"לצד עצמאותה, השפעתה וחשיבותה של התקשורת האלקטרונית והכתובה, נחשף צוות הביקורת לא אחת לפעילות עיתונאית יזומה, שבה בלטה ההזדהות עם צד זה או אחר, תמיכה שהפכה למחנאות של ממש", כותב מבקר המדינה בדו"ח שפירסם אתמול על פרשת "מסמך הרפז". "זו תופעה לא בריאה, שלא נמצאה כמותה בעבר בממדים כאלה", מוסיף המבקר. "יש לקוות כי הדברים לא יחזרו על עצמם בעתיד והלקחים הראויים יופקו".

הדוגמה העסיסית ביותר להתגייסות התקשורת בפרשה זו פורסמה אתמול על-ידי גידי וייץ בעיתון "הארץ". וייץ ציטט מתוך חומרי החקירה, שאינם מופיעים בדו"ח, קטעים משיחת טלפון שנערכה בין הרמטכ"ל אשכנזי לפרשן חדשות 2 רוני דניאל יממה לפני פרסום "מסמך הרפז" בערוץ 2. לפי דיווחו של וייץ, דניאל פנה לרמטכ"ל במלים "אח שלי", ואחרי שאשכנזי הכתיב לו מה עליו להגיד, השיב העיתונאי: "אני אמצא (מקום) להגיד את זה, כמובן".

בועז הרפז וצלם עיתונות, 4.3.12 (צילום: יוסי זליגר)

בהמשך, בכוונו לפרסום הקרב של "מסמך הרפז", הבטיח דניאל לרמטכ"ל: "הם יחטפו ביומיים-שלושה הקרובים [...] הם יחטפו. [...] אני הולך להגיד שיש כאן מעורבות, לראשונה בתולדות הצבא, של קמפיינרים ששיווקו לנו מפלגות ודירות ועכשיו מנסים לקדם אינטרסים של מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל. זה חמור ביותר [...] אני עושה כתבה שאומרת שלא היה ראוי להגיע למצב הזה, בוודאי לא ראוי להגיע למצב שבו פוגעים כך בסמכות הרמטכ"ל. זהו, בקטנה. [...] ביומיים הקרובים אנחנו נעמיד את היוני (קורן, ראש מטה שר הביטחון) הזה במצב מאוד-מאוד מביך. [...] לא יעזור להם, גבי. אמנון (אברמוביץ') עלה על כמה דברים מעניינים, לרבות איזה מסמך, והם יהיו במבוכה קשה [...] זה לא יעבור בשקט. הם יחטפו".

למבקר המדינה ונציגי משרדו מסר אשכנזי בקשר לשיחה שקיים עם דניאל כי לא ידע כלל באותה עת שהעיתונאי מדבר על מסמך הרפז.

השפעת התקשורת

הדו"ח הרשמי אינו מתמקד ביחסי עיתונאי-מקור, אולם עיון במאות עמודי הדו"ח מגלה כיצד השתמשו לשכות ברק ואשכנזי באמצעי התקשורת למטרותיהם, כיצד התמסרו עיתונאים למקורותיהם, ובעיקר כיצד התהודה התקשורתית שניתנה לעמדות שני הצדדים החריפה את המשבר בין לשכת שר הביטחון ללשכת הרמטכ"ל. כל צד האשים את משנהו בהדלפות, באיסוף חומרים מכפישים ובהעברתם לכלי התקשורת. כל מחנה הפעיל את העיתונאים הנאמנים לו ובמקביל הונע על-ידי פרסומי הצד האחר להחריף את מאמציו. במידה רבה, התוצאה יצרה את הפרשה.

"הפרסום בתקשורת של מסמך הרפז והעיסוק התקשורתי הרב בנושא החריפו במידה רבה מאוד את המתיחות שהיתה קיימת בין השר ברק ובין הרמטכ"ל דאז, רא"ל (מיל') אשכנזי, ובין לשכותיהם", כותב המבקר. "[...] הכיסוי התקשורתי הנרחב לפני פרסום מסמך הרפז ועל אחת כמה וכמה לאחר מכן, הישאבות הלשכות לפרסומים התקשורתיים בנדון והפרשנויות השונות שלהם לדיווחים העצימו והעמיקו את הקרע בין הלשכות ואת העוינות ההדדית".

