האירוניה עבדה השבוע שעות נוספות במערכת עיתון "הארץ". בשנים האחרונות הוביל העיתון, יחד עם מוספו הכלכלי "דה-מרקר", קו ברור נגד אוליגרכים מקומיים וזרים, והתריע מפני השפעתם של בעלי הון על כלי תקשורת שבבעלותם. והנה, ביום ראשון השבוע בישרה הנהלת "הארץ" כי האוליגרך ליאוניד נבזלין רכש 20% מהעיתון ונכנס כשותף בבעלות עליו.
מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, הגדיר את כניסתו של נבזלין כ"סיום מוצלח לתהליך היכרות וליבון המטרות של החברה ובעלי מניותיה שנמשך כשנה", והוסיף כי "בהצטרפותו כשותף וכחבר מועצת המנהלים בחברה יש חיזוק משמעותי נוסף על-ידי איש עסקים מנוסה ואדם שלפעילות ולעניין שלו בתחומי היהדות והחינוך יש ערך מוסף חשוב".
אלא שבעבר הפנו "הארץ" ו"דה-מרקר" את יחסם השלילי השמור לאוליגרכים גם אל עבר נבזלין אישית. עורך "דה-מרקר", סמי פרץ, פירסם לפני כשש שנים טור תחת הכותרת "כסף קונה לגיטימיות", שדן במניעיו של נבזלין לתרום סכומים משמעותיים למוזיאון בית-התפוצות. כתבת "הארץ" מאיה זינשטיין כתבה לפני כשנתיים רשימה ביקורתית על חגיגות יום-ההולדת ה-50 של נבזלין ולעגה לאופן שבו התקבל האוליגרך על-ידי האליטה הישראלית. דורון רוזנבלום כתב למוסף "הארץ" טור הומוריסטי תחת הכותרת "חידון האוליגרכיה הגדול" ובו התבדח על חשבון ישראלים המתרפסים בפני אוליגרכים ועל עיתונאים שמתרצים את הסכמתם לעבוד בכלי תקשורת שנרכש על-ידי גביר.
פרץ וזינשטיין סירבו לשוחח השבוע עם "העין השביעית", אך דורון רוזנבלום ניאות להתייחס לכניסתו של נבזלין לעיתון. "זה נפל עלי בהפתעה, אבל כל מה שאני יכול להגיד הוא שעמוס שוקן אולי מכר עוד 20% מהעיתון, אבל אני מרגיש שהוא לא מכר 20% ואפילו לא 5% מהאינטגריטי שלו כמו"ל. כל זמן שאני בוטח באינטגריטי של עמוס שוקן, זה לא מטריד אותי", הוא אומר.
ביחס ל"חידון האוליגרכיה הגדול", רוזנבלום מציין כי רשימה זו היתה מכוונת כלפי כלי תקשורת שנרכש כולו על-ידי בעל הון זר, ואילו במקרה של "הארץ" בעל ההון הזר רכש רק חלק קטן מהחברה.
"כשכתבתי את זה, יכולתי להביא בחשבון שדבר כזה יקרה", מוסיף רוזנבלום, "אבל בטחתי שלא יקרה שהעיתון יירכש כולו על-ידי איזה גביר, וכך היה". לדבריו, "ב'הארץ' יש הפרדה מוחלטת בין הצד המינהלתי לצד המערכתי, וכל זמן שזה נשמר, וכל זמן שעמוס שוקן הוא המגדלור של חופש העיתונות, אני לא חושב שזה צריך להפריע לי. כמו שלא מערבים אותי בעניינים הניהוליים של 'הארץ', לא מתערבים לי בכתיבה. המבחן הוא אם אני יכול לכתוב דבר כזה גם עכשיו, והתשובה היא: 'כן'".
האם נאמר לך במפורש שחופש הביטוי בעיתון יישמר?
"לא צריך להגיד לי. זה נראה לי מובן מאליו, וכל עוד שזה נראה לי מובן מאליו ולא מתערבים לי ולאחרים בכתיבה, אני לא רואה שום בעיה עם זה".
