לפני כעשרה ימים הסמיכו עובדי "גלובס" את הוועד שלהם, שהוקם על-ידי ארגון העיתונאים בישראל, להכריז על סכסוך עבודה. בשונה ממאבקים אחרים שניהלו עיתונאים בשנים האחרונות, הפעם המחלוקת אינה נוגעת לתנאי שכר או תוכנית פיטורים של ההנהלה, אלא לסירובו של מנכ"ל "גלובס", איתן מדמון, לחתום על הסכם המחייב את העיתון להעביר לידי הסתדרות העובדים דמי חבר בארגון.
אולי לא כל חברי ארגון העיתונאים מודעים לכך, אולם כיוון שהארגון הוקם תחת כנפיה של ההסתדרות, כל עיתונאי העובד בכלי תקשורת שבו קיים הסכם קיבוצי מחויב לשלם להסתדרות שיעור קבוע משכרו. דמי חבר בסך 0.95% מהשכר ברוטו אם העיתונאי חבר בארגון, או דמי טיפול בסך 0.8% מהשכר אם אינו חבר. מרבית חברי הארגון עובדים, נכון להיום, בכלי תקשורת שבו אין הסכם קיבוצי, ולכן אינם משלמים דמי חבר כלל.
הסכסוך הנוכחי עם "גלובס" החל בחודש יוני האחרון, כשהנהלת העיתון הכריזה על תוכנית קיצוצים. בין היתר דרשה ההנהלה לקצץ בשכרם של עובדים המשתכרים 8,000 שקל ומעלה, וזאת למשך תקופה של למעלה משנה. אחרי פגישות עם נציגי ועד העובדים, רוככה תוכנית ההנהלה. הצדדים הסכימו כי יחול קיצוץ רק בשכרם של עיתונאים שמשתכרים 9,000 שקל ומעלה. גם תקופת הקיצוץ קוצרה, וסוכם מפורשות כי בסוף תקופת הקיצוץ ישוב השכר לגובהו המקורי.
זאת ועוד, תמורת הסכמה לקיצוץ קיבלו העובדים חמישה ימי חופשה והתחייבות מצד ההנהלה שלא להוציא אל הפועל פיטורי התייעלות עד לסוף תקופת הקיצוץ בשכר (חוץ מפיטורים על רקע אי-התאמה). כמו כן נקבע מנגנון לשיתוף הוועד בפיטורים עתידיים שיחייב את ההנהלה לדון עימו טרם מפוטר עובד ומנגנון נוסף ליישוב מחלוקות. בין הצדדים סוכם גם תאריך יעד לחתימת הסכם קיבוצי מפורט – הרבעון הראשון של 2014.
לפני החתימה על ההסכם כונסו עובדי "גלובס" לאסיפה שבה הוסברו להם העקרונות, יתרונות ההסכם מחד והחיוב בתשלום קבוע מאידך. רוב העובדים קיבלו את ההסכם בברכה, אולם היו כאלה שהופתעו לשמוע שיידרשו מעתה להעביר שיעור משכרם להסתדרות. כמה מהעובדים, שמשתכרים פחות מ-8,000 שקל, התלוננו כי מעתה ייאלצו לשלם "דמי טיפול" למרות שהריכוך שהושג בסעיף הקיצוצים כלל אינו נוגע אליהם.
מבחינת עיתונאי גלובס" המרוויח קרוב ל-8,000 שקל, ברגע שההסכם החדש נכנס לתוקפו, הוא יידרש להיפרד מדי חודש מכ-65 שקלים שיגיעו לידי ההסתדרות, ובסך-הכל למעלה מ-700 שקלים בשנה. גם עיתונאים שנהנו מההסכם חישבו ומצאו כי בתוך כשנה וחצי יעברו דמי החבר את סכום החיסכון שנבע מריכוך הקיצוץ בשכר. היו עובדים שטענו כי בארגון המתחרה, אגודת העיתונאים, דמי החבר נמוכים יותר. אחד מבכירי כתבי "גלובס", גד פרץ, בוודאי מכיר מקרוב את דרכי הפעולה של אגודת העיתונאים, שכן הוא מכהן כחבר בהנהלתה.
