העיסוק העיתונאי בדמותו של אסי דיין המנוח גווע זה מכבר, אך עדיין נמשך העימות בין הרכילאית ליאורה גולדנברג-שטרן, בעלת המדור "ליאורה" ב"סופהשבוע", לבין בן-דודו של דיין, יהונתן גפן, בעל טור ב"הארץ". העימות, המתנהל מעל דפי העיתון ובפייסבוק, עוסק באפיזודה שהתרחשה בשולי פטירתו של דיין.

על העובדות אין כמעט ויכוח. גפן האשים את גולדנברג-שטרן בדיווח שגוי שנבע מרשעות, אחרי שכתבה שגפן לא טרח לבטל את הופעתו בצוותא ביום מותו של דיין, כי "משפחה משפחה… אסי בטח היה מבין". גפן הבהיר שהמופע התקיים דווקא לבקשתו של הבן, ליאור דיין, שהציע להקדישו לאביו. בסוף-השבוע שלאחר מכן התנצלה גולדנברג-שטרן בטורה וכתבה כי נודע לה על הסכמת המשפחה רק אחרי סגירת הגיליון.

מתוך פרסומת לעיתון "סופהשבוע"

אלא שיום לפני הופעת המדור שבו התפרסמה ההתנצלות, התפרסם ב"הארץ" מאמר ארסי במיוחד של גפן, שכרך את גולדנברג-שטרן עם גדעון לוי (שכתב ב"הארץ" על משפחת דיין כמטפורה להידרדרותן של "הציונות ומדינת ישראל"). גפן קבע כי השניים הם "פושעי שנאה רפי שכל". את "סופהשבוע" שבו כותבת ליאורה (שאליו גלו רבים מאנשי "מעריב", מקום משכנו הקודם של טורו של גפן) כינה "נידחון".

מכאן הפך העימות משכשוך בצתי למשהו אחר. גולדנברג-שטרן לא הסתפקה בגידופים נגדיים והוסיפה להם איום. "לא אכביר מלים כי אני מחכה עם נשק יום הדין לבוקסה נחמדה שאקדיש לך בשבוע הבא, שתכלול סיכום קטן על מה שאני חושבת עליך פלוס תיאור ותיעוד של מספר שיחות שהיו לי איתך", כתבה בדף הפייסבוק שלה, וחתמה בהבטחה ל"קטיושה מיוחדת עם חומר טוב, אמיתי ומקורי...".

את הבטחתה פרעה בשישי האחרון במסגרת מיוחדת במדורה, כשבין השאר היא מתוודה שגנזה בעבר כמה סיפורים על גפן:

כך או כך, גפן לא מותיר לליאורה ברירה אלא לנצל את דפי ה'נידחון' המדובר כדי להזכיר לו את הפעמים הרבות שבהן נמנעה, מתוך טוב לבה, מפרסום אייטמים מביכים על אודותיו, בהם תקרית שהתרחשה בטיסת אל-על מארצות הברית לישראל, שבה נקלע גפן לקרב צעקות וגידופים עם אחד הנוסעים, לא בדיוק שומר חוק וסדר, שהבטיח להמשיך למרר לו את החיים. או הפעם ההיא, כאשר ליאורה התכוונה לחשוף את הצרות הכספיות שבהן שקעה חברתו הקרובה, שלגמרי במקרה איישה אז גם את תקן המאהבת של חבר טוב אחר שלו, מפורסם בפני עצמו. גפן התקשר אז לליאורה והתחנן שתימנע מהפרסום כדי להגן על השניים. גם אז ליאורה, 'פושעת השנאה', נענתה לבקשתו מטעמים הומניטריים".

האם גפן היה קורבן להתנהגות אלימה של עבריין באותה טיסת אל-על, או שמא הוא עצמו התנהג שלא כיאות? גולדנברג-שטרן לא מפרטת, רק משאירה אצל הקוראים תחושה של סוד גדול שהיא מצפינה ליום סגריר. ומה העניין הציבורי בצרות הכספיות של חברה של חבר של גפן? גולדנברג-שטרן לא מגלה. הנמענים של הטור אינם הקוראים שקנו את העיתון – יש לו נמען אחד, אחר, גפן. והוא הרי יודע במה מדובר.

גולדנברג -שטרן לא כתבה את הטור כדי ליידע את הקוראים, אלא כדי להגיש לגפן תזכורת בריונית על כוחה כעיתונאית. אני יודעת עליך דברים שיביכו אותך, ואם לא תתנהג יפה – כולם יידעו. "ביום מן הימים", היא חותמת, "ליאורה תשלוף מהכספת את הסוד החדש והטרי של גפן, שנכון לעכשיו היא שומרת לעצמה. אם כבר פשע שנאה, אז לפחות שתהיה סיבה טובה לשנוא".

לא ברור מי העורך שאישר לשורות הללו לרדת לדפוס, ומעניין מה הוא חושב על כך שמשתמשים בעיתון לחיסול חשבונות, ועל עיתונאית ששומרת במגירה חומרים מביכים ומנפנפת בהם באיום פרסום מול מי שהרגיז אותה. מי יודע, אולי גם עליו יש לליאורה סיפורים.