"בעולם שלנו אנו זקוקים לעור עבה יותר כדי ללמוד לחיות יחדיו", זו אחת מהמסקנות שאליהן הגיע פלמינג רוז, עורך בעיתון הדני "יילנדס פוסטן", ארבע שנים לאחר שפירסם בעיתונו סדרת קריקטורות של הנביא מוחמד שהציתו מהומות ברחבי העולם המוסלמי.
לדברי רוז, שנאם אתמול תחת אבטחה כבדה במסגרת כנס על חופש הביטוי באוניברסיטה העברית בירושלים, אנשים נוטים שלא לנצל את זכותם שלא להיפגע. לדבריו, במקום לשלוח מי שהתבטא באופן פוגעני ללימודי רגישות, יש לערוך קורסי לימוד לחוסר רגישות, שכן הזכות להיפגע מנוצלת בימינו לצורך צמצום חופש הביטוי.
"הזכות להיפגע מנוצלת". פלמינג רוז בכנס באוניברסיטה העברית
לדברי רוז, בימים אלה הוא מחבר ספר שכותרתו "העריצות של השתיקה", הבוחן את התפתחותה של סוגיית הסובלנות בתרבות המערבית. המחקר שביצע, הסביר רוז, העלה כי רעיון הסובלנות, שהחל בתקופת מלחמות הדת של ימי הביניים בניסיון להרחיב את אפשרויות חופש הביטוי, משמש כיום להגבלת חופש הביטוי. "וולטר הועמד על ראשו", קבע רוז. "היום מפרשים את רעיון הסובלנות כך: 'אני יודע שיש לך הזכות לומר זאת, אבל לדעתי עליך לסתום את הפה'".
בהמשך ציין כי אחת מהנחות היסוד השגויות שהובילו למצב הנוכחי היא שלא רק בני-אדם נהנים מזכויות, אלא גם דתות ואידיאולוגיות, ועל כן אסור לבקר אותן. "בעיני זה נוגד את כל מה שהושג על-ידי התרבות האירופית מאז תקופת ההשכלה", אמר. בהקשר אחר קבע כי "לחופש הדת אין כל משמעות אם אין אפשרות לבקר את הדת".
פלמינג רוז משוחח עם אחת מבאי הכנס באוניברסיטה העברית
רוז סיפר לנוכחים באולם, שביניהם היו גם כמה מוסלמיות בחג'אב, כי השגרירות הדנית באיסלמאבאד הותקפה על-ידי אל-קעידה בעקבות פרסום הקריקטורות בעיתונות, וכי בהודעת הארגון נאמר כי ההתקפות יימשכו כל עוד יהיה אפשר לפרסם קריקטורות כאלה בעיתונות הדנית. "אינני חושב שהיה זה מקרה שהתקפה זו התרחשה בפקיסטן", אמר רוז. "בפקיסטן יש החוקים המחמירים ביותר נגד חילול שם האל. אבקש לטעון כי חוקי חילול שם האל בפקיסטן מעודדים טרור כיוון שהם יוצרים אווירה שבה ניתן להצדיק התקפה על מי שאמר דבר-מה על האסלאם שאינו מוצא חן בעיניהם [המוסלמים]". לדעתו, חשוב ביותר לשמור על ההפרדה בין מלים למעשים.
הפתרון של רוז לעולם שבו הטכנולוגיה מאפשרת מעבר מהיר של מידע והאוכלוסיות בו מעורבות מבחינה דתית, אתנית ותרבותית אינו מאזן אימה של נושאי טאבו. לדעתו, יש דווקא לצמצם עד למינימום את החוקים להגבלת חופש הביטוי ולקבוע כי אלה יוחלו רק על הסתה לאלימות, לשון הרע והגנת הפרטיות. בהקשר זה ציטט רוז את קביעתו של ג'ורג' אורוול, שנכללה בהקדמה הגנוזה שכתב לספרו "חוות החיות": "אם לחירות יש איזושהי משמעות בכלל, משמעותה היא הזכות לומר לאנשים מה שהם לא רוצים לשמוע".
עורך ה"ג'רוזלם פוסט": "פרשת הקריקטורות היא מיקרוקוסמוס של האיום על העולם החופשי"
דייוויד הורוויץ, עורך ה"ג'רוזלם פוסט", נשא אף הוא דברים בכנס, שיזם מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים בבית-הספר על-שם פדרמן למדיניות ציבורית ולממשל באוניברסיטה העברית. "אני מבין את ההחלטה של רוז להזמין ולפרסם את הקריקטורות", אמר הורוויץ, "אבל לא בטוח שאני והעיתון שלי היינו פועלים כך". לדעת הורוויץ, "פרשת הקריקטורות, והשלכותיה, היא מיקרוקוסמוס של האופן שבו העולם החופשי מאוים על-ידי כוחות המבקשים לצמצם חירויות".
הקריקטוריסט מישל קישקה על רקע קריקטורה של הנביא מוחמד
הורוויץ המשיך והבהיר כי גם ישראל "מושפעת מאוד" מאיומים שכאלה. לדבריו, "עבור התקשורת מסוכן לדווח בביקורתיות על כוחות אסלאמיים, שכן יהיו לכך השלכות אלימות". לדעתו, "על התקשורת העולמית להתעמת עם ההגבלות בסיקור מאזורים העוינים לחופש הביטוי וחופש העיתונות, כמו דרום לבנון שבשליטת חיזבאללה ועזה שבשליטת חמאס. הקורא והצופה אינם מיודעים דיים לאווירה המאיימת שבה פועל העיתונאי וכיצד היא משפיעה על הסיקור".
הקריקטוריסט מישל קישקה היה היחיד מבין הדוברים שהביע עמדה מעט מנוגדת ואמר כי הוא "לא מפחד מצנזורה עצמית". לדבריו, צנזורה עצמית היא בבחינת "לקיחת אחריות", שכן "מרגע פרסום קריקטורה, היא מופצת בכל העולם ויכולה להיות מובנת באופן שגוי". בתגובה טען רוז כי בעוד שאת חוקי הנימוסים ממלאים בחברה מתוך רצון חופשי, מאיירי הקריקטורות על הנביא מוחמד רצו לפרסמן, אבל חששו לעשות זאת, וזהו, כהגדרתו, "הבדל רציני".