ליאוניד נבזלין ואשתו בטקס זיכרון ליצחק רבין. אוקטובר 2007 (צילום: אוראל כהן)
כתב אחר בעיתון, שהסכים לשוחח עם "העין השביעית" בתנאי ששמו יישאר חסוי, אומר כי "'הארץ' יצא מהפרשה די מגוחך". לדבריו, "לא מעט אנשים התבדחו כשזה נודע להם. צפינו את הכותרות שיהיו בעיתונים אחרים. שיהיה כתוב ששותפיו החדשים של עמוס שוקן הם משפחה של תומכי הנאציזם בעבר וחשוד ברצח ברוסיה [שותפה אחרת בעיתון, חברת דומונט-שאוברג הגרמנייה, שיתפה פעולה עם המשטר הנאצי]. זה לא המצב הכי נעים בעולם. היית רוצה שהשותפים בעיתון יהיו האנשים הכי נקיים בעולם, אבל זה בעולם אידיאלי, וכל עוד החופש העיתונאי לא נפגע, אין עם זה בעיה".
הכתב מעריך כי נבזלין אכן החליט להשקיע בעיתון כדי להעלות את מעמדו בחברה הישראלית, בדומה לטענה שהשמיע פרץ לפני שנים אחדות. על האינטרס של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, אומר העיתונאי כי שוקן "חיפש משקיע לעיתון בלי לאבד את שליטתו, וזה קשה מאוד עם ישראלים. אתה לא יכול להגיד לנוחי דנקנר או לשרי אריסון או לכל אחד אחר, בוא תשקיע בעיתון 'הארץ', אבל אל תתערב. עם אנשי עסקים בחו"ל זה יותר פשוט".
להערכתו, ההשפעה של כניסת נבזלין על "הארץ" תהיה שולית. יחד עם זאת, הכתב מוסיף כי הוא מניח שכניסתו של נבזלין "תשפיע על התודעה או על תת-התודעה של עיתונאים, בעיקר ב'דה-מרקר', כי שם נמצאת נקודת הממשק הגדולה יותר עם היותו איש עסקים".
כמה מאנשי "דה-מרקר" שאליהם פנינו סירבו לומר דבר ביחס לכניסתו של נבזלין לעיתון. יוצא דופן הוא מוטי בסוק. בסוק מדגיש כי אינו מכיר את נבזלין אישית וגם לא עקב אחר הליכי המשפט שבו הורשע ברוסיה, אך הוא מכיר את המשפט של שותפו לעסקים, מיכאיל חודורקובסקי, וכי ברור לו שהמשפט הזה לא היה משפט צדק. יחד עם זאת, גם מתוך הנחה שנבזלין הוא נרדף פוליטי, לבסוק יש ביקורת עקרונית על האופן שבו עשה את הונו.
אמירותיו החד-משמעיות של בסוק מעידות יותר מכל על בטחונו כי ימשיך ליהנות מחופש עיתונאי מלא גם תחת מבנה הבעלויות החדש. "לפי השקפת עולמי, כל סיפור האוליגרכים של ברית-המועצות לשעבר הוא סיפור של אנשים ששדדו את המדינה שלהם", אומר בסוק. "שדדו אותה ממש. ניצלו סיטואציה מאוד מסוימת שבה ברית-המועצות עברה ממשטר קומוניסטי לקפיטליסטי כדי לשדוד את המולדת שלהם. כך שברור שאני לא אוהב את כל סיפור האוליגרכים והייתי מעדיף לראות את העיתון שלי מתנהל על-ידי משפחת שוקן בלי דריסת רגל לאדון נבזלין בעיתון, אבל אני בסך-הכל עובד בעיתון, עובד קטן. איש לא שאל אותי ואיש לא מתחשב בדעתי, וגם לא ציפיתי שיתחשבו בדעתי, והוא בעיתון".