כך תיאר עוזר הרמטכ"ל דאז, אל"מ ארז וינר, את תחושותיו באותה תקופה: "האווירה היא אווירה של מלחמה. כשאתה קם בבוקר ורץ ללקט הזה של דובר צה"ל, כדי לראות איפה התקיפו אותך היום, וזה אם לא קיבלת את השאילתה בלילה, ואתה כל היום מתעסק ממש בסבוטאז'ים [...] זאת איזושהי תקופה שמבחינתי – ועברתי לא מעט ב-25, עוד מעט 26 שנה בצבא, כולל דברים, כנראה, קצת יותר מסוכנים פיזית – זאת תקופה שמבחינתי היא תקופת הכאוס הכי גדולה, כי מתרחשים פה דברים שאתה אומר – בוא הנה, אם עם ישראל היה יודע איך מתנהלים ראשיו ומנהליו, כנראה שהוא היה מזדעזע. הדלפות, עיתונאים, ניירות שיוצאים לכל מיני מקומות, ובדיוק סביב התאריכים ההם כל העסק הזה, המסמכים שלנו שמגיעים פתאום לידי הכתב הזה והכתב ההוא ואנחנו מקבלים כל מיני שאילתות, הולכים לפ"ע [פגישת עבודה] פה, כן, לא מאושר, לא מאושר, תבוא, לא תבוא, ופתאום... אתה נמצא במציאות מאוד כאוטית".

קטעים משיחת טלפון בין הרפז לווינר מעידים על הרגישות לפרסומים התקשורתיים. וינר אומר להרפז :"[...] יש שם כתבה ב'גלובס' שאומרת לרמטכ"ל..." והרפז משלים: "אתה צולע, לך הביתה". בהמשך מוסיף וינר: "ומבשלים מחר ב'ידיעות' כתבה, אם אני מבין, ברוח דומה ואפילו יותר בוטה".

עוזר הרמטכ"ל אל"מ ארז וינר ליד ביתו, 4.5.12 (צילום: יוסי זמיר)

גם במחנה השני הורגש הלחץ התקשורתי. ראש המטה של ברק, יוני קורן, סיפר לנציגי המבקר כי לפי הבנתו, הרמטכ"ל אשכנזי הדריך את עוזרו וינר ואת דובר צה"ל דאז אבי בניהו "להפעיל את התקשורת" במטרה "למזער את תפקידו ומעמדו של השר ברק". לדבריו, לאחר פרסום ידיעה שהרתיחה את אנשי מחנה אשכנזי, "התחילה השתוללות מטורפת, פשוט מטורפת, מהעמוד הראשי של 'מעריב'... שם נמרחה התמונה שלי עם כתבות משמיצות, שקריות, חסרות תקדים, ועד היום". יצוין כי קורן אף הגיש תביעת דיבה נגד "מעריב" והעיתונאי בן כספית, שהסתיימה בפשרה.

שני היריבים המרכזיים, אשכנזי וברק, ושני יריבי המשנה בפרשה, וינר וקורן, הציגו בפני נציגי משרד מבקר המדינה "העתקים מכתבות רבות בתקשורת בניסיון לבסס טענותיהם" או שהפנו אותם "לדיווחים שונים בתקשורת התומכים, לכאורה, בטענותיהם השונות". בדיקת משרד המבקר לא עסקה בזהות המקורות של הכתבות המאששות את טענות כל אחד מהצדדים, אך מי שקרא על הפרשה בעיתונים בשנים האחרונות ועיין בתשובות שניתנו למבקר המדינה יכול לזהות דמיון רב בתכנים ובנוסחים.

