שלשום, מלמעלה: עימות בין פלסטינים ובין שוטרי מג"ב בעת הפגנה תושבי נבי-סלאח נגד הפקעת קרקעות; בתמונה התחתונה: שופט מטעם "ספר השיאים של גינס" טועם חומוס באבו-גוש (צילומים: עיסאם רימאווי, יוסי זמיר, פלאש 90)
החליפה של האיומים
"ישראל מוחה על איום מיטשל לפגוע בסיוע" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום". הכותרת הראשית ב"מעריב", "האיום של מיטשל", אינה נוקטת עמדה לכאן או לכאן. המסר מ"ישראל", כלומר, לשכת ראש הממשלה, מובא בכותרת המשנה לידיעה הפותחת: "הפלסטינים אשמים". ב"ידיעות אחרונות" מפנים מהשער לטור ב"ממון", של סבר פלוצקר, שכותב על האיום בקצרה: "הצחקתם אותי". ובאריכות: "מי שמדבר על 'לחץ כלכלי אמריקאי באמצעות ערבויות' מנותק מהמציאות. ישראל עוזרת עכשיו לארה"ב לממן את גרעונותיה – ולא להפך". לפי פלוצקר, ישראל כלל לא השתמשה בערבויות על סך 3.8 מיליארד דולר שניתנו לה בעבר, משום שיש לה "עודפי מטבע חוץ ענקיים".
(הכותרת הראשית של "דה-מרקר", "העולם צועד לאחור, מצב ישראל משתפר", מהדהדת את הקביעה הזו של פלוצקר; גם כותרת טור הפרשנות של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר", "או-טו-טו הכי טובים בעולם", המתייחסת לגידול "המזערי" בחוב הלאומי.)
מאחר שעניין הערבויות הוא בדיחה לפי הפרשן הכלכלי של "ידיעות", מקדיש העיתון את הכותרת הראשית שלו לדברים אחרים שאמר השליח האמריקאי מיטשל: "ארה"ב: עסקת שליט תעודד חטיפות בעולם". "העסקה שולחת מסר שהדרך שלהם [של חמאס], של התנגדות אלימה, משתלמת. כמובן שזה יוביל אחרים סביב העולם לחפש חטופים". דברים דומים ניתן היה לקרוא בכתבת השער של "המוסף לשבת" של "ידיעות", שהשוותה בין היחס האמריקאי לשבויי מלחמה ליחסה של ישראל אליהם.
ומה מתכנן מיטשל באשר לשליחותו העיקרית, דהיינו, השכנת שלום בין היהודים לערבים? "הפתרון שלו הוא חזרה של ישראל לקווי 67' עם חילופי שטחים שיתחשבו בגושי היישובים. במקביל יפשיר העולם הערבי את היחסים עם ישראל, ואולי יושג גם שלום עם סוריה", כותב נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות". ברנע קובע כי "זה הפתרון שעולה מהיוזמה הסעודית, זה הפתרון שאבו-מאזן חותר אליו, הפתרון שרוב הישראלים מצדדים בו והפתרון המקובל על ארצות-הברית". אף שכמעט כולם מסכימים על הפתרון הזה, מכתיר ברנע את הטור במלה "האופטימיסט".
בקצב הטנגו
משפטו של הנשיא לשעבר משה קצב בחשד לעבירות מין מגיע היום ל"רגע השיא של המשפט", כך לפי כותרת המשנה על שער "מעריב". הכותרת היא "על דוכן העדים". גם ב"ידיעות אחרונות" מקדישים לרגע הזה מקום על השער, גם אם קטן יותר: "היום: קצב על דוכן העדים". "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מקדישים גם הם אחד מהעמודים הראשונים לדיווח על העדות, שתינתן, כמו כל העדויות במשפט, בדלתיים סגורות ותחת איסור פרסומה בכלי התקשורת. ב"הארץ" וב"ישראל היום" קצב לא מגיע לשער, ובכלל.