משאל זריז
זמן קצר לפני ההחלטה על ההסכם הפיץ אחד העיתונאים ב"גלובס", שהתנגד נמרצות לקו של הוועד, את המייל הבא:
"שלום לכולם, ביום ד' הקרוב הוועד שלנו אמור לחתום על ההסכם הקיבוצי. לאור התנגדויות שנשמעו כאן ביום חמישי בשל תשלום של 0.8%–0.95% מדי חודש להסתדרות, תשלום שיושת גם על מי שאינו חבר בוועד או בהסתדרות, אני מציע לקיים משאל זריז בקרב עובדי המערכת לבדוק האם הרוב מתנגד או תומך בכך. כעת, כשהעלות והתועלת ידועות, להלן האלטרנטיבות:
"1. להצטרף להסתדרות ולהפריש את השיעור האמור מהשכר, מתוך הבנה שיש יתרונות לעובדה שההסתדרות עומדת מאחורי הוועד.
"2. לברר לעומק את האלטרנטיבות שישנן, ולהביאן בסוף התהליך לבחירת העובדים. חשוב להדגיש כי חברי הוועד יכבדו כל החלטה של עובדי המערכת, אך ככל שהעובדים מעוניינים להחליף את האיגוד, יהיה עליהם להוביל את המהלך ולהציג את האלטרנטיבות: א. עלות ההצטרפות לארגון עובדים אחר – כוח-לעובדים, הע"ל וכו'. ב. קיומו של ועד עצמאי ללא ההסתדרות, אשר יקיים מו"מ חדש מול ההנהלה.
"3. לוותר על קיומו של הוועד. חשוב להזכיר כי ויתור על קיומו של הוועד, כמו גם ההחלטה לעבור לארגון אחר, משמעה ויתור על ההסכם שהושג".
בתגובה הפיצו חברי הוועד לעיתונאי "גלובס" איגרת מטעמם.
"דבר אחד נעלם איכשהו מהמשאל", כתבו, "העובדה הפשוטה שהוועד הגיע – אחרי שנה וחצי כמעט של מגעים מול ההנהלה, ובשיתוף העובדים – להסכם טוב, שעל הישגיו אין טעם לחזור פה, ושבכל מקרה מהווה רק צעד ראשון. אם מישהו מהעובדים סבור שהיינו מגיעים לזה ללא הוועד, בגיבוי משפטי של הארגון וההסתדרות, הרי שהוא משלה את עצמו במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב משקר לחבריו.
יו"ר ההסתדרות עופר עיני, 9.2.12 (צילום: קובי גדעון)
"הרוב המוחלט של העובדים במערכת הצטרפו לארגון מתוך ידיעה שהוא חלק מההסתדרות – הלוגו של ההסתדרות מופיע בענק על הטופס. הרוב המוחלט השתתף בבחירות לוועד, ישב באסיפות העובדים והיה מעודכן לאורך כל הדרך. הוועד לא פעל על דעת עצמו. לבוא אחרי כל זה ולפתוח מעין ערוץ עצמאי מול ההנהלה זה חוסר קולגיאליות משווע. לשאול במשאל האם אתם בעד ההסתדרות זה מגוחך – אתם כבר בהסתדרות, חברים.
"[...] מפתיע שאנשים מקבלים בשלווה יחסית קיצוץ במשכורות, פיטורים ושאר פגיעות – אבל זועקים מרה כשהם נדרשים לשלם דמי חבר לארגון המגן עליהם. ואגב, כל ארגון אחר היה גובה את אותו הסכום פחות או יותר. למותר לציין שפגיעה בהתארגנות ב'גלובס' תשליך על מקומות עבודה אחרים, הוגנים פחות, שימהרו לפרק את הוועדים אצלם. זו לא אחריות שאתם רוצים לקחת עליכם. איזה מין מסר זה ישלח למקומות אחרים שנמצאים בשלבים פחות מתקדמים מאיתנו? איזה מסר זה ישלח להנהלות שלהם? אם ילדים במסעדת מזון מהיר לא נשברים ועובדי פלאפון לא נשברו – אתם תישברו?
"מלבד זאת, אתם מוזנים במידע חלקי. גם אם ההנהלה תכבד את ההסכם הנוכחי, מה יהיה בעוד חצי שנה? מה יהיה בהסכם הבא? אתם באמת חושבים ש'ועד עצמאי' יוכל להגיע להישגים? הסכם קיבוצי הוא כמו חוק. אסור להפר אותו. זה שונה מהותית מג'סטה של מנכ"ל. זה בדיוק הדבר שבאנו לשנות מלכתחילה. זה לא להחזיר את הגלגל אחורנית, זה לשבור אותו לחתיכות קטנות ואז לזרוק אותן לים. ומה יהיה בגל הפיטורין הבא, אם יהיה? מי ייצג את העובדים בשימועים? ולמי יש סיכוי טוב יותר לשפר את התנאים בעתיד? מן הסתם, הנהלת 'גלובס' – כמו כל הנהלה – תשמח על כל יוזמה שמערערת את יציבותו של הוועד, במיוחד לאור התנגדותה עד לא מזמן להכיר בעצם קיומו של הוועד ונסיונותיה להמשיך ולכנות אותנו 'פורום' – כינוי שאין לו שום משמעות ו/או תוקף".
(צילום: "העין השביעית")
בסופו של דבר עמדת הוועד, התומכת בהסכם, זכתה לרוב גדול בין המשיבים על המשאל. בעקבות זאת נקבע מועד לחתימה עם מנכ"ל העיתון איתן מדמון, אולם עוד בטרם נחתם ההסכם התברר כי כעת ההנהלה היא זו שמעמידה קשיים. אם קודם לכן התנגדה להכיר בקיומו של הוועד וכינתה אותו "פורום", הרי שאחרי שהכירה בוועד סירבה לחתום עימו על הסכם הכולל סעיף שלפיו גם מי שאינו חבר ההסתדרות ייאלץ להעביר שיעור משכרו לארגון.
בהנהלה טענו כי סעיף זה חושף אותם לתביעות של עובדים וכי סעיף המחייב עובד שאינו מעוניין בכך להעביר חלק משכרו לארגון העובדים אינו ערכי. בתגובה לפניית "העין השביעית" (ראו להלן) טוען מנכ"ל "גלובס" איתן מדמון כי הדרישה אינה חוקית.
מדמון ביקש לפני חתימה על ההסכם הקיבוצי לקבל לידיו חתימות של כלל העובדים על מסמך שבו הם מאשרים שהסכום ינוכה ממשכורתם. ברור כי עובדים שהתנגדו לעמדת הארגון לא ישושו לחתום על מסמך שכזה. ההנהלה אף הציעה לעובדים לקיים את חלקה בתנאי ההסכם בלי חתימתו, הצעה שאיימה לשמוט את הקרקע מתחת לוועד העיתונאים. אחרי דין ודברים שנמשך כשלושה שבועות וכלל חליפת מכתבים ופנייה אישית למנכ"ל מצד בכירים בהסתדרות ובעיתון, הבין הוועד כי המשא-ומתן נקלע למבוי סתום.
ביום חמישי לפני שבועיים נערכה אסיפת עובדים נוספת ב"גלובס", שבה הוסבר המצב הנוכחי. בסיומה הוחלט כי העובדים מסמיכים את הוועד להכריז על סכסוך עבודה, בתקווה כי די יהיה בהצהרה זו כדי להניע את מדמון לחתום על ההסכם. בינתיים, ככל הידוע לנוגעים בדבר, המנכ"ל לא שינה את עמדתו.
אגודת העיתונאים: "קנס על הצלחה"
לדעת אורי תובל, שנכנס לאחרונה לתפקיד המרכז המקצועי של אגודת העיתונאים בתל-אביב, המקרה של "גלובס" מסמל את הבעייתיות המהותית שבמודל הכלכלי של ארגון העיתונאים. תובל מגדיר את הישגי הארגון במשא-ומתן עם ההנהלה "מוגבלים", וטוען כי הם מתבטלים בפני דמי החבר הגבוהים שדורש הארגון.
אורי תובל (מימין), שדרות רוטשילד, ינואר 2011 (צילום: "העין השביעית". משמאל: אשר שכטר)
"זו הרעה החולה של ארגון העיתונאים", אומר תובל. "ברגע שיש הישג איגודי מינימלי, מוטל על זה קנס, מוטל קנס על הצלחה. ארגון העיתונאים, שמשך אליו מאות ואלפי עיתונאים בזכות זה שהציע להם חברות באפס שקל, שזה דבר בעייתי בפני עצמו, מקפיץ להם את דמי החבר מאפס שקל לאלף שקל בגין הסכמות מאוד בסיסיות. לא הגיוני שעיתונאים שתמיד אמרו לי שהם לא מוכנים לשלם 480 שקל לאגודה ישלמו אלף שקל להסתדרות".
אולי הם מוכנים לכך מפני שאגודת העיתונאים לא עשתה עבורם כמעט כלום במשך שנות דור?
"אני מבין שמבחינת התדמית והאמון אנשים מרגישים שייכים יותר לקבוצת החברים בארגון העיתונאים, אבל מבחינה ריאלית ורציונלית, אם הוועד של 'גלובס' היה מאוגד באגודת העיתונאים כמו ועד 'הארץ', הוא היה משיג אותם הישגים והעובדים היו משלמים באופן וולונטרי 40 שקל בחודש".
לדברי תובל, העובדה שרק כאשר עובדים מגיעים להסכם קיבוצי בכלי התקשורת שלהם מתחיל תשלום דמי החבר לארגון מניעה את הארגון לקדם הסכמים שאינם מיטיבים עם העובדים, משום שהארגון מעוניין לזרז את מועד קבלת ההכנסות.
"בארגון טוענים שחברים בו 2,100 איש. זה יפה, הרוח הזו מצוינת. אבל הם לא משלמים. מכולם, מי משלם? רק עובדי 'מעריב', המסכנים ביותר. בגלל זה הארגון מאוד לחוץ להגיע לעוד הסכמים קיבוציים, וכשהוא לחוץ להגיע להסכמים קיבוציים הוא לוקח הסכמות מינימליות, מכריז עליהם הסכם קיבוצי ויוצא לסכסוך עבודה לגבות מאנשים אחוז מהשכר. המשמעות היא שהוועד מחויב יותר לארגון היציג שלו מאשר לעובדים שהוא מייצג. תמורת הנאמנות לארגון הוא בעצם כופה על עובדי 'גלובס' לשלם יותר מאשר במסלול אחר".
ארגון העיתונאים: "הטבות ששוויין מגיע לאלפי שקלים"
בתגובה לטענות תובל נמסר מוועד עיתונאי "גלובס" כך: "ועד עיתונאי 'גלובס' וארגון העיתונאים אכן נמצאים במחלוקת עם ההנהלה, אך לאורך כל הדרך נהגו הצדדים באחריות ודאגו לכבס את הכביסה המלוכלכת הרחק מאתרי הברנז'ה, כדי לא לערער את יחסי העבודה במערכת ולייצר מתחים מיותרים. חבל שנציג של ארגון מתחרה בחר להדליף שיחה פרטית במטרה להלהיט את הרוחות בתוך 'גלובס' ולפגוע ביחסי העבודה בעיתון. לעיתונאי 'גלובס' אין שום כוונה, ומעולם לא היתה, להצטרף לאגודת העיתונאים".
ארגון העיתונאים מסר תגובה מפורטת לטענות תובל. להלן תמציתה.
"לא ברור על סמך מה אורי תובל קובע שהמדיניות, שלפיה בהתארגנות ראשונית ייגבו דמי חבר רק עם חתימת הסכם קיבוצי, היא בעייתית. ההפך הוא הנכון. היא באה לסבסד לעובדים חלשים את ההתארגנות ומאפשרת להם לשלם רק כשיש הישגים, ובכך מעודדת אותם לממש את זכותם להתאגד. לא ברור גם למה הוא מכנה את דמי החבר 'קנס'. זו גישה צרכנית וילדותית, שמעידה על חוסר הבנה בסיסית, ורחוקה מעולם המושגים היוניוניסטי". עוד טוען הארגון כי האגודה עצמה גבתה מאז ומעולם מעיתונאים בהסכם קיבוצי 0.95 אחוז מהשכר בתור דמי חבר.
יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, במהלך הפגנת עיתונאים. 14.11.12 (צילום: "העין השביעית")
"לא ברור על סמך מה אורי תובל מזלזל בהסכמות שהושגו ב'גלובס'", נכתב בהמשך התגובה. "מדובר בהטבות ששוויין השנתי מגיע לאלפי שקלים. כבר בטווח המיידי ההתארגנות השתלמה מבחינה כספית לעיתונאי 'גלובס', אך המשמעות המרכזית של ההתארגנות היא לטווח הארוך – בהגדלת כוח המיקוח של העובדים ובביסוס העבודה המאורגנת במערכת".
את הטענה כי ארגון העיתונאים להוט לחתום על הסכמים קיבוציים כדי לגבות דמי חבר מגדיר הארגון "מגוחכת". לטענת הארגון, "ההמתנה לחתימה על הסכם קיבוצי אינה מגבלה חיצונית על הארגון, אלא התחייבות של הארגון מדעת ומבחירה בפני העובדים. מאחורי החתירה לחתום על הסכמים קיבוציים לא עומד שום שיקול אחר מלבד השאיפה להגן על העובדים באמצעות יצירת התנהלות קיבוצית שמבוססת על הסכמים".