ההדלפות ההדדיות, שנמשכו לאורך כל חקירת המבקר, הביאו לעתים למצב שבו שני כלי תקשורת פירסמו גרסאות סותרות לאותו הסיפור. כך, לדוגמה, בתחילת השנה שעברה פירסמו אלון בן-דוד בערוץ 10 ועמית סגל בערוץ 2 שני דיווחים סותרים על שיחה בין אשכנזי לווינר. לפי בן-דוד, וינר אמר לאשכנזי: "יש תחקיר לפיו ראש המטה של שר הביטחון הוא יועץ חיצוני לקרן החדשה לישראל". "זה הולך להתפרסם?", התעניין הרמטכ"ל לשעבר, ונענה, "כנראה". "טוב", השיב אשכנזי, "אל תעסוק בזה".

סגל, לעומת זאת, פירסם באותו הערב נוסח אחר לשיחה: "יש מידע (מהרפז) שקושר את ברק ואת יוני קורן לקרן החדשה לישראל", אמר וינר. "טוב מאוד, שיתחילו להפיץ את זה", השיב אשכנזי. סגל העיר כי לפי אנשי אשכנזי, בהמשך השיחה אמר הרמטכ"ל לעוזרו שלא יעסוק בכך.

בדו"ח המלא נכלל הדיאלוג שאליו התייחסו סגל ובן-דוד. "שמו לי פה היום בערב נייר שקשור לכל הסיפור של [עמותה א']", אמר וינר, "[...] החלק המטריד... שמהחקירות שהם עשו על – [עמותה א'] מחברות גם את אדון יוני, גם את הבוס שלו". "טוב מאוד, שיתחילו לפרסם את זה", השיב אשכנזי. אולם בסיום השיחה, אחרי שווינר אומר לאשכנזי כי ביקש מהמקור שלו לעדכן אותו בהתפתחויות, מורה לו הרמטכ"ל: "אתה לא עוסק בזה יותר". "אני יושב פה ועושה דואר", משיב וינר. "טוב", אומר אשכנזי.

"אני לא מתכוון – תפרסמו עם [את] זה", הסביר הרמטכ"ל למבקר המדינה. "אני מתכוון שיפרסמו את הממצאים האלה, שיפסיקו עם התופעה הזאת".

פרסום המסמך

נקודת השיא בהשפעה המסחררת של התקשורת על ברק, אשכנזי ועוזריהם היתה פרסום "מסמך גלנט", לימים "מסמך הרפז", בחדשות ערוץ 2 על-ידי אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל. אברמוביץ' ודניאל הציגו מסמך שנכתב כביכול במשרד יחסי-הציבור של איל ארד והכיל הנחיות לקמפיין תקשורתי מכפיש במטרה להביא למינויו של האלוף יואב גלנט, המקורב לברק ואינו אהוד על אשכנזי, לרמטכ"ל. בדיעבד התברר, כמובן, כי המסמך מזויף, וסא"ל בדימוס בועז הרפז הודה בחקירה משטרתית כי הוא המחבר.

הפרסום השגוי של ערוץ 2 הפך את הסיקור המזדמן של המתיחות העזה בין לשכות הרמטכ"ל ושר הביטחון לפרשה תקשורתית מובחנת, הציף את שמו של הרפז כאיש מפתח בפרשה, גרר חקירה והניב לבסוף את דו"ח המבקר. הדו"ח, מצדו, עוסק בפרוטרוט באופן שבו הגיע המסמך אל התקשורת, כדי לקבוע את מידת מעורבותם של גיבורי הפרשה בתהליך, וחושף מיניה וביה את הערבוביה הלא בריאה בין עיתונאים למושאי סיקורם סביב פרסום המסמך. התוצאה, לפי הדו"ח, היא קומדיה של טעויות והטעיות.

