טולוז

גם היום עוסקות כותרות העיתונים בהתרחשויות בטולוז בעקבות הרציחות האנטישמיות שם, וגם היום הן מגיעות באיחור ואינן רלבנטיות למי שאינו חי על אי בודד. "המחבל מטולוז נהרג בפריצת כוחות הביטחון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "לחקור את התנהלות הרשויות בפיגוע בטולוז", נכתב בזו של "מקור ראשון", המרחיב את המנדט שלו מעבר לגבול הבינלאומי. "סגרו חשבון", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות", כאילו מותו של רוצח יכול באמת לסגור את הפצע שפער. "יום הדין של אירופה", נכתב בזו של "מעריב", המנסה להעניק למאורע הקשר: "רצח היהודים בצרפת הסתיים אתמול במותו של המחבל, אבל תהליך ההתעוררות של אירופה רק מתחיל". "המחבל מטולוז ביקר בישראל", נכתב בזו של "ישראל היום", העיתון שמצליח תמיד למצוא את השחת בערימה של שחת.

"אירועי הדמים שזיעזעו את צרפת והעולם התרחשו דווקא בטולוז, שקהילה יהודית גדולה משגשגת בה וידועה בסובלנותה לגולים ולמהגרים. האתגר העצום מולו ניצבת צרפת, לאחר מות הרוצח, הוא להתמודד עם האסלאם הקיצוני מבלי להכתים קהילה של אזרחים מוסלמים – וגם להחזיר את תחושת הביטחון ליהודים, ששוב הפכו השבוע מטרה לטרור רצחני תוצרת אירופה", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף "השבוע" של "הארץ" (גד שרביט).

"צרפת חולה, אבל כולם מנסים להסתיר את זה", נכתב בכותרת כתבת השער של "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "אפרים טייטלבאום נושא אקדח להגנה עצמית, דוד אמויל בן ה-15 מכניס את הציציות למכנסיים שלא יראו, אבל צרפת הרשמית מסרבת להודות בבעיה. 'אסור להתיר לסכסוכים בינלאומיים להשפיע על ערכי הרפובליקה', מצהיר ראש העיר. 'צריך לשאול את השאלות האמיתיות ולא לשקר', אומר נשיא הקהילה היהודית, 'האנטישמיות עדיין פה'" (מנחם גנץ).

"הצרפתים כמובן לא מעזים לומר את האמת הזו, בעידן הרב-תרבותיות היא טאבו מוחלט", נכתב בתמצית טורו של אורי אליצור המופיעה על שער "מקור ראשון" תחת הכותרת "פרא אדם", "אבל הבטן שלהם יודעת את האמת, והיא מדאיגה אותם מאוד, מפני שיש להם בצרפת 10 מיליון מוסלמים, והם יודעים שלא רק דם יהודי יישפך מחמת זעמו של האסלאם הרצחני שאסור לקרוא בשמו. לכן ההלם והזעזוע בצרפת היו אמיתיים. סרקוזי לא עשה הצגה לצורכי בחירות ככשינה את כל סדר היום הלאומי, הפסיק את קמפיין הבחירות שלו ושלח את שר החוץ שלו להלוויה בירושלים. הוא מודאג מאוד. צרפת פוחדת, ואסור לה להגיד ממה".

כותבים המתייחסים לסוגיית ההתערות של מוסלמים בארצות המערב באופן הדומה לזה של אליצור (והרווח בגליונות עיתוני היום) רואים עצמם בוודאי כשילוב של ילדים משני סיפורים מפורסמים: זה ההולנדי שתקע את האצבע בחור שבסכר וזה (אירופי גם הוא, כמדומני) שהכריז כי המלך הוא עירום. המוסלמים, בדמיונם של אותם כותבים, הם השיטפון, ואנו כולנו הקהל הטיפש המריע למלך המטופש. זו הרגשה שבאופן אירוני, למרות תחושות השליחות והדריכות הנלוות אליה, מציגה עצימת עיניים ותרדמה מחשבתית. הרי המסקנה העולה מטוריהם היא קריאה למלחמת דת עולמית. מסוג המאורעות שאין בהם מנצחים.

