימלית, לאור העובדה כי נוסח המודעות אותן היא מפרסמת יותר מאשר מעורר חשד, בלשון המעטה, הרי שהיתה מגלה על נקלה כי המדובר בשירותי מין. חרף זאת, בחרה המשיבה 'לעצום עיניים', להמשיך ולשלשל לכיסה את דמי הפרסום, ללא בדיקה של העומד מאחוריהן, תוך התעלמות מוחלטת מרגשותיהם של המבקשים ושל הקבוצה".

"הארץ": עניינן של המודעות בשירותים לגיטימיים של ספא

האיסור לפרסם שירותי מין נובע מסעיף 205ג בחוק העונשין, הקובע כי "(א) המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שישה חודשים". בסעיף נכלל הסייג הבא: "(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על פרסום בדבר מתן שירותי זנות, אם התקיימו בו כל אלה: (1) עניינו אך ורק מתן שירותי זנות; (2) הוא התפרסם בנפרד מדברי פרסום אחרים; (3) הוא נמסר לאדם רק לפי בקשתו; (4) סומן בו, בצורה בולטת, כי מטרתו היא לפרסם שירותי זנות".

בשנת 2004, בפסיקה תקדימית, הכריע בית-משפט שלום בתל-אביב–יפו בעניין מדינת ישראל נ' רשת שוקן בע"מ ואח' ומצא כי שבועונים ברשתות המקומונים של "הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" ומנהליהם עברו על סעיף זה בחוק. הנאשמים הורשעו וחויבו בקנס, ופסק הדין הפך לקו פרשת מים. מבחינת העיתונים, מאז מתן פסק הדין הם מקפידים הקפדה יתרה שלא לפרסם מודעות המציעות שירותי זנות. לעומת זאת, מבחינת פעילות למען זכויות נשים, כגון ח"כ זהבה גלאון או רוני אלוני-סדובניק, העיתונים אינם עושים די והמודעות ממשיכות להתפרסם תחת שמות קוד שונים.

נכון לרגע כתיבת שורות אלו, הוגשו לבית-המשפט תגובות מטעם הנתבעים בכמה מהתביעות בלבד. כל נתבע מדגיש נקודות חולשה שונות בטענות התובעים, ובמקביל מציג שיטות שונות שהוא נוקט כדי למנוע בפרסומיו הופעה של מודעות זנות.

הוצאת עיתון "הארץ", למשל, מדגישה בתגובה שהוגשה מטעמה לבית-המשפט כי היא "אינה מקבלת לפרסום מודעות המציעות שירותי זנות" מאז פסק הדין של שנת 2004. עם זאת, בתגובה מודגש כי "הדין אינו אוסר על פרסום שירותי מין, בין באופן מפורש ובין באופן מרומז. האיסור הקיים בין מתייחס אך ורק לאיסור פרסום בדבר שירותי זנות".

לדעת "הארץ", "מודעות שמציעות 'מסאז' מכל הלב!! בשקט מרגיע מפואר יוקרתי וברמה' או 'לנטה ספא מסאז' מפנק ומרגיע, שמנים חמים – ג'קוזי במקום מפואר' או 'בבת-ים!! עיסוי מקצועי ברמה גבוהה (ללא מין)', כמו גם מודעות נוספות שנוסחן דומה, [...] הינן מודעות לגיטימיות לחלוטין. עניינן של המודעות בשירותים לגיטימיים של ספא, מסאז' וטיפולי גוף אלטרנטיביים אחרים. במודעות אלו אין כל הצעה או רמז לשימוש בגוף האשה לצורך סיפוק התאווה המינית. ממודעות אלו אפילו לא ניתן לדעת אם נותן השירות הוא גבר או אשה. כידוע, מסאז'ים ועיסויים ניתנים הן על-ידי גברים והן על-ידי נשים".

עוד טוענים פרקליטי "הארץ" כי "כל ניסיון לטעון כי המלים 'ספא' או 'מסאז'' או 'עיסוי' מהוות מעין מלות קוד לשירותי זנות הינו מופרך לחלוטין, ויש בו כדי להטיל כתם ודופי, ללא כל בסיס, על נותני שירותים רבים בתחום זה ועל אוכלוסייה עצומה שצורכת שירותים אלו".

