בין התפקידים הציבוריים שמילא חיים צדוק ז"ל בעשר השנים האחרונות בולטת כהונתו כנשיא מועצת העיתונות (דצמבר 1993 - דצמבר 1999). בעת שנטל על עצמו את התפקיד היתה המועצה נתונה במשבר קשה וספק רב אם היתה שורדת אלמלא נטל על עצמו את המשימה להחיותה מחדש, ואלמלא עמד כצוק איתן נוכח המחלוקות והסכסוכים שאיימו לפורר אותה.

צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

במאי 1994 אימצה המועצה תקנון חדש, הוגדל חלקם של נציגי הציבור במליאתה, הוקם בית-דין לאתיקה ובראשו נציג ציבור והונהגו שינויים בנוהלי פעולתו: נקבעה לו ערכאת ערעור והוחלט שהמועצה רשאית לטפל בתלונות גם נגד מי שאינם חברים בה. בתקופת כהונתו של צדוק אומץ גם תקנון אתיקה מחודש (1996), אשר חל כיום על כלי התקשורת בישראל. בתקנון המחודש הובלט חופש העיתונאי מול העורך, נקבע כי לא יפרסמו בשמו של עיתונאי כתבה או מאמר שתוכנם שונה באופן משמעותי ללא הסכמתו, וכי שמורה לעיתונאי, שמאמרו נפסל על-ידי העיתון שבו הוא מועסