הרשמה לניוזלטר

כמה שיותר מכוער

הצטרפותו של אייל ברקוביץ' ל"יציע העיתונות" מסמנת את הוצאת הידיים של ערוץ הספורט מכיסיהם של צופי התוכנית, ועדיין, דם רע הוא המטבע האמיתי שהיא סוחרת בו

שלמה מן 28.08.2012

"באתי להאיר את השכונה", זרח אייל ברקוביץ' בהופעת הבכורה שלו ב"יציע העיתונות", ואיתו כל אושיות ערוץ הספורט. בהמשך סינן במיאוס לעבר אלדד בוקשפן, יו"ר אגודת מכבי תל-אביב, אדם מבוגר ונעים הליכות, "לכו הביתה, כל הפוליטיקאים". מפיקי העונה החדשה של ה"יציע" זרקו לכלוב הזאבים אורח מופתע. באיחור קל גילה שהוא בא כדי לשמש ארוחה. בוקשפן לא הצליח להשחיל יותר משני משפטים ונקטע בגסות שוב ושוב, לכן גם לא ממש הצליח להסביר מדוע הוא מציע את אהוד אולמרט לתפקיד יו"ר הוועד האולימפי.

הביקורת על תוכניות ספורט המתאפיינות בקולניות ובשיח בהמי מיצתה את עצמה. עיתונאי ספורט פופולריים בטלוויזיה וברדיו בוחרים במודע לרדת נמוך, ואז יותר ויותר נמוך, בעיניים פקוחות ובדעה צלולה, כי זה מה שנדרש מהם וכי המספרים מוכיחים שמשהו שם הם עושים נכון.

כפפות המכובדות והקורקטיות הן אביזר שכלל צופי הערוץ מצפה לראות כשהן מוסרות שוב ושוב. הם לא באו לראות את ברקוביץ' מנתח את האירוניה הדקה בשיריה של שימבורסקה, או את אוחנה מוכיח לניטשה שאלוהים לא מת. הם באו לראות אותו ואת חבריו דורכים לאנדרסטייטמנט על הראש, מאבדים את קור רוחם, מפגינים מיומנויות של אקדוחן עם יד קלה במיוחד על ההדק, עושים כל מה שמפיק נהמות של סיפוק מההמון ביציע האמיתי.

אלה דרישות הסף. עובדה שמאיר איינשטיין עמד בהן בהצטיינות בזכות הופעותיו הקולניות ברדיו 103, ולכן נבחר להנחות את האח התאום של "יציע העיתונות", פאנל שמסכם את מחזור השבת ומשודר בערוץ 5 פלוס לייב מיד לאחר סיום שידור תקצירי המחזור בערוץ 5. את התוכנית במוצ"ש האחרון פתח איינשטיין בהסבר מכובס, שסיפר למה גבעת הצעקות היא ספורט לגיטימי: "אנחנו עולים במערך התקפי, לפעמים נתלהם, אבל אם צריך גם נלטף, הכל בחיוך". כלומר, מדובר בטקטיקה מחושבת, כשכל הצדדים – הגלדיאטורים, הטרף התורן והקהל – מחייכים מתחת לקצף.

ברקוביץ', הרכש החדש, מגלם את האסטרטגיה השיווקית הזאת באופן מושלם. באתר ערוץ הספורט פיתו את הקוראים לצפות בווידיאו של "יציע העיתונות" בכותרת שנפתחה במלים: "כיסא ליד אוחנה". כאומרים: קודם נשווק את הדם הרע שהיה בין השניים ונקווה לטוב, כלומר אולי יצוץ שוב. ודם רע הוא המטבע האמיתי שה"יציע" סוחרת בו בהצלחה.

האירוניה היא שדווקא ברקוביץ', שהובא כשחקן חיזוק לשכונה הזו, הפך איכשהו לחלק מסיומה של תקופה חשוכה בערוץ הספורט. במוצ"ש האחרון הוא היה אחד משלושת חברי הפאנל בתוכנית סיכום המחזור, "משחק השבת", שנגזלה מהציבור בשלוש העונות האחרונות לטובת חמש פלוס לייב שבתשלום. כעת היא חזרה למקומה הטבעי – ערוץ הבסיס.

כשיונתן כהן, מגיש התוכנית, הגדיר בפתיחה את ליגת הכדורגל הישראלית כלחם והחמאה של האוהדים, התפשט חיוך מריר בקרב אלה שמצרכי היסוד הללו נגזלו מהם. הודות לתוכנית הסיכום זרמו בשלוש העונות האחרונות שקלים רבים בחשבון של חמש פלוס לייב. הערוץ, שניצל תרדמה של הרגולציה וחפיפניקיות של ההתאחדות לכדורגל, גזל מכלל הציבור את תקצירי המשחקים. עד שההתאחדות התעשתה ודאגה להחזיר את האבידה.

במהלך נועז ויצירתי הצליחו בערוץ הספורט לחפות במשהו על החור החדש כשהצליחו לפתות את ברקוביץ' ובאותה הזדמנות לרוקן את one מאחד מנכסיו העיקריים. ייתכן שברקוביץ' הובא גם כדי למלא את החלל שנוצר במוצ"ש בחמש פלוס לייב. ערוץ התשלום איבד את תוכנית הסיכום, אבל יצליח לטעון מעט את עצמו בעזרת קאדר אטרקטיבי שיודע לייצר סערות. כשברקוביץ' צועק לקופמן, "ארץ ישראל יפה, אתה מכער אותה", הוא לא באמת מתכוון לזה. עבור ערוץ הספורט, כמה שיותר מכוער, ככה יותר טוב.

