אסד, בעד ונגד

המאורעות בסוריה השתלטו על עיתוני סוף-השבוע שעבר, ושלושה מהם מקדישים לכך את הכותרת הראשית. "וליד ג'ונבלאט מנהיג תוכנית להקמת ישות דרוזית באזור", לשון זו של "א-סינארה", ציטוט מראיון של חסין סוויטי עם מזכ"ל מק"י, הסופר מוחמד נפאע. זו כותרת מתריסה, אולם מאחר שנפאע הוא עצמו דרוזי, "מותר" לו להתבטא כך נגד בן העדה מעבר לגדר הצפונית (ג'ונבלאט הוא מנהיג הדרוזים בלבנון).

נפאע, שכתבנו כבר על חילוקי הדעות בינו ובין בנו ביחס למהפכה בסוריה, מבהיר את עמדתו: "זכותו של העם הסורי לקבל את דרישותיו הצודקות, אך אנו נגד הפלת המשטר". הוא לא רואה מלחמה בפתח ומדגיש כי "חסן נסראללה הוא שיא הטוהר, האומץ והאחריות הלאומית". על הוויכוח הפנימי בתוך חד"ש ומק"י, כשקבוצה אחת בישראל מארגנת הפגנות בעד העם הסורי וקבוצה אחרת מארגנת הפגנה בעד המשטר, הוא עונה חד-משמעית: "חייבים להפסיק את הניגוד הזה [...] האנשים הבינו שיש קנוניה נגד סוריה". את המורדים בסוריה הוא מכנה "חיילים וכנופיות חמושות ומאומנות שנתמכות על-ידי נאט"ו וארה"ב ובעלי-בריתם הערבים וטורקיה".

עוד ב"א-סינארה": חבר הלשכה המדינית של החזית העממית לשחרור פלסטין, מאהר א-טאהר, מבקר לראשונה בעזה ואומר לעיתון: "אנו מקווים שסוריה תצא מהמשבר חסינה, יציבה ומאוחדת יותר". דבריו מקבלים הפניה בשער. למרות הפגזת מחנה פליטים פלסטיני בסוריה, אומר א-טאהר: "מצבם של הפלסטינים בסוריה יציב ולא נפגע. סוריה התייחסה אלינו בצורה הטובה ביותר".

הכתב זיאד מעדי מראיין גם את המומחה לענייני סוריה ד"ר יוסרי חיזראן, תושב ירכא, שקובע כי "סעודיה רוצה להפיל את אסד [בשל יחסיו עם איראן] ולמחוץ את חיזבאללה". דבריו מקבלים הפניה בעמוד הראשון. את עמדתה של רוסיה, המגוננת על משטר אסד, מסביר חיזראן בכך שסוריה היא בת-הברית היחידה שנותרה לרוסיה במזרח התיכון ומשכנו של הבסיס הצבאי היחיד שלה באזור.

שער "א-סינארה"

"כל אל-ערב" מקדיש לסוגיה הסורית גיליון מיוחד. פרופ' נסים דנה, מומחה לענייני סוריה, אומר לכתב זידאן חלאילה: "למרות עמידתו של משטר הבעת בסוריה, המהפכה בעלייה מתמדת ונפילת המשטר היא עניין של זמן". דבריו מקבלים את הכותרת הראשית. בראיון עצמו אומר המזרחן הישראלי כי "המחלוקת בין גורמי האופוזיציה נובעת מהרצון להבליט את עצמם, כדי לקבל נתח מהשלטון עם נפילת אסד". הוא מוסיף כי "האחים-המוסלמים לא יביעו עמדה עוינת לישראל, ואחד מהם אף אמר שהוא מוכן למשא-ומתן על הגולן".

המרואיינת הראשית בגיליון היא הסופרת והמשוררת הסורית המתנגדת למשטר לובנא יאסין, שאומרת לסוהיל כיוואן: "המהפכן הסורי רוצה לסיים תקופה של אי-צדק, שחיתות ודיכוי שנמשכה 40 שנה. [...] הרחוב הסורי הפך לג'ונגל שבו האזרח אינו יכול להשיג את זכויותיו דרך המשטרה או בתי-המשפט". עוד היא טוענת כי "ארה"ב דואגת להפיל את המשטר, לא בגלל סיבות דמוקרטיות", ומביעה "דאגה וחשש מדרישות גורמים פנימיים [סוריים] להתערבות זרה", בעיקר מגורמים כמו רפעת אסד, דודו של הנשיא הסורי בשאר אסד, ועבד אל-חלים חדאם, שכיהן כסגן נשיא בתקופת חאפז אסד, ו"גרמו עוול נוראי לעם בזמן שהיו בשלטון".

11 משכילים, ובהם משוררים וסופרים ערבים בישראל, כותבים לעיתון את דעתם על המתרחש בסוריה. רובם בעד הפלת המשטר שם, וכמה מהם, כמו המשורר מרואן מחול, מתנגדים להתערבות זרה. "אין ספק שהמהפכות הערביות סובלות ממזימות", קובע המשורר נסראללה אבו-זהרה, תושב ג'יש (גוש חלב), ומוסיף במאמרו: "המהפכה הסורית היא מהפכה של עם נגד השחיתות והדיכוי". המשוררת הדיל מנסור, תושבת טירה שבמשולש, מאשימה הן את השלטון והן את העם ומוסיפה: "לו היה לי פתרון, הייתי נותנת אותו במתנה לסוריה העצומה".

גם ח"כ מסעוד גנאיים (רע"מ-תע"ל) נדרש לסוגיה במאמרו השבועי בעיתון. לטענתו, הממשל האמריקאי, בהצהרותיו בעניין מעורבות אל-קאעידה בפיגועים בסוריה, שאותן שידרה הטלוויזיה הסורית שוב ושוב, שירת את המשטר הסורי. "לו רצתה ארה"ב להתערב צבאית בסוריה, היתה עושה זאת ללא התייעצות עם איש, אך היא לא עשתה כך עד עכשיו, ולכן מדוע להיתלות בארה"ב ובשטני האדמה כדי להצדיק את טבח המשטר בבני עמו ואזרחיו?".

מאמרו המיוחד לעיתון של שר החוץ הצרפתי אלן ז'ופה מובלט באוזן שמאל בשער: "צרפת היתה ותישאר לצדכם [...] האביב הערבי יקיים את הבטחותיו אם המיעוטים יכובדו", לשון הכותרת, המובאת תחת כותרת הגג: "נוצריי המזרח והאביב הערבי".

סוהיל כיוואן מתייחס לסוגיה הסורית גם ב"מטרות", המדור הסאטירי של העיתון: "המשאל על החוקה החדשה בחומס קיבל 97% תמיכה, בהשתתפות 7,000 פקחים חמושים מהגדוד הרביעי בהנהגת המנהיג הדמוקרטי מאוווווד מאהר אסד". הוא גם מלגלג על השחקן המצרי המפורסם עאדל אמאם, שאמר השבוע: "אתמוך בבשאר אסד עד הסוף". "אני אומר לעאדל אמאם: זכותך לחופש ביטוי מלא... בלי שתיעצר, או תישחט, או תהפוך לפליט, או תיאנס, כמו שעושים למתנגדי מנהיגך החדש אסד...".

שער "כל אל-ערב"

הסוגיה הסורית משתרבבת גם לכתבה ב"כל אל-ערב" על העיר טייבה שבמשולש, שם מאשימים פעילי חד"ש את ראש העירייה פאיק עודה בניצול מעמדו כדי לארח שרים או בכירים שאין להם נגיעה לפתרון המשבר הקשה בעיר זו. ד"ר אחמד עיראקי ומזכ"ל חד"ש בטייבה ד"ר נאפע חאג' יחיא הביעו תדהמה על אירוח סגן השר לפיתוח הנגב והגליל איוב קרא בעירייה: "ביקור שאין לו תכלית, של סגן השר המוכר בעמדותיו הימניות הקיצוניות והמתנגדות לפלסטינים ולשלום הצודק".

קרא, שמנהל באחרונה קמפיין למען העם הסורי, שולף את הסכינים בתגובה שהוא מעביר לכתבת מונא ערמוש ומגיב בגוף שלישי, כשהוא מנצל את העמדה הפוסחת על שתי הסעיפים של חד"ש ביחס למאורעות בסוריה: "מי שהערביזם חשוב לו, עליו לדבר כמו שמדבר סגן השר איוב קרא על המצב בסוריה ותמיכתו בעם הסורי למען דמוקרטיה וסיום העבדות. מפלגה כמו חד"ש, שקולה לא נשמע למען ההומניות, ולא עושה כמו קרא – יש לה בעיה גדולה".

