בתקופה של שגשוג כלכלי כבתקופת משבר, כשמערכת הבחירות לכנסת בעיצומה וסתם בימי חול, יש דברים הנותרים קבועים במקומם ומעניקים לכל אחד מאיתנו מעט שקט וביטחון. שני הפאנלים שבהם נכחתי ביום הפתיחה של כנס אילת לעיתונות (30.11.08) נפתחו באיחור של רבע שעה עד חצי שעה, ושניהם החלו בסופו של דבר רק לאחר שיוסי בר-מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים תל-אביב, ניגש למיקרופון ובצרחות מנומסות דרש מכל ה"חברים" להתיישב. הדבר אינו עומד לגנות בר-מוחא או הכנס שאירגן. להפך, כך בונים מסורת. עובדה היא כי בפעם השנייה באותו ערב שהורה בנזיפה לאורחים המאחרים לתפוס את מקומותיהם, הקהל באולם כבר קיבל זאת בשעשוע השמור למוכר והטוב.

המוכר והטוב כיכב בטקס הפתיחה של הכנס, שעמד השנה בסימן הענקת אותות מפעל חיים לרון בן-ישי, חיים יבין ויוסף (טומי) לפיד ז"ל. "לא כדאי לקחת ברצינות רבה מדי את המימרה שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה", אמר מעל במת הכנס בן-ישי, והסביר כי התקשורת אמנם ממלאת תפקיד חשוב במשטר דמוקרטי, אך יחד עם זאת, "לא צריך לנשוך בחמת זעם נוטפת קצף של כלב שוטה כדי להגשים את ייעודנו". תחת זאת המליץ לעיתונאים להתמקד במה שלדבריו חשוב יותר – אמינות ועומק.

אך האם ניתן בתנאי השוק הנוכחיים להגיע בכלל לאמינות ועומק בדיווחים? אפילו חיים יבין הודה בנאום התודה על אות מפעל החיים שהוענק לו, כי בשלהי הקריירה שלו כמגיש מהדורת "מבט" הוא עצמו חדל להאמין לכותרות החדשות שהקריא, וחש כי הוא שותף למעשה רמייה.

יבין פתח את נאומו בתהייה על המחיר שמשלמת העיתונות על "המסחור הטוטאלי" של אמצעי התקשורת. "כאשר כולנו עבדים בצורה כזאת או אחרת להון ולשלטון", אמר יבין, "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמה שאלות מאוד נוקבות. כמה אנחנו יכולים לחזור לבית סוקולוב? כמה אנחנו יכולים לחזור ליסודות האתיים של המקצוע שלנו? במלים נורא פשוטות – כמה אנחנו יכולים לומר את האמת?".

בהמשך אמר יבין כי כשהגיש את מהדורת "מבט" במהלך האינתיפאדה השנייה, הרגיש כי הוא חוטא לאמת. "כל יום", סיפר, "זה היה נראה לי כאילו שאני עושה את מלאכתי רמייה". יבין חשף בפני כמה מאות מבאי הכנס כי באותה תקופה חש שהוא "מדקלם טקסטים", בלי לדעת מה באמת מתרחש במציאות סביבו. משום כך, לדבריו, יצא עם מצלמה אל השטח והחל לצלם את מה שלימים הפך לשתי סדרות דוקומנטריות, האחת על המתנחלים והאחרת על הערבים אזרחי ישראל.

כשהוצגו הנימוקים להענקת אות מפעל חיים ליבין, ניתן דגש מיוחד למלה שטבע בשנת 1977 – "מהפך". משדר הבחירות שהגיש באותה שנה כלל בפעם הראשונה בישראל מדגם רחב היקף של הבוחרים, והזניק לדרכם את הסקרים הפוליטיים שבימים אלה שבים ותופסים את כותרות העיתונים.

שעות מספר לפני שקיבל את אות מפעל החיים, במהלך פאנל שעסק באותם סקרי דעת קהל פוליטיים, הוזכרו משדרי הבחירות של יבין. הסוקר פרופ' קמיל פוקס סיפר כי במהלך משדר הבחירות של שנת 1996, כשהתקבלו באולפן תוצאות המדגם שערך, אמר ליבין כי לא ניתן לנבא על סמך התוצאות מי יזכה בבחירות. "Too close to call", כלשונו. לדבריו, יבין השיב לו: "אתה לא יכול להגיד בשידור 'Too close to call', תחליט". השאר כבר ידוע: פוקס החליט, טען לתיקו עם יתרון קל של פרס, ובמטה העבודה החלו החגיגות.