זה הכל כסף
כותרת המשנה של עמ' 4 ב"ידיעות אחרונות": "'כיפת ברזל' תחזיר את הביטחון לדרום. המחיר: לנו – 30 אלף לטיל, לחמאס – 100 דולר לקסאם". "מה לעשות, לא כלכלי לחיות בארץ הזאת", מסכם אלכס פישמן את טור הפרשנות שלו באותו עמוד.
שבת שלום
"הקרב על השבת" היא הכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". יונתן גולן כותב כי משרד הפנים, בראשותו של השר אלי ישי מש"ס, "דורש להכניס תנאי חדש לקבלת רשיון עסק: התחייבות של הבעלים לסגור אותו בשבת". שר האוצר מתנגד לכך משום שזו "הפרה של הסטטוס-קוו". משרד הפנים משיב שהוא בסך-הכל מעוניין בהגברת האכיפה של חוק קיים, חוק שעות עבודה ומנוחה. המאבק מתחולל על רקע אישורה המתוכנן של הרפורמה ברישוי העסקים בשבועות הקרובים. "כעת נראה שהתוכנית עומדת בפני גניזה", כותב גולן, בשל חילוקי הדעות בין השרים.
איש תקשורת מקושר
לא ברור מדוע יהודה שרוני מכנה את איש העסקים שאול אלוביץ' בשם "איש תקשורת". לא ברור גם מדוע הידיעה שהוא מפרסם על אלוביץ' אינה נחגגת בגדול על שער "עסקים": שרוני חושף כי בנק הפועלים סיפק לאלוביץ' "מימון שיא בהיקף 3.9 מיליארד שקל" לרכישת בזק, "בריבית מינימלית של 2.5% לשנה בלבד". מדובר, כותב שרוני, "בריבית צמודת מדד, הקרובה לזו שבה נסחרות אגרות החוב הממשלתיות צמודות המדד", כלומר, הלוואה "המשקפת לאלוביץ' רמות סיכון הזהות לאלו של מדינת ישראל". שרוני ממשיך וכותב: "במערכת הפיננסית הובעה תמיהה על הריבית הנמוכה ועל הסיכון העסקי שבנק הפועלים חשף את עצמו אליו בעסקה זו".
מאחר שראשי "מעריב" כבר נדרשו להאשמות שלפיהן הם מתייחסים לבנק הפועלים בכפפות של משי מאחר שהעיתון ממושכן בחלקו לבנק, ומאחר שאותם ראשים דחו את ההאשמות מכל וכל בטענה כי לעיתונאי "מעריב" המסקרים את תחום הבנקאות יש חופש פעולה מלא, הרי שאין סיבה להטיל ספק בכנות דבריהם, וכנראה שעורכי "עסקים" לא סברו שמדובר בידיעה הראויה להבלטה.
ה"ה גדעון לוי
בחלק ב' של "הארץ", בעמוד המאמרים, מתפרסם מאמר ("מדינה בהסתכלות") של גדעון לוי נגד מדינת ישראל, שאותה יש לשלוח ל"הסתכלות" (בשל קיומם של המתנחלים, הדתיים, הכיבוש). בכך אין כל חדש, אולם בעמוד המאמרים הנוסף, בסופו של העמוד, מפרסם העורך טור המציע קריאה ביקורתית במאמריו של גדעון לוי ("שטיפת מוח בתל-אביב?"). מרב גולד, תושבת עפרה, משווה בין מאמר של לוי, המאשים באופן כוללני את החינוך ביישובי יהודה ושומרון בשטיפת מוח, למאמר אחר של לוי, המשבח ומהלל איש חינוך תל-אביבי המנחיל לתלמידיו דוגמות אידיאולוגיות שמאלניות קשיחות.
"מנהל המציב לפני תלמידיו תמונת עולם שאין בה מקום לתהייה ולהטלת ספק? כיצד זה צמח עשב שוטה כזה במערכת החינוך הליברלית והנאורה?", סונטת גולד בלוי, ומסיימת את המאמר בלי לשלוח את גדעון לוי לבדיקה פסיכיאטרית: "אני שמחה שלוי מציג שאלות לציבור שאליו אני שייכת, שאלות אשר חשוב שתישאלנה. אני בטוחה כי יש שאלות שאפשר גם לשאול את המנהל רם כהן ואת החושבים כמותו. כקוראת קבועה של גדעון לוי, אשמח לראות קצת הטלת ספק בכל הנוגע לאג'נדה השמאלית".
