שבוע לאחר שנגזרו על יעקב נמרודי חמישה חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, בין השאר בגין השימוש הפסול שעשה ב"מעריב" כדי לשבש את המשפט שהתנהל נגד בנו, עופר - נתנו בעלי "מעריב" את ידם לפרסום כתבה מחפירה נגד מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון מוזס, שגלומה בה אותה גישה שגרמה להעמדתם לדין. נראה שהאב והבן נמרודי אינם מבינים גם היום, לאחר החינוך מחדש שלכאורה קיבלו בבית-המשפט (במקרה של עופר נמרודי, גם בבית-הסוהר), שהעיתון שבידיהם אמור להיות אמצעי חשוב וחיוני להבטחת תקינותה של החברה - ולא מכשיר לנקמה פרטית.

כך כתב, בין השאר, השופט דוד רוזן בגזר-דינו, לאחר שהרשיע את יעקב נמרודי בהטרדת עדים, בקשירת קשר, בשיבוש הליכי משפט ובקבלת דבר במרמה: "הנאשם השתמש בכוחו ובעוצמתו הכלכלית לביצוע העבירות. עוצמתו זו נובעת במישרין מבעלותו ותפקידיו בחברות הציבוריות. כך, למשל, שני הנאשמים (יעקב נמרודי ואריה קרישק) תחבלו ושקלו הפעלת לוחמה פסיכולוגית על עד המדינה, רפי פרידן, באמצעות אמצעי התקשורת רב התפוצה שברשות הנאשם 1 (נמרודי)... אזרח הנושא עמו שבט מנהיגות בחברותיו הציבוריות, בעל עוצמה כלכלית ובעל כוחות חברתיים ציבוריים, קשר קשר פלילי, פעל ברמייה לשיבוש מהלכי משפט. הקלון חתום וטבוע גם בעוצם מעמדו הרם והשפעתו על סביבותיו".

צריך היה לקוות שלאחר קביעות כה נחרצות, יסיקו יעקב ועופר נמרודי את המסקנה הדרושה ויפסיקו להשתמש בעיתונם לניהול מלחמתם הפרטית בעיתון המתחרה. התחרות הזו, שעוררה אצלם יצרים שמקומם לא יכירם בעולם עיתונות מתוקן, כבר גרמה להם להסתבך בשורה של עבירות חמורות ולהיות מורשעים בבית-משפט. באה כתבת הענק על ארנון מוזס ולימדה שהמו"לים של "מעריב" לא הפיקו את הלקח המתבקש.

התחרות עם "ידיעות אחרונות" עומדת, באופן מוצהר, ברקע הכתבה והיא מצטיירת כמסע נקמה בארנון מוזס. לטעמו של הח"מ, עיקר התחקיר עוסק בפרשה בחייו הפרטיים של מוזס שאין לה נגיעה לתפקיד הציבורי שהוא ממלא בהיותו מו"ל העיתון הגדול במדינה. הכתבה נאחזת בסכסוך הגירושים שבו נמצא מוזס כדי להצמיד אליו, באופן מאולץ, טענות על התנהגותו כמו"ל. המאמץ הזה מבוסס, בחלק ניכר של הכתבה, יותר על רמיזות מאשר על ראיות משכנעות, ובכל מקרה הוא נקרא כמהלך שנועד לחשוף לציבור את הבטן הרכה בחייו הפרטיים של מוזס יותר מאשר כתחקיר עיתונאי שיש בו עניין לציבור.

לדעת הח"מ, זה מסמך נחות ברובו המדרדר את התחרות בין שני העיתונים הגדולים במדינה לשפל מדאיג. אופיו המרושע מאפיל על כמה סוגיות שהוא חושף הקשורות להתנהלותו של "ידיעות אחרונות" ולמתרחש בצמרתו, סוגיות אשר ראויות לדיון ציבורי ולהתעניינות עיתונאית נוספת.

גיליון 41, נובמבר 2002