בעמוד האחורי מביא הכתב אמין בשיר את סיפורה של הכלה הסורית ראניה מיקה מדמשק, שכרתה ברית נישואים עם בחיר לבה עדנאן ניקה לאחר המתנה של ארבע שנים. את החיבור בין בני הזוג עשה סגן השר קרא.

"סוריה: חמושי האופוזיציה נסוגו משכונת באבא עמרו בעיר חומס", לשון הכותרת הראשית האינפורמטיבית של "פנורמה". לראשונה, הידיעה מעודכנת ליום חמישי (1 במרץ) אחר הצהריים, ומובאים בה דיווחים טריים מהיממה האחרונה. בעמוד אחר מובאת ידיעה נטולת קרדיט תחת הכותרת: "ארגון אסיפת תמיכה 'בעם הסורי והנהגתו הלאומית' בתיאטרון אל-מידאן בחיפה". בין המשתתפים ח"כ סעיד נפאע (בל"ד), הח"כ לשעבר עיסאם מחול ואחרים.

אחד המפגינים, ואספי עבד אל-רני, אומר לעיתון: "המטרה היא לתמוך בעם הסורי ובהנהגתו נגד המזימה הציונית-אטלנטית ובעלי-בריתה הערבים". הידיעה עשויה טלאי על טלאי: הודעה, ועוד הודעת תגובה על הפרסומים בתקשורת העברית, ועוד תגובה על החלטת ועדת האתיקה בכנסת לפנות לח"כ נפאע, כדי שיגיב לתלונה שהגיש נגדו הפורום למען ארץ ישראל לאחר שהשתתף במפגן תמיכה בנשיא הסורי.

"חדית א-נאס" דיווח על האסיפה באופן מקצועי יותר: תחילה, ידיעה אינפורמטיבית ועניינית על מפגן התמיכה, הכוללת שמות של אישים בולטים שהשתתפו בה, ולצדה ידיעה נוספת ובה התייחסותו של ד"ר אסעד ראנם, מרצה באוניברסיטת חיפה, לעצם קיום המפגן בבירת הכרמל: "מי שמניף את תמונת בשאר [אסד] בחיפה דומה לפלסטיני שמניף את דגל ישראל בג'נין", הוא מצהיר בראיון לעיתון, ודבריו מקבלים את הכותרת לידיעה בראש העמוד. בתגובה לשאלה בסוגיית השתתפותם של אישים פוליטיים, משכילים וחברי-כנסת מהמפלגות הלאומיות, אומר ד"ר ראנם: "אם עמדות אלה הן תוצאה של אינטרסים וקשרים אישיים, זה אסון, ואם הדבר נובע מאידיאולוגיה פוליטית – זה אסון גדול יותר".

בין תקווה למקווה

שופט בית-המשפט העליון סלים ג'ובראן, שלא שר את "התקווה" בטקס חילופי הנשיאים ועורר עניין תקשורתי, מעסיק גם את התקשורת הערבית, שם הוא מוצג כגיבור המגזר. מאמר המערכת של "כל אל-ערב", שאינו מבליט את הסיפור בעמודו הראשי, נדפס תחת הכותרת: "ברכות לכבוד השופט סלים ג'ובראן", ו"[התקווה] אינה מייצגת את כל האזרחים". במאמר עצמו נכתב: "האמת היא שדרוש שינוי של ההמנון הלאומי, המעניק לאזרחים הלא יהודים הרגשה כי הם זרים במולדתם. על ההמנון להיות מסוגנן כך שיפנה לרגשות כל האזרחים, בלי אפליה על רקע לאומי. לא רק ההמנון, אלא גם כל הסמלים שמתעלמים מהאחר ומתייחסים אליו כאל אויב. המנון, דגל וחוקת כל מדינה צריכים לייצג את רגשות כל האזרחים, ועלינו להיאבק למען מטרה נעלה זו, במקביל למאבקנו למען שוויון וצדק במציאות".

בעמודים הפנימיים, בידיעה המתייחסת לפרשת ג'ובראן, נכתב: "מקורבים לשופט ג'ובראן: הימנעותו [משירת 'התקווה'] היא ממניעים אידיאולוגיים". דבריו של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, "העיר חיפה מחבקת את גדול שופטיה, בן העיר סלים ג'ובראן, וכועסת על ההאשמות הללו", מובלטים גם בכותרת המשנה, כמו גם במאמר המערכת של העיתון, מה שמכונה בעיתון "קולות גזעניים שהתרגלנו אליהם".

