לפני כשלוש שנים פירסם העיתונאי חנוך דאום טור ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ובו העריך שאהוד אולמרט יזוכה בשתיים משלוש הפרשות שבהן נחשד באותה התקופה (טלנסקי, מרכז-ההשקעות וראשונטורס). "גזרו ושמרו", הציע לקוראיו. "ניפגש בעוד שלוש שנים. בעצם, זו מערכת המשפט בישראל. עוד עשר".
משמאל למעלה, בכיוון השעון: עיתונאי "ישראל היום" דן מרגלית, עיתונאי "הארץ" אמיר אורן, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, עיתונאי "ישראל היום" מרדכי גילת (צילומים: "העין השביעית", ליאור מזרחי ויואב ארי-דודקביץ')
מערכת המשפט הפתיעה לטובה והגיעה להכרעה בטרם חלף עשור. גם כמה מהתחזיות האחרות של דאום לא התממשו בדיוק כפי שצפה, ובכל זאת, במבט לאחור, מתברר כי העריך נכונה את הכיוון הכללי שאליו נשבה רוחו של בית-המשפט. ביחס לפרשת טלנסקי צדק דאום כשטען כי "כמו הדירה ברחוב כרמיה, גם כאן לא תהיה להערכתי הרשעה, ולא מחוסר ראיות. מחוסר אשמה". ביחס לפרשת מרכז-ההשקעות העריך דאום כי "התיק ייסגר מחוסר ראיות. [...] יש כל-כך מעט ראיות וכל-כך הרבה פולקלור בסיפור של מרכז-ההשקעות, שהסיכוי להרשעה נמוך". בסופו של דבר בפרשה זו הורשע אולמרט בהפרת אמונים.
ביחס לפרשת ראשונטורס שירטט דאום תסריט מפורט שלפיו תהיה "הרשעה בערכאה ראשונה ואז ערעור, שבו שופט אחד, בדעת מיעוט, יקבע כי אולמרט אשם, ושני שופטים אחרים יאמרו שאי-אפשר לקבוע בוודאות כי הוא ידע על המעשים הללו". שופטי בית-המשפט המחוזי בירושלים, מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל, זיכו את אולמרט בפרשה זו, מחמת הספק.
"אתה רואה שבפרקליטות הולכים נגד היגיון נורא פשוט, שבולט לך דווקא אם אתה לא משפטן", אומר דאום בשיחה עם "העין השביעית". "אני לא חושב שאולמרט הוא אדם ישר וזך ונקי, או שאינו נהנתן, אני פשוט חושב שאם אולמרט יגנוב, הוא יגנוב מיליארד דולר ממולטי-מיליארדר, ולא יסתבך עם ראשונטורס וטלנסקי". אגב, לגבי פרשת הולילנד, דאום מעריך כי "לא יישאר ממנה שום דבר".
לאורך השנים האחרונות הציגו עיתונאים ופרשנים בולטים, בעיקר בעיתונים שאינם "ידיעות אחרונות", הערכות מנוגדות בתכלית. הם דיווחו על חשדות חמורים, חקירה מקיפה, כתב אישום בלתי נמנע וראיות מוצקות. בכל צדקו, למעט באשר לקביעה האחרונה. שופטי בית-המשפט המחוזי בירושלים קיבלו את עמדת ההגנה בנוגע לרוב הסעיפים וקבעו שאין בראיות שהוצגו בפניהם די כדי להרשיע את אולמרט, למעט בהפרת אמונים.
בוטים וזועקים לשמים
בתחילת מאי 2008 התקדמה החקירה המשטרתית בענייניו של אולמרט תחת צו איסור פרסום. "שמעתי בסוף-השבוע את אחד הפרשנים בטלוויזיה מסביר ברצינות שהבעיה של אולמרט היא ריבוי החקירות", כתב אז תחקירן "ישראל היום" מרדכי גילת. "לא הראיות, לא המהות, לא המעשים. אין אבן שמתחתיה לא נמצא ראש הממשלה, זנבו או אחד מנושאי כליו הנאמנים. אין תעלת ביוב שאולמרט לא שחה בה. איך אפשר לברוח מהסיפור האמיתי של ראש הממשלה?
"[...] למעט פרשת כרמיה, שאולמרט ייחלץ ממנה בשלום בגלל העדר ראיות (יועמדו לדין שני פקידים בכירים בעיריית ירושלים), יש בכל התיקים האחרים נגד ראש הממשלה ראיות ברזל למעשי מרמה סדרתיים".
גילת כתב כי התיק הבולט נגד אולמרט הוא תיק בנק לאומי, שמאז נסגר בלי שהגיע כלל לבית-המשפט. את תיק מרכז-ההשקעות כינה "מדהים". "צריך לעיין בעדויות, בפרוטוקולים ובמעורבות האישית של אולמרט כדי להבין לאילו רמות של שחיתות מסוגל ראש הממשלה להגיע", כתב. "זה תיק לא חמור? התיק הזה לא זועק לשמים? זה תיק שמנהל מהשורה בשירות הציבורי לא יישב בגללו שנים מאחורי סורג ובריח?". התיק השלישי שאליו התייחס, "שעוסק במינויים המושחתים", טרם הוכרע.
