ההיסטוריה הציבורית של איל ארד היא סיפור נפתל, שלא כאן המקום לספרו. כמו מנהלי קמפיינים פוליטיים אחרים, יש לו נטייה לקפץ מדי מערכת בחירות מצד אחד של המערכת הפוליטית למשנהו. רק טבעי שעתה, כאשר רוח הבחירות חזרה לנשב בעוז, חזר גם שמו של ארד להישמע. ואכן, ב-12.12, תחת הכותרת "המלך הגולה שב לממלכה", פרס איל ארד ב-ynet את פרשנותו הסרקסטית למהלכיו של ביבי נתניהו בדרכו לראשות הממשלה (או לפחות למועמדות לראשות הממשלה). כמה ימים קודם לכן נשמע ברשת-ב’ קולו של אסטרטג קמפיינים אחר, מוטי מורל, שנטייתו לזנק אל מעבר למתרס הפוליטי מדי ארבע שנים (או פחות) מרשימה עוד יותר משל ארד. מורל השתתף בתוכניתה של דליה יאירי כ"מראיין אורח" (ופרשן לעת מצוא).

קשה, קשה מאוד לשמוע "פרשנות" מפי אלה שאחראים לכמה מן הסיסמאות והקמפיינים הפוליטיים הציניים ביותר שנערכו כאן. קשה גם להאמין שארד או מורל ייוותרו מובטלים במערכת הבחירות הקרובה (שמועות שהם מצאו לעצמם ג’וב כבר מתרוצצות). עוד יותר קשה להבין מה חשבו להם עורכי ynet ועורכי תוכניתה של דליה יאירי כאשר הציבו יועצי תדמית בעמדת הפרשן. מוטב כבר היה שייתנו את הבמה הזאת לנתניהו, שרון או ברק.

מצד שני, נדמה שההיגיון להצבתם של ארד ומורל בכס הפרשן ברור: פרשן הוא מי שיודע מה הולך מבפנים, מי שמכיר את המשחק על בוריו, כולל כל הטריקים והמניפולציות. הפרשן הוא מי שיכול לספק לנו פרטים עסיסיים, מידע שלא חלמנו שניתן להשיגו. גם אם הוא שומר על דיסקרטיות, כולנו יודעים שהוא יודע וכאשר המיקרופון כבוי, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו על מה הוא מתלחש שם עם דליה יאירי. זהו ההיגיון השולט גם בבחירת הפרשנים בתוכניות הספורט למיניהן. לכן אוכלוסיית פרשני הספורט מכילה הרבה מאוד מאמנים, שחקנים, עסקני ספורט ומדי פעם אפילו שופטים.

ההיגיון שלי עובד הפוך. לפי ההיגיון שלי, הדרישה האלמנטרית ביותר מן הפרשן היא שיוכל להתבונן מרחוק, בלי היכרות, קשרים או אינטרסים. אינטרסנטים יש לנו בלי די מה שאנו זקוקים לו הוא מעט התבוננות ללא מעורבות אישית.

לקראת סוף התוכנית שאלה דליה יאירי את מוטי מורל, הפעם בכובע המרואיין, כנראה, אם ניתן כיום להריץ את שמעון פרס לראשות הממשלה. הוא סירב, בנימוס, לענות. יאירי ביקשה ממנו, למצער, לנסח סיסמה. מורל סירב גם לזה והפטיר: "סיסמה תמיד אפשר להמציא". מי כמוהו יודע זאת, ומה כמו אמירה כזו, כשהיא באה מפיו, מעידה עד כמה ההיגיון היח"צני הפוך מן ההיגיון הפרשני. הפוך על הפוך.

גיליון 30, ינואר 2001