בשבוע שבו הודיעה קבוצת "הארץ" על מכירת מניותיה בחברת וואלה, נראה אבי משולם, העורך הראשי של האתר, רגוע למדי. "אף אחד מאיתנו לאורך השנה האחרונה וגם אתמול בבוקר לא קם מזיע ואמר, 'אין לי מה לשים בליין-אפ החל מבעוד יומיים'", הוא אומר בראיון ל"עין השביעית".
להערכתו, גם כיום, כשכל מגוון התכנים שיוצאים מ"הארץ" עומדים לרשותו, שיעורם באתר אינו עולה על 10%. "התלות שלנו בהם כבר לא קיימת, ולא כי הם חלילה עושים מוצר לא טוב, אלא כי לנו יש מוצר אינטרנטי עם סוג עשייה מסוים, עם דדליינים אחרים לגמרי", אומר משולם. "למערכת יש קצב משלה, ויש לה עדיפויות משלה, ויש לה אג'נדה משלה, וזה טבעי. זה קורה בכל מערכת שגדלה. אחרי שעוברות שנתיים, שלוש, ארבע, אתה מתבגר, אתה מפתח אופי, אתה מפתח קו משלך, שהוא לא במובהק שונה מהקו של 'הארץ' – לא עשינו פה 'סאן' – אבל זה אחר, לא יעזור".
נכון להיום, תכנים של "הארץ" משתבצים בערוצים שונים של וואלה. "בחדשות אנחנו לוקחים מהם את הדעות, לצד הדעות שאנחנו כותבים, כי אנחנו באמת רוצים יואל מרקוס, לכבוד הוא לנו גדעון לוי ומישה ארנס", אומר משולם. "תרבות עומד בפני עצמו, את מדור הסלבס של 'הארץ' בחרנו לא לקחת. יש אוכל, יש אופנה אחת ל... זה אחלה, אבל זה לא משהו שלא נוכל לעבוד בלעדיו". האזכור של המדור "סלבס" נאמר כמובן בהומור. עוד נשוב למדור בהמשך השיחה עם משולם.
יוצא הדופן בוואלה הוא המדור הכלכלי, המבוסס על תכנים הלקוחים מ"דה-מרקר". לפי משולם, השינוי הצפוי בבעלות על האתר לא יביא לפיתוח דסק כלכלי עצמאי. "לא נראה לי שנלך להתחרות ב'דה-מרקר' או ב'כלכליסט' או ב'גלובס' ונביא עכשיו חמישים איש שעושים רק כלכלה. הם עושים את מה שהם עושים טוב, אני מניח שיהיה בסדר", הוא אומר, ומוסיף כי בכל מקרה, גם לאחר שתצא לפועל מכירת מניות וואלה שבבעלות קבוצת "הארץ", התכנים של "הארץ" לא ייעלמו מיד.
"מצדי תגיש אותי גם בתפריטים של מסעדות"
אמנם התכנים של "הארץ" ייעלמו בסופו של דבר מהאתר, אולם משולם מגלה כי בעתיד הקרוב גם תכנים עצמאיים של וואלה עתידים "לצאת", במטרה להגיע לקהלים השונים שלא דרך האתר. זאת, בניגוד למדיניות הסגירות שאיפיינה את האתר שנים ארוכות, וכללה בין השאר סירוב עיקש להפיץ את תכניו בעדכוני RSS ובשירות ליקוט וחיפוש החדשות גוגל-ניוז.
גם בימים אלה, לאחר שאתרים מתחרים דוגמת ynet, "הארץ Online" ו-nrg אימצו את השימוש בערוצי מדיה חברתית כטוויטר ופייסבוק, וואלה נותרה סגורה יחסית.
אבי משולם, העורך הראשי של וואלה (צילום: "העין השביעית")
"לאורך השנים, באופן מסורתי, וואלה האמינה מאוד בעצמה", אומר משולם. "רק היא לבד, אין בלתה. הפיתוח נעשה פה, העיצוב נעשה פה, שום דבר לא הוטמע מבחוץ. לשמחתי, חלו כאן הרבה מאוד שינויים, ועם הדיליי הקטן הזה אני יכול לומר לך שבקרוב אתה תראה אותנו גם בפייסבוק, ובצורות יותר מסודרות גם בטוויטר. אין פה שאלה, אנחנו צריכים להיות שם".
נראה כלים של פייסבוק בתוך וואלה? צ'אט סביב כתבת וידיאו בשידור חי?
"אני לא יודע לענות לך על הפרטים של העניין הזה, גם כי הוא מתוכנן ממש עכשיו וגם כי לא ירדתי לרמות האלה. אבל התשובה היא כן. אנחנו רוצים להיות בכל מקום".
ואיך זה מסתדר עם "מקושרים", הרשת החברתית של וואלה?
"למה זה צריך להתנגש? מצדי תגיש אותי גם בתפריטים של מסעדות. מה אכפת לי".
"שואף שבוואלה ישלטו התוכן והעיתונות"
משולם, בן 33, גדל בפרדס-כץ ולמד בתיכון עירוני כללי בבני-ברק. את שירותו הצבאי עשה בגלי צה"ל, בעיקר במחלקות החדשות והספורט. לאחר מכן החל לשדר ברשת ג', שם הוא מגיש עד היום פעמיים בשבוע את התוכנית "רוק בישראל", ובתוך פחות משנה מיום שהשתחרר החל לעבוד באתר וואלה. תחילה כעורך שהתמקד בתוכני וידיאו ("היה לי הטייטל 'מנהל מחלקת הווידיאו", הוא אומר, עוד לפני שהיתה באתר מחלקה של ממש), אחר-כך הקים את ערוץ הנוער של וואלה, וואלה-זון. משנת 2004 הוא מכהן בתפקיד העורך הראשי של האתר.
כשהגיע לאתר כללה מערכת החדשות שלו כשלושים עובדים בלבד. כיום, הוא אומר, היא כוללת למעלה מ-160 עובדים, שכירים ופרילנסרים, כשמספר השכירים עולה על מחצית מסך העובדים.
מבחינה אסטרטגית, עד כמה משמעותית מערכת החדשות לעומת אגפים אחרים במפעלות וואלה?
"המייל של וואלה הוא עצום בגודלו, שניים וחצי מיליון תיבות מייל. אבל מבחינת תוכן, החדשות הן by-far הערוץ הכי גדול, וזה טבעי. נדמה לי שלחדשות מגיעים שניים וחצי מיליון גולשים בחודש. אחרי החדשות מגיע הספורט, שהולך וגדל. הוא כבר ערוץ של מיליון ומאה או מאתיים אלף יוניק יוזרס בחודש".
במדידות שלכם אתם יותר גדולים מ-ynet?
"במספרים שאני רואה ומקבל, גם במספרים הפנימיים שלי שאני מבסוט מהם וגם בסקרים החיצוניים – כן. להגיד לך שכעיתונאי בהסתכלות הזאת אני עושה השוואה מלאה ביני לבין ynet? לא. ynet הוא אתר חדשות פר אקסלנס, שעושה עבודה מעולה. אנחנו רואים פה, לצד מערכות אחרות, גם את ynet 24 שעות ביממה, ונמצאים איתם בתחרות 24 שעות ביממה. בחלק מהזמן מנצחים, ובחלק מהזמן גם מפסידים כמובן. מבחינת מספרים אני לא מרגיש בנחיתות. למעשה אני עוסק לא מעט פעמים בלשכנע עיתונאים שמטבע הדברים הם מוטי ynet, ובצדק, להזכיר להם שבעצם וואלה הוא אתר האינטרנט הגדול בישראל".
השיטה הכי טובה להזכיר שוואלה הוא אתר חדשות מוביל היא לשים את החדשות במרכז דף הבית, ולא כפי שהן עכשיו, בשוליו.
"נכון. כמי שאמון על ההיבטים העיתונאיים של המקום הזה, הייתי שמח אם זה היה המצב. אני שואף לזה. אני עובד מ-2004 שהכל בוואלה יהיה עיתונות ותוכן שישלטו. לא כי אני מגלומן, אלא כי זה מה שחשוב בעיני וזה מה שאני אוהב וצורך וזה מה שנראה לי נכון. לאורך השנים שבהן מתקיימים הדיונים האלה, אני יודע שמה שיש לנו ביד הוא מוצר מנצח, עובד, שמביא את המספרים ומוכיח את עצמו גם עסקית".