שותפו לכתיבה בעיתון, הפרשן דן מרגלית, היה נחרץ לא פחות. בשלהי מאי 2008 כתב על "ההשחתה של אהוד אולמרט ומשפחתו, שהתרפסו לפני הגביר לקבל הלוואה שקרית כדי לבלות בנופי איטליה הקסומה". לפי מרגלית, "אולמרט לקח את הכסף המזוהם במו ידיו. אפשר שליקק בלשונו את הדבק שבפתח המעטפה לבל יתפזרו השטרות בנמל התעופה בן־גוריון. לא לקח לכיסו? מסוויטה מפוארת לחנות עניבות, מקופסת סיגרים לטיסות יוקרה. עז פנים נטול בושה, שלא היסס לבקש ממוריס טלנסקי 'געלט', כסף ביידיש, ועוד 'געלט'. טפיל. פשוטו כמשמעו טפיל. הטפיל הנוצץ".
במקביל, בעיתון "הארץ", כינה העיתונאי אמיר אורן את אולמרט בשם "אודי חשודי של הפוליטיקה הישראלית". אורן כתב כי אולמרט "מבייש את מדינת ישראל בהתעקשותו לדבוק בראשות הממשלה" והוסיף כי "היום שבו יאולץ לפנות את התפקיד הביצועי הרם ביותר יהיה יום טוב, יום של תחילת היטהרות".
כחודשיים אחר-כך נכתב בכותרת טורו של אורן: "לקראת ערב האדמה תרעד". הוא כיוון לפרשת ראשונטורס, שעמדה להיחשף. לאחר שנחשפה תיאר גילת את מצבו של אולמרט כך: "הוא נעול. הוא יודע זאת. לכן הוא צורח. לכן שכר יחצן מיוחד. לכן הוא מנסה ברגעי הייאוש להתחפש לקורבן". דן מרגלית כתב כי "שלב החקירות העדכני נגד אהוד אולמרט בפרשת 'אולמרט-טורס' הוא עליית מדרגה, ולמעשה, ירידת מדרגה אל תחתית בור השחיתות האישית של ראש הממשלה. [...] מה שנחשף שלשום מספיק כדי לגדוש כתב אישום ראשון, והוא חמור מפרשת המעטפות, ועדיין שני הנושאים הנחקרים הם רק 'כסף הכיס' שלפני העבירות הגדולות".
אורן טען באותם הימים כי מוטב היה לאולמרט להגיע ל"הסדר טיעון דל שומן – סגירת כל התיקים, פעילים כמבצבצים, תמורת התפטרות, קנס ועבודות שירות. על קלון יחליט השופט". כשבועיים לאחר מכן כבר דימה בנפשו את הכותרת "מפקד כלא מעשיהו: אולמרט לא עמד בספירה".
בספטמבר 2008, כשהמשטרה הגישה את המלצותיה להעמיד את אולמרט לדין, כתב אורן כי "עם פרסום הודעת המשטרה, הפך אהוד אולמרט מאודי חשודי לאודי שיחודי". גילת סיכם באותם הימים את מורשתו של אולמרט כך: "מה שמשאיר אחריו אולמרט לאחר 30 שנה בפוליטיקה זה פרשה ועוד פרשה, שחיתות ועוד שחיתות, קשרים מפוקפקים עם מיליונרים, טובות הנאה לחברים, קניית בית בנסיבות מפוקפקות וקבלת דולרים במעטפות. השורה התחתונה במורשת אולמרט: האיש אוהב לחיות על חשבון אחרים. האיש סובל מבעיה קשה בכף ידו – קשה לו לכופף אותה לעבר ארנקו או כיסו הפרטי.
"בניגוד לעיתונאים מאוד-מאוד מסוימים, שהבטיחו לנו שלחתול הזה יש תשע נשמות והוא ייחלץ שוב מתיקיו הפליליים – הפעם התחנה הבאה של אולמרט תהיה ספסל הנאשמים: בתיקי המשטרה יש ראיות לקבלת שוחד מטלנסקי במאות אלפי דולרים; יש ראיות להוצאת כ-80 אלף דולרים במרמה מחשבונות כפולים ומשולשים של נסיעות לחו"ל; יש ראיות למעשי תרמית ושוחד בתיק מרכז-ההשקעות".
במרץ 2009, כשהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז הודיע לאולמרט כי הוא מתכוון להגיש נגדו כתב אישום בפרשת טלנסקי, העריך גילת כי "אם רק חלק קטן ממה שנחשף אתמול נכון; אם רק חלק קטן בהודעת משרד המשפטים משקף את מה שהתגלה ואומת בחקירה – כי אז עלול ראש הממשלה היוצא להימצא בכלא תקופה ארוכה. זאת, למרות המתנה האדירה שמני מזוז ומשה לדור העניקו לו אתמול כשמחקו למענו את עבירות השוחד.