הטון המרשיע והמאשים את האסלאם ואת המוסלמים אחרי עוד מעשה טרור מזעזע ממרק אולי את לוח רגשותיהם של המשתמשים בו, אבל מזניח, במחיר ההכללה המשחררת, את הדיוק והאחריות העיתונאית על העובדות ועל השלכות הנכתב והנאמר. "אנחנו עלולים לטעות גם בעניין המוסלמים בצרפת", כותב בן-דרור ימיני ב"מעריב", "רובם רחוקים מאל-קאעידה. יש שם אסלאם רדיקלי, אבל הרבה פחות מבריטניה. צרפת אינה מאפשרת חינוך אסלאמיסטי בנוסח המקובל במקומות אחרים באירופה. המופתי של מרסיי, סוהיב בן-שיח', הוא אינטלקטואל רפורמיסט שמתנגד לכל ביטוי של שנאה. הוא מייצג את המוסלמים בצרפת קצת יותר מהחשוד ברצח. צריך להיאבק בג'יהאד הגלובלי ובתומכיו. אבל כדאי להיזהר מהכללות מסוכנות".

"אין כאו אווירה של אנטישמיות, רק כמה ערבים שמשתוללים לפעמים", מצטט אנשיל פפר ב"השבוע" ("הארץ") את שליח חב"ד בטולוז. "לדעתו", כותב פפר, "הבעיה המרכזית של היהודים בטולוז ובצרפת כולה היא התבוללות".

התנהגות קצת דבילית

כתבת השער של "סגנון", מוסף "מעריב", היא ראיון עם דוגמנית ויחצנית בשם איילה רשף, שהשתתפה יחד עם עורך-דין בשם סער שיינפיין בעונה של תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול", שעמדה במרכזן של כמה כתבות וידיעות ב"ידיעות אחרונות". "שיינפיין טען כי כל הקשר עם רשף היה יוזמה של אילן רבינוביץ', הפסיכיאטר דאז של בית 'האח', ששיכנע אותו לפתח רומן עם איילה בהיותו תחת השפעת כדורים פסיכיאטריים", כותבת תמי שמש-קריץ. "איך אמורה רשף להרגיש לאור התיאור הזה?". "אני לא חושבת שאני צריכה להרגיש מושפלת, אני במקום חזק", משיבה רשף, העובדת כעת עבור חברת קשת, המשדרת את התוכנית "האח הגדול".

"האם אני מזוכיסטית? אז אני לא", מגיבה רשף לשאלת המראיינת כיצד הזוגיות המאושרת שלה כעת מתיישבת עם מערכת היחסים השלילית שלה במהלך התוכנית. "בתוך הבית הזה הכל מאוד שונה מהחיים האמיתיים".

"יש הפרדה מוחלטת בין אנשים שיודעים לעשות טלוויזיה לבין אנשים שמתעסקים ברפואה", מצטט איתי זיו ב"ז'ורנל" של "מעריב" את סמנכ"ל התוכן של קשת רן תלם, שאמר את הדברים (יחד עם מפיק התוכנית "האח הגדול" אלעד קופרמן) בוועדת החינוך של הכנסת בשבוע שעבר, בדיון בעקבות הפרסומים ב"ידיעות אחרונות" על התערבויות רפואיות בתוכנית הבידור "האח הגדול". לפי זיו, זו תמצית האסטרטגיה התקשורתית של קשת: "ניסיון להסיר אחריות ולגלגל אותה אחר כבוד לפתחו של הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'", וגם "תמצית העיוורון המוסרי שלה".

"מה פשר האמירה 'אנחנו רק עושים טלוויזיה'? ובמקרה שבו אותה 'עשיית טלוויזיה' – המניפולציות, ההשפלות – מבזה אנשים ומביאה אותם לנקודת קצה נפשית, מה אז? [...] רן תלם יכול להמשיך להתחנחן עד מחר ולספר שהוא 'מישיר מבט לעבר סער', אבל התוכנית שנעשתה בפיקוחו משפילה ומתעללת פעם אחר פעם. [...] הוא הדבר לגבי קופרמן, שטען בדיון ש'מה שקשה באמת בתוכנית זה שאתה פוגש את עצמך'. אדרבה, שיכניס לתוכנית את אחד מילדיו, שיפגוש שם את עצמו. כאמור, אין לזה שום קשר לכדורים פסיכיאטריים: רק בטעות הם נחשבים ללב העניין".