הקשיים של התקשורת המודפסת הם יתרון מבחינתך? אתה אומר לעצמך, "אני אמכור את הפרסומות האלה שהם מאבדים", או שאתה רואה את הכסף של הפרינט הולך לפרסום שבכלל לא מתמקד בעיתונות?
"אני לא מסתכל במשקפיים האלה בכלל. בעיני, משמעות הירידה של הפרינט היא שאני יכול לדווח על דברים ב-11 בבוקר, עם וידיאו, עם סאונד, עם עשרים תמונות ולא אחת, כי עמודים לא עולים לי כסף, ובעיתון סוגרים באחת בלילה והכותרת הגדולה תתפרסם למחרת. זה היתרון שלי עליהם. אבל כמו שאתה רואה, זה [מסמן על גליונות 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב'] מונח לי על השולחן, ואת 'הארץ' ו'ישראל היום' כבר קראתי. אני לא פוסח עליהם לרגע. אני רואה בהם מתחרים".
עיתון מודפס אחד שאינו מתחרה של וואלה אלא משתף עימו פעולה הוא "ישראל היום". זה כשלושה חודשים שוואלה מעלה מאמרי דעה מהעיתון. לדברי משולם, האתר אינו משלם לעיתון עבור התכנים, ובעתיד צפוי שיתוף הפעולה לעבוד גם בכיוון ההפוך, עם מעבר של תכנים המיוצרים בוואלה אל "ישראל היום".
בתשובה לשאלה אם בוואלה בונים ל"ישראל היום" אתר אינטרנט אומר משולם שהוא אינו יודע על כך, ומוכן להוסיף רק כי "יש פה קשר מעניין שאתם מבינים אותו לא פחות ממני", ומכוון למערך הכוחות שנוצר בעיתונות הישראלית מאז נכנס "ישראל היום" לשוק; מערך כוחות שבו קבוצת "הארץ", שעדיין מחזיקה במניות וואלה, מספקת שירותי דפוס והפצה ל"ישראל היום", טבלואיד החינם שמכה ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב".
"חדשות באינטרנט בלי וידיאו זה כמו טלוויזיה בשחור-לבן"
אתרי החדשות הישראליים מתמקדים בתכנים כתובים, אך ערים לביקוש לתוכני וידיאו ומספקים אותם גם באמצעות כתבים ועורכים מתוך המערכת, אך בעיקר על-ידי ספקים חיצוניים. כך חברת החדשות של ערוץ 2 מספקת חדשות וידיאו לאתרי הזכייניות, למקו של קשת ולאתר רשת שפועל בתוך ynet, וחברת החדשות של ערוץ 10 מספקת תכנים לאתר נענע10, שערוץ 10 ונטוויז'ן מחזיקים במשותף.
בוואלה משדרים את תוכני החדשות של הערוץ הראשון, שאותם הם מקבלים חינם אף שאלה ממומנים מכספי הציבור של אגרת הטלוויזיה והרדיו. "אני חושב שהמהדורה שלהם היא אחלה מהדורה", אומר משולם. "אני יודע שהיא סובלת מהרבה בעיות, אני יודע שהיא קוצרה בחצי שעה. אבל זה לא לא-מכבד אותנו, להפך, ושיתוף הפעולה איתם מתאים ומוצלח".
האם וואלה תסתפק בכך, או שתשאף להרחיב את היקף חדשות הווידיאו המקוריות שהיא מייצרת? "וואלה תמיד שמה דגש על וידיאו. הגעתי לפה ביוני 2000 ועשיתי פה חדשות וידיאו", אומר משולם. "הקמתי אז את המחלקה וייצרנו כתבות. חצי אינתיפאדת אל-אקצא היתה מצולמת. מזכיר לכם שוואלה-יס היה המקום הראשון בחיבורים האלה. וידיאו זה חשוב. למה? Because it’s there. זה מפגר לעשות היום אתר בלי וידיאו, ולכן כשהתחלנו לשים הרבה יותר ז'יטונים במערכת החדשות, היה ברור שחלק מזה יהיה וידיאו".
עם זאת, הוא מודה כי "אין ביכולתי היום וגם לא בטווח הקצר הנראה לעין להרים מהדורה בערב או לייצר מתפרצת ביום כשחלילה מתפוצץ משהו. אני יכול להרים שידור חי בהיקף מצוצמם כזה או אחר, אבל זה לא יהיה גל פתוח ראוי, וזה מענה עיתונאי שבעיני צריך שיהיה. לדווח על חדשות באינטרנט בלי וידיאו זה כמו לשדר בטלוויזיה חדשות בשחור-לבן או ראיונות טלפוניים".
"וואלה סלבס תפקידו לבדר, הוא עושה את זה בערכים עיתונאיים"
עוזי בנזימן פירסם מאמר ב"עין השביעית" וטען בו שהעיתונות המקוונת לא נותנת את הטון בקביעת סדר היום בישראל. שטרם צמח בה העיתונאי הנחשב או הפובליציסט הנחשב.
"בתחום המדיני, יכול להיות שהוא צודק. זה עדיין לא קרה. זה תחום שעובדים בו מול... גורמים ירושלמיים, באמת, שבחלקם לא בהכרח מבינים את הדבר הזה, אינטרנט. לכן נראה לי שעוד לא צמח כאן מישהו בסדרי הגודל של נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון אברמוביץ' או דן מרגלית. אבל צריך לזכור שלאנשים האלה יש ותק מאוד משמעותי בתחומים האלה. הם פירסמו סיפורים שהפילו ממשלות בשנות השבעים וסיקרו מלחמות.
"בתחומים אחרים, אני מרגיש שבתחומי הבידור, התרבות במובן הרחב של המלה, מוזיקה, וואלה ייצרה פה מעצבי דעת קהל. אנשים שיש ערך למלה שלהם. אודי הירש ורועי כ"ץ, או עינב שיף, שהוא בן 23 ועובד פה כבר שמונה שנים, מאז שהבאתי אותו לאתר הנוער וואלה-זון, והוא אוטוריטה בתחומי המוזיקה הישראלית. אני חושב את זה על אנשים שהיו פה בעבר, שי גולדן [היום עורך מוסף 'הארץ'], ניב הדס [היום כתב המוסף 'גלריה' של 'הארץ'], ברק רונן, שהיום משמש סגן נשיא רויטרס העולמי. אלה אנשים שיצאו מפה, מהאינטרנט".
אתם עושים מאמצים לייצר טאלנט, למתג עיתונאי?
"אנחנו עושים מאמצים לעלות ראשונים ולהיות כתובים טוב ולכתוב אחראי. להביא את הדעה שהיא קצת שונה ממה שאפשר היה לצפות, ולהצליח להביא טוויסט. האמונה שלנו היא שכיוון שאנחנו יודעים איזו מאסת קוראים יש לנו וכיוון שאנחנו עושים את זה לפחות רוב הזמן טוב, זה יקרה מאליו. האם אני שוקל לתת פוסטר לגולשים של אודי הירש על כל גובהו? לא".
בית וואלה בתל-אביב (צילום: עידו קינן, חדר 404)
נהוג לשאול עורכי עיתונים מודפסים על הישגיהם העיתונאיים הבולטים, אבל נדמה שמעורכי אתרים כלל לא דורשים זאת.
"יש פה לא מעט פרסומים ראשונים, ואם אני אחפור בזיכרון אני אמצא גם כמה וכמה סיפורים שלאורך השנים היו מאוד חשובים ויצאו מוואלה, אבל עובדתית – ודאי, לוואלה אין מערכת תחקירים, אין את קבוצת האנשים הזאת שהתפקיד שלה זה להביא את הסיפור שיוריד ראש מועצה, שלא לדבר על ראש ממשלה".
כי אתה לא חושב שיש צורך?
"בעיני זה הכרחי וזה ראוי, ואני מאוד מקווה שזה יום אחד גם יקרה. זה עניין כלכלי".
כי סיפורים כאלה שווים פחות כסף ממה שהם מפסידים באיבוד מפרסמים וקוראים?
