בין אופן החשיבה המשפטי לזה התקשורתי יש פער קשה לגישור. בעוד שהחשיבה המשפטית שואפת לדקדוק בפרטים ולהבניית התמונה העובדתית מלמטה למעלה, ולהתרחקות מהאישי, הייחודי והרגשי, התקשורת קצרת רוח כלפי ניסיון לתאר מורכבות ותופסת אותה כטרחנות, מחפשת את הדרמה ומעבירה את גוני המציאות דרך מסנן שחור-לבן, מאנישה את הסיפור המופשט ונזקקת לפנים שיסמלו אותו. קווי חשיבה אלו של המשפט והתקשורת התנגשו שוב לאחר הכרעת הדין בפרשת אולמרט.

כך מתנהל משפט פלילי במשך כמעט שלוש שנים, 157 ישיבות של בית-המשפט, כ-19 אלף עמודי פרוטוקול ו-102 עדים. השופטים כותבים הכרעת דין על פני 743 עמודים, המנתחת חמש פרשות שונות. ב-09:00 השופטים מתחילים בהקראת תמצית הכרעת הדין (רק 18 עמודים). בעידן האינטרנט וריבוי ערוצי הטלוויזיה והרדיו, שרבים מהם פתחו בשידור חי מבית-המשפט עוד לפני תשע בבוקר, כיצד מספקת התקשורת את הדרישה לפרשנות האירוע?

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט (במרכז) לוחץ את ידו של חבר-הכנסת לשעבר אברהם בורג, בצאתו מבית-המשפט המחוזי בירושלים לאחר הכרעת הדין במשפטיו (צילום: ליאור מזרחי)

במצב ראשוני זה יש פער בין המידע הבסיסי שהתפרסם לבין התמונה המפורטת והמורכבת. הכרעת הדין המפורטת זמינה לעיון, אבל לימודה, עיכולה וניתוחה אינם יכולים להיות מיידיים. במצב זה יש יתרון עצום למי שמתוחכם ומאורגן יותר, נגיש לתקשורת ומבין אותה: כשאולמרט יוצא לתקשורת מיד בסיום הקראת תמצית הכרעת הדין, הוא יכול לומר בצורה נחרצת, "לא היתה שחיתות, לא היתה קבלת כספים, לא היה שימוש בכספים, לא היו מעטפות כסף", ולצוות בסמכותיות על התקשורת, "נא להוריד את הנושא הזה מסדר היום!". הדברים מהדהדים במשך שעות בכל כלי התקשורת, ללא ביקורת של ממש.

ואולם, ככל שחולף הזמן, נראה שהמטוטלת מתחילה לנוע חזרה. ככל שנוספים קווים וצבעים לרישום המהיר, השחור-לבן, התמונה מתחילה להשתנות. הפרשה חשובה דיה כדי שפרשנים משפטיים, כתבי משפט ואחרים יטרחו בכל זאת לקרוא את הכרעת הדין לעומק. ומתברר שדווקא היתה קבלת כסף מזומן על-ידי אולמרט ומידי טלנסקי, ואפילו במעטפות; ומתברר שבוצעה מרמה כלפי הגופים שמימנו את נסיעותיו של אולמרט, אם כי לא ניתן היה ליחסה לאולמרט עצמו.

עולה כי הוחזקו כספים במזומן בכספת אצל עו"ד מסר עבור אולמרט, בלי שנרשמו או דווחו; שגרסתו של אולמרט בעניין כספים אלה נמצאה בלתי עקבית ו"מתפתחת"; מתגלה כי אותה "אי-תקינות פרוצדורלית" שבה מיהר אולמרט להכתיר את פרט האישום שבו הורשע אמנם מופיעה בהכרעת הדין, אבל אינה מייצגת את מהותה של העבירה, אלא היא רק עובדה מצטברת ומחשידה על ניגוד העניינים החריף שבו פעל אולמרט: לא רק שפעל בענייניהם של גופים שייצג חברו הקרוב, עו"ד מסר, אלא שלא הקפיד על הליכים תקינים באותם מקרים שעצם מעורבותו בהם היתה פסולה.

המטוטלת אינה עוברת לקצה השני, וטוב שכך. אי-אפשר להתעלם מזיכויו של אולמרט בשתי פרשות מרכזיות ובעניינים נוספים. נראה כי אפשר להביע אופטימיות זהירה: אם לפרשה משפטית יש חיים ארוכים מספיק בתקשורת, אזי גם תמונה ראשונית מוטה, שטחית וסנסציונית, סופה שתתאזן. אלוהים הוא בפרטים הקטנים, וסופם שיכופפו את כנף הספין. התקשורת שלנו מגוונת ותחרותית דיה כדי להבטיח זאת. השאלה המטרידה יותר היא מה קורה כאשר לפרשה משפטית חיים תקשורתיים קצרים. במקרה כזה עלול להתקבע דימוי מזיק ומוטעה של ההליכים ומשמעותם.

עו"ד אל"מ (מיל') לירון ליבמן היה התובע הצבאי הראשי וראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית