דודו טופז שם קץ לחייו כפי שחי, בשידור חי. תוך כדי שיחה עם אילנה דיין בגלי-צה"ל נשנק פרקליטו, ציון אמיר, ואישר את מה שצופי הטלוויזיה כבר ידעו: אנשי שב"ס הודיעו לו זה עתה שלקוחו מת. על-פי הדיווחים, החיפזון שבפרסום, עוד לפני ההודעה הרשמית החיונית למשפחה, נבע מיצר בלתי ניתן לכיבוש של אנשי מד"א. אבל הרי זה לא חדש. אחר-כך ידברו שעות על הילדים האומללים, שהיו זכאים לשהות הנאותה כדי לעכל את הידיעה על מות אביהם. אבל אף אחד לא חולם להקריב סקופ על מזבח ההתחשבות האנושית הזאת.
גם על ההתאבדות עצמה קשה לומר שהיתה הפתעה מרעישה. כל פסיכולוג בפרוטה יכול היה לצפות את התרחיש. מי שחי בפסגה שנים ארוכות, על-פי דפוסי התנהגות משלו, בסיוע אמיץ של התקשורת, לא יכול היה לשאת את מצבו ואת מה שצפן לו העתיד. שנים רבות הוא היה רגיל שסלחו לו על התנהגות חריגה ואף אלימה, חייכו ל"מעשי המשובה" שלו, ליחסו הגס לנשים, להסתבכויות כספיות ולעוד מעשים שלא ייעשו. רוממו אותו על כפיים כשהוא הביא כסף, זרקו אותו לכלבים כשהסחורה איבדה את טעמה, בין השאר בגלל אותם גילויי אלימות ואקסצנטריות בלתי נסבלת. וגם בכך לא היה כל פלא מדהים. זו דרכה של התקשורת. מה עוד חדש?
אלא שהוא לא יכל לשאת את הנפילה, ונתן דרור ליצריו, כדרכו, עד שאפילו האלימות שנחשבה למקובלת מצדו יצאה מכלל שליטה, והתוצאה – פגיעה אכזרית במי שלטעמו הביאו אותו לאן שהביאו. בקיצור, כל אחד מהשחקנים בדרמה הדוחה הזאת מילא את חלקו, וגם סופה היה ידוע מראש.
עו"ד ציון אמיר בדיון בהארכת מעצרו של דודו טופז, 1 ביוני (צילום: לירון אלמוג)
אך בקושי הספיק עו"ד אמיר להתאושש מההלם המובן והטבעי, ומיד מצא את האשם – התקשורת. היא הרגה את דודו טופז. "מלים הורגות, אנשים הורגים", גילה אמיר. "הרגו את דודו טופז בלי שום חמלה, לקחו את האיש וטילטלו אותו. הפכנו למדינה של קניבלים".
אפשר היה להבין אילו נאמרו הדברים מפי בני משפחה של קורבן חף מפשע שמוצא עצמו בפעם הראשונה בחייו באירוע אלים ונורא. אבל אמיר הוא פרקליט משופשף שידוע ביכולתו הפנומנלית לנצל את התקשורת לצרכיו. בעבר טען לא אחת שמשפטים במדינת ישראל של היום נערכים בזירה הציבורית, ולא רק בבית-המשפט, ולא היסס לשלוח מסרים לחוקרים, לתביעה ולכל מי שעשוי לחרוץ את גורל מרשו. עכשיו הוא מגלה שלמלים יש משמעות! לא ייאמן.
מצבם הנפשי של אסירים רבים בבתי-המעצר בישראל קשה מנשוא. יש גם שמתאבדים. התקשורת מייחדת לאירועים האלה לכל היותר ידיעה בעמ' 10 למטה. דודו טופז, במותו, ממלא כבר שעות את גלי האתר וערוצי האינטרנט, עם הכתבים מול הבית ומול בית-המעצר וכל שאר הריטואלים המוכרים.
יש אולי רק אדם אחד שהרוויח מהמבול המטורף הזה: בוגי יעלון, שזכה בכמה שעות מן ההפקר לחשוב שוב איך זה קרה לו, לחשוב על מה שאמר לידידיו הפייגלינים, ומה יאמר לראש הממשלה בפגישתם בארבע עיניים. וגם לו לא תהיה בעיה למצוא את האשמה בהסתבכות שלו: התקשורת, שבאה למקום שלא היתה אמורה להיות בו, ועוד עשתה מזה מטעמים. הוא אפילו יאמר שדבריו הוצאו מהקשרם, כמובן. זו לא תהיה הפעם הראשונה ולא האחרונה.