בסוף בוריס גלפנד הפסיד, אבל עכשיו אולי גם מסעודה משדרות יודעת מה זאת הצרחה. זוהי כמובן רק משאלת לב, ובכל זאת מותר להניח שהגעתו של גלפנד לגמר אליפות העולם בשחמט חוללה שינוי כלשהו במעמדו של המשחק בקרב עמך ישראל.

הדיווחים התקשורתיים מהאליפות, שבה השתתף לראשונה ישראלי, טיפטפו תחילה לאטם. ככל שגלפנד עמד יפה מול יריבו אנאנד ההודי, הפך האירוע הזה, שברגיל הוא נחלתם של המשוגעים לדבר, לידיעה הפותחת של לא מעט מבזקי חדשות ולהפניות נדיבות בגודלן בעמודים הראשיים של העיתונים. על כף המאזניים הונחו הכבוד הישראלי ויוקרתו של המוח היהודי. גורל המלך ויחסיהם המורכבים של המלכה והצריח נשארו עדיין רחוקים מתודעתם של רוב הצופים והקוראים.

ובכל זאת, השיא היה ביום רביעי, כש-ynet הפקיע את הכותרת הראשית שלו למשך שבע שעות תמימות לטובת סיקור חי של יום המשחקים האחרון במוסקבה. גם יתר האתרים סיפקו שידור ישיר, אם כי באופן בולט פחות. אפשר לנחש שהעורך הראשי, יון פדר, פשוט חולה על שחמט, אחרת קשה להסביר איך דחק המשחק לשעות ארוכות כל-כך את האייטמים הרגילים שעל סדר היום, כמו הגרעין האיראני או הפדופיל התורן.

אבל ההפתעה האמיתית התרחשה כשערוץ הספורט – הישראלי, לא ESPN – העביר את המשחקים בשידור חי. אמנם השידור נתקע מדי פעם והזדחל בעיכוב של דקה לעומת אתר התחרות, ונכון שלא היו אריזה גראפית או כתוביות, והעובדה שאפילו לא הופיע בלוח המשדרים מעידה שזו היתה החלטה של מעכשיו לעכשיו – אבל זה היה שידור ישיר של שחמט בערוץ הספורט מס' 1 של ישראל, עם שדר (אסף כשר) ופרשן (אליק גרשון, שהצטרף באיחור אופנתי של כשלוש שעות). ולשחמטאים שבין צופינו, אוהדי בית"ר ומכבי, היתה שמחה וצהלה.

כך או כך, באתר האינטרנט של הערוץ עדיין העדיפו להבליט ידיעות מלפפונים מהבילות מקבוצות הכדורגל. דקה אחרי שגלפנד הפסיד, נקברה הידיעה שעסקה בו כמה קומות מתחת.

האם השידור בערוץ הספורט בעצם הכריז על השחמט כיצור ספורטיבי לכל דבר? האם נראה את הערוץ מעביר בשידור חי גם את אליפות ישראל, או שזו בסך-הכל היתה היסחפות לטרנד הלאומי התורן? (רמז: האפשרות השלישית היא המעשית ביותר). הוועד האולימפי הבינלאומי מסרב בהתמדה להכיר בשחמט כבענף ספורט. מדובר אמנם במשחק, אבל תנועת השחקנים מתרחשת במרחב הסמוי מן העין שבין אוזניהם. אולי כשימציאו מכשיר שמקרין מחשבות בשידור ישיר, יהיה על מה לדבר. גלפנד עצמו אמר באחד הראיונות לפני התחרות שהוא רואה את עצמו כספורטאי לכל דבר. אבל אם בשחמט תיפול השלהבת האולימפית, מה יגידו אזובי הברידג', השש-בש, הדמקה והמונופול?

כותרת ראשית באתר ynet

כותרת ראשית באתר ynet

היחס בדסק החדשות של העיתונים לאליפות היה אמביוולנטי. ביום שני השבוע, שהיה אמור להיות היום האחרון לאליפות כשגלפנד מועמד לתואר, לא התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" אפילו מלה אחת לקראת המשחק. ב"מעריב", לעומת זאת, פירסמו לקראת יום המשחקים המכריע עמוד וחצי בחלק החדשותי, ועמוד נוסף ובו ראיון עם תיאודור אור, נשיא איגוד השחמט הישראלי. כשההכרעה נדדה ליום רביעי, התעשת "ידיעות" והקדיש להתמודדות עמוד וחצי: מאות מלים, תצלומים, תרשים גראפי והפניה בשער. מהפך דרמטי אמיתי.מדור הספורט של "ישראל היום", למרות עמודיו המועטים, הפתיע כשאימץ לחיקו את אליפות העולם בשחמט. אפילו ספורט "הארץ", הזירה הטבעית לכאורה, הותיר אותו מחוץ לגדר. בימי ההכרעה נדד הסיקור מעמודי הספורט של "ישראל היום" אל עמודי החדשות. ייתכן שלבקיאותו המופגנת של ראש הממשלה במשחק היתה יד בשדרוג. מדורי הספורט של יתר העיתונים לא נתנו למעמדו החדש של המשחק האליטיסטי לבלבל אותם, והם הדירו ממנו את עמודיהם באדיקות.

