קוראי מוסף הספרים השבועי במהדורת האינטרנט של ה"ניו-יורק טיימס" הופתעו לגלות לפני כשלוש שנים כי לצד כל קטע ביקורת על ספר חדש, צץ לפתע כפתור דיגיטלי, המאפשר רכישה מיידית, און-ליין, של הספר בחנות הספרים הווירטואלית בארנסאנדנובל.קום. החיבור המיידי בין החומר המערכתי, באחד ממוספי הספרות היוקרתיים ביותר בעולם, לבין עסקת הרכישה עורר בתוך זמן קצר ויכוח נוקב. כמה ממבקרי ה"טיימס" טענו כי מדובר בבעיה אתית חמורה, שהרי על-פי ההסדר עם חנות הספרים, כמקובל באינטרנט, מקבל העיתון אחוזים מרווחיה של החנות מן העסקה.
נשיא מהדורת האינטרנט של ה"ניו-יורק טיימס", מרטין ניסנהולץ, דחה בתוקף את הטענות כאילו חרג העיתון מכללי האתיקה המקובלים, שעל-פיהם חייבת להתנשא "חומה סינית" בין המערכת לבין מחלקת המודעות וגורמים מסחריים אחרים במינהלת העיתון. "במציאות אין לחלוטין כל קשר בין הצד המערכתי של ביקורת הספרים לבין הצד הפרסומי", הבטיח ניסנהולץ. "כדי ליצור הכנסות אנחנו צריכים להיות קצת גמישים בקשר למודעות, אבל אין פירושו של דבר שאנחנו עומדים להפוך על פיהם כללי אתיקה בני מאה שנה".

ב"ניו-יורק טיימס", מוסד עם מורשת עיתונאית מוצקה, אפשר לסמוך בדרך-כלל על התחייבויות כאלה; אבל באתרי חדשות אחרים באינטרנט לא תמיד נותרה "החומה הסינית" על מכונה. המבקרים מזהירים מפני ראשיתה של הידרדרות במדרון חלקלק, שבסופו יהיו עיתונים שיעדיפו מטעמים כלכליים לפרסם רק ביקורת חיובית, כדי שהגולשים ירוצו מיד למודעה סמוכה כדי לרכוש בקישור מהיר את המוצר המומלץ, והעיתון יקבל את הנתח שלו מן העסקה.

תסריט כזה הוא אחד הסיוטים המדירים שינה מעיניהם של מומחים לאתיקה עיתונאית, המבקשים לשמור על הכללים גם באמצעי התקשורת החדשים. שאלת הקשר בין כתבות למודעות (ומיקומן של המודעות באתרי החדשות) היא רק אחת מן הבעיות האתיות שחייבות להעסיק אתרי חדשות באינטרנט, מתריעה ברב פאלסר, במאמר מקיף שפירסמה לפני חודשים אחדים ב"אמריקן ג'ורנליזם ריביו". פאלסר, בעצמה עורכת אתר חדשות באינטרנט, סוקרת שורה של סוגיות מתחום האתיקה, חלקן ישנות ומוכרות וחלקן חדשות, שנולדו מן השידוך של עיתונאות ואינטרנט.

הנה, למשל, סוגיה הנראית על פניה טכנית לכאורה: שאלת הקישוריות (לינקים) בין אתר החדשות לאתרים אחרים. גם בעניין זה, קובעת פאלסר, מסתתרות שורה של שאלות אתיות מסוג חדש: האם אתר החדשות מבהיר לקוראים מי עומד מאחורי האתר שאליו הם נשלחים באמצעות הקישורית?

לדוגמה: האם קישורית בתוך כתבה באתר חדשות על שביתת תעופה מבהירה לגולש שהאתר המקושר מנוהל על-ידי אחד הצדדים לסכסוך העבודה? מידע כזה חיוני כדי למנוע מצב שבו הגולש יתייחס בטעות למידע הנמסר שם כאילו הוא המשך ישיר לדיווח המקצועי של הכתב. אתר חדשות מקצועי חייב להבטיח כי כל כתב או עורך המשלב קישורית בטקסט יבדוק אישית את ההפניה, כדי לוודא לא רק מי עומד מאחורי האתר – אלא גם מה הוא כולל.

הקשר בין אתר החדשות לאתרים אחרים מעורר גם שאלות אתיות וחוקיות, הנוגעות לשמירה על זכויות יוצרים (אלה קיימות באינטרנט בדיוק כמו בעיתונות המודפסת והמשודרת מן הדור הישן), הימנעות מגניבה של טקסטים ויצירות גראפיות ועוד. הכלל המקובל הוא: קישורית המציינת את מקור המידע – כשרה. לעומת זאת, "אימוץ" של אתרים אחרים והכללתם ללא רשות, כאילו הם חלק מאתר החדשות, חורג מן המותר, ועלול אף לגרור תביעות משפטיות.

זאת ועוד: אתרי חדשות רבים כוללים גם פורומים, מרחבים וירטואליים הפתוחים לקהל, שבהם יכולים הגולשים להגיב על החדשות, להביע דעה או להעלות נושאים חדשים על סדר-היום. אולם בניגוד למדורי המכתבים למערכת בעיתונים "הישנים", מכתבו של הגולש מופיע ללא כל ביקורת מוקדמת. בהקשר זה מתעוררת אחת הסוגיות האתיות הקשות: האם דברים שהם בגדר השמצה, הוצאת דיבה, חשיפה הפוגעת בפרטיותו של אדם אחר, יכולים להופיע כלשונם, או שעורך צריך לפקח עליהם. מצד אחד, "רוח האינטרנט" יצרה אווירה המחזקת את התחושה שכל גולש הוא אדון לעצמו, ויכול לכתוב ככל העולה על רוחו. מצד שני, האם הכל מותר? כל ארגון נדרש לקבוע לעצמו מהם הקווים האדומים לגבי פרסום בפורומים, ועד כמה מותר לתת שם פומבי לעמדות וביטויים שהיו נפסלים אילו נכתבו בידי עיתונאי מן השורה ופורסמו בכלי התקשורת ה"ישנים".

שמירה על פרטיות באינטרנט איננה נוגעת רק לכללים עיתונאיים רגילים, כמו איסור החדירה לביתו של אדם כדי לצלמו או דיווח על התנהגותו בין ארבעת כתליו. בארה"ב מחפשים עתה ארגוני זכויות אזרח דרכים שיבטיחו כי אתרי חדשות, כמו גם אתרים אחרים באינטרנט, יימנעו משימוש לרעה במידע הנצבר ברשותם בכל פעם שגולש מבקר בהם. בניגוד לשיחת טלפון אנונימית המגיעה למערכת עיתון, פנייה באמצעות דואר אלקטרוני מאפשרת לאתר החדשות לאסוף מידע על השולח. "אתיקת אינטרנט" חייבת להבטיח שמידע כזה לא ינוצל לרעה, לא על-ידי המערכת וגם לא בידי מחלקת המודעות. כך יובטח, למשל, שאזרח המציג באתר החדשות שאלה לווטרינר בעניין אילוף כלבים, לא יופגז בדואר האלקטרוני בחומר פרסומי על מזון לכלבים.

בארצות-הברית הוקם לאחרונה "ארגון חדשות און-ליין", העוסק בין היתר בסוגיות האתיות שנולדו עם המדיום החדש. מייסדי הארגון עדיין מתלבטים אם יש מקום לנסח קוד אתי כתוב לעיתונאי אינטרנט, אבל הם משוכנעים שיש צורך בדיון רצוף ומעמיק בכל הסוגיות האתיות. "איננו רוצים להפוך למעין שוטרים של האינטרנט", אמר לאחרונה ל"אמריקן ג'ורנליזם ריביו" נשיא הארגון, ריץ' ג'רוסלבסקי, שהוא גם עורך מהדורת האינטרנט של "וול סטריט ג'ורנל", "אבל אנחנו רוצים לעודד סטנדרטים גבוהים".

מנקודת ראותו של ג'רוסלבסקי, ושל מרבית עורכי אתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים בארצות-הברית, יש בסופו של דבר דמיון רב בין עבודה עיתונאית באתר אינטרנט לבין עיתונאות כתובה ומשודרת מן הסוג הישן: איסוף המידע, בדיקתו, ניסוחו ועריכתו. מכאן שגם הקווים האדומים של המותר והאסור קרובים מאוד. "אני מעדיף בראש ובראשונה לגייס אנשים שהם עיתונאים טובים מאשר כאלה שיוכלו ליצור משהו ססגוני, אך הם נטולי רקע מוצק בעיתונאות", הוא אומר.

בסופו של דבר, עיתונאות היא עיתונאות – בין אם היא מוקרנת על מסך טלוויזיה, משודרת ברדיו, מודפסת בעיתון או מועברת באתר אינטרנט. כך באשר לצורך למנוע טשטוש תחומים בין כתבות למודעות, להישמר מניגוד אינטרסים, ובעיקר לשמור על תהליכי עבודה דקדקניים שיבטיחו כי המידע המתפרסם הוא מדויק ואמין. לכן, גם כאשר אתרי החדשות המקוונים שוקדים על עדכון מיידי ורצוף, ומבקשים להקדים במבזקיהם אפילו את שדרי הרדיו והטלוויזיה, הם חייבים להתחבט יום-יום ושעה-שעה בשאלה עתיקת היומין: איך מותירים את המתחרים מאחור ובה בעת מבטיחים שהדיווח יהיה בדוק, מדויק בכל פרטיו, ונקי מכל חריגה אתית או עבירה משפטית.

מסתבר שכמעט כל הבעיות הנובעות מהרצון להניח כל הזמן את האצבע על דופק ההתרחשויות ולדווח עליהן במהירות, שהפך לסמל המסחרי של חלק מאתרי החדשות, לא נולדו בעידן האינטרנט, אלא היו חלק משגרת יומו של העיתונאי עוד בימים שבהם נוצקו האותיות בעופרת. הרבה לפני אתר החדשות הווירטואלי הראשון כבר צוטט וולטר מירס, הכתב הפוליטי הוותיק של סוכנות הידיעות האמריקאית אסושיאייטד-פרס: "אני מהיר יותר מכל כתב שהוא טוב ממני, וטוב יותר מכל מי שמהיר ממני".

גיליון 28, ספטמבר 2000