"א-סינארה" מראיין את השופט העליון (בדימוס) עבד א-רחמן זועבי, האומר לכתב אמין אבו-ג'באל כי "השופט ג'ובראן לא טעה, ומטרת המתקפה היא לפגוע בו". הדברים מובלטים בהפניה בשער. זועבי מוסיף כי "הגזענות נמצאת בישראל ובאיראן בלבד. [...] זו מדינה יהודית והאחרת אסלאמית".

גם העורכת והבעלים של העיתון, וידה משעור, מתייחסת לעניין במאמר המערכת תחת הכותרת: "מתי תהיה לערבים 'תקווה'?". היא קובעת כי המתקפה על ג'ובראן ברוטלית ובלתי מוסרית ומכנה אותה "בושה שמקורה בקיצונים בימין", לא שוכחת את הגזענות שרואים אותה "גם בשדות התעופה", ומדגישה כי "אנו, יהודים וערבים, בסכנה, והאמיץ הוא זה שאינו מוותר על עקרונותיו, זה שעומד איתן מול הסכנה ומתנגד לה ומתאמץ להיות אחד מבני העם הטובים. טוב עשה השופט בשתיקתו מול להקת הינשופים והעורבים הזועקת".

עמדה ברורה לא מצאנו במאמר זה. מאמרו של הכתב חסין סוויטי בעניין זה היה ברור יותר: "השופט ג'ובראן לא רחץ במקווה, אך הוא טהור ונקי כפיים יותר משר המשפטים יעקב נאמן החשוד והנחקר. עד יציאתו לפנסיה, הוא לא ישיר 'נפש יהודי הומייה'".

כתב "חדית א-נאס" זכריא חסן מספר על הסערה בתקשורת הערבית והיהודית בעקבות אירוע ההמנון, ומראיין את השופט ראיק ג'רג'ורה, שאומר כי "כל מי שתוקף את השופט ג'ובראן הוא פתטי. גם יהודים לא שרים את 'התקווה', ויש בהם כאלה שלא זוכרים את ההמנון בעל-פה, ואיש אינו מבקר אותם". עו"ד ענאן ג'ובראן מספר כי השופט ג'ובראן הוא תושב גוש חלב שעבר להתגורר בחיפה. העורך ודיע עוואודה כותב במאמרו השבועי: "סיפור 'התקווה' הקטן מוכיח שמי שמתרפס בפני החזק ומוותר על זכויותיו וכבודו אינו מבטיח את קבלתו, אלא נותר מזולזל, והשופט ג'ובראן לא הסכים להגיע לכך".

"פנורמה" מתעלם מפרשת ההמנון.

זכה בלוטו

מי שראה את העמוד הראשי של "פנורמה" בסוף-השבוע שעבר, עם תמונת ענק של הבעלים והעורך בסאם ג'אבר, חשב שהוא הזוכה היחיד ב-13 מיליון השקלים בלוטו. נראה שעבור ג'אבר, השתתפותו כנציג היחיד של התקשורת הערבית בישראל בוועידת אל-קודס שבדוחא שבקטאר שקולה לזכייה בלוטו. האמת היא שג'אבר מפרגן בדרך כלל לכתביו ומעביר אליהם נסיעות אל מעבר לים, אך על קטאר לא רצה לוותר.

מאחורי הקלעים של העיתונות הערבית שורר כעס רב מצד המתחרים של "פנורמה", שלא ידעו, או ידעו מאוחר מאוד, על הנסיעה של משלחת ההנהגה הערבית לקטאר, שכללה גם חברי-כנסת. ההאשמות כוונו כלפי ח"כ טאלב א-סאנע, כאחראי להזמנתו הבלעדית של ג'אבר, שבחודשים האחרונים מטפח את א-סאנע באתר האינטרנט שלו. ג'אבר התגאה בכך שא-סאנע שימש עבורו צלם לעת מצוא ואלבום תמונות גדול התפרסם לאורך ימי הוועידה, בכיכובם של השניים. א-סאנע עצמו הכחיש בתוקף במסרון שהעביר לבכיר בתקשורת הערבית כי הוא זה שהזמין את ג'אבר.

שער "פנורמה"

כך או כך, א-סאנע איבד את כל המניות שלו אצל העיתונים המתחרים, ואם יש לו כוונה להתמודד לקדנציה נוספת, מגיעה "ציפורה", מדור הרכילות של "חדית א-נאס", ומספרת כי התנועה-האסלאמית (הפלג הדרומי) הצביעה נגד איחוד עם א-סאנע.

