באותות, בדוגמאות ובמופתים ניסו הבוקר (7.5.09) רביב דרוקר, הפרשן הפוליטי של ערוץ 10, וזאב סגל, הפרשן המשפטי של "הארץ", לשכנע קהל של עיתונאים לעשות שימוש באפשרויות שמעניק להם חוק חופש המידע. מאמצי השכנוע נערכו מסגרת יום עיון מיוחד על החוק ככלי לעבודה עיתונאית, שנערך מטעם אגודת העיתונאים תל-אביב והתנועה לחופש המידע.

"אני שונא לבקש, וכעיתונאי אתה נמצא כל הזמן בעמדה הזאת, לא משנה באיזו רמה אתה", אמר דרוקר לבאי יום העיון. "החוק מזמן לנו, העיתונאים, סוף-סוף הזדמנות לא לבקש. לקבל מידע כי מגיע לנו".

אף שלמעלה מעשור חלף מאז חוקק חוק חופש המידע, עדיין לא כולם הפנימו את ההיגיון שעליו הוא מבוסס: המידע המצוי בידי הרשויות השלטוניות הוא למעשה בבעלות הציבור, ולכן יש לו הזכות המלאה לעיין בו. כדברי דרוקר, "אחד הדברים המשמעותיים עבור עיתונאי הוא להילחם באינסטינקט המוטבע בנו שהמידע שייך להם. שלא מגיע לנו המידע. שמה זה משנה עוד ידיעה בעיתון, פחות ידיעה בעיתון, כאילו האינטרס שהם מגינים עליו הוא אינטרס עליון וחשוב".

דרוקר, יו"ר התנועה לחופש המידע, לא הסתפק בטענה כי החוק הוא "כלי מצוין להביא ידיעות וחומר עיתונאי", וכי השימוש בו "נותן לך הרבה פעמים מידע שלא תוכל כמעט להגיע אליו באמצעות מקורות", אלא ביקש להסביר מדוע החוק משפר גם את איכות התוצרת העיתונאית. לדבריו, מידע שינבע משימוש מושכל בחוק יוביל לשיפור ברמת הידיעות העיתונאיות, כיוון שהעיתונאי יוכל לעשות במידע שימוש בלא כל התחשבות בצרכיו של מקור המידע, וללא כל אילוץ להטות לטובתו את הפרסום.

"כלי התקשורת והעיתונאים נמצאים בנקודה הנכונה ביותר למנף את החוק", קבע דרוקר, וכיוון לכך שלא פעם עיתונאים יכולים לדעת יותר מאשר האזרח הממוצע איזה מידע מוחזק בידי הרשות, בין אם על-ידי חקירה עצמאית ובין אם על-ידי מקור שאינו יכול להדליף תמליל של פרוטוקול, אך מסוגל להדליף את עצם קיומו של הפרוטוקול. לדעתו, מהפכת השקיפות שהביא עימו החוק חשובה לא רק בגלל היכולת להשיג מידע, אלא גם בשל ההשפעה שיש ליכולת זו על התנהגות בעלי השררה, המודעים לכך שבעתיד ייתכן שיפורסמו פרטים על מעשיהם או מחדליהם.

אלא שכדי שהשפעת השקיפות תצא לפועל, יש לעשות שימוש רב יותר בחוק.

בהזדמנות זו ביקר דרוקר גם את חוסר השקיפות המאפיין את כלי התקשורת עצמם. "שקיפות בתקשורת היא קריטית, וארגוני התקשורת לא קרובים לעניין הזה בכלל", אמר. "אין חוק שיכול לאכוף עלינו את זה, אבל זה יכול להיות שינוי שבא מתוכנו".

"המהפכה הזו היא כמו חירויות היסוד של הפרט – כל יום צריך להיאבק מחדש"

זאב סגל, שסקר פסקי דין שהתקבלו בישראל על בסיס חוק חופש המידע, ציין כי רוב העתירות שהוגשו על-ידי עיתונאים יצאו מעיתון "הארץ", וכי בכלל בישראל "השימוש בכלי הנפלא הזה כמעט שלא נעשה", בעוד שבארה"ב ובשבדיה "העיתונאים חוגגים עם חוק חופש המידע והאפשרויות שהוא נותן". לפיכך, טען סגל, "נדרשת החלפת דיסקט – שהעיתונאים יבינו איזה אוצר יש להם ואיך אפשר להוציא מזה גם סקופים".

המטרה, במקרה זה, אינה רק יוקרה מקצועית, אלא גם תרומה למאבק על פניה של החברה. "המידע הוא היסוד למאבק בשחיתות שלטונית", קבע סגל, ואמר כי "יש היום מהפכת שקיפות, אבל המהפכה הזו היא כמו חירויות היסוד של הפרט – כל יום צריך להיאבק מחדש".

לפי מחקרם של יונתן ארבל ותהילה שוורץ-אלטשולר על הטמעת חוק חופש המידע בישראל, שהתפרסם לאחרונה בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, "החסם המרכזי מפני הפיכת החוק לכלי אפקטיבי בידי העיתונאים הוא סד הזמנים, המאפשר לרשות להשיב בתוך שלושים יום, טווח זמנים שאיננו מאפשר לעיתונאי לעשות את עבודתו, הדורשת מהירות. כמה ממונים על חופש המידע אמרו במפורש כי הם עושים שימוש במכשיר זה על מנת לסייע לארגון שבו הם עובדים להיפטר מבקשות של עיתונאים".

רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, מאשר כי גם לפי בדיקות התנועה, זו אחת הסיבות העיקריות המונעות שימוש רב יותר בחוק על-ידי עיתונאים. לדבריו, בכנסת הקודמת הגישה התנועה, בעזרת חברי-הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער, הצעת חוק לרפורמה בחוק, שבמסגרתה יינתן מעמד מיוחד לעיתונאים המבקשים לעשות בו שימוש.

לפי הצעת חוק זו, מעבר לפטור שיוענק לעיתונאים מאגרת הבקשה, רשויות שיתבקשו להשיב על פניות לקבלת מידע מעיתונאים ייאלצו לעשות זאת בתוך שבעה ימים. פלד אמר כי הוא "די אופטימי" באשר לסיכויי הצעת החוק לעבור בכנסת הנוכחית.