הספרייה הלאומית החלה בשנה שעברה בפרויקט רחב היקף לדיגיטציה של כרזות, כרטיסי ברכה, עלונים וכל חומר מודפס שנועד במקור להיות בר-חלוף (אפמרה). המיזם, שקיבל את השם "מסע בזמן", שם לעצמו מטרה לסרוק ולהעלות לרשת עד לסוף השנה הבאה כ-150 אלף פריטים, וכך ליצור גלריה ענקית של חומרי ארכיון המתארים את שלל תחומי החיים במדינה: מכלכלה ופוליטיקה ועד לתרבות ופנאי.
כמחצית מהפריטים המיועדים לדיגיטציה נמצאים באוספי הספרייה הלאומית, וכמחציתם באוספים שונים מרחבי הארץ. ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, רואה בדיגיטציה של חומרים מאוספים חיצוניים מעין השלמה לאוספי הספרייה. "לצד החשיבות הרבה של החזקת החומר הפיזי בספרייה, אנחנו רואים במי שיושב בבית מול המחשב ולא צריך להגיע לירושלים לספרייה הלאומית את קהל היעד העיקרי שלנו", אומר עמיאור.
היעד לסוף השנה הנוכחית עומד על 100 אלף פריטים סרוקים, אם כי לא בהכרח מונגשים לציבור הגולשים. לדברי עמיאור, לצד האתגר הטכני בדיגיטציה של עשרות אלפי פריטים, ניצב אתגר משמעותי לא פחות - השגת אישור מבעל זכויות היוצרים להצגת הפריט באתר המיזם. בסופו של דבר יונגשו לגולש כל הפריטים שקיבלו את אישור בעל זכויות היוצרים, כשלצדם יובא מידע על זהות המו"ל, שנת ההוצאה וכדומה. בספרייה הלאומית אף שוקדים על מערכת מיוחדת לשיתוף הקהל, שתאפשר לגולשים להזין בעצמם מידע על הפריטים השונים.
הכרזות שלהלן, שיצאו לאור במאה שעברה על-ידי שלל עיתונים ישראלים, לקוחות כולן מאוספי הספרייה הלאומית ומובאות באדיבותה.
כרזת "הארץ" לרגל "שבוע הגאולה", 1920
במאי 1920, בעקבות החלטת ועידת סאן-רמו לכלול במנדט שניתן לבריטניה בארץ-ישראל את המחויבות למימוש הצהרת בלפור, הכריזה ההסתדרות הציונית העולמית כי השבוע הראשון לחג השבועות יכונה "שבוע הגאולה".
"שבוע הגאולה יהיה לדמונסטרציא של רגשי ההתלהבות והתודה שרוחש העם היהודי", נכתב בחוזר שנשלח מטעם ההסתדרות הציונית העולמית אל הפדרציות הציוניות השונות. "דמונסטרציא זו צריכה לעשות רושם וצריכה להוכיח גלוי את רצונו של העם היהודי לתרגם ללשון המציאות את הזכות שקבל על ארצו".
בין היתר הוחלט כי ב"שבוע הגאולה" יראו אור "גליונות מיוחדים וחוברות עפות". הנה עדות כי "הארץ" פעל בהתאם להנחיה.
כרזה לקידום מוסף "דבר השבוע", יולי 1946
המוסף השבועי של "דבר" יצא לאור לראשונה בשנת 1946. הכרזה שלעיל נועדה לקדם את הגיליון העשירי של "דבר השבוע", שצורף ל"דבר" ול"הגה" (העיתון המנוקד שהוציא "דבר" ויועד לעולים). גיליון זה ראה אור ב-5.7.46.
במאמר המערכת, שהופיע תחת הכותרת "בימי מצור", נכתב: "שדות ושטחי מטעים היו למרמס ולמשיסה, מחנות כבדים מזוינים בכל סוגי הנשק החדיש עלו על משקים פורחים. ארבעה הרוגים, עשרות רבות פצועים, אלפי אסירים - זה מאזן השבוע [...] אין בהלה בישוב. אין גם התפרצויות. הישוב כולו היה למחנה אחד - כולו מלוכד סביב ההנהגה שבמחנה ההסגר, סביב המערכה על גורל ישראל".
