בזה אחר זה עלו בשבוע שעבר על מסכי הטלוויזיה דמויות מסתוריות והזינו את הציבור במידע הזוי על נסיבות הרצח במועדון בר-נוער לפני ארבע שנים. אנשים ונשים ללא פנים (במקרה אחד גם גבר/אשה), שקולותיהם עוותו במכוון, השמיעו גרסאות שהתחרו זו בזו במוזרותן על הנפשות הפועלות שעמדו במרכז תיק החקירה שהמשטרה טענה לפענוחו. מצעד המרואיינים נראה כמו מהתלה, שלא לומר חיזיון פורימי, אך מהדורות החדשות של שלושת ערוצי הטלוויזיה נתנו לו מקום בקדמת שידוריהן, כשהן מתיימרות להציע לציבור הצופים מידע חיוני, בעל ערך עיתונאי מובהק, שעל-פי הכללים והנהלים המקובלים זכותם להתוודע אליו.
עלה גם מי שכונה "עד המדינה", שתואר כמי שחשף בפני המשטרה את שלושת החשודים בביצוע הרצח. הוא הוצג בעילום שם, דמותו הוסתרה והוא סיפר כי בהיותו הומוסקסואל מוכר, היה מבאי הבר-נוער. הדמות העלומה הזו מילאה תפקיד מפתח בחשיפת הפרשה, בלי שניתנה לצופים הזדמנות ממשית לתהות על קנקנה או לבחון את מניעיה. אחריה נשמע קולה של אמו של "החשוד המרכזי", שנשבעה בכל היקר לה שלא ייתכן שבנה היה מעורב ברצח ושסתם טופלים עליו עלילות. הוצג גם "בן משפחתו" של "החשוד המרכזי" כמי ש"הבכיר" בקהילה הלהט"בית התנכל לו מינית, ובכך יצר את העילה לביצוע הרצח.
מיד לאחר מכן עלתה לשידור "חברתו של בן המשפחה", ובפיה גרסה פנטסטית משלה: בן זוגה כלל אינו הומו (ולכן אין לייחס לו מגע מיני כלשהו עם "הבכיר בקהילה", שיצר לכאורה את העילה לביצוע הרצח). הם חיים בזוגיות זה כמה שנים (כזכור, "בן המשפחה" היה בן 15, על-פי גרסת המשטרה, לפני ארבע שנים, כשבוצעה בו ההתנכלות המינית) והוא "גבר שבגברים". החברה, מפוקסלת וקולה מעובה כדי שלא יהיה ניתן לזהותה, מעידה מכלי ראשון שהיא ובן זוגה חיים יחד, ושלאחרונה אף נכנסה להריון ממנו.
עוד זו מדברת וכבר נראים על המסכים שלושת החשודים העיקריים כשהם מובאים, בנפרד, לבית-המשפט, עטופי גופיות וחולצות ואינם משיבים לשאלות העיתונאים. ברקע רצות שוב ושוב התמונות שתיעדו את פשיטת המשטרה על הטנדר שבו נתפסו "החשוד המרכזי" ו"בן משפחתו" כשהם מגדפים בגידופים גסים את השוטרים וזועקים לחפותם. וכמנגינת לוואי מעטרים את החיזיון המופרך הזה פרקליטי החשודים, המכחישים מכל וכל, איש-איש בסגנונו, את החשדות המיוחסים למרשיהם, ומצד שני ממלאים פיהם מים בנימוק שהם כבולים לצו איסור הפרסום שהוציא בית-המשפט – לבקשתם.
ועוד לא הזכרנו את דמותו הבולטת, בעלת מתאר הגוף המזוהה, של "הבכיר בקהילה", שהובא אף הוא לבית-המשפט וכיסה אף הוא את ראשו, כשפרקליטו מודיע בהחלטיות שאין למרשו יד ורגל בפשע הנתעב. לא נשכח גם את צלליתו של המרואיין שהוצג כגבר שהפך בינתיים לאשה ובעבר הרחוק היה אף הוא, לטענתו, קורבן להטרדה מינית מצד "הבכיר בקהילה".
שוטרים מלווים לבית-המשפט חשוד בקשר לרצח בבר-נוער, 6.6.13 (צילום: פלאש 90)
החיזיון התמוה הזה, שנמתח על פני חמישה ימים, עד להסרה הסופית של צו איסור הפרסום, יצא אל הפועל באמצעות תקשורת שאיבדה את הצפון. ואין הדברים מכוונים לעצם החיסיון שהוטל על ההתרחשות, אלא ללהיטות העיתונאים להביא את גרסאותיהם של הנוגעים בדבר, חרף מופרכותן. לא הדבקות בעקרון זכות הציבור לדעת הניעה את הכתבים, השדרים והעורכים להעלות לאוויר את קרקס הגרסאות המתעתע הזה, אלא מרדף חסר עכבות אחר מידע צהבהב, תחרות פרועה ואובדן כל חוש מידה.
הדמויות המפוקסלות והקולות העמומים נועדו ליצור סביבה אוהדת לחשודים. אלה לא היו עדים מהימנים המוסרים גרסאות מתקבלות על הדעת כדי להשכיל את הציבור, אלא אנשים/נשים בעלי עניין, שהופעלו כדי להטות לעבר הנחקרים את לב הציבור ואולי גם את לב הרשויות הממונות על אכיפת החוק. ערוצי הטלוויזיה (ובעקבותיהם גם הרדיו והעיתונים) נתנו יד למניפולציות ציניות של מקורבי החשודים, שנועדו לחקוק את גרסאותיהם, יהיו תמוהות ככל שיהיו, בתודעת הציבור (ובית-המשפט). בתגובה נגררה המשטרה לטעת בתודעה את גרסתה.
העיתונאים שהפיצו את הדברים שיחקו ראש קטן: הם לא שאלו את עצמם אם הגרסאות המדוקלמות באוזניהם סבירות, אם ראוי לתת להן משקל בדיווחיהם. הם התעלמו מהסביבה העבריינית שבה צמחו החשודים (גם אם הזכירו אותה פה ושם) ומהסיכוי שעדויותיהם מתוזמרות ונועדו להשפיע על מהלך החקירה וההליך המשפטי. הם נאחזו במוסכמה הפורמלית שדי בכך שהדברים נאמרו להם, מול המצלמה והמיקרופון, ולכן הם ראויים לפרסום.
ייאמר שוב: עיתונאים אינם צינורות חלולים שדרכם זורם מידע ללא אבחנה. עיתונאים אמורים להפעיל שיקול דעת בבואם לדווח. עליהם לדעת להבחין בין עיקר לטפל, בין אמת לשקר, בין מידע אמין לכאורה לבין גרסה מושתלת, בין מקור ענייני למקור מוטה מלכתחילה. כאשר הזירה התקשורתית הופכת לחדר החקירות ולאולם המשפטים, האחריות המוטלת על העיתונאים המדווחים, לשמור על כללי התנהלות מתוקנים, גדולה פי כמה.
מצעד הדמויות המכוסות והקולות המזויפים הפך את סיקור פיצוח תיק החקירה של הרצח בבר-נוער לפארסה מביכה לתקשורת. לא רק המשטרה יצאה רע מהפרשה.