"[...] אין הרבה תיקי שוחד של נבחרי ציבור", הוסיף גילת, "שבהם הראיות לתן וקח ול'יד רוחצת יד' במשך שנים ארוכות כה ברורות לכאורה. אין הרבה תיקים שבהם המתת והתמורה כה בוטים וזועקים לשמים. גם מי שאינו משפטן מסוגל להבין מהודעת מזוז שמדובר במעשי שוחד לכל דבר ושהוא ופרקליט המדינה, משה לדור, העניקו כאן לאולמרט מתנה גדולה ויקרה. למה בחרו מזוז ולדור בדרך הזאת? יש אומרים כי הם רוצים להגיע לבית-המשפט עם תיק של 100 אחוזי הרשעה ולא 90-80 אחוזים כמקובל".
באוגוסט אותה שנה, אחרי שהוגש כתב האישום, כתב גילת על אורי מסר: "יאמר אמת או יאבד את זכרונו; יהיה עד סרגלי או עד עוין מתפתל – פרקליט מחוז ירושלים עו"ד אלי אברבנאל אינו מודאג: מהבורות שאליהם נפל הנאשם הראשי קשה להיחלץ. הם באמת עמוקים". מרגלית תיאר אז את אולמרט כמי שהיה "ראשון בין שווים בקרב משחיתי החברה הישראלית".
אורן טען כי חייו של אולמרט "התנהלו בשני מישורים. באחד הוא מחליטן סמכותי, חריף ובקי, ששום פרט אינו נעלם מעיניו, במפלגה ובעירייה ובממשלה; זה המישור שהותיר את אנשי המנגנונים הכפופים למשרד ראש הממשלה, וביניהם המוסד והוועדה לאנרגיה אטומית, מתפעלים מכשרונותיו. המישור השני אוכלס על-ידי כל מיני שולות ורייצ'לים, טלנסקים ואורי-מסרים, שטיפלו בגועל נפש ולא הטרידו את האישיות הדגולה בזוטות. אם זה יהיה קו ההגנה של אולמרט, במשפטו בירושלים, צפויות לו צרות, דווקא מפני שעד כה הצליח אולמרט למכור את הטיעון המשומש פעם ופעמיים".
לאחר פתיחת המשפט, במרץ 2011, כתב גילת כי "מצבו של אהוד אולמרט במשפט הזה נראה קשה. מי שמכיר את העדויות שהוגשו, את המסמכים, את החשבונות, את יומני שולה זקן ושתיקתה בחקירה – מבין שאולמרט זקוק עכשיו לקוסם".
כחצי שנה לאחר מכן שוב התייחס גילת למשפט המתנהל. "הנה צפירת הרגעה למי שלא למד עדיין לקרוא עיתונים: אין בינתיים שום דרמה במשפט ואין מהפך", כתב. "החגיגה הזאת אינה במקומה. מי שמתעקש בכל זאת להשתתף בה עושה זאת לבד ועל אחריותו".
"אולמרט, נכון לעכשיו, בבעיה", הוסיף כמה שבועות לאחר מכן. "לכאורה, לכאורה, לכאורה, כך משוכנעים ודאי נציגי התביעה, עו"ד אלי אברבנאל ואורי קורב, הם הצליחו להוכיח את עיקרי כתב האישום נגדו. הר של מסמכים, הר של תמלילים, הר של חשבונות. לכאורה, לכאורה, לכאורה, הנאשם החשוב במדינה לא שלף במשפטו שום שפן גדול. הוא לא מוטט את עיקר הראיות נגדו.
"[...] לסוללת היחצנים הצמודה, שעצם גיוסה יכול ללמד על מצוקה, קשה בנסיבות האלה להפוך אור לחושך ולהפך. זה למעלה מכוחותיה. בסופו של יום בעוד כחצי שנה השופטים הם שיקבעו אם אולמרט חף מפשע כטענת פרקליטיו עו"ד אלי זוהר, נבות תל-צור ונוית נגב, או שהוא אשם כטענת התביעה. לא היחצנים והעיתונאים המקורבים יעשו זאת".
בתחילת השנה הנוכחית, לאחר שהתביעה הגישה את סיכומיה לבית-המשפט, כתב גילת כי "אולמרט בבעיה כי הוא נחשף כרודף בצע כסף סדרתי; כי הסתבך בסתירות קשות בעדותו; כי המשטרה בנתה את מגדל החשדות נגדו על יסודות בטון לכאורה. גם לפרקליטים מנוסים כמו אלה שמייצגים אותו, מותר להעריך, קשה יהיה למוטט אותו".
הבוקר, בעקבות הרשעתו של אולמרט בהפרת אמונים וזיכויו מיתר הסעיפים, קרא גילת להגיש ערעור על הזיכויים. עמיתו לעיתון מרגלית הצטרף לקריאה להעמיד את מסקנות המחוזי לבחינת בית-המשפט העליון. ב"הארץ" היה זה אמיר אורן שהציג עמדה זהה בדיוק.