"עזוב מפרסמים וקוראים, בשנים האחרונות אנחנו עוסקים בלבנות מערכת. לצאת מהתלות בספק תוכן, להפוך אותה לעצמאית בצורה משמעותית. בנינו לובי וכמה קומות יפות, ואני מקווה שנגיע מתישהו גם לפרגולה של הפנטהאוז. אם אתם שואלים אותי, זה הכרחי. אבל דסק תחקירים, דסק '60 דקות' שמביא את סיפורי העומק הרחבים ביותר, ועובד חודש על סיפור כולל יועצים משפטיים, הקלטות, עם מוטי גילתים ואנשים כאלה - זה עלויות אדירות. אנחנו עוד לא שם. אני מסתכל גם על המתחרים שלי ולא רק באינטרנט, ואני לא רואה כמה הם עושים את זה".
יואב יצחק פירסם באתר שלו תחקיר שהפיל נשיא בישראל.
"נכון, והלוואי על כולנו. באמת. אני מקווה שיום אחד. ב-2004 המערכת פה היתה להערכתי שלושים ומשהו איש, וזה אחר לגמרי היום. אנחנו מדברים על חדשות, אבל תראו מה שקרה בספורט ומה שקרה בתחומי הלייף-סטייל. 'וואלה אופנה' הוא אוטוריטה בתחומו. 'וואלה אוכל' הוא מקסים בכמויות הווידיאו והתוכן שיש בו. 'וואלה סלבס' היה הראשון בתחומו, כפה על הפרינט לקחת את המדורים השבועיים האלה ולהפוך אותם למדורים יומיים, ולדעתי בכלל מייתר אותם. הוא גרם למתחרינו להקים אתרים באותה רוח. שינה פה את תפיסת הסיקור של התחום הזה".
זה הישג?
"בוודאי. זה הישג כי אני יודע על איזה ערכים מושתת ועובד 'וואלה סלבס'".
על איזה ערכים מושתת ועובד "וואלה סלבס"?
"מאז שהוקם, לא עולה ידיעה ב'וואלה סלבס' שאינה מוצלבת. לא עלתה ידיעה מעולם ב'וואלה סלבס', אתר רכילות, שאין בה תגובה".
הערכים שעליו הוא מושתת הם רכילות, שטחיות, הערצה של בדרנים.
"'וואלה סלבס' תפקידו לבדר, הוא עושה את זה בערכים עיתונאיים. לא יעזור. כתבי ועורכי 'וואלה סלבס' מאז הקמתו תמיד עבדו על-פי ערכים עיתונאיים פר-אקסלנס".
אחד המדורים הבולטים בוואלה הוא ערוץ התרבות, שלאחרונה סבל מחילופי עורכים תכופים. בספטמבר האחרון עזב ניב הדס את וואלה לאחר שלוש שנים בתפקיד עורך התרבות, ולאחרונה עזבה את האתר סגניתו ומי שהחליפה אותו בפועל, הילית וולברג. גם כמה מהכותבים במדור התחלפו.
יש טענה ש"וואלה תרבות" פוזל לכיוון מיינסטרימי יותר.
"אני הבאתי את נדב רביד [ב-2004], שהוא האיש הכי אלטרנטיבי שאני מכיר, עורך ומייסד 'הקצה' [תוכנית מוזיקה אלטרנטיבית בגלגל"צ], חבר להקת בוטניקה, די.ג'יי של תת-ז'אנרים שאני אפילו לא יודע להגדיר, וגם אז אמרו שלקחנו את האתר למיינסטרים. האם זה ש'וואלה תרבות' מטפל ב'אח הגדול' זו בעיה בעיני? לא, זה נהדר. הוא עושה את זה לצד טיפול בקולנוע איכותי, מוזיקה איכותית, ספרות, לאחרונה אפילו גם תיאטרון".
זו החלטה מודעת?
"אין החלטה. אני לא מסכים עם הקביעה, הוא לא נהיה יותר מיינסטרימי. 'וואלה תרבות' צמח, גדל, ולכן הוא מייצר הרבה יותר ניוז, וזה יוצר מראית עין של משהו מיינסטרימי, אבל אני שמח שאני מדווח ראשון על כל להקה שעומדת להגיע לישראל ושאני מביא ראיון עם הבמאי של 'עג'מי' גם אחרי הטקס, כשאף אחד לא רוצה לדבר איתו. לא נתקלתי פה כמעט בכתבות שער באווירת מתחרינו 'רייטינג', 'פנאי פלוס', '7 לילות', 'תרבות מעריב'. יש פה דעות, יש פה אמירות פוליטיות לא מעטות".