האולימפיאדה הנודדת

(איור: Paul Gaborit; רישיון CC BY 2.5)

אם חשבנו שאייל ברקוביץ' הוא מחטף השנה של ערוץ הספורט, צצו לפתע זכויות האולימפיאדה בריו ב-2016. ערוץ הספורט הדהים כשהצליח להניח יד על מפעל הספורט הענק ולנשל ממנו את ערוץ 1, לראשונה מאז שהחל לשדר ב-1972. רגע מכונן בתולדות שידורי הספורט בישראל. אם אפשר היה להעניק את הזכויות לערוץ 1 ואת ההפקה והעריכה לערוץ הספורט – זה היה אידיאלי.

כל החוששים בעקבות כך מהמניפולציות הכספיות של ערוץ הספורט יכולים להירגע. מועצת הכבלים והלוויין תידרש לעניין, ואין ספק שתקבע כי האולימפיאדה בכללותה היא אירוע מוכרז, שמקומו בערוץ בסיס. בערוץ הספורט אין ארוחות חינם, ושם יתעקשו לחלץ פירורים למען ערוץ התשלום שלהם. לצורך העניין, על הרגולציה לקבוע שכל התחרויות שבהן משתתפים ישראלים הן אירוע מוכרז. כך גם מקצועות הליבה של האולימפיאדה (אתלטיקה, שחייה, התעמלות) וענפים מהמעגל השני (כדורסל, כדורעף, כדורגל, שיט, קפיצות למים, משקולות). לחמש פלוס לייב אפשר לשחרר בכיף את תחרויות הסוסים, ירי בצלחות חרס וטקוואנדו. רק שלא יגידו שלא מתחשבים בהם.

ערוץ 1 ספג מכה יוקרתית, אבל לא אנושה. בעבר הפסיד איגוד השידור האירופי את זכויות המונדיאל (2002 ו-2006), ובעקבות כך נדדה אליפות העולם בכדורגל לערוצים מסחריים. כשערוץ 1 חזר לשדר את המונדיאל (ב-2010) הרייטינג שלו הרקיע, אבל לאחר מכן חזר הערוץ לדשדש באחוזים חד-ספרתיים. בלי לוח שידורים חזק, שום אירוע פופולרי של שבועיים-שלושה לא ישנה הרגלי צפייה.

מעבר לכך, ההערכות הן שבעוד ארבע שנים ערוץ 1 יהיה במקום אחר, לאחר שהחוק כפה עליו להוציא 180 מיליון שקל בשנה על תכנים מקוריים. אם זה יקרה, הוא עשוי להציב את הטלוויזיה הממלכתית כאלטרנטיבה ראויה, שתנגוס בערוצים המסחריים. ובקיצור, איבוד האולימפיאדה לא יגרום לקריסת רוממה.

התחזית: משה גרטל, הפנסיונר מרוממה, ישדר בערוץ הספורט מריו דה-ז'ניירו את התחרויות מהבריכה.

העיתונות המודפסת מוותרת על עוד מאחז

מוסף פתיחת העונה של "מעריב"

כש"הארץ" לא מוציא מוסף לפתיחת עונת הכדורגל, זו רק עוד הוכחה למצבו המידרדר. כש"ידיעות אחרונות" אינו מוציא מוסף כזה, זה סימן נוסף לגוויעתה של העיתונות המודפסת כולה.

כדורגל הוא משחק להמונים, "ידיעות" הוא העיתון של המדינה, ושני אלה כרוכים יחד במוסף פתיחה שנתי זה כ-15 שנה. ביום חמישי האחרון הפיק "מעריב" המדשדש מוסף נאה של 40 עמודים, בעוד שב"ידיעות" הסתפקו במוסף של 32 עמודים, שהתחלק בין "פרויקט פתיחת העונה" לבין מדור הספורט השוטף.

בשנתיים האחרונות נפגע סיקור הענף ב"ידיעות" בימי ראשון. בשנה שעברה הפסיקו שם לחלק ציונים במשחקי ליגות א', ומהשבוע דיללו את נוכחותם גם במשחקי הליגה הלאומית. כתבי העיתון נכחו רק בשניים מבין שבעת משחקי המחזור הראשון, וכתוצאה מכך אין יותר ציונים גם בליגה הזו.

זהו איתות שמבשר על פגיעה כואבת בנשמת אפו של מדור הספורט הפופולרי הזה. נסגר גם הברז שטיפטף 40 שקל פר-משחק לכתבי הפריפריה. את המשך המגמה אפשר יהיה לראות ב"מעריב", שמנהליו ישמחו ליישר קו עם "ידיעות". העיתונות המודפסת מוותרת על חלקה טובה נוספת. אתרי האינטרנט יכבשו אותה ללא קרב.

התיקונים

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" סיפרו ביום ראשון על גלגל שמסתובב לו: יישללו כל התארים מרוכב האופניים לאנס ארמסטרונג. אלא שהתצלום שפורסם הוא בכלל של הספרדי חוסבה בלוקי. מביך.