"לא להוציא שקל על סקרים"

"כשסקר הוא כותרת ראשית של עיתון זו פשיטת רגל של העיתונות", קבעה כתבת חדשות ערוץ 2 רינה מצליח במסגרת אותו פאנל, ויצאה בחריפות נגד השימוש שעושה התקשורת בסקרי דעת קהל. "בשנים האחרונות חלה תופעה מדאיגה", אמרה, "הסקרים החליפו את העבודה העיתונאית. כשאמצעי תקשורת מייצרים סקרים בשביל הרייטינג, בשביל שיהיו להם מספרים להראות בתחילת המהדורה, זו בעיה של התקשורת ולא של הסוקרים. מה שאמור לייצר סדר יום זה עבודה עיתונאית, עבודה ברגליים, לדבר עם האנשים בשטח. העיתונות מוותרת לגמרי על התפקיד שלה", התריעה, "היא פשוט הולכת שבי אחרי הסקרים, ומנפחת אותם מעבר למקום שצריך להינתן להם".

רביב דרוקר, פרשן חדשות ערוץ 10, תפס בדיון עמדה מנוגדת. "הייתי שמח", אמר, "לאמץ את הפוזה גבוהת המצח ולהגיד שסקרים זה לא טוב, בוא נימנע מסקרים, ואסור שזה יהיה כותרת ראשית, אבל בעיני, עם כל הכבוד, זו עמדה לא קבילה לחלוטין". לדברי דרוקר, מצב שבו סקר הוא כותרת ראשית של עיתון או מהדורת חדשות הוא מצב מצוין, "כל עוד הסקר נעשה בכלים המקצועיים הכי טובים שיש ומשקף מציאות".

דרוקר הדגים את חשיבות הסקרים כשהזכיר את הסקר שחזה לאהוד אולמרט ניצחון סוחף מיד לאחר שהחליף את אריאל שרון כמועמד מפלגת קדימה לראשות הממשלה. "זאת כותרת ראשית", קבע דרוקר, "ואתה יכול להסתובב בהדסה עין-כרם מהיום עד מחרתיים, משום התהלכות בשטח לא תקבל את התוצאה הזו".

מעבר להצגת עמדות עקרוניות, חשפו שני הכתבים הבכירים מעט מהאופן שבו מערכות החדשות שלהן משתמשות, או לא משתמשות, בסקרים. מצליח אמרה כי היא עצמה ממליצה למערכת החדשות של ערוץ 2 שלא לערוך סקרים, וכי לאחרונה אכן הופסק השימוש בסקרים, אך לדבריה, שינוי המדיניות נעשה מסיבות תקציביות ולא אידיאולוגיות.

דרוקר, לעומת זאת, חשף כי המצוקה התקציבית גורמת למערכות החדשות, כולל זו של ערוץ 10, להזמין סקרים כ"פרזיטים". לדבריו, המדיניות של מערכת חדשות 10 בתקופת שגרה היא "לא להוציא שקל על סקרים". משום כך, מערכת חדשות 10 מפרסמת במהדורותיה פעמים רבות תוצאות של סקרי אומניבוס, סקרים שנעשים ללא תמורה כספית, תמורת קרדיט. בסקרים אלה השאלות הפוליטיות מזדנבות ומצטרפות לסקרים שהוזמנו בתשלום על-ידי גופים מסחריים. "אלה סקרים ברמה לא טובה", הודה דרוקר בפני הנוכחים בכנס, והסביר כי בין היתר אין לסקרי אומניבוס היכולת לאמוד את הקול הרוסי או הערבי, כך שנוצרת תמונה מעוותת של המציאות.

על דבר אחד הסכימו מצליח ודרוקר – גם אם לסקרים עצמם אמינות נמוכה בעיני הציבור, השימוש שעושה בהם התקשורת עשוי להיות הרה גורל. דרוקר הסביר כי בימים אלה מערכות החדשות שואלות את עצמן אם לכלול את אהוד ברק כמועמד לראשות הממשלה במסגרת הסקרים שהן עורכות. לדבריו, עצם הצירוף או ההימנעות מצירוף ברק לרשימת המועמדים בסקר מרמז לצרכני התקשורת על מעמדו של ברק הרבה יותר מהתוצאות שיתקבלו בסקרים הללו. מבחינה זו, ההכרזה של ברק כי אינו רואה בעצמו עוד מועמד לראשות הממשלה פתרה עבור מערכות החדשות דילמה אחת במירוץ הנוכחי לכנסת. כל האחרות עדיין בתוקף, כמובן.