כרזת "מעריב" לקידום דיווחי קרליבך מפריז, 1948
בנובמבר 1948 טס עורך "מעריב", עזריאל קרליבך, לפריז כדי לדווח על הגשת בקשתה של מדינת ישראל להצטרף לארגון האומות-המאוחדות. מלבד דיווחים חדשותיים על מהלכיו של שר החוץ משה שרת, פירסם קרליבך מדור בשם "יומן או"ם" ובו רשמיו ודעותיו על שראה.
"באותו רגע", נכתב במדורו ב-30 בנובמבר, "בשעה ששרתוק כבר עולה במדרגות, אתה רואה שדרך ארוכה ארוכה הובילה הנה. אתה רואה דורות רבים של צדיקים עולים במדרגות לפריצים בלבות כבדים, כדי להפיל לפניהם את תחינתם. אתה רואה מיליונים יהודים כורעים ברך ומושיטים את ידיהם ביאוש כדי לבקש חסד קטן [...] כמעט אי אפשר להאמין שבשנה אחת בלבד עברנו את כל הדרך מכיבוש זר ועד לאותו מעמד שבו אנו יכולים להגיש את הבקשה הזאת".
לצד כל דיווח ופרק יומן הודגש כי הוא נמסר לעיתון "טלגרפית". שנה קודם לכן, היו אלה הטלגרפים ששלח קרליבך (בתעריף "בהול") מעצרת האו"ם בניו-יורק לקראת ההצבעה של כ"ט בנובמבר, שהובילו לעימות הגדול בינו לבין יהודה מוזס ולהקמת עיתון "מעריב".
כרזת "ידיעות אחרונות" לרגל פתיחת מושב הכנסת הראשונה, 1949
בינואר 1949 התקיימו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. חודש מאוחר יותר התכנסה לראשונה האסיפה המכוננת בבניין הסוכנות-היהודית בירושלים. בתוך יומיים התקבל "חוק המעבר", שקבע כי בית-המחוקקים ייקרא "הכנסת". הכרזה שלעיל נועדה לקדם גיליון חגיגי שהוציא "ידיעות אחרונות" לרגל האירוע.
כרזת "מעריב" לרגל הפצת מפת קווי שביתת הנשק
במהלך 1949 התנהלו באי רודוס שיחות בתיווך האו"ם בין ישראל למצרים, לבנון, ירדן וסוריה, בניסיון להגיע לשביתת נשק. הסכם שביתת הנשק עם מצרים נחתם בסוף פברואר אותה שנה, וההסכם עם לבנון נחתם חודש מאוחר יותר.
כרזת "חרות" לקראת יום העצמאות, 1949
"גדול יום נצחון המרד - כיום הצלחת התקוממות החשמונאים", נכתב בראש שער גיליון "חרות" שציין את יום העצמאות של 1949. גיליון עיתון תנועת חירות מאותו יום כלל, בין היתר, את "לוח פעולות הארגון הצבאי הלאומי משנת 1944", שהוגש לקוראים תחת הכותרת "רק כך גורשו הבריטים מאדמת המולדת".
"האסטרטגיה והטקטיקה של המרד מחושבות היו וחשובות למען השגת הנצחון, שבא מהר יותר משרבים מאתנו ציפו", כתב מנחם בגין בגיליון החגיגי. "[...] לעתים, מדי חשבי על המרד הגדול ומאורעותיו, הנני תמה: מנין לקחו בחורינו את הכח הנפשי לעמוד בכל מה שעמדו, לא רק מבחוץ, כי אם גם - ואולי בעקר - מבית? מנין יכלו לדעת כי מפקדיהם שלא ראום ומפקדי מפקדיהם שלא ידעום הם באמת לא כאלה, כפי שמתארת אותם העתונות 'הגדולה'?