לצד זאת, מודגש בתגובה כי החברה המוציאה לאור את המקומונים של "הארץ" "הנהיגה מדיניות מחמירה ביותר, כדי לנסות למנוע פרסום של מודעות שמה שעומד מאחוריהן הוא מתן שירותי זנות, וזאת גם במקרים שבהם נוסחן של המודעות המוזמנות לא נחזה ככזה שמטרתו לספק שירותי זנות, אפילו לא מעורר חשד שכזה". לפי הנתבעים, "המשיבה 1 פוסלת מראש, ללא כל בדיקה נוספת, כל הזמנה לפרסום מודעה הכוללת מלים שמעוררות חשד למתן שירותי זנות כגון 'אירוח' או 'בקצב שלך' או 'פינוק מהסרטים' וכו'".

נוסף על כך, החברה דורשת ממזמיני המודעות להציג בפניה תעודה המעידה על הכשרה מקצועית בעיסוי או טיפול אלטרנטיבי ומחתימה אותם על הצהרה שלפיה בית-העסק שלהם "אינו מספק שירותי מין מכל סוג שהוא. [...] כמו כן אנו יודעים ומסכימים לכך שעיתון 'השקמה' רשאי באופן חד-צדדי ועל-פי שיקול דעתו הבלעדי להסיר כל מודעה במקרה שיתעורר אצל העיתון חשש כי מדובר במודעה למתן שירותי מין כלשהם, וזאת ללא כל החזר כספי או פיצוי". לתגובה של "הארץ" מוצמדות התעודות שהציגו בעלי העסק שפירסמו את המודעות נשואות התביעה, וכן עותקים מההצהרה שעליה חתמו ולפיה הם אינם מספקים שירותי מין.

אם לא די בצעדים אלה, לפי "הארץ", "נציג מטעם העיתון מתקשר למספר הטלפון שמופיע במודעה המוזמנת לפני פרסום המודעה. במסגרת שיחה זו נשאל הדובר או הדוברת שהשיבו לשיחה שאלות ביחס לטיב השירותים המסופקים. רק בסיום השיחה מזדהה הנציג כי הוא פנה מטעמו של העיתון. בנוסף, נציגים של העיתון מתקשרים מעת לעת באופן מדגמי ואנונימי לחלק מהמודעות שפורסמו, על מנת לעמוד על טיב השירותים המסופקים.

"עם זאת", נכתב בתגובה לתביעה, "המשיבה 1 אינה יכולה ואינה אמורה להחליף את משטרת ישראל או להקים ולנהל מערך של חקירות פרטיות, על מנת לרגל אחר מפרסמי המודעות ולבלוש אחריהם. ייתכן שלעתים ישנם מזמיני מודעות שמצליחים להסתנן פה ושם, ותחת כסות של מודעה לגיטימית לחלוטין, מנסים לפרסם דרכי קשר לנותני שירותי זנות. לא ניתן לצפות מהמשיבה 1 כי תצליח תמיד, ובאופן הרמטי, למנוע פרסום מצד מי שעוסק בשירותי זנות. הכמות הזעומה של הראיות שהובאו על-ידי המבקשים בבקשת הייצוג בהקשר זה מדברת בעד עצמה, ואף מעידה על הכלל".

במקביל, פרקליטי "הארץ" מיידעים את בית-המשפט במסגרת תגובתם כי התובע הגיש תביעות זהות כמעט לחלוטין נגד כלי תקשורת אחרים. "כפי שעולה מחלקן של בקשות הייצוג האמורות", נכתב, "המבקש 1 איתר באזור הרלבנטי לאותה בקשת ייצוג אדם נוסף שמתגורר באותו אזור, על מנת לנסות ולעקוף באופן מלאכותי את המכשלה הנובעת מאי-קיומה של עילת תביעה אישית בידו. דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם: המבקש לא 'נדהם' ולא 'הזדעזע' מהמודעות שפורסמו בעיתון 'השקמה', אשר אין כל אפשרות להיפגע מהן, אלא ניסה וחיפש ליצור באופן מלאכותי עילת תביעה מיומרת, בבחינת יש מאין".

