- ערב טוב למאזין, שמך?
- אני מתבייש להגיד...
- אל תתבייש! במה יש לך להתבייש?
- זהו שלאחרונה אני יותר ויותר מתבייש...
- אולי זה הסתיו?
- לא. לא. זה נמשך כבר שנים ומחריף. אני פשוט מתבייש להיות ישראלי, בעיקר כשאני שומע על -
- אבל מדוע? אין לך שום סיבה -
- כשאני שומע על מה שקורה במחסומים... אשה הרה שלא נתנו לה לעבור -
- טוב, בימינו אי-אפשר לדעת, זו עלולה להיות מתאבדת -
- אבל האשה כרעה ללדת... התחננה... ואצלי, בדיוק לפני שבוע נולד נכד -
- מזל טוב! נכד ראשון?
- כן, אבל, אני רציתי -
- אתה בוודאי סבא גאה.
- ובכל זאת, הוד-לי, אני מתבייש. כשאני חושב איך בתי הגיעה בזמן לבית-החולים וזכתה לטיפול מסור ואילו האשה שלא נתנו לה לעבור איבדה את בנה -
- זה באמת עצוב אדוני... אך אני משוכנעת שאם מישהו לא פעל כשורה הוא שילם על כך.
- אבל התינוק שילם בחייו ואני -
- אדוני, זהו באמת מקרה מצער, טרגי אפילו, אך אתה לא אשם בו, אסור לך להתבייש, אל תייסר את עצמך, שיאסר יתייסר.
- ובכל זאת...
- אדוני, איך אתה מדבר, אתה סבא! השתתפת בבניין הארץ, אני בטוחה שתרמת רבות, עליך להיות גאה! לך, השתעשע עם נכדך ואנו ברשותך נעבור למאזין הבא ואולי לשם איזון, זו תהיה מאזינה -
- שלום הוד-לי,
- שלום ומזל טוב! סוף כל סוף תהיה לנו היום דעה של אשה.
- רציתי להזדהות עם המאזין הקודם, גם אני מתביישת-
- נו באמת, גברתי, אני מבקשת, למען האיזון והגיוון -
- אבל מה לעשות שאני מתביישת, כל-כך הרבה חפים מפשע נהרגים -
- ובצד שלנו? בצד שלנו לא נהרגים?
- נהרגים, אבל -
- גברתי, אני בטוחה שממשלתנו עושה את כל המאמצים למען השלום ולמען בטחון התושבים, ושגרת הקיום שלך ושל ילדייך. את אם לילדים?
- כן, אבל-
- שיהיו בריאים. את בוודאי גאה בהם -
- כן, אבל דווקא כאם אני ממש מתביישת -
- גברתי, אנא, את לא יכולה לעשות לי את זה, לא העליתי אותך כדי שתתביישי פה בציבור. את אדם בוגר, אם, נסי לאמץ חשיבה חיובית, למען ילדייך, אל תמנעי מהם תקווה.

שוהם סמיט היא סופרת ומבקרת

גיליון 47, נובמבר 2003