הסבר אפשרי ליחס התקשורתי הגחמני לתחרות הוא העובדה ששחמט הוא משחק בעייתי לסיקור. העיתונים יכולים לחגוג על המרכיב הלאומי והרכילותי, אבל תצלומים של לוחות משחק ותיאורי מהלכים הם עבורם מייגעים, מסורבלים, מזמנים קטסטרופה גראפית וממילא נראים לרוב הקוראים כג'יבריש למתקדמים.השחמט יישאר, לפיכך, במקום המסורתי שמקצים לו העיתונים – מדור בעמודים האחרונים של מוספי סוף-השבוע.

ברדיו הסתפקו בדרך כלל בשורה התחתונה ובהסבר קצר. פה ושם העניקו למקורביו של גלפנד הזדמנות לספר, בטון אינטימי ואפוף יראה, על ההכרח להרחיק מהשחקן כל סוג של מתח ולחץ. מבחינה טלוויזיונית, שידור ישיר של משחק שחמט הוא מתכון לזפזופ ממנו והלאה. גם ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה בעשור האחרון, שהפכה למשל את הטור דה-פראנס למוצר טלוויזיוני מצוין, שמנציח את הדרמה, המאמץ והנופים המרהיבים, לא תצליח להפוך שחמטאי שמגרד בפדחת למחזה ויזואלי מרשים. בכל זאת, אם לא שידור ישיר, אפשר לעשות מגזין. בערוץ 1 היו צריכים להכיר בגודל הרגע לשחמט הישראלי וללוות את הטורניר בפינה שתסכם את משחק היום, תציג ותסביר את המהלכים המשמעותיים על רקע קטעי טלוויזיה ערוכים.

ובכל זאת, יש תקווה. קוראים לה אינטרנט. ברשת, במקביל לצפייה במתמודדים מקומטי המצח, אפשר לקבל את מהלכי המשחק בפינה צדדית, לשמוע פרשנות, ובמקביל להריץ בעצמך את המהלכים ששוחקו עד כה שוב ושוב ולחיות את המשחק באופן אישי. האינטרנט נראה כמו ביתו הטבעי של השחמט. יש לקוות שהבאזז שסיפק הכוכב הישראלי בשבועות האחרונים יפתה את אחד האתרים להקצות לו טיפול מקצועי בשטח קבוע.

שידור חי של התחרות בערוץ הספורט

שידור חי של התחרות בערוץ הספורט

הסיקור המפתיע של המשחק, שנחבא עד כה אל הכלים, העלה גם תופעה מעניינת הנוגעת לאגף הפרשנות. שלא כמו פרשני ספורט בענפי הרגליים, הידיים ושאר האיברים הגלויים לעין, שניחנים בדעתנות נחרצת ואף אגרסיבית, פרשני השחמט שליוו את האליפות הם עוף אחר. כמעט תמיד טעו בתחזיותיהם בנוגע למהלכים הבאים של גלפנד ואנאנד, אבל לא נראה שהדבר הטריד אותם בכלל. גם לא את מאזיניהם, שקיבלו את הטעויות בשלוות נפש.

בניגוד למשחקי כדור, שבהם אפשר להעריך לאן יתפתחו העניינים לפי הרכב השחקנים ושיטת המשחק, פרשני שחמט הם שחקנים פעילים בעצמם, המסבירים את המהלכים בהתאם לאסכולת המשחק שלהם, ומתפללים שהמתמודדים יאמצו אותה. פרשנות במשחק שחמט חי היא כמו תרגיל בקריאת מחשבות, ורוב הפרשנים משתדלים לא להיכנס למבוך הזה. "להערכתי גלפנד...", נשמע השבוע אחד מהם אומר בהיסוס ובנימוס, "אם אני נכנס לראש שלו, לדעתי הוא לא צריך להחליף צריחים. זה בכל אופן מה שאני הייתי עושה אם הייתי במקומו".

אל הפרשנים האנושיים מצטרפות גם תוכנות מחשב, שנותנות אינדיקציות בנוגע לעתיד המשחק. אלא שגם טובי הפרשנים ומיטב מחשבי-העל לא יודעים להעריך איזה מוח ימצמץ ראשון והעצבים של מי רופפים יותר. הפרשן אליק גרשון בערוץ הספורט לא הסתיר את אהדתו לגלפנד ועטף כל מהלך שלו במשחק האחרון באופטימיות שבישרה על ניצחון. בסוף זה נגמר בתיקו, התואר הלך לאנאנד והתקשורת חזרה לפרופורציות. "מעריב", שביום רביעי כיבד את גלפנד בתמונה גדולה בעמוד הראשי תחת הכותרת "משחק חייו", התנער ממנו למחרת ההפסד. מבין תשע ההפניות בשער לא היתה אחת שעסקה בגלפנד. ללמדך מה גורלו של מי שאיכזב את העם.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il