ג'אבר חגג, כאמור, את האירוע והפך את עצמו מכתב שמסקר את ועידת אל-קודס לחבר משלחת, גם בדיווחיו התכופים באתר "פאנט": את כל דיווחיו (על כל פיפס) פתח ג'אבר במלים "מיוחד לאתר 'פאנט' ועיתון 'פנורמה' משליחנו, חבר משלחת האישים הערבים המשתתפים בוועידת אל-קודס, בסאם ג'אבר".

אחד הכתבים הבכירים בעיתון מתחרה אמר השבוע כי "בשורה התחתונה מדובר בוועידה חסרת משמעות, שלא הוציאה כותרות גדולות מלבד הפנייה למועצת הביטחון בעניין אל-קודס, שגם היא פנייה חסרת משמעות ממדינה חסרת חשיבות".

ג'אבר, יש לציין, יודע לחגוג, ותצלום הענק שלו על שער "פנורמה" זורה מלח על פצעי המתחרים. מלבד התמונה (על רקע ציור שבו נראה שליט קטאר, שיח' חמד בן-חליפה אל-תאני) מופיעות בעיתון עוד ארבע תמונות של ג'אבר וארבע של ח"כ א-סאנע. שמו של עורך "פנורמה" מופיע בשער העיתון, שש פעמים בצורה ישירה ועוד כמה פעמים כ"שליח וחבר המשלחת". דיווחיו של ג'אבר נפרשים על פני ארבעה עמודים, כתובים ברשלנות, מרבים לצטט את א-סאנע ומוגשים כאילו הכותב חזר מזירת מלחמה שבה חירף את נפשו כדי להביא את המידע לציבור קוראיו. הטיפול שהעניקה וידה משעור בעיתונה, "א-סינארה", לאפיזודה של בתה במטוס אל-על נראה פתאום כמעט צנוע.

שער "חדית א-נאס"

"חדית א-נאס" מקבל תמונות מעמיתו מטייבה, נותן לו קרדיט, ומתייחס לוועידה בכותרת הראשית הביקורתית: "ועידת אל-קודס בדוחא, למען העיר או סתם דיבורים?". בעיתון משוחחים עם חברי המשלחת שחזרו מקטאר: מוחמד זידאן, ח"כ ג'מאל זחאלקה, שיח' כמאל חטיב, ח"כ אחמד טיבי וח"כ אבראהים צרצור. מי שחיפש את א-סאנע מוצא אותו דווקא במדור הרכילות, מושא ללעג בשל היותו הצלם של תמונות ג'אבר בדוחא. הכיתוב מתחת לתמונתו של א-סאנע עצמו, המוטבעת בסימן מים של אתר "פאנט", הוא "המקצוע הסודי של טאלב א-סאנע".

עוד מדווח בעיתון כי המשלחת ביקרה גם במשרדי רשת אל-ג'זירה, שם לא פגשו את הח"כ לשעבר עזמי בשארה. חברי המשלחת דרשו "כיסוי רחב יותר לפלסטיני הפנים" וזמן אוויר רב יותר להם עצמם. המנכ"ל החדש של הרשת, ד"ר מוסטפא א-סוואק, הבטיח כי יבדוק את הטענות.

"א-סינארה" מראיין את ח"כ אחמד טיבי עם סיום הוועידה, וזה אומר לעיתון: "החלטות ועידת סירט (לוב) לא יושמו". ח"כ עפו אגברייה מחד"ש – המפלגה היחידה שסירבה להיות חלק מהמשלחת – מגיב: "התמיכה באל-קודס צריכה לבוא מתוך אל-קודס".

"כל אל-ערב" אינו מתייחס לוועידת אל-קודס.

בשולי החדשות

ב"א-סינארה" וב"חדית א-נאס" מברכים על לידתם של תינוקות (כולל תמונותיהם), ב-29 בפברואר, שיחגגו יום הולדת שמח ראשון בעוד ארבע שנים.

ב"כל אל-ערב" וב"פנורמה" מטפלים השבוע בהתחדשות הפגנות המחאה של ערבים בישראל נגד חוק האזרחות.

יאסר עוקבי הוא עורך חדשות ב"ישראל פוסט" ועורך העיתונים "שבע" ו"אל-אוסבוע אל-ערבי" בבאר-שבע והנגב