יום לפני פרסום המסמך המזויף, בשיחה בין הרמטכ"ל לפרשן הבטחוני של "חדשות 2" שממנה ציטט וייץ ב"הארץ", הכתיב אשכנזי לדניאל מה עליו למסור בנוגע לעמדתו: "אני שם לב למאמצים להפוך אותי עוד פעם לדוד לוי. אני מאוד מעריך את דוד לוי, אבל כבר מזמן אני (מחליט) ממי אני נעלב וממי לא. תגיד: גבי אשכנזי יש לו מדינה להגן עליה, יש לו צבא לנהל אותו, והאחריות היא שמנחה אותו ומדריכה אותו, והוא ימשיך לעסוק בנושא העיקרי, הביטחון של המדינה. ומי שעוקב אחרי סדר היום שלו יודע מה שהוא עושה".

למחרת בבוקר הופיעה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה מאת יוסי יהושוע וצביקה ברוט שכותרתה: "אשכנזי: בז לניסיון לעשות אותי דוד לוי". בידיעה נכתב כי הרמטכ"ל אמר "בשיחה סגורה עם אחד מחבריו" כך: "אני ער למאמצים להדביק לי תווית של דוד לוי, שאליו אני חש הערכה אישית רבה. אני בז למאמצים הללו. כבר מזה זמן אני הוא המחליט היחיד ממה וממי אני נעלב, ולכן המאמצים הללו מיותרים". העובדה שבמסמך עצמו הוזכרה המלצה לנסות להצמיד לאשכנזי "תדמית של דוד לוי" שימשה מאוחר יותר את מי שניסו לטעון כי המסמך לא היה המצאה בדיונית מעיקרו.

לפי דו"ח המבקר, יהושוע אמר בעדותו במשטרה שלא ידע על המסמך עד לפרסומו בערוץ 2. את הידיעה בעיתון, הסביר, הביא "כציטוט מפי מקורב לרמטכ"ל דאז". וינר מסר לנציגי משרד מבקר המדינה כי הדברים על "תדמית הנעלב של דוד לוי" נאמרו לעיתונאים על-ידי דובר צה"ל דאז, בניהו, אף שהדובר לא ראה את המסמך לפני פרסומו. בניהו עצמו אמר לנציגי המבקר ששמע כנראה את הדברים, שאותם מסר לעיתונאי יוסי יהושוע, מאשכנזי עצמו.

כמה שעות לאחר פרסום הידיעה מאת יהושוע הגיע המסמך לידי העיתונאי אמנון אברמוביץ'. דו"ח המבקר מתאר בפירוט כיצד המסמך הועבר מבועז הרפז לעוזר הרמטכ"ל וינר, משם עבר עותק שלו לאל"מ (במיל') גבי סיבוני, שהעבירו ביום חמישי, יום לפני הפרסום בערוץ 2, לידי היחצן אבי גוט. למחרת, בשעה 11:00 בבוקר, מסר גוט את המכתב לידי אברמוביץ'.

שר הביטחון אהוד ברק וראש מטה משרד הביטחון יוני קורן (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

"האם אדוני אכן שוקל להתפטר?", סימס אברמוביץ' לקורן כיממה לפני הפרסום. "מי האידיוט שמפיץ את זה? שלילי נמרץ", השיב קורן, ואברמוביץ' סימס לו: "רעיון שלי. רעיון נבון וצופה פני עתיד". לגבי מסרונים אלו, שצוטטו בעבר בספרם של דן מרגלית ורונן ברגמן "הבור", מסר אברמוביץ' לנציגי המבקר "כי אכן העביר למר קורן מסרון כזה, אולם המסרון לא קשור למסמך הרפז, אלא למידע שהיה למר אברמוביץ' בעניין אחר, ובעת העברת המסרון עוד לא היה בידיו מסמך הרפז".

למחרת היום היה תורו של קורן ליצור קשר עם אברמוביץ'. בשעה 17:35, מסר אברמוביץ' לנציגי המבקר, "קיבלתי טלפון מוזר ותמוה, חשוד ומחשיד ממר יוני קורן, אשר ביוזמתו העלה והדגיש שתי סוגיות: 1. אייל ארד לא מעורב הפעם בעניין. סתם משרבבים את שמו לעניין. 2. אני [מר קורן] עובד בשביל גלנט חבר שלי מהצופים ברמת-גן מגיל אפס". קורן אישר במשטרה ובפני המבקר את קיום השיחה.

