"את יודעת איזה כיף לך? תלבשי פלטפורמות גבוהות גבוהות ולכי ל"פיצה מטר", הכי שווה בעולם, ששמה הולכים לתת לך פיצה לפי הגובה שלך. אני אתמול אכלתי שם והיה לי חבל על הזמן"
"נורא טעים. באמת מאוד טעים. הם ימדדו אותך, הם יביאו לך פיצה, לך ולכל החברים, הם יחגגו איתך, חבל על הזמן".
(מושיק גלאמין ועופר שכטר, מנחי תוכנית הטלוויזיה "אקזיט", מברכים צופה שזכתה בפרס ליום הולדתה 9.2.04)

מבלי לגרוע מכבודה של "המורדים" אין כיום תוכניות רבות בטלוויזיה שהן שנויות במחלוקת כמו "אקזיט", רצועת הנוער היומית של ערוך 10. התוכנית, שעלתה לשידור בתחילת שנת 2003 והחלה לאחרונה את עונת השידורים השלישית שלה, נחשבת לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית ביותר בקרב בני-נוער. בנובמבר 2003 היא זכתה בפרס תוכנית המקור הטובה ביותר לילדים ולנוער בטקס "מסך הזהב" של ערוץ 2, ועל-פי סקר שפורסם בינואר 2004 ושהתבסס על מדגם מייצג של 300 בני 17-12 בישראל, 81 אחוזים מבעלי מקלטי הטלוויזיה בגיל זה נחשפו לתוכנית, ו-52 אחוזים צופים בה לפחות פעם אחת בשבוע. 20 אחוזים דיווחו כי הם צופים בה מדי יום.

למרות – או אולי בשל – הצלחתה, הוטחה בתוכנית ביקורת פומבית קשה בשל העיסוק הנרחב שלה במין ובגין השפה הבוטה של המנחים. התוכנית עלתה לדיון פעמים אחדות בישיבות ועדת הטלוויזיה של מועצת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה, וביולי 2003 קבעה הרשות כי התוכנית כוללת תכנים שאינם ראויים לשידור. בדצמבר 2003 ציין מנכ"ל הרשות השנייה, מוטי שקלאר: "אני לא מזלזל בנזקים שיש בתוכניות כמו 'אקזיט' ובהשפעות שלה על רדידות התרבות ורדידות השפה". שקלאר אף הזהיר כי "אם הנימה הפרובוקטיבית-ביזארית שיש ב'אקזיט' תימשך, לא נגדיר אותה כתוכנית נוער ונחליט שהיא ראויה לשידור רק אחרי 22:00" ("מעריב" 8.12.03). בפברואר האחרון, לקראת עליית העונה השלישית של "אקזיט" (כחלק מרצועת הנוער החדשה הכוללת גם את "המורדים", שבמסגרתה התרחבה "אקזיט" לשישה ימי שידור בשבוע), הוחלט להגביר את הפיקוח על התוכנית כדי לוודא שתכניה מתאימים לקהל הצופים הצעיר שלה.

אף שאין להקל ראש בביקורת שנמתחה על "אקזיט", דומה שההתמקדות בעיסוקה במין מחמיצה כמה היבטים מרתיעים ומסוכנים לא פחות בתוכנית. הדוגמאות המצוטטות בכתבה זו, שמטרתן להמחיש היבטים אלה, נלקחו ממספר מצומצם של תוכניות "אקזיט" מהעונה השנייה והשלישית, שנצפו במיוחד לצורך הכתבה. דוגמאות אלה מהוות רק טיפה בים המקרים שניתן היה לעשות בהן שימוש אפילו במדגם הקטן שנבדק. עם זאת, מובן כי המקרים שתועדו אינם מתארים במדויק את המכלול המקיף של "אקזיט", שיש בו גם היבטים אחרים, חיוביים בהחלט.