גם היום ממשיכים (רז שכניק) ב"ידיעות אחרונות" לעסוק בהרחבה מודגשת ומובלטת – זה סוף-השבוע השלישי – בביקורת על "האח הגדול", וגם היום הביקורת הזו מוצאת את לב העניין במניפולציות ועבירות לכאורה של התוכנית ולא בעצם קיומה, המפרנס יפה את העיתונים. "אחרי סער שיינפיין, ארז דה-דרזנר הוא הכוכב הנוסף של 'האח הגדול', המספר על הכדורים הפסיכיאטריים שקיבל במהלך התוכנית", נכתב בכותרת המשנה על שער מוסף "7 ימים" (היוצא היום בשני חלקים), "וגם: הפסיכיאטר של 'האח הגדול' משנה כיוון בפרשה, מטיל לראשונה אחריות על ההפקה ומדגיש: 'זה רק קצה הקרחון".

"אילן רבינוביץ' אמר לי, 'בירדי ואתה זוג יפה, לך תהיה איתה'. אמרתי, 'מה פתאום? יש לי חברה', ותוך כדי כך אני בוכה לו. ואילן ענה: 'אתם זוג יפה, זה שואו. אתם מאוד מתאימים. לך לבירדי, תיגע בה. תתנשק איתה'. ואז התחלתי לבכות והוא אמר לי: 'ארז, אל תקשה על עצמך'", נכתב באחד הציטוטים המודגשים בכתבה. בתגובת רבינוביץ', המובאת במסגרת מובלטת ומוגשת על-ידי היחצן האגרסיבי רונן צור, נכתב בין השאר כי רבינוביץ' "יפעיל את מלוא השפעתו כאיש מקצוע בכיר, כדמות בעלת השפעה ציבורית וכאב לשני ילדים בעלי נכות קשה כדי למנוע הישנות מקרים שכאלו" (כך כתוב, לא המצאתי).

שכניק חתום גם על כתבת השער של "7 לילות", מוסף "ידיעות אחרונות" (רק שערי מוסף השבת ומוסף הכלכלה נותרו מיותמי שכניק. ברנע ופלוצקר, הכסאות רועדים). גם זו עוסקת בתוכנית ריאליטי, של זכיינית ערוץ 2 רשת, המתחרה בקשת. "המנטורים של 'דה ווייס' יורים בכולם. וגם זה בזה", נכתב על השער וכותרת המשנה מבטיחה "ריבים, עלבונות, סולחה בחסות הזכיינית ואחד אלוהינו".

עיתונאי "ידיעות אחרונות" רענן שקד, בפרסומת למוסף "7 ימים" (צילום מסך)

אחת המודעות במוסף היא לסרט בשם "משחקי הרעב". נראה בה נער המצולם מגבו, העטוי אשפת חצים, כשהוא עומד בזירה שצופה עליה המון רב. הסלוגן בראש המודעה קורא "אין יותר ריאליטי מזה". טורו של רענן שקד לא מופיע היום ב"7 לילות". שקד עצמו מופיע בסרטון שעלה בערוץ הפרסומי של "ידיעות אחרונות" ביו-טיוב. בסרטון אחר מופיעה דנה סקפטור. הסרטונים משמשים פרסומת למוסף "7 ימים", ששניהם כותבים בו טורים. שקד נושא מונולוג על הדוגמנית בר רפאלי כשפלג גופו העליון עירום (כן, אמיתי). ספקטור מדברת על ביקור במועדון חשפנות על רקע תצלומים של חשפניות מתפתלות על עמוד. "באתי לראות אם חשפנות היא זנות", פותחת ספקטור, בתהייה שיכולה להיות מכוונת גם כלפי הקריירה העיתונאית שלה.