"מעריב": בדיקה למניעת "הסתננות" של מודעות אסורות

כאמור, כמה מכלי התקשורת האחרים שנגדם הוגשה תביעה דומה טרם הגישו תגובותיהם לבית-המשפט. מבין אלה שהגיבו, לא כולם מציגים שיטה כה סדורה למניעת פרסומי מודעות זנות. לתגובה שהוגשה מטעם חברת קול-הכפר עיתונים מקומיים בע"מ מצורף תצהיר מטעם אליעזר דובדבני, הבעלים של החברה. "מעולם לא פירסמנו שירותי מין ו/או זנות שהמבקש מייחל לייחס להם", הוא מצהיר.

לגבי מאמצי החברה למנוע פרסומי מודעות זנות, מצהיר דובדבני כך: "כבר בשנת 2004 פעלתי למתן הנחיות מפורשות לעובדי החברה וכן למשרדי פרסום חיצוניים בדבר איסור מוחלט של פרסום מודעות המציעות שירותי זנות ו/או אירוח, ובכלל זה איסור קבלת פרסום ואישור פרסום בפועל של מודעות הכוללות מלים ו/או רמיזות ו/או קונוטציה העשויות להתפרש ככאלו המציעות שירותי מין".

לתצהירו מצורף דף ההנחיות שהועבר בעקבות פסק הדין משנת 2004. "הנדון: סטטוס מודעת אירוח", נכתב בראשו. בהמשך כתוב כך:

"1. לאור פסיקת בית-משפט השלום בדבר מודעות אירוח וזנות להלן הנחיות לטיפול. 2. ההנחיות: לא יופיעו מודעות לזנות ו/או אירוח בעיתוני 'הקולים' – דיוור ישיר (מדורים 'אירוח' + 'מסאז'). מדור שידוכים במקומונים ימשיך להתקיים ויהיה מנוטרל לחלוטין מזנות [...] אסור כלל במודעות: א. סקס. ב. סאדו-מאזו. ג. פורקן. ד. מין. ה. הרפיה. ו. ביתך/מלון. ז. כל קונוטציה למלכות ועבדים. [...] 3. לטיפולכם".

בשונה מתגובת "הארץ", בתגובה שהגישו באי-כוחו של "מעריב" אין התייחסות להבדל בין פרסום "שירותי זנות" לפרסום "שירותי מין". יחד עם זאת, גם ב"מעריב" מצהירים כי החברה "אינה מתירה פרסום של מודעות למתן שירותי זנות, ונוקטת בכל האמצעים הסבירים (ואף למעלה מכך) במטרה להבטיח כי מודעות למתן שירותי זנות לא 'ישתרבבו' ו'יסתננו' לעיתוניה במסווה של מודעות תמימות".

"מעריב" מצהיר כי "כבר בשיחה הטלפונית מבהירים עובדי המשיבה למפרסם כי המודעה תפורסם בליווי המלים 'ללא מין'". כמו כן ננקטים האמצעים הבאים: "החתמת המפרסם על הצהרה בדבר אי-מתן שירותי מין על-ידו; קבלת העתק צילומי של תעודת הזהות של מפרסם המודעה; עריכת בדיקה עצמאית של מספרי הטלפון העתידים להתפרסם במודעה (הן בחיוג אנונימי אליהן, והן, במהלך השנה האחרונה, גם בחיפוש אחר מספרי טלפון אלה במנוע החיפוש של google); עריכת בדיקה של תוכן המודעה העתידה להתפרסם".