"באשר ל'גלובס': דרישות המו"מ נקבעו על-ידי הוועד ובגיבוי העובדים, מתוך תפיסה שמוטב להגיע תחילה להסכם קיבוצי בסיסי, שלצד ההטבות שבו יכיל הסכמה ולוח זמנים (הרבעון הראשון של 2014) לחתימה על הסכם מפורט יותר. בניגוד לאיך שתובל מנסה להציג את זה, ארגון העיתונאים אינו 'יוצא לסכסוך עבודה לגבות מאנשים אחוז מהשכר'. החלטת הוועד להכריז על סכסוך עבודה, שזכתה לגיבוי מלא מכל העובדים שהשתתפו באסיפה, נובעת מההבנה שהסירוב של הנהלת 'גלובס' לגבות את דמי החבר ועצם החלת הישגי המשא-ומתן באופן חד-צדדי מהווים עלה תאנה לסירוב לחתום על הסכם קיבוצי, שמשמעו פגיעה בהתארגנות ובנציגות הנבחרת של העובדים.
"אם התנהלותו של אורי תובל מסמלת את העתיד של אגודת העיתונאים, מוטב לה להיוותר בהווה המתמשך שבו היא שרויה זה עשור ולהמשיך להתמקד בשיפוץ בית סוקולוב ובהפקת כנס אילת, ואת העיסוק בעבודה מאורגנת בעיתונות להשאיר לאחרים. לפעמים עדיף לא לעשות כלום מאשר להפריע למי שכן עושה".
תובל, מנגד, מאשר כי חברי אגודת העיתונאים שמועסקים בהסכם קיבוצי משלמים לאגודה 0.95% משכרם, אך מזכיר כי הם גם נהנים מתנאי העסקה שכמוהם אין כיום בשוק התקשורת, מקביעות ועד דמי ביגוד והשתלמויות. "על זה הגיוני לשלם 0.95%", הוא אומר. את הדרישה לקבל אחוז מהשכר תמורת ההישגים שהוגשו ב"גלובס" מגדיר תובל "לעג לרש". לדבריו, "הארגון לוקח את המחיר של זכויות דור א' וגובה את זה על שיפורים בזכויות של דור ב'".
עוד מוסיף תובל כי טיעוני הארגון סותרים את עצמם, שכן בעוד הם מצדיקים אי-לקיחת דמי חבר ברצון לסייע לעובדים חלשים, הם גובים בהמשך מעובד ששכרו נמוך מאות רבות של שקלים בשנה. לדבריו, התבטאויותיו נגד הארגון נובעות אך ורק מדאגה לעיתונאי "גלובס" ומרצון ליידע אותם לגבי האלטרנטיבה הקיימת.
מנכ"ל "גלובס" איתן מדמון מסר בתגובה כי "'גלובס' יגבה את דמי החבר מכל מי שהחוק מחייב אותו לגבות ויקפיד על קוצו של יו"ד בכל מחויבות שהינה על-פי חוק או פסיקה". לדברי מדמון, "ועד עיתונאי 'גלובס' מוזמן לנקוט כל צעד שהוא שיותר לו על-פי דין. לא מנעתי בעבר ולא אמנע בעתיד צעדים כאלו.
"ועד עיתונאי 'גלובס' דורש גבייה בכפייה מכאלו המסרבים לכך, שלצערי הרב אינה מגובה על-ידי החוק הקיים. בשיחה עם יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, הובהר על-ידי שאנקוט כל צעד בעניין הגבייה של דמי החבר המגובים בחוק הקיים, ולא לפי אינטרס ארגון העיתונאים בהסתדרות, שהוסבר לי שהוא מאוד גרעוני וצריך לעזור לו. לצערי זהו אינו נימוק ראוי לגבייה בכפייה מעובד המסרב לכך, שהחוק לצדו.
"כולי תקוה שהוועד יתעשת ויקבל את ההחלטה הנכונה. ועדיין אכבד כל פעולה שלו המותרת על-פי דין. 'גלובס' היה וימשיך להיות מקום עבודה איכותי המכבד את עובדיו ומקפיד בדקדקנות על חוקי העבודה הקיימים".