"תמיר מסוגל להסתכל על הכל ועל כולם בהומור", מספר איתם ישראלי, "המודח הטרי מבית האח" לעינת טורס בכתבה על תמיר ורדיץ "המועמד המפתיע לניצחון ב'האח הגדול'" המתפרסמת במקומוני "מעריב". ישראלי מסביר: "אחרי מסיבה נשארנו שנינו וניקינו את הבית עד אמצע הלילה כשוולטר הכלב שלי היה קשור ליד המדרגות. כולם ידעו עד כמה אני פנאטי בעניין של האכלה של וולטר, לא הרשיתי לדיירים לתת לו אפילו פירור. אז תמיר עבר ליד וולטר ואמר שהוא נותן לו חתיכה של קבב, אני כמובן לא יכולתי לדעת אם זה נכון או לא, ואז הבנתי שהוא בעצם מנסה לעצבן אותי וצוחק עלי שאני לא מרשה לוולטר לאכול".

"אנשים מפרשים לפעמים שיש לו התנהגות קצת דבילית, אבל ההפך הוא הנכון", מסכם המודח הטרי, "הוא מאוד חכם ויש לו נשמה גדולה. אני מקווה שהוא יידע להתמודד עם כל האהבה שמחכה לו בחוץ".

"צדק לחלוטין ח"כ נסים זאב כשטען ש'התוכנית זנותית. גם הצופים מסוממים לתוכנית הזאת, גם הם צריכים כדורים'", ממשיך זיו ב"ז'ורנל", "אבל דבריו לא נספרו. מדוע? פשוט מאוד, כי הוא חרדי. לכן, לכאורה, הוא לא מבין ב'האח הגדול'. אבל מה שהוא אמר, זה כל מה שיש להבין לגבי 'האח הגדול'".

"פרשת סער שיינפיין ו'האח הגדול' תפסה את איילה רשף, שמככבת בה בעל-כורחה, בעיצומן של חגיגות השנתיים לזוגיות עם בוגר 'הישרדות' טומי אלתגר", פותחת שמש-קריץ את הראיון עם רשף.

עבודה בעיניים

"הסכם קיבוצי נחתם השבוע בין ועד העובדים של בני הנוער באולמי לבונה בבת-ים לבין בעלי האולם", כותבת יעל שני במקומון "ידיעות בת-ים". "הישג זה הינו ראשוני וייחודי משום שלפני כן לא נחתם הסכם קיבוצי על-ידי בני נוער שאינם חלק ממקום עבודה שבו קיים ועד של עובדים בוגרים. המשמעות: חוקי העבודה ייאכפו בצורה קבועה ומסודרת. כאשר בינואר האחרון פנו בני הנוער להנהלת האולם בדרישה להיכנס למשא-ומתן על מנת להסדיר את תנאי העבודה במקום, סירבו בעלי האולם לדרישה בכל תוקף. ההסכמה בין הצדדים הושגה לאחר פרסום מאבקם ב'ידיעות בת-ים', ובתום הפגנות מול האולם". "ידיעות בת-ים", יש לציין, שייך לקבוצת "ידיעות אחרונות", שבעליה נלחם בכוח ובעקביות בהתאגדות עובדיו. כותרת הכתבה: "יצאו גדולים".

"לא מפחד מהוועדים", נכתב בכותרת מוסף הכלכלה של "מקור ראשון". "שר התחבורה ישראל כץ מוביל ביד רמה מיזמים לאומיים ולא נותן לאף אחד לעצור אותו", נכתב בכותרת המשנה הנראית כמנוסחת על-ידי דובר השר. "הוא מעדיף לסגור את הרכבת מאשר להיכנע לסחטנות. ומה הוא חושב על תחבורה ציבורית בשבת? רעיון מצחיק!". בכותרת המשנה לכתבה עצמה, הנפרשת על פני הכפולה הפותחת של העיתון, נוספת גם מחמאה על ה"נחישות" שמגלה כץ "בביצוע רפורמת השמים הפתוחים". שאלה ותשובה לדוגמה מהראיון שעורך עם השר שבתי גרברצ'יק: ש: "מקובל שרבים משרי הממשלה מגנים על העובדים, אך מי במקרה זה מגן על ציבור הנוסעים ברכבת, באוטובוסים ובמטוסים?". ת: "אני עומד בראש המגנים גם על העובדים וגם על הנוסעים". בתמונה המלווה את הכתבה (עם הכיתוב: "עובדים לא ישלטו על השאלטר. השר ישראל כץ") נראה כץ כשעיניו בורקות והוא מחייך בשביעות רצון. למה לא יחייך? מצחיק!