"יש איזושהי תפיסה שוואלה היא מעוז השמאל התל-אביבי"
בשלהי 2007 הכניסו בוואלה חידוש בסצינת הטוקבקים הישראלית: טוקבקים בווידיאו. האם מדובר בכישלון גמור? "כן", מודה משולם. "זה מאוד מבאס אותי, כי הובלתי את המהלך הזה [צוחק]. זה כישלון אישי שלי. זה היה ממש מגניב בהתחלה, אנשים ניסו את זה וזהו. אני מניח שלא יעזור, זה מדיום אנונימי לחלוטין, האינטרנט, ואלא אם כן אתה בצ'אט-רולט וממש רוצה להראות את פטמתך לעולם, זה פשוט לא יתרומם. טוקבקים הם תאונות פגע וברח. גם אם הם מנומקים, בדרך כלל אף אחד לא חותם על זה בשמו המלא. ככה זה".
מדיניות אישור הטוקבקים באתר נראית מתירנית מאוד.
"המדיניות שלנו היא ברורה: לא גזענות, לא טינופים קשים מדי. כן לעמדות פוליטיות שהן בתחום הרחב שמיוצג בכנסת ישראל, קשה לנו ככל שזה יהיה. לא דברים ספציפיים מדי. לי אין בעיה שיכפישו את ראש הממשלה, את ראש האופוזיציה ואת נשיאת בית-המשפט העליון, אבל כשיכתבו שאתה גנב, מבחינתי זו בעיה".
נשמע כאילו הבעיה שלך היא עם החוק ולא עם תרבות הדיון.
"לא. יש פה היבטים של חוק, ויש פה גם ניסיון שלנו לא להפוך את המקום הזה לפח זבל יותר מדי. אתם אומרים לי שלתפיסתכם זה בכל זאת פח זבל, ואני אומר שוואלה מעלה לאוויר להערכתי משהו כמו 10,000 טוקבקים ביום, כולם מסוננים מראש, אין פה טוקבק שעולה בלי סינון, וכ-30% מהתגובות נזרקות לפח. אנחנו דוחפים אצבע בסכר. האם לפעמים נדמה שאין סכר? בטח, וזה מבאס אותי. אגב, אני מוצף בפניות שהמדיניות שלנו היא דווקא קשה מדי ואנחנו לא מעלים טוקבקים. יש פניות איומות שטוענות שאני מעסיק ערבים במחלקת הטוקבקיסטים. ערבים, ממש!".
יש ערבי שמועסק בוואלה?
"אני חושב שנכון להיום כבר לא".
למערכת החדשות בוואלה יש תדמית שמאלנית.
"אני שלם עם כל מה שעולה פה, אני מרגיש שאנחנו להפך, נוקטים הוגנות כשמדובר בסיקור של מתנחלים ובסיקור של הימין, אני יודע שאני מקפיד על זה. נכון שיש לנו היכולת והאמונה שמותר ואפשר לומר הכל. שכל דעה היא לגיטימית, כל עוד היא לא מדיפה מגזענות או קוראת להרוג מישהו, אני מניח שלכן לפעמים זה קצת מפתיע אנשים וקצת שומט להם את השפה התחתונה כש'וואלה תרבות' מתייצבת מאחורי 'עג'מי', למשל. אבל אני לא מבין מה בין תמיכה בחופש אמנותי לבין ההצבעה שלך בקלפי.
"יש איזושהי תפיסה שוואלה היא מעוז השמאל התל-אביבי, אבל אני בוגר פרדס-כץ, ראש מערכת החדשות שלי [רועי כ"ץ] עבר לפני חצי שנה מבאר-שבע, סגן העורך הראשי, אודי הירש, מתגורר במודיעין וגדל בראשון-לציון, ואני יכול להמשיך עם הדוגמאות האלה. להגיד שאני שמאלן זה מגוחך".