ייאמר מיד, במחלוקת בין עוזי בנזימן לרחל פרץ, קל לי להזדהות עם עמדתו של בנזימן. אולי, כפי שהוא כותב, מדובר בפער דורות. אך לדעתי חורגת עמדתה של פרץ מן התחום הלגיטימי של הצדקת העברית המתפתחת מול זו המסורתית, השמרנית ובעיקר: הנכונה.

לא מכבר הייתי עד למאבק חסר סיכויים בין אדם רציני ועם זאת מתקדם, בשנות הארבעים לחייו, ובין אחיינו בן הארבע. כל אימת שהקטנצ'יק אמר "כי בא לי", תיקן אותו דודו – "אני רוצה", "אני מבקש" וכדומה מלים "מיושנות". אך לילד בא והמשיך לבוא.

במופע האחרון של טרום-אופרה בהיכל האמנויות בתל-אביב, הופתעתי שגם למשתתפי הפאנל המלומדים "בא". כרמן עושה "מה שבא לה", כפי ששמענו מפי הדוברים.

מן הסתם, ברגע שלאנשי הפאנל – אנשים רציניים ובקיאים ללא ספק, ואף העברית שבפיהם רהוטה ועשירה – "בא" להתבטא במונחים בני זמננו, אין לבעלי דעה כמו עוזי בנזימן והח"מ סיכויים רבים ללחום על ניכוש העברית המסורתית והטובה מן המוץ שדבק בה.

אני מודה כי זה לא נוח, אבל לא בלתי נכון. אכן, אין ספק ששפה היא בעל חיים המתפתח עם הזמן. וגם נכון הדבר שהבאים בימים יותר מן הצעירים, סיכוייהם לגבור על הצעירים והמפתחים את היצור הלשוני שהוא לשון שואפים לאפס. אין ספק שלשון חייבת להתפתח ואין היא יכולה – או אף מסוגלת – לקפוא על שמריה. וכי יכולים אנו לתאר לעצמנו את העברית היומיומית ללא "כאילו", "פאדיחה", "סאבאבה" וכיוצא באלו מלים שלא היו קיימות לפני שלושים, ארבעים שנה?

אלא שבאיזשהו מקום גם הדור הצעיר חייב להיזהר ב"התפתחות": מגישי תוכניות טלוויזיה וקרייני רדיו – שלא לדבר עורכיהם – חייבים לזכור שלא רק לבני גילם הם משדרים. גם אם סבורני שאני מבין את רוב המלים ה"מפותחות" שאני שומע או קורא באמצעי התקשורת, קצב הדיבור מקשה עלי לעתים את הבנת המדובר יותר מאשר המלל עצמו. אכן, כל שנייה שוויה כסף רב במונחים כלכליים, אך אם אין המאזין מבין מה מדברים אליו בגלל המהירות שבה נאמרים הדברים או בגלל שימוש במונחים שאולים מעגה צבאית, כי אז מה טעם להשמיע את הדברים כלל?

במסגרת החידושים שבנזימן מצביע עליהם בצדק, "תפס צד" הוא אולי הדוגמה המובהקת לתרגום בלתי מושכל מאנגלית לעברית, וזאת במסגרת ההתבוללות הלשונית של רבים ולאו דווקא טובים. התרגום המילולי של ביטויים בלשון אחרת לעברית הוא העדות המובהקת לבורות המשתמשים. אחד הביטויים שקנה לו שביתה בעיקר בפי פרשנים פוליטיים הוא "לספק את הסחורה", הרווח במקומותינו. זהו תרגום מילולי של He didn't deliver the goods, ואמנם התרגום נכון ומדויק. אלא שמשמעותו של הביטוי האנגלי הזה היא "להפר הבטחה". בשום סחורה אין מדובר.

כך מרבים אצלנו להשתמש במונח "לקבל רגליים קרות", שאינו אלא תרגום מילולי של To get cold feet, אך במשמעותו האמיתית אין בינו ובין טמפרטורה ולא כלום. על פיק ברכיים שמעתם כבר, מרפדי העברית בתרגומים שלא לעניין?

בקלקול העברית כבר הורגלנו לבצע כל דבר. "מבצעים החלטות" (מה רע במיישמים אותן, או במקיימים אותן?), "מבצעים ניתוח" (מה פסול במנתחים?) ו"מבצעים הצגה" (כאילו מציגים היא באכדית).

אחד ממלומדי העברית, שעסק בעריכה ובתרגום בעיתון, אמר פעם שהנה אנחנו מגיעים כבר לכך שפלוני יצא מן החדר כדי "לבצע פיפי". הוא לא ידע שאפשר להשתין גם בלי ביצועים...

גבריאל שטרסמן הוא חבר מערכת "מעריב" לשעבר ושופט בדימוס