תוכן שיווקי בעיתונות, ובמיוחד בעיתונות המקוונת, הפך כבר מזמן לעניין שגרתי, אבל אולי הייתן מצפות שגם לאתרי החדשות והתוכן השיווקי יהיו קווים אדומים. אתר ynet הוכיח בשישי האחרון שגבול כזה בכלל לא קיים, כשפרסם כתבה מפרגנת לחבילת תיירות חדשה לצפון-קוריאה. (עדכון, 11.7: לאחר פרסום טור הדעה נמסר מ-ynet כי הכתבה אינה תוכן שיווקי, יצויין כי לא היתה בכוונת הטור לקבוע זאת מלכתחילה).
גילוי נאות: הדרכתי טיולים מאורגנים לסין, מדינה בעלת רקורד זכויות אדם בעייתי ביותר. אני לא טהרנית בנושאי תיירות וחושבת שאפשר להפיק הרבה מטיולים ומגע עם חברות שונות – ואפילו, באימוץ של כללים אתיים מסויימים, לתרום משהו לעסקים מקומיים ולאו דווקא לשלטונות.
כל זה לא אפשרי בצפון-קוריאה. שם יש כללים אחרים לגמרי: זה לא מעט שנים מתירה המדינה הסגורה והדכאנית ביותר בעולם כניסה של תיירים בקבוצות מאורגנות – מסיבה פשוטה: ענף התיירות מכניס מטבע חוץ שהכלכלה הקורסת זקוקה לו נואשות. כיוון שקים ג'ונג-און, השליט, כמו אביו לפניו, לא ממש מוכן להתפשר או אפילו לשקול צעדים משמעותיים של פתיחות, התיירות נעשית לחלוטין בתנאים מוכתבים: בקבוצות מאורגנות, ללא אפשרות להתרחק מהקבוצה אפילו לרגע, ללא אפשרות להסתובב לבד ברחוב, בשוק, להיכנס לחנות באופן עצמאי או ליצור מגע כלשהו עם מקומיים שלא סוננו מראש.
להפרה של הכללים הללו עלולות להיות תוצאות קשות אפילו לתיירים עצמם, ותוצאות מחרידות לכל מקומי שיסכים לדבר איתם מבלי שהוסמך לכך מראש. השלטונות הצפון-קוריאניים דואגים היטב לכך שמי ששילם ממיטב כספו (3,850 דולר לטיול של 11 יום, על-פי הפרסום) – יראה אך ורק את מה שרוצים שהוא יראה.
מתוך כתבת היחצנות של ynet לחופשה בצפון-קוריאה (צילום מסך)
נראה שזה הצליח להם, לפחות עם הנציג של "תרבותו – טיולי תרבות לחו"ל" (מקבוצת רימון טיולים), יקי בן-מנחם, שחזר לא מזמן מטיול כזה ועתה משווק בהתלהבות את החבילה. בכתבת וידיאו וטקסט נלהבת בערוץ "חופש" (!) ב-ynet מספר בן-מנחם על מדינה "נקייה", על כך שכתייר "שמעת את הסיפורים אז אתה נזהר בהתנהגות שלך, אבל אתה מרגיש חופשי", ועל צפון-קוריאנים המוכנים לענות לכל שאלה שלך. "המקומיים ישמחו לדבר על אהבתם למנהיגים, על אמונתם בדרך, וכך ניתן ללמוד מהם על אורחות חיים אחרים ותפיסת עולם שפסה מן העולם שאנחנו מכירים" – משתפך הטקסט, שמהלל גם את תורת הג'וצ'ה כאיזו תורה מזרחית אקזוטית.
ג'וצ'ה – הסתמכות עצמית – היא האידיאולוגיה הרשמית של המדינה. היא משמשת להצדקת הבידוד הקיצוני שלה וכן להעצמת פולחן האישיות סביב משפחת קים, "מושיעי הגזע הקוריאני". האידיאולוגיה הרשמית כוללת תיאוריות על "דם נגוע" במשפחות מסוימות שהואשמו בפשעים כלשהם, וילדיהם ונכדיהם עד דור שלישי ימשיכו להיות "נגועים" כך שיימנע מהם חינוך ותוגבל אפשרותם להתחתן למשל.
"פושעים" אידיאולוגיים רציניים יותר נשלחים למחנות עבודה. לפי הצלבות של צילומי לוויין ועדויות של מעט האנשים שנחלצו משם ומהמדינה, כולל כמה סוהרים במחנות שערקו מאוחר יותר, יש כיום שישה מתקנים כאלה, ובהם 150–200 אלף בני אדם המשועבדים בפרך ולעולם לא ישוחררו. 40% מתים מתת-תזונה, והמחנות ממשיכים להתמלא באסירים חדשים – חלקם נשלחים עם משפחתם, כולל ילדים קטנים שגם הם יישארו במחנה כל חייהם.
בשם תורת הג'וצ'ה רעבה אוכלוסיית צפון-קוריאה כולה, אחרי שהמדינה איבדה את תמיכת ברית-המועצות בשנות ה-90. לפי מחקרים עדכניים, לפחות 300 אלף איש מתו אז מרעב. גם היום אזרחי צפון-קוריאה חווים מחסור קיצוני ותקופות של רעב, ורבים מסכנים את חייהם כדי לחצות את הגבול לסין ומשם למדינות שיתנו להם מקלט. בספר "אין במה לקנא" תיארה העיתונאית ברברה דמיק את חיי היומיום בצפון-קוריאה, בהתבסס על מאות שעות שיחות עם פליטים שהשתקעו בדרום-קוריאה – תיאורים הרחוקים מאוד מהגרסה לתיירים של בן-מנחם.
ב-ynet לא ממש טרחו לשאול על כך, או לסייג את ההתלהבות מהטיול החדשני. אולי כדאי בכל זאת לשאול האם ישנם כללי אתיקה לתוכן שיווקי, משום שבסוף השבוע האחרון למדנו שאם יש כאלה – הם מתירים לשווק נסיעת תענוגות לצפון-קוריאה.
רחל בית-אריה היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית
- תודה לקטיה בן-יוסף על ההפניה