עניינו של ארד, הסביר קורן, עלה יום קודם לכן, כאשר עיתונאים פנו ללשכת ברק ושאלו שאלות בנוגע לפגישה שקיים כביכול קורן עם ארד וגלנט. הוא הכחיש זאת נמרצות, הוסיף. בבוקר יום הפרסום התקשר ארד אל קורן ואמר לו שגם אליו הגיעה שאילתה דומה מעיתונאי, וכי גם הוא הכחיש.

רונית אשכנזי, רעייתו של הרמטכ"ל דאז, מסרה בעדותה במשטרה כי שותפו לפרסום של אברמוביץ', הפרשן רוני דניאל, שוחח איתה לפני פרסום המסמך ואמר לה "שיפרסם פצצה בחדשות הערב ואמר לי שאקשיב". דניאל מסר לנציגי המבקר כי אינו זוכר שיחה עם גב' אשכנזי ביום שישי בצהריים, אולם אינו שולל אפשרות ששיחה כזאת אכן התקיימה.

כרבע שעה לפני הפרסום התקשר רוני דניאל לאשכנזי עצמו כדי לבקש את תגובתו, סיפר דניאל לנציגי המבקר. לדבריו, הרמטכ"ל כעס וביקש שלא לפרסם את המסמך. אשכנזי העיד כי כששמע על הכוונה לפרסם את המסמך אמר לבניהו, "עזוב, אני אדבר, ישיגו לי את רוני דניאל או יחברו לי אותו, אפשר לבדוק, אני חושב שמשיגים לי את רוני... רוני... אומר לי שהם הולכים לפרסם את הנייר, ואני ממש מפציר בו שלא, בכל לשון של בקשה, שלא יעלה את הדבר הזה".

אולם בשעה 20:00 בערב פורסם "מסמך גלנט", כפי שנקרא אז, באופן דרמטי במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2. יומיים אחר-כך שוחח עוזר הרמטכ"ל וינר עם האלוף גדי איזנקוט. "אמרו לי... שאברמוביץ' דיבר על [...] מקור אמין ששלושה עשורים ו...", אמר וינר. "לא יודע למי הוא מתכוון. אבל אני מניח שהוא יודע על מה הוא...".

גרסת אברמוביץ'

לפי דו"ח המבקר, דברים שאמר אברמוביץ' היו דלק לגרסה שלפיה המסמך הוא אכן מסמך שתדלנות אותנטי. וינר העיד כי לא ידע, כשהעביר את המסמך לסיבוני, כי זה יפעל לפרסמו בתקשורת. בדבריו למבקר המדינה טען עוזר הרמטכ"ל כי קורן הוא זה שעמד מאחורי מסמך הרפז. וינר ביסס זאת, בין היתר, על דברים שכתב אברמוביץ' כשהתייחס לטיוטה של דו"ח המבקר.

אברמוביץ' כתב כי כשבעה חודשים לפני פרסום המסמך נפגש עם קורן, וכי אילו היה "כותב זכרון דברים או מסכם ומעלה על הכתב שיחה ארוכה" שקיים עם קורן באותה פגישה, "היה מתקבל מסמך דומה להפליא למסמך הנדון. אותה גברת בשינוי אדרת: מסמך קורן ולא מסמך הרפז. כולל הסבר והנמקות איך אשכנזי מפריע לנו לעשות את אהוד 'מר ביטחון', שואב את האהדה הבטחונית/ציבורית, מותיר את אהוד מיותם מפופולריות, ולכן יש להילחם בו".