"מוסף כלכליסט", מבט שני
הפולו-אפ שעושה היום "כלכליסט" לכתבת השער של גליון הבכורה של מוסף שישי שלו ("מוסף כלכליסט") הוא הזדמנות לתקן דברים שכתבתי כאן ביום חמישי האחרון על אודות המוסף. עורכים ב"כלכליסט" הביעו פליאה על הערתי על הכתבה המרכזית, שעסקה ביובל רון, איש העסקים הנמלט מפרשת "קווי אשראי", שהיא "עוד מאותו דבר, עוד ראיונות עם עשירים".
למעשה התחקיר של סיון איזסקו מציג עבודה עיתונאית חוצת יבשות, שהיא בהחלט, לצערנו, לא עוד מאותו דבר, וכלל אינה נופלת בקטיגוריה של "ראיונות עם עשירים".
אמנם ה"סערה" ש"כלכליסט" מקדיש לה היום עמוד שלם בפתח הגיליון היא סערה בקרב המפרקים של קווי אשראי והנושים של רן, ששיחקו תפקיד מרכזי (ואולי בלעדי) גם בכתבה עצמה, אולם מי יודע, אולי סערה באמת תפרוץ, ותגיע למי שהוא כנראה השחקן המשמעותי באמת בכל הסיפור הזה, קובי מימון, טייקון נדל"ן ובעל אחוזים בקידוח הגז תמר 1 (דרך החברה המחזיקה בקידוח מתחבר מימון גם לרן וגם לקבוצת לבנת, שראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מונה ליו"ר שלה זה עתה).
ענייני טכנולוגיה
איתי שמושקוביץ' מדווח ב"ממון" מתערוכת האלקטרוניקה הגדולה בלאס-וגאס. "תשכחו מהמחשבים שאתם מכירים", נכתב בכותרת המשנה לדיווח, "המחשבים של העשור יהיו קטנים, יכללו מסך מגע, גישה לאינטרנט, ויתפקדו גם כטלפון נייד". "המחשבים הקטנים, שנקראים סלייט או טאבלט, ובתרגום חופשי מחשב-לוח, יהיו גדולים מטלפון סלולרי, אבל קטנים משמעותית ממחשב נייד מסורתי, ויוכלו להיכנס לכל תיק", כותב שמושקוביץ'. "כרגע רוב החברות מסרבות לנקוב בתאריך השקה, אולם המחשבים צפויים להגיע לחנויות במהלך החודשים הקרובים, והמחירים יהיו כ-400–500 דולר".
שמושקוביץ' מקבל עוד כפולת עמודים בהמשך המוסף, כדי לנפק תחזית נוספת: "זו היתה הבשורה הבולטת ביותר של תערוכת CES הננעלת היום: העולם עובר לטלוויזיות תלת-מימד, למצלמות תלת-מימד ולשידורים תואמים, והטכנולוגיה בדרך גם למחשב ולסלולרי". תלת-מימד היא גם הבשורה על-פי נתן ליפסון, שנשלח ללאס-וגאס על-ידי "דה-מרקר".
"הקינדל יהרוג את הספר? הצחקתם אותנו", שחה כותרת מאמר מתורגם מה"אובזרבר" (ג'ון נואוטון) במוסף "עסקים" של "מעריב" (שמסתמך על רויטרס בדיווחו מלאס-וגאס). המחבר טוען כי הספר האלקטרוני לא יעלים את ספר הנייר, כשם שהדואר האלקטרוני לא העלים את השימוש המשרדי בנייר. לדבריו, "השימוש בדואר אלקטרוני במשרד הוביל לעלייה של 40% בממוצע בצריכת הנייר". הטענה הזו, הנשענת על ספר מדע פופולרי, היא היחידה המופיעה במאמר הלא משכנע הזה, שעיקרו מוקדש – בניגוד לכותרת המפוצצת – לשכנוע הקוראים שהקינדל אולי לא יהרוג את הספר, אבל הטאבלט של אפל יחסל את שניהם.