"אקזיט", המופקת בידי חברת "ענני תקשורת" (האחראית, בין השאר, גם לתוכנית "אודטה", לערוץ "החיים הטובים" ולערוץ "אגו"), מורכבת בעיקרה משרשרת של פינות קבועות, שבהן מנחים מארחים דמויות שונות (לרוב מעולם הבידור), משוחחים בטלפון עם צופים ומקדמים שירותים שונים שהתוכנית מציעה (מערכת טלפונית להיכרויות לבני-נוער, יומנים קוליים שבהם המנחים מספרים על חייהם, וכדומה). פרט לכך יש בה פינות קבועות בנושאים שונים (מחשבים, בידור, ספורט וכו'). חלק הארי של העונה החדשה הוקדש עד כה להתמודדות על התפקיד הנכסף של מנחה חדש לתוכנית, בעקבות פרישתו מהנחייה של מיכאל הנגבי לקראת סוף העונה הקודמת. כמו רבות מהפינות בתוכנית, גם התמודדות זו מעודדת את השתתפותו האקטיבית (והמשתלמת לחברת הטלפון) של הקהל, הנקרא להצביע למנחה המועדפ/ת עליו.

"אקזיט" כוללת כיום חמישה מנחים קבועים: עופר שכטר (23), בוגר הטלנובלה "משחק החיים" וכוכב פרסומות עולה, הנהנה מתדמית ה"ילד הרע" של התוכנית; יעל גולדמן (25), דוגמנית וחברתו של המנחה לשעבר הנגבי; מלי לוי-גרשון (24) דוגמנית וזמרת בלהקת "המשולש" עם בן-זוגה, הכדורגלן שמעון גרשון; שירי מימון (22), בוגרת "כוכב נולד" וסגנית ראשונה לנינט טייב; ומושיק גלאמין (24) סלבריטאי הנמצא כיום בטיול ארוך במזרח. העורך הראשי של התוכנית הוא השחקן יונתן קוניאק (34), בעבר יוצר הסדרה "ג'וני" וכיום מנהל פיתוח ב"ענני תקשורת", המגדיר את עצמו כ"סובל מפיגור מנטלי ונמצא בערך בגיל 15-14, הגיל של צופי 'אקזיט'" ("פנאי פלוס", 17.3.04).

לפיגור מנטלי של בני שלושים פלוס אפשר להתייחס בסלחנות; לעתים יש בו אפילו משהו משובב נפש. הבעיה היא שבמקרה של "אקזיט" נדמה שהפיגור שעליו מוצהר בריש גלי אינו אלא תדמית מודעת ומכוונת המשווקת באופן מחושב ומטעמים מסחריים. תדמית זו מאפשרת גם התחמקות מנטילת אחריות להיבטים הבעייתיים בתוכנית וזלזול בביקורת עליה. זו מוצגת תמיד כטרחנות של קשישים שאינם מסוגלים להבין את הראש הצעיר והמדליק שבו מצוידים, כפי הנראה, אך ורק היוצרים והצופים הקבועים בתוכנית.

למרות הביקורת המרובה שנשמעה על "אקזיט", היבט מדאיג אחר בתוכנית לא זכה עד כה להתייחסות כלל. מדובר בטשטוש הכמעט מוחלט בין התכנים העצמאיים שלה לבין החומר הפרסומי המשווק בה. "אקזיט" אינה התוכנית היחידה שבה האורחים מגיעים לאולפן בעיקר כדי לקדם את עסקיהם האישיים, היא גם אינה היחידה המחלקת לצופיה פרסים הניתנים על-ידי חברות מסחריות בתמורה לאזכור שמן. אולם בעוד שבמרבית התוכניות האחרות נשמרת, לפחות למראית עין, ההפרדה בין התכנים לבין הפרסומות (על-ידי שימוש בסטריפים של החברות המסחריות ובקריינים חיצוניים לתוכניות), הרי שב"אקזיט" לעתים קרובות המוצרים השונים מוזכרים, מוצגים ובמקרים רבים אף זוכים לתשבחות על-ידי המנחים עצמם.

איור: איה עמיקם

מעבר לבעייתיות האתית שבתופעה זו, הרי שהעובדה שהיא מתרחבת בתכנית לבני-נוער היא חמורה במיוחד; הזיהוי הנוצר בין המנחים – הנהנים מהערצתם של רבים מהמתבגרים הצופים בהם ומהווים מודלים לחיקוי – לבין המוצרים, והרושם כאילו המנחים עצמם עושים בהם שימוש, הופכים את התכנים הללו לפרסומות לכל דבר – אולם כאלה שאינן מוצגות כפרסומות. הדוגמה שהוזכרה בפתיחה ממחישה את התופעה באופן מובהק. בין צופי "אקזיט" שדיווחו למערכת התוכנית על יום-הולדתם הוגרלה במשך תקופה ארוכה פיצה שאורכה כגובהם ברשת "פיצה מטר". בתמורה לכ-1.80 ו-1.60 מטר פיצה קיבלה הרשת מחמאות חוזרות ונשנות מפי המנחים. כך, לדוגמה, יום אחד בלבד לאחר הדוגמה שכבר נזכרה חזרו גלאמין ושכטר והיללו את הפלא הקולינרי: "זה מלא פיצה ואת יכולה באמת להזמין את כל החברים שלך ולחגוג על הפיצה הזאת", היגג שכטר, וגלאמין הוסיף כי "זה פיצה מצוינת" (10.2.04). למחרת (11.2) הגדיל גלאמין עשות והבטיח לזוכה: "אני בא לאכול אותה איתך".

תאבונם של מנחי "אקזיט" אינו מסתכם בפיצות. פרס אחר שחולק באופן קבוע לזוכים בחידון הטריוויה "ראש בראש", שבו מתחרים שני צופים זה בזה בהתמצאותם בתחומי הבידור, היה "ארוחה זוגית הורסת, מתנת מסעדת 'ננדוס'", כפי שהסבירו שכטר וגלאמין (9.2). זוכה אחרת בפרס התבשרה על-ידי המנחה שירי מימון ש"אויש, אני חולה על 'ננדוס'" (12.1). מימון גם חילקה באותו יום לזוכה אחר את "הבושם המגניב הזה לבנים", ובמקרה אחר הסבירה לצופים שיוכלו לזכות ב"שעון שווה של 'פוקס' מבית 'גאלרי'" (8.4). השעון עצמו הוצג לראווה כמה דקות מאוחר יותר בידי שכטר, שאף שדרג את מעמדו ל"שווה ביותר". ובכלל, למוצרי 'פוקס' מבית 'גאלרי' היה זה שבוע מוצלח: יום לפני כן (7.4) קודם שעון של החברה שלוש פעמים תוך אזכור המושג "שווה".

בהזדמנות אחרת דיווח מושיק גלאמין לזוכה המאושרת כי "היא קיבלה את המגנטים ההורסים האלה, מתנת 'מאנקי ביזנס'. חבל על הזמן" (9.2), ואז סיפר לעופר שכטר כי לו עצמו יש מגנט כזה בבית. כאשר שכטר המופתע תהה, "מה אתה עושה איתו?", השיב גלאמין הנבוך (שלא ציפה כנראה לשאלה) "אממ... כלום, אבל יש לי כזה", וניצל רק בידי שכטר, שהתעשת במהרה והסביר כי "זה אחלה דבר, באמת... אתה יכול להדביק את זה על המקרר" (וגלאמין נזכר מיד כי אכן "אני מדביק את זה עליו"). בהשוואה לתחביביו של גלאמין, אלה של שכטר לפחות חשודים פחות בפיגור מנטלי: אחד הזוכים שמע ממנו כי הוא "זוכה בזוג כרטיסים מדליקים לקארטינג המדליק במסלול המרוצים 'גו קארטינג' בפולג" (10.2). מדליק.

לעתים, דברי ההלל המורעפים על המוצרים מתקרבים לסף הגיחוך. כך לדוגמה, לאחר שהגדיר את הסרט "חיוך של מונה ליזה" (שקודם על-ידי התוכנית במשך שבוע שלם) כ"מצחיק ונפלא", הודה המנחה מיכאל הנגבי: "אני לא ראיתי אותו, פשוט אומרים לי להגיד את זה" (12.1). עובדה פעוטה זו לא הפריעה לו לספר יומיים לאחר מכן על "סרט חדש ומדליק שקוראים לו 'חיוך של מונה ליזה'. בסרט הנפלא הזה משחקות בין השאר ג'וליה רוברטס וקירסטן דנסט, שהן השחקניות הנחשבות והחמות ביותר בהוליווד, וזה אחלה אחלה סרט" (14.1). מעניין לדעת מה אמורים לפיכך הצופים לחשוב, למשל, על אחלה אחלה סרט אחר, שאותו תיאר הנגבי כ"סרט חדש ומעולה של השחקן הנפלא, המופלא בן אפלק" (11.2), או על הסרט "בנות בסטייל", שקודם בשבוע אחר ושאותו הגדיר מושיק גלאמין (ללא צורך בתזאורוס) כ"סרט טוב" (9.2), "שווה" (10.2), "מוצלח" (10.2) ו"הורס" (11.2).

יונתן קוניאק, העורך הראשי של "אקזיט", טוען כי מאחורי הנטיות המאדירות של התוכנית לא עומד דבר מעבר ללשונם משולחת הרסן של המנחים. "'אקזיט' היא לא תוכנית מתוסרטת", הוא מנסה להרגיע (או מאשר את תרחישי האימה הגרועים ביותר של אחרים). "התוכנית בנויה על זה שהמנחים מביאים את עצמם, ולא מכניסים להם מלים לפה. אני מבין שיש איזושהי בעיה עם זה שהמנחים משבחים את המוצרים, אבל אין כאן החדרה מכוונת של תכנים". לדוברת "ענני תקשורת", מינה סימן-טוב, גרסה מעט שונה: "כל התוכן של התוכנית, התוואי שלה וה-mode שלה מונחים על-ידי העורך. אין אמנם תסריט מדויק, אבל האווירה הכללית מונחית מלמעלה, ואין ספק שהאחריות היא על מערכת ההפקה יותר מאשר על המנחים עצמם".

לדברי קוניאק, "אקזיט" מקפידה מאוד על כללי האתיקה. "התוכנית פועלת בתיאום מלא עם חוקי הרשות השנייה, שקובעים שאפשר לאזכר את שמו של גורם מסחרי שמעניק פרסים", הוא מסביר. "מה לעשות שהנוער מאוד אוהב לזכות בפרסים, ולכן אנחנו נותנים פרסים. ואללה, בוא נהיה ריאלים: זו טלוויזיה מסחרית, כל ההכנסות הן מפרסומות ואנחנו שם כי יש מפרסמים, אמרנו שמקבלים שעון שווה? מה אתה רוצה שנגיד, שזה שעון חרא? מי שרואה את התוכנית מכיר את ההומור והציניות שלה, וזה כולל הומור עצמי גם על מבצעי פרסים".

ב"ענני תקשורת" סירבו לאפשר למנחי "אקזיט" להתראיין לכתבה זו, בטענה שהסוגיות המועלות בה אינן בתחום אחריותם. 

"כל שבוע ניתנת הזדמנות לאחד או לאחת מכם להגיע לאולפן שלנו ולחוות איתנו את הצילומים".
"אבל רק מי שנותן לנו סיבה ממש ממש טובה מגיע. היום הגיעה אלינו מיכל כהן (שם בדוי. בתוכנית עצמה הנערה הופיעה כמובן בשמה; א"ל), שהחליטה שהיא רוצה להזדהות איתנו והיא מוכנה, תשימו לב, שבו טוב, שנשבור לה ביצים על הראש. אז קבלו אותה!".
(יעל גולדמן ומלי לוי-גרשון מציגות אורחת חדשה באולפן "אקזיט" 10.2.04)

היבט מקומם לא פחות ב"אקזיט" הוא הניצול הציני של התוכנית את הערצתם של צופיהם הצעירים ואת רצונם הנאיבי להסתופף בזוהרם המדומה של המנחים. הניצול הזה בא לידי ביטוי, כמובן, במחלבת הכספים הסובבת את התוכנית, שבה כמעט כל השתתפות פעילה של הצופים (הצבעה, האזנה ליומנים הקוליים וכדומה) כרוכה בתשלום בעבור שיחת הטלפון או האס.אמ.אס המסייע במישרין או בעקיפין ליוצרי התוכנית.

השתתפות זו גם זוכה לעידוד בלתי פוסק מצד התוכנית – על-ידי המנחים באופן ישיר או באמצעות סטריפים המופיעים בתחתית המסך. אולם במקרים מסוימים הציניות מרימה ראש באופן מכוער במיוחד. מדובר בטקסי ההשפלה הפומביים שעברו צעירים שהוזמנו להשתתף בתוכנית בהזדמנויות שונות. התאווה הילדותית לפרסום, התפיסה התרבותית הרואה בהופעה בטלוויזיה הישג יוצא דופן, ואשליית השוויון הנוצרת בין הצופים לבין המנחים חוברות יחדיו ומביאות לכך שנערים ונערות מוכנים להתבזות לעיני כל כדי לזכות ברגעים בודדים של "תהילה".

את המקרה של הנערה שהתנדבה לאפשר לגולדמן וללוי-גרשון לשבור ביצים על ראשה קשה לתאר בלא להזדקק למלה "מבחיל". לאחר ששתי המנחות קפצצו בהתלהבות, ניגשה גולדמן למלאכה ושברה ביצה ראשונה, שתוכנה התפזר באופן בלתי אסתטי במיוחד על שערה ופניה של האורחת. זו הגיבה בהבעת גועל ניכרת לעין. לשאלתה של לוי-גרשון, "את בטוחה שאת רוצה עוד אחת?", השיבה הנערה בהיסוס ובחוסר נוחות בולט: "בסדר, אם זה חייב – אז כן", והמנחה הצייתנית ביצעה מיד את המשימה. עם סיומו של המופע מיהרו המנחות לרחוץ בניקיון כפיהן: "היה שווה. תודי שאנחנו נחמדים, שהתייחסנו אלייך יפה", הפצירה גולדמן, ומיד הוסיפה: "אין מה לעשות. היא ביקשה את זה. אנחנו לא אמרנו לה. תתמודדי!".

דוגמה זו, אף שהיא קיצונית, רחוקה מלהיות חריגה. לפני כחצי שנה ערכה "אקזיט" תחרות שבה התמודדו הצופים על הזכות לצאת לדייט עם מנחי התוכנית. לאחר סינון ראשוני הגיעו המתמודדים שנבחרו לאולפן ונדרשו להראות מה הם מוכנים לעשות בשידור כדי לזכות בדייט המיוחל. מתמודדת אחת הסכימה שעוגה תושלך על פניה; אחרת ביצעה פירסינג בשידור חי. בסופו של דבר זכו המנצחים בפגישות עם אחד המנחים, שבהן התבקשו בין השאר להשתתף בקטעי משחק מבוימים ששודרו בסופו של דבר בתוכנית.

מנחי "אקזיט" מודעים לרמות ההערצה שהם זוכים להן, לרוב נראה שהם אף נהנים מזה. בשידור מיום 10.2, לדוגמה, הכריזה יעל גולדמן כי "מדובר פה בתוכנית שזכתה ב'מסך הזהב', ילדים קרועים עלינו, יש לנו פורומים!", ואילו עופר שכטר התראיין בספטמבר 2003 למגזין הנוער "ראש 1" וסיפר כי באמת המסיבות שערכה התוכנית "היתה שם כמות גדולה של בנות, שפשוט תפסו אותי, קרעו לי את הבגדים והעיפו אותי מצד לצד... זה היה מדהים... האמת היא שנהניתי מזה". הקידום המתמיד של היומנים הקוליים הטלפוניים, שאליהם אמורים הצופים להתקשר כדי לשמוע על קורותיהם של המנחים, כמו גם הפינה שבה הם ייעצו לצופים בבעיותיהם האישיות (פינה שהופסקה בעונה החדשה), מעידים על כך שגם המנחים רואים בעצמם דמויות מפורסמות וסמכותיות שמוצדק להתעניין בהן ושכדאי להקשיב להן. המודעות העצמית הזו מחייבת לכל הפחות, מינימום של אחריות ויכולת לשים גבולות במקומות שבהם ההערצה מובילה בני-נוער להתנהגויות שיש בהן ממד משפיל. לעתים נראה כי מנחי "אקזיט" נעדרים את האחריות והיכולות הללו.

גם על הגורמים הממונים על המנחים לא כדאי כנראה לסמוך. יונתן קוניאק, לדוגמה, אינו מוצא כל פסול בביצים הסרוחות של "אקזיט", "חלק מהכיף של התוכנית זה שהיא תוכנית מורדת", הוא מנמק. "כל הרעיון של פינות כאלה הוא להיות סוג של השתטות. יכול להיות שבאיזושהי רמה זה נראה קצת מגעיל, אבל זאת נראית לי היטפלות קטנונית". גם מינה סימן-טוב מציעה להפריד את הלבן מהצהוב: "איש מהמתארחים אינו מגיע לתוכנית בניגוד לרצונו, איש אינו מושפל בה ובוודאי שתומתם של בני-הנוער אינה מנוצלת בה. פעמים רבות נשברו ביצים על ראשם של המנחים עצמם, כך שבעניין זה אלמנט ההשפלה מבוטל".

"קודם כל הדמות של שלי יחימוביץ'... הוא (טל פרידמן; א"ל) והמלבישה התלבטו די הרבה שעות איך לעשות אותו שייראה כמו אשה, אבל מצד שני, אשה כמו שלי יחימוביץ', שזה אומר לא מאוד נשית, ואני מתכוונת ברצינות".
(מיכל אדלר, מגישת פינה קבועה ב"אקזיט", על הלבוש של כוכבי "ארץ נהדרת", 14.1.04)

"אקזיט" נהנית מאוד מדימויה השנוי במחלוקת ומתדמיתה הצעירה והחצופה. זו "התוכנית שההורים שלכם הכי אוהבים לשנוא", שצופיה מצטווים: "תשימו ביפ על ההורים שלכם ועל תיתנו להם להעביר ערוץ" (יעל גולדמן ומיכאל הנגבי 14.1). לאור זאת, עצוב לגלות שבנושאים מהותיים מעט יותר מהנכונות להצמיד את ראשה של מנחה אחת למבושיו של מנחה אחר, "אקזיט" משווקת לעתים דימויים שמרניים וסטריאוטיפיים להחריד. על התפיסות המגדריות האופייניות לה ניתן ללמוד, בין השאר, מכך שעיתונאית לוחמת כשלי יחימוביץ' מוגדרת כ"לא מאוד נשית", מהעובדה שאמא היא זו שמקבלת את המנות החמות של "אסם" כדי שתוכל לנוח, ומכך שעל כוכב מוסיקה שנצפה בקליפ כשהוא מבלה במועדון סאדו נאמר (כנראה בניסיון להומור) ש"חוץ מפופ הוא גם יודע מה זה לחנך אשה" (7.4).
דוגמה מאירת עיניים נוספת התרחשה במסגרת דיון בפינת המחשבים של התוכנית, שבה סיפר המגיש אסף גנדלר למיכאל הנגבי על משחק פעולה חדש ומלהיב. כשסיים, עבר לשוחח עם יעל גולדמן על משחק אחר, "The Sims 2", ופירט: "כאן עושים מה שרוצים בעצם. זה סימולטור של החיים. את עושה מה שאת רוצה. את מגדלת ילדים, את יוצאת עם בנים, את מתחתנת". לאחר שגולדמן הגיבה ב"מגניב", המשיך גנדלר: "את מכינה אוכל במטבח עם החבר או הבעל", גולדמן קינחה את האתנחתא הפמיניסטית בשאלה: "אפשר גם לעשות דברים, נגיד, אני יכולה שם להתנשק עם בחור?". 

"אנחנו יוצאים למיני הפסקונת ואחר-כך יהיו פה ליאור כלפון מלך הפרצופים מ'הקומדי סטור', ידין חורב מלך הטלוויזיה, ופישי הגדול מלך המוסיקה"
(מלי לוי-גרשון מכתירה את האריסטוקרטיה החדשה, "אקזיט", 12.1.04)

כמשתמע משמה, "אקזיט" אינה מתיימרת לומר משהו משמעותי על המציאות החברתית או הפוליטית בישראל של שנת 2004. זו תוכנית אסקפיסטית במהותה, שעולמה הוא עולם הזוהר, האופנה והבידור, והיא שומרת על מרחק בטוח מכל מגע עם האקטואליה. אף שמדובר בבחירה לגיטימית של יוצרי התוכנית, אין לזלזל במשמעויותיה: "אקזיט" מגדירה לצופיה עולם נקי וחף מסוגיות שמעבר לאישי וליומיומי, בועה סטרילית שבה יום-הולדת של רודריגו מ"קחי אותי שרון" הוא "אחד מרגעי השיא של השנה" (14.1), והשירות בצה"ל הופך להיות "כיף אה, כל הקטע הזה עם המדים" (12.1). בועה שבה האפשרויות שניתנו לצופים שהתבקשו לבחור את "האירוע של השבוע" באמצע אפריל היו "הניצחון של מכבי", "בקאהם נחשד בבגידה", "מדונה מתחילה לשמור מצוות" וכמובן "בחירת המנחה החדש של 'אקזיט'". ב"אקזיט" לא מסתפקים בהעדר ביקורת; התחליף לכך הוא סופרלטיבים בלתי נגמרים המחולקים ללא הבחנה לכל דכפין, יהיו הישגיו שוליים ו/או בלתי קיימים ככל שיהיו. שירי מימון הסבירה שהיא אוהבת את להקת "אטומיק קיטן" "גם כי השירים שלהם יפים, גם הן נראות כמו דוגמניות-על. זה נורא קשה גם להיות זמרת וגם להיות דוגמנית" (14.1); הזמר אלי לוזון הוכתר כ"הגדול מכולם" וגם "האיש והאגדה" (13.1); מדונה היא "הזמרת הגדולה ביותר באנושות" ו"מלכת העולם" (13.1); ואפילו מגיש פינת המחשבים של התוכנית זכה לביקורת הקונסטרוקטיבית הבאה מפי מיכאל הנגבי: "אסף גנדלר אתה גאון, אתה אישיות טלוויזיה, אתה... איך שאתה מדבר על הדברים" (14.1).

בכל הנוגע להאשמה באסקפיזם, יונתן קוניאק מודה בעובדות אך כופר באשמה: "אסקפיזם זה לא רק רע. אנחנו עושים תוכנית גוד טיים, רוצים לעשות טוב על הלב. הכוונה היא לא לייצר אטימות לדברים שקורים כאן. בני-נוער חווים כל הזמן חדשות רעות – פיגועים, עתיד לא ברור, צבא שעוד מעט לוקח אותם. 'אקזיט' זה מקום שבו הם יכולים לשחרר לחצים". 

"יש לך חברה? אז קח אותה לשם, ובוא נגיד תתניע לה את המנוע"
(עופר שכטר מייעץ לזוכה בכרטיסים לקארטינג דרך אחרת לשחרר לחצים, "אקזיט" 10.2.04)

ב"אקזיט" מודעים לאיום בפיקוח על התוכנית מצד הרשות השנייה וחוששים ממנו. במקביל מנסים היוצרים להמשיך את הקו שהוכיח את עצמו מבחינה מסחרית. השאיפה לרקוד במקביל על שתי החתונות באה לידי ביטוי בעונה השלישית, שבה ניכר ניסיון למתן את התכנים הנתפסים כבוטים ומיניים מדי, המזוהים עם התוכנית ומהווים את העילה הקבועה להגשת תלונות נגדה. על אף ניסיון זה, ראוי לציין, לפני סיום, כי גם כיום, לעתים קרובות מדי, מידרדרת "אקזיט" לתהומות מדאיגים של הומור חסר טעם. כך, לדוגמה, אחת המתחרות על תפקיד המנחה החדש/ה, שנשאלה על-ידי צופה בת 14 לגבי ייחודה בהשוואה למתמודדים האחרים, הציעה לה להתמקד ב"קטע של המקלחת שהתקלחתי בחדר שלי אחרי שמרחו עלי שוקולד בכל הגוף" (4.4), ששודר באתר האינטרנט של התוכנית (קוניאק בתגובה: "באותו רגע שזה קרה, המתמודדת הזאת הורדה מהשידור. אין מה לעשות, חלק מהעניין של אודישן לייב זה לראות מה החסרונות של כל אחד"); מתחרה נוסף ננזף על-ידי עופר שכטר, שפקד עליו: "תגיד לאמא שלך שתחזיר את התחתונים שלי" (8.4); ואותו שכטר, כשנשאל לגבי התכונה הבולטת ביותר שלו, השיב: "הכָבֱּל שנולדתי איתו" (8.4). אלה לבטח אינם טקסטים המתעלים לפסגות הוולגריות שאליהן העפילו העונות הקודמות של "אקזיט", אולם גם הם מעלים ספק בכל הנוגע לכוונותיה של "אקזיט" להתאים את עצמה לדרישות מועצת הרשות השנייה. קוניאק, מכל מקום, מסרב אפילו להצהיר על כוונות כאלה. "אני יכול להבטיח לך דבר אחד", הוא מגייס את מלת הגנאי האולטימטיבית של התוכנית, "אקזיט" לא תהפוך להיות תוכנית חנאנית". 

ארן ליביו הוא עיתונאי

גיליון 50, מאי 2004