כמו בהרבה תחומים אחרים, כך גם בעיתונות הספורט שינה האינטרנט את כללי המשחק. המכה שהנחית הסיקור החדשותי המקוון על הסיקור המודפס היא ברורה: קוראי העיתונים רגילים לחכות למחר כדי לקרוא את סיקור המשחק של היום, בעוד שבמדורי הספורט המקוונים סיקור המשחק נעשה ישירות מהמגרש, אונליין, והמידע זמין ברשת בכל רגע.

אבל הסיקור המקוון יוצר לא רק תחרות בין המדיות, אלא גם משנה את אופן הסיקור עצמו: כתבי הספורט בעיתונים מתחרים על סקופים, דהיינו ידיעות בלעדיות, שהשגתן תתרום למוניטין של הכותב ושל העיתון. ואילו באינטרנט המושג "בלעדי" הפך לחסר משמעות, מאחר שכל ידיעה ניתנת להעתקה מיידית, תוך שניות (ולא בחלוף 24 שעות...). את מקומו של ה"בלעדי" תפס המונח "פרסום ראשון", כשלפעמים מדובר בהפרשים של דקות ספורות. אם אי־אפשר לטעון לבלעדיות, לפחות אפשר לטעון לראשוניות. אלא שכאן טמונה מלכודת: מסתבר כי השעה אינה תמיד פונקציה רק של מיקום גרמי השמים, אלא גם של משאלות לבו של הכתב, ולכן תגלו לעתים בשני אתרים שונים את אותה הידיעה מוכתרת בתואר "פרסום ראשון", למרות הבדלים במועדי הפרסום. ההנחה היא שאיש לא יטרח לבדוק מה היחס בין שעת הפרסום לשעה האמיתית, וממילא ניתן להזיז את השעון.

הבלוף הזה מוכר בין כתבי הספורט, שאיבדו את הבלעדיות גם על הראשוניות. בעולם דיגיטלי שבו הכל ניתן לשכפול, המאבק על הבלעדיות יוצר נורמות נוספות: אחת מהן היא שיגור צלם למשחקים בחו"ל כדי שיפיק מהמאורע תמונות "בלעדיות" (למרות שהרבה יותר זול לקנות תמונות כאלו מסוכנויות הידיעות) ואולי אפילו סרטון וידיאו קצר, שיבדל בין האתר השולח למתחריו. אלא שבאותה הזדמנות הופך הצלם גם לכתב המדווח על המתרחש, ללא צורך בשום ניסיון קודם בכתיבה, והרי לכם דוגמה נוספת לזילות המקצוע של עיתונאות הספורט.

יואב ויכסלפיש הוא כתב ספורט ב"וואלה"

גיליון 66, ינואר 2007