"רוב הדירקטורים במגזר העסקי הם מריונטות", נכתב בכותרת הראשית של גליון "דה-מרקר", ציטוט של השר לשעבר אבישי ברוורמן.

למענם

"נראה שהעלבון הכי גדול שלך הוא מקבוצת הייחוס שלך, השמאל, הקהילה האינטלקטואלית", שואלת-קובעת מאיה בקר במוסף "7 לילות" את המשורר ואיש השמאל הקיצוני יצחק לאור אחרי שהיא מציינת כי לפני שנתיים פורסמו "טענות של כמה נשים על הטרדות ותקיפות מיניות ומקרה אונס שביצע לכאורה לאור בשנים מוקדמות יותר". "נכון", עונה לאור, "כי זו קבוצה שנתתי לה המון".

בהמשך, לאחר שהוא מתאר כיצד המיליה החברתי שלו התנכר לו, אומר לאור: "אז אם מכל הקהילה הזאת רק שניים שלחו לי אימיילים של חיזוק, וכל השאר חיכו על הגדר לראות מה יהיה, אני מודה שאין לי יותר דחף לכתוב למען קהילה מסוימת".

ענייני תקשורת

במדור "שלב הסיכומים" שבמוסף האינטליגנטי "צדק" של "מקור ראשון" מדווח כי בעקבות "פרשת ההאקר הסעודי" מתעתד משרד המשפטים להגביל איסוף מספרי זהות על-ידי גופים עסקיים. עוד נכתב כי בית-המשפט העליון מחק עתירה שהוגשה נגד אוזלת יד של המשטרה בטיפול בהפרה של האיסור על פרסום שירותי זנות, "תוך אמירה של בית-המשפט כי הוא מצפה מהמשטרה לאכוף את החוק בנושא". בידיעה נוספת נמסר כי "החל משפט הדיבה של רבני בנימין נגד מכללת שנקר", זאת "לאחר שסטודנט פירסם כרזות המציגות תרחיש שבו הרבנים מובילים הפיכה אזרחית אלימה וקוראים בין היתר לרצוח אנשי שמאל".

המוסף עצמו מוקדש כולו לעולם המשפט מהיבטים שונים, גם אם מאג'נדה מסוימת מאוד, והוא היחיד מסוגו בעיתונות הכללית העברית בישראל. עוד מתפרסמת בו כתבה של זאב קם העוסקת, בין השאר, בניסיון לתקן תיקון ביורוקרטי קטן שיפתח את אזורי הרישום לנישואים בכל הארץ, ובכך יקל על המבקשים להירשם. "הח"כים של ש"ס רקמו את הדיל שיאפשר את קידומו של 'חוק צהר', אך הצביעו נגדו. הח"כים של יהדות-התורה הקימו קול צעקה נגדו, אבל לא באמת מתנגדים לו. וח"כ שנלר, מיוזמי החוק, נמנע בהצבעה. הכל הצגה, בשביל התקשורת כמובן", מסכמת כותרת המשנה.

"נתניהו גם רצה מאוד להעביר השבוע בוועדת הכלכלה את החוק שיאפשר לו לקבוע את עתידה של חברת החדשות של ערוץ 2", כותב יוסי ורטר ב"השבוע" ("הארץ"). "רק בה הוא עוד לא טיפל. את ערוץ 10 הוא ניסה לסגור, ולפי שעה העלה חרס בידיו. את החינוכית הוא ניסה לפרק או לאחד עם רשות השידור, שמתנהלת תחת פיקוחו ולשביעות רצונו, ולא עלה בידו. עכשיו חדשות 2 על הכוונת. החוק המדובר מסובך, נפתל, ליודעי ח"ן בלבד. ההצעה המקורית שהגיש שר התקשורת, משה כחלון, אושרה בממשלה לפני כמעט שנה. הסעיף הנוגע לגורלה של חברת החדשות של ערוץ 2 אינו חלק ממנה. הוא התווסף על הדרך. נתניהו, אישית, השקיע בסעיף הספציפי הזה עשרות שעות. הוא בהחלט בחן אותו לעומק".