מימרה ידועה מספר "קהלת" מתריעה ש"הפורץ גדר ישכנו נחש" נראה שאין משפט מתאים מזה לתאר את הרעה החולה שהביאה על עצמה העיתונות במערכת הבחירות האחרונה. ומדוע? משום שאל רשימת אנשי העסקים שתרמו לפוליטיקאים שהתמודדו על מקום בכנסת הצטרפו השנה במפתיע גם עיתונאים. על-פי רשימת התורמים למתמודדים בבחירות המקדימות למפלגות שפרסם מבקר המדינה, תרמו העיתונאים גל אוחובסקי (אלף שקל) ואמנון ברזילי (10.000 שקל) למתמודדת מטעם מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'. לכאורה, אין כל פסול בכך. עיתונאים הם קודם כל אזרחים, וזכותם להעביר תרומה לפוליטיקאית, כל עוד היא מיישרת קו עם הסכומים המותרים בחוק. אולם האם החלטתם מיישרת קו גם עם כללי האתיקה העיתונאית?

מותר וצריך שתהיה לעיתונאים דעה פוליטית, אך אסור שתעורר ולו חשש קטן לפגיעה ביושרם המקצועי. האם עיתונאים שתורמים כסף לפוליטיקאים יכולים להמשיך לטעון שהם מאוזנים והוגנים כלפי מושאי הסיקור שלהם, ועוד לצפות מהציבור שיאמין להם? אם ירצו בכך ואם לאו, עיתונאים התורמים כסף לפוליטיקאים עלולים בעצם לגייר את הז'אנר הקלוקל שמוכר לנו מהצהובונים בבריטניה – עיתונאות של פנקס צ'קים. במגע עם פוליטיקאים, העיתונאים הם בעצם סוחרים של מידע. הם קונים את זכותו של הציבור לדעת ומשלמים עליה בדרכים שונות: ציון שמו של הפוליטיקאי בגוף הכתבה, בקשה מהעורך שישבץ את תמונתו ועוד כהנה וכהנה שיטות שמבטיחות מידע בלעדי. כעת עלולה להתווסף דרך נוספת אל מגוון אפשרויות ה"תשלום": תרומה כספית. מה ימנע מפוליטיקאים להתנהל בשיטת שילמת, קיבלת, לא שילמת, לא קיבלת? האם יחסי הסאדו-מאזו של העיתונאים עם הפוליטיקאים אינם מכאיבים דיים שהראשונים צריכים להניח שוט נוסף בידיהם של האחרונים?

תומר גנון הוא עיתונאי

גיליון 62, מאי 2006

התנצלות

בטעות יוחס בגיליון הקודם ("העין השביעית" מס' 62) לעיתונאי אמנון ברזילי מתן תרומה לשלי יחימוביץ' בעת התמודדותה על מקום ברשימת העבודה לכנסת. השם אמנון ברזילי מופיע ברשימת התורמים שפרסם מבקר המדינה, אך מדובר באדם אחר הנושא אותו שם. מערכת "העין השביעית" מצטערת על הטעות ומתנצלת בפני העיתונאי אמנון ברזילי.

גיליון 63, יולי 2006