מישהו בהתאחדות לכדורגל חבט ב"מעריב", ובעיתון לא נשארו חייבים. ביום חמישי בסביבות חצות הלילה התפרסם באתרים דבר הפגישה בין יו"ר ההתאחדות וסגנו ובין אלי גוטמן, שבה סוכם מינויו למאמן הנבחרת. הפגישה לא הפתיעה: המינוי של גוטמן ריחף באוויר כבר כמה חודשים, ובשבוע האחרון גברו הפרסומים על כך. אולם כשהשמועות התגבשו סוף-סוף למעשים, הם הפכו לדיווחים תחת הלוגו "פרסום ראשון" ב-ONE וגם בערוץ הספורט, הגם שייתכן שהיה זה בכלל ynet שפירסם ראשון, או מוטי פשכצקי בפריצה טלפונית ל"יציע העיתונות", ואם תרצו, "חשיפת 'ידיעות אחרונות'" בעיתון למחרת.
בדבר אחד אין ספק: לכולם היה הסיפור, חוץ מאשר ל-nrg בלילה הקודם ול"מעריב" ביום שישי. גם "הארץ" לא דיווח על המינוי, אבל רק מפני ששם סגרו את הבאסטה מוקדם, מיד אחרי שסיימו לסקר את נצחונה של מכבי תל-אביב בכדורסל בשעה שגירדה בעצבנות את הדדליין בשוקן.
את עלבונו תבע "מעריב" ביום ראשון. תחת הכותרת המעודנת "עתידות: בקרוב תאכלו חרא", תקף אביעד פוהורילס את ההתאחדות ואת העומדים בראשה על ההתנהלות הנקמנית כלפי העיתון. "ארגון עצוב", "לצים" ו"גברתנים" הם כמה מהכינויים שהדביק להתאחדות ולמנהליה.
פוהורילס כתב כי מבדיקה שערך התברר כי המנכ"ל אורי שילה לא היה בסוד העניינים, בעוד שהדוברת מיכל גרונדלנד "נאלצה למלא את הוראות אדוניה, לא מילאה את חובתה והותירה את התקשורת הישראלית, מלבד עיתון אחד ואתר אינטרנט אחד, ללא ידיעה על מינוי מאמן לאומי".
סיכם פוהורילס: "כל זה קורה כיוון שאלו שלא קיבלו את הידיעה מספרים לכם את האמת על מה שקורה בהתאחדות שלנו, ועל היושבים בראשה, והם לא ירפו מהם עד שהכלב ימות, או שהפריץ ימות".
בתגובה לפניית "העין השביעית" בשאלה מדוע לא הודיעו ל"מעריב" על הפגישה לוזון-גוטמן, הגיבו בהתאחדות: "הטענה כי ניתנה הנחיה להעביר הודעה לכלי תקשורת אחד ולא לשני אינה נכונה".
את "מעריב" אפשר לקטלג כראש החץ של הביקורת השוטפת על אבי לוזון. כתב ההתאחדות, א. טבק, תוקף את המוסד ללא הרף, ולצדו פוהורילס, אבי רצון (שלוזון מכנה "אבי אסון"), יונתן הללי ואייל לוי, וכן כתבי שטח כמו ניר איסקוב בעבר ואלמוג שריד בהווה.
אין מתחרים ל"מעריב" בשנים האחרונות במספר הפרסומים הלא-מחמיאים על התנהלותם של לוזון ובני משפחתו. ב"מעריב" לא היו אמורים להזדקק לתקרית ההדרה מההודעה כדי להוכיח שוב שההתאחדות היא מוסד בעייתי, בוודאי שלא להשתמש באירוע הזה כאזהרה לגוטמן בנוגע למעסיקיו החדשים.
"מעריב" היה יוצא חכם יותר, ומקצועי יותר, אם היה שומר את המרמור למסדרונות המערכת, ולכל היותר משתמש בו כדלק להידוק המעקב אחרי מעלליהם של ראשי ההתאחדות. הבחירה של אנשי "מעריב" לתבוע את עלבונם בפנייה ישירה למאמן הלאומי החדש, ולחסל חשבונות עם ההתאחדות באופן קטנוני על-ידי ניבוי תפריט מזונותיו העתידי, מציבה אותם בעמדת היללנים.
כשלונות ובזיונות
"אני אמרתי מזמן שעיתונות הספורט, בגילוי נאות, היא ביב שופכין". כך סיכם רון קופמן ב"יציע העיתונות" של ערוץ הספורט את תגובתו לשני עיתונאים שתקפו את הערוץ. ב"יציע העיתונות" החליטו לא להבליג על טענות לניגוד עניינים בערוץ, והמשימה הוטלה על האיש לעבודות מיוחדות.
תחילה רקע: ביום חמישי שעבר כתב אלון עידן ב"הארץ" כי פרשן הערוץ שלמה שרף מנסה להסתיר כישלון של בן משפחתו (יובל נעים, מאמן בית"ר ירושלים). עידן ציין כי בתוכנית סיכום המחזור האשים שרף בכשלונות את השחקנים, ולא אמר לצופים את האמת – שהוא בעצם מגן על אחיו של חתנו. "מה ששרף עושה זה לעזור לבן משפחה שלו על חשבון אנשים אחרים, שאינם יכולים להגיב כי הם לא באולפן. הוא מגייס עצבים – ספק אותנטיים, ספק מלאכותיים – ומתפקד כשופרו המביך של נעים, והכל במסווה של 'פרשן'. צופה תמים, כזה שאינו בקיא באילן היוחסין של משפחת שרף-נעים, עשוי להאמין לו".
עידן גם תקף את "יציע העיתונות", שם ניסו "להלבין" את תבוסת נבחרת הנוער 6:3 לנבחרת יפן, לטענתו, מאחר שאת ישראל מאמן אלי אוחנה, חבר הפאנל ופרשן הערוץ. "זה היה רגע שחידד היטב את הבעייתיות ששורה על כל מוסד הפרשנות של ערוץ הספורט, את התחושה שאיפה שלא תשים את היד, יש חשד לריקבון. שלפנינו תרבות של חוסר אתיקה וניגודי עניינים".
גם עמיר פלג, "ידיעות אחרונות", תקף באותו יום את הניסיון של ערוץ הספורט לעמעם את תבוסת נבחרת הנוער. "נמאס לי שבערוץ שלו מגמדים את הכישלון ומתעלמים מהביזיון", כתב תחת הכותרת המצוינת "אוחנה ספג 5 פלוס".
כאמור, ב"יציע העיתונות" באותו ערב התנדב קופמן לעשות את העבודה המלוכלכת מול הקולגות. "לאחרונה הפכנו לבית-זונות, ביב השופכין, של עמיתינו", פתח ואמר. אחרי שציין כי עידן הוא כותב "סופר-מוכשר", אמר קופמן כי הייחוס של שרף ליובל נעים הוזכר בעבר בתוכנית שש-שבע פעמים, והוסיף שאם בוחרים בגילוי נאות, עידן צריך לציין כי עבד בעבר בערוץ הספורט כעורך ראשי של האתר ועבודתו הופסקה. "זה גילוי נאות, וכך אני הייתי נוהג, אבל אני באמת סמרטוט".
בהמשך ציין קופמן שפלג ("שהוא עיתונאי מצוין") נהג לשבח את שרף בעת שזה שימש פרשן ב"ידיעות אחרונות" וכן באירועים פומביים אחרים בהשתתפות עובדי העיתון, עד שעבר ל"ישראל היום". הוא דרש שפלג יציין בגילוי נאות כי השתתף בפיילוטים לתוכניות בערוץ הספורט, שלבסוף לא עלו לאוויר, והזכיר כי "ידיעות" מפרסמים כתבות על כדורסלנית שהיא בתו של המו"ל ארנון מוזס, אבל אינם מציינים זאת בגילוי נאות. "אל תבואו לחנך אותנו", דרש קופמן, "ואם אתם באים לחנך אותנו, אז נאה דורש, נאה מקיים".
יש להניח שזו אינה המערכה האחרונה בקרב בין המתאגרפים במשקל כבד על תואר "השרץ של מי יותר גדול", בעודם טובלים במים העכורים של "הגילוי הנאות". פעם "גילוי נאות" היה אקט אבירי של עיתונאים, בהמשך הפך לכיסוי תחת לא צנוע בכלל. וההמשך – יבוא.
3 קטנות
מי פנוי בצפון. קריית-שמונה ממשיכה לדהור בצמרת, וגם בערוץ 1 הפנימו סוף-סוף: המשחק המרכזי במחזור הבא יהיה מפגש הצמרת בין אשדוד לבין המובילה מהצפון. בינתיים, במחזור אמצע השבוע אף ערוץ לא ישדר את קרית-שמונה מול הפועל פתח תקווה.
התפוטר. דו קרב בצהרי יום שלישי: ONE ב"פרסום ראשון": "קטש פוטר מהפועל ירושלים". ynet ב"פרסום ראשון" משלו: "קטש התפטר". nrg מציע גרסה מרוככת: "קטש עוזב את ירושלים". וערוץ הספורט? הוא מסרב להכיר בדרמה הירושלמית ודבק בכותרת הבלעדית שלו, שעתיים קודם, על רימון הלם שהושלך על ביתו של אלי טביב.
שלל שרב. בסיקור המשחק בין בית"ר ירושלים מול עכו ב"מעריב", נכתב שבית"ר הגיעה לשלל מצבים, אלא שבבוקסת אירועי המשחק לא היה לכך ביטוי: הקוראים זכו לקרוא רק תיאור מצב אחד של בית"ר, לעומת שלושה של עכו. בעגה ספורטיבית קוראים לזה תיאום לקוי.
התיקונים
בערוץ הספורט החליטו לא לגעת בהודעת הטוויטר של הכדורגלן ליאור רפאלוב המשחק בבלגיה, ופרסמו אותה כמות שהיא, כולל השגיאה. אולי זו דרכם לגחך על רמת ידיעת השפה של השחקן – הזדמנות להזכיר שהם לא הרבה יותר טובים עם "הקש הפרואני" (בצילום התחתון) שפורסם אצלם השבוע.
לפני שבועיים פורסם כאן צילום של מחירון מבצע לתכנים סלולריים של ערוץ הספורט. המחירון היה בדולרים - קורא כותב לנו כי הדבר מנוגד לחוק הגנת הצרכן הקובע על איסור הצגת מחירון במטבע זר.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il