"[...] טל המרד הוא טל מפרה. לא רק את שדות המורדים הוא מפרה, אלא את אדמת המולדת כולה בנכונות לקרב ולהקרבה - ממי למד אותה הנוער העברי, אם לא ממשפחת המורדים? אכן, גם אם לא קצרנו, חרשנו גם זרענו; ומטלנו-דמנו צמח עץ החפש לישראל".
כרזת "מעריב" לרגל העלאת עצמותיו של הרצל לישראל
"הנה הוא בא", קראה הכותרת הראשית של "מעריב" ב-16.8.49, עם בוא הארון ובו עצמותיו של תיאודור הרצל. "במטוס הישראלי, הנושא את שמו, מגיע חוזה המדינה אל מולדתו", נכתב בידיעה המרכזית. "[...] בכנסת שוררת אוירה של ערב מאורע היסטורי". כותרת ידיעה אחרת בשער העיתון קראה": "בני ירושלים - הניפו דגלים!".
כרזת "ידיעות אחרונות" לרגל יום העצמאות 1950
כרזת "מעריב" לרגל יום העצמאות, 1950
לקראת יום העצמאות של 1950 יצא "מעריב" בגיליון חגיגי, בצירוף תוספת מיוחדת שסיפקה את כל המידע הדרוש לקראת החג. "השמחה הספונטאנית ביותר היא זו שמארגנים אותה מראש", נכתב במאמר הפתיחה של התוספת.
"[...] ואם תעמוד, אזרח ישראל, על מרפסת ביתך או על גג בית גבוה בירושלים ותחזה במצעד הצבא; אם תצטופף בתוך קהל אלפים בצדי רחובות שוקקים בתל-אביב כדי לראות בתהלוכת הלפידים של הגדנ"ע; אם עולה חדש אתה ותיהנה מן החגיגה שתסודר למענך במחנה או בכפר הנטוש שלך; אם שיחק לך מזלך ונמנית על אלפיים הקרואים למסיבת הגן של ראש-הממשלה; אם קיבלת בבית את עלון יום-העצמאות המגוון; אם תשתף עצמך בשמחת הימאים הצועדים בסך בחוצות חיפה; אם תראה את רכבת ישראל מסיעה את פעוטך לטיול-חג ליגור; אם מתכונן אתה להקשיב לעתון-העיתונאים בעפולה - תן דעתך על כך, כי מטה שלם של אנשים - בין אם בועדה המרכזית, בין אם בועדות המקומיות - עמלו רבות כדי להכין כל זאת וכדי לתכנן כל הופעה, כל מסיבה, כל תהלוכה על אלפי פרטי-פרטיה".
כרזת "דבר השבוע", לרגל גיליון יום העצמאות 1953
במלאות חמש שנים לעצמאות ישראל יצא גיליון "דבר השבוע" במהדורה מיוחדת. "במאור לב ופנים נצא נא כעם בריא וזקוף-קומה לקבל את פני העצמאות!", נכתב במאמר המערכת.
"חמש שנים - זמן לא-רב הוא. החג עודנו רענן, רופס. עוד לא גובש, לא נקבע הנוסח שלו. ולא שלמו עדיין אף דפוסי העצמאות שלנו. עוד מרגישים אנו את עצמנו כדור-המדבר. כי סגר עלינו המדבר, מבית ומחוץ. אין אנו נושמים עדיין את נשימת העצמאות במלוא הריאה ובמלוא החזה. טעמנו וטועמים אנחנו את מלחמת-העצמאות, את מאבק-הקוממיות. אך שלום-העצמאות, שלוות-הקוממיות עודם ממנו והלאה. נפקוד נא ביום החג הגדול את הנסים והנפלאות, את רכוש-הנפש שהקרבנו ושהצלנו, את המעפלים והמפלים בדרך-גאולתנו. גם בשמש-הקוממיות יש כתמים. רק בחושך המוחלט אין צללים. לאור עצמאותנו רבת-הזוהר ייראו הצללים. ככל שירבו היגע והיזע של ימי-המעשה הקשים, כן ירבו היופי והרנן של חגינו. נרבה אור וגיל ואחווה. חג שמח!".