לפי "מעריב", "שש המודעות נשוא התובענה ובקשת האישור הן מודעות שפורסמו בהקשר של רפואה אלטרנטיבית, והציעו שירותי מסאז' (עיסוי) שונים. נוסח המודעות מעלה כי קשה וכמעט בלתי אפשרי להתחקות במאת האחוזים אחר טיבם האמיתי של השירותים המוצעים במודעות (האם שירותיהם לגיטימיים הם אם לאו), אף לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה שמתבצעת ב'מעריב' בעקבות הכרעת הדין ב'פרשת שוקן' [הכוונה למשפט שהוכרע בשנת 2004], בדיקה אשר נועדה למנוע 'הסתננות' של מודעות אסורות לתוך עיתוני 'מעריב'".

לפי תשובת "מעריב", "מיד לאחר מתן הכרעת הדין ב'פרשת שוקן', ומתוך ראיית חשיבות הנושא, פעלה 'מעריב' לחידוד ההנחיות בדבר איסור פרסום מודעות לשירותי זנות". בין היתר מצוטט "דף הנחיות" שהוציא היועץ המשפטי של 'מעריב', עו"ד מאיר בלייך, באפריל 2005:

"1. יש לזהות את מוסר המודעה, להבהיר לו ש'מעריב' אינו מקבל מודעות למתן שירותי זנות, לוודא עימו שהמודעה אינה כזאת, ולהחתים אותו על התחייבות ולפיה אין מדובר במודעה למתן שירותי זנות.

"2. עם מסירתה של מודעה חדשה ובטרם פרסומה יש לטלפן לכל המספרים המופיעים בה ולוודא שאין מדובר במתן שירותי זנות.

"3. רק לאחר שהבדיקה האנונימית נעשתה והמענה היה לשביעות רצון העיתון – תפורסם המודעה.

"4. מודעות יפורסמו ללא ביטויים שיש בהם כדי לרמוז על שירותי זנות כגון: יפהפייה, מסאז' מפנק ומשחרר, פרטי או דיסקרטי.

"5. מדי שבוע בשבוע תיעשה בדיקה טלפונית אנונימית אקראית ל-10% מן המודעות שאושרו לפרסום. בנוסף לכך, כל מודעה שיכול להיווצר ספק בקשר לסוג השירות המוצע על-פיה תיבדק פעם נוספת מעבר לבדיקה האקראית.

"בנוסף יש להוסיף סעיף למסמך שעליו חותמים מוסרי המודעה (ובו הם מצהירים שאין מדובר במתן שירותי זנות), ולפיו הם יודעים ומסכימים לכך ש'מעריב' רשאי באורח חד-צדדי ועל-פי שיקול דעתו הבלעדי להסיר כל מודעה במקרה שהתעורר אצל העיתון חשש כי מדובר במודעה למתן שירותי זנות, וזאת ללא כל החזר כספי או פיצוי".

לדעת "מעריב", התביעה נגדם אינה אלא "דוגמה מייצגת לשימוש לרעה שעושים בעלי דין בכלי רב-העוצמה של התובענה הייצוגית. [...] חוסר תום הלב של המבקשים זועק לשמים בשים לב לעובדה שנערך על-ידם חיפוש ממוקד בעיתוני 'מעריב' במטרה לנסות ולייצר עילת תביעה יש מאין; ואולם, החיפוש הממוקד כאמור היה, למצער, רשלני, ולא עולה כדי הבדיקה, המחקר ושיקול הדעת המעמיק שנדרשים מתובעים ייצוגיים על-פי ההלכה הפסוקה".

זאת ועוד, "לא המודעות עצמן הן שגרמו לנזק הנטען והמוכחש", נכתב בתשובה, "כי אם בדיקת מספרי הטלפון שפורסמו במודעות וגילוי העובדה שמאחוריהן עומדת, לכאורה, הצעה למתן שירותי זנות. ניתן לשער כי הקורא הסביר – שאינו מגיש תביעות ייצוגיות סדרתיות דוגמת המבקשים – לא עורך כלל את הבדיקה אותה ערכו המבקשים, כדי לדעת אם מודעה או שתיים המתפרסמות בקרב עשרות ומאות מודעות הלוח של 'מעריב' הן מודעות למתן שירותי זנות אם לאו".

טרם הוכרע אם לאשר את התביעות כייצוגיות.

33442-05-11

43473-05-11

43891-05-11

48678-05-11

1861-06-11