כשנדרש על-ידי נציגי המבקר להבהיר את דבריו, הסתייג אברמוביץ'. בתשובה לשאלה כמה מסעיפי המסמך ניתן היה לנסח על-פי דברי קורן באותה פגישה, השיב העיתונאי כי התוכן של מרביתם לא נאמר לו על-ידי קורן. הדברים שאמר לו קורן, הסביר, "הם הפילוסופיה ובה נחה האסטרטגיה... מהדברים שאמר קורן אי-אפשר לבנות את המסמך. במונח 'מסמך דומה להפליא' התכוונתי דומה פילוסופית. דומה באוריינטציה [...] לא היתה כוונה ששמעתי מיוני קורן פירוט סעיפים כפי שמופיע במסמך המכונה מסמך הרפז".

עיתונאי ערוץ 2 אמנון אברמוביץ' בטקס קבלת פרס למצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית. 7.6.10 (צילום: "העין השביעית")

בהמשך העביר אברמוביץ' מכתב למבקר ובו ביקש "לחדד ולדייק" כי בפגישה האמורה עם קורן "לא דובר עימי על מסמך, לא הוקרא בפני מסמך, ממילא לא הסתעפו בשיחה ההיא סעיפים או תת-סעיפים כלשהם. במפגש ההוא עם קורן שמעתי את קולות הכרזת המלחמה שאסרה לשכת שהב"ט על לשכת הרמטכ"ל, חלוקה לטובים ורעים, עילת המלחמה, הפילוסופיה, האסטרטגיה והטקטיקה".

קורן, מצדו, הכחיש בפני נציגי המבקר שאמר לאברמוביץ' דברים הכלולים במסמך. לדבריו, הפגישה עסקה בשינוי שחל בהתייחסותו של אברמוביץ' לשר ברק, וכי לא אמר לעיתונאי שיש לטפל בנושא תדמיתו של השר ברק, או כי תדמיתו החיובית של אשכנזי פוגעת בפופולריות של ברק. אברמוביץ', בתגובה מאוחרת יותר, עמד על טענתו כי קורן נפגש איתו "כדי לשאוב רעיונות ולקבל עצות להשתלבותו שלו [של קורן] במשרד הביטחון, לשיקום מעמד השר ברק ('לעשותו מר ביטחון'), לשכלול מלחמתו ברמטכ"ל אשכנזי" ולקידום מינויו של אלוף גלנט לתפקיד הרמטכ"ל.

לפי אברמוביץ', טענתו של קורן שלפיה הפגישה ביניהם נועדה לבדוק את השינוי שחל בהתייחסותו לברק "הינה אבסורדית [ו]מופרכת", שכן המאמר הראשון שבו נתן ביטוי לביקורת על ברק התפרסם כשלושה חודשים לאחר הפגישה האמורה.

מבקר המדינה, מכל מקום, מצא כי "אין אחיזה במציאות" לטענה שניתן לקבוע על סמך אותה פגישה כי קורן עומד מאחורי המסמך המזויף.

איתן הבר מתווך

העימות בין לשכת שר הביטחון ללשכת הרמטכ"ל הפך פומבי כמה חודשים לפני פרסום המסמך המזויף, עת העיתונאי יואב לימור דיווח בתוכנית "מבט" בערוץ 1 על אפשרות שברק יאריך את משך כהונתו של אשכנזי בשנה נוספת. כעבור כמה דקות העביר ברק סרי, יועץ התקשורת של ברק, תגובה מכחישה שהדגישה כי "פרסום הידיעה, כפי שיוצרה מבית-מדרשו של תא"ל אבי בניהו, גורם לזילות מעמד הרמטכ"ל ומוסד הרמטכ"לות". ברק העיד בפני נציגי המבקר כך: "אני שמעתי [את הידיעה של לימור] והרמתי טלפון לדובר שלי ואמרתי לו, תוציא ידיעה שבה כתוב שהדבר הזה זה עוד מניפולציה מבית-היוצר של בניהו". המתקפה האישית על בניהו, שכלל לא עמד מאחורי הידיעה של לימור, הלהיטה בבת אחת את העימות בין המחנות.

