פרשת אייל גולן ממשיכה להסעיר את הציבוריות הישראלית, והתקשורת, שהתמקדה בצו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה, עוסקת יותר ויותר במהותה המזוויעה – ניצולן של נערות כצעצועי מין. המציאות הזו אינה חדשה, אולם בכל פעם שנדמה לנו שבעידן הנאור והשוויוני של ישראל 2013 גברים מבינים סוף-סוף שנשים הן סובייקט אנושי ראוי לכבוד בפני עצמו, מתגלה פרשה חדשה שמוכיחה שגברים רבים עדיין תופסים נשים כאובייקט מין נטול סובייקטיביות.

אולם, אם ביחס לתפיסת הגברים אין שום חדש, הרי שבתפיסת הנערות את עצמן ואת מיניותן ניכר שינוי מפחיד ומסוכן. תמיד היו נערות גרופיות שביטלו את עצמן אל מול גבר מפורסם, אך דומה שלא היתה לגיטימציה תרבותית ותקשורתית כה רחבה להזנייתו של הגוף הנשי.

לצד תוכנית הלימודים הבית-ספרית קיימת תוכנית לימודים המשפיעה ומחלחלת הרבה יותר – תוכנית הלימודים התקשורתית-בידורית הנספגת במוחן ובתודעתן של כל ילדה ונערה. תוכניות הריאליטי ותפיסת העולם שמחדירות הפרסומות, תרבות הסלבס והצבתן של דוגמניות כגיבורות תרבות בכל עיתון ומגזין, ככוכבות טלוויזיה ופסטיגלים – כל אלו מעצבות תפיסת גוף אינסטרומנטלית בקרב ילדות ונערות. תוכנית הלימודים הזו מחנכת בנות להעריץ נשים שמאמצות תפיסה סקסיסטית "מוכרת" וסוחרת של הגוף הנשי, ומעודדת אותן להפוך את גופן לחפץ מיני כדי לזכות בהערצה, אהבה ופרסום.

כאמהות אנו חייבות להיות כנות ולשאול את עצמנו: האם אותן בנות שהשתמשו בגופן ובמיניותן כדי לזכות בתשומת לבו ואהבתו של אייל גולן ושכמותו הינן כה שונות מבנותינו שלנו? האם הן לא ספוגות באותה "תוכנית לימודים" בידורית טלוויזיונית ותקשורתית? האם המיניות שלהן לא נתפסת על-ידיהן כסחורה לגיטימית להשגת אהדה, תחושת שייכות והערכה חברתית?

כפי שכבר טענתי בעבר, הזעזוע התקשורתי המובע כעת לנוכח פרשת  גולן, ואיתו גם הזעזוע הפמיניסטי-לכאורה של עורכות מגזיני נשים למיניהם, נגועים בצביעות ובהיתממות. מי שמשתפים פעולה עם שוק הבידור והמסחור של הגוף הנשי ומתפרנסים מהאדרתה של תרבות מכירת הנשיות כאובייקט מיני פתייני נוטלים חלק ביצירת "תוכנית הלימודים" שמחנכת את בנותינו להאמין כי לגיטימי ואפילו נחוץ להתייחס לגופן כאובייקט להשגת מטרות שונות.

במקום להיתמם, הגיע זמנם של אנשי התקשורת ללקיחת אחריות ולחשבון נפש אמיתי.