מי שניסה להפיג את המתח בין המחנות היה העיתונאי הוותיק איתן הבר, איש "ידיעות אחרונות", להזכירנו כי עירוב בין עיתונאות לעסקנות אינו מאפיין של דור העיתונאים הנוכחי דווקא. הבר מסר לנציגי המבקר כי כמה ימים לאחר פרסום הידיעה של לימור שוחח עם ברק והציע לו לפתור את הסכסוך עם אשכנזי באמצעות הודעה משותפת. בתגובה לכך שאל אותו ברק אם הוא יהיה מוכן "לרוץ בינינו", כלומר לנהל את המשא-ומתן בין הלשכות. הבר הסכים.

איתן הבר (צילום: "העין השביעית")

בימים שלאחר מכן אירגן הבר פגישה בין ברק לאשכנזי וניסה להביא את הצדדים לנוסח מוסכם של הודעה. הנוסח שהציע קרא: "יועץ שר הביטחון לתקשורת מודיע: בפגישה שהתקיימה בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל הוסרו אי-ההבנות בין לשכותיהם. שר הביטחון מצר על פרסום הידיעה בשבוע שעבר, שפגעה, שלא בצדק, בדובר צה"ל, תת-אלוף אבי בניהו, וכן מצר על פרסומים אחרים שפגעו, שלא בצדק, בראש מטה שר הביטחון, יוני קורן".

הבר העביר נוסח זה לווינר יחד עם ההערות: "1. להלן הנוסח הסופי, מבחינתי, של ההודעה. לא אעסוק בכך יותר. 2. הנוסח הזה הוא על דעת שר הביטחון (בלבד). 3. אם הנוסח מוסכם, אני מציע שהוא ישוחרר לפרסום במוצ"ש, 20 פב', בשעה 18:00. 4. אחרי הפרסום, לא יתדרכו ולא ירחיבו מעבר להודעה!". אלא שברק לא קיבל את הנוסח, והודעת הפשרה לא פורסמה. "ככל שהירהרתי בדבר ובבקשתך", כתב ברק לאשכנזי, "הגעתי לכלל דעה שפרסום הודעה כפי שניסח מר הבר איננה הדרך הנכונה לעשות צדק מאוזן עם שני הנוגעים העיקריים בדבר".

למבקר הסביר ברק כך: "הבר הלך, דיבר איתי, דיבר איתם... ואז ביום שישי בבוקר אתה פותח את העיתון ואתה מוצא השתלחות... זה העיתונאי כתב לבד... הוא כתב איזה כתבה שמשתלח... משתלח ביוני קורן... עכשיו שאיתן הבר בא אלי פעם הבאה אמרתי לו: תשמע איתן, פה יש מערכת שעובדת, אף אחד לא מודה שזה הוא. זה הכל כזה כאילו יד נעלמה, והנה אני רואה את [העיתונאי] הזה משתלח ביוני. אני אומר לך, אני יודע את האמת, יוני אפילו לא ידע על זה, הוא לא יכול היה לדעת, אני הרמתי טלפון ואמרתי לו, תוציא הודעה כזאת, הוא לא יכול לדעת אפילו, מה הוא אשם?

"[...] בסופו של דבר, אני אחרי שהתלבטתי עם זה ואחרי שכמעט הגענו באמת לאיזה נוסחה שנראית לי... חשבתי, אז אמרתי זה לא פייר, זה פשוט לא פייר. בסוף יש שני בני-אדם בעניין הזה, כמו שבניהו יכול להיפגע ככה גם מר קורן יכול להיפגע, ולא יכול להיות שרק בגלל שאני תמיד יותר לארג' ויותר... אז לא יכול להיות שבגלל זה שאנשים שעובדים איתי ושאני יודע את האמת שלהם שום נגיעה הוא [מר קורן] לא יכול היה לדעת על זה בכלל, אז הוא מקבל את כל ההתקפה, וזה גם לא פעם ראשונה מאותם מקורות, אני יודע שבניהו מאחורי [העיתונאי] הזה".

דו"ח המבקר לא חושף את שמו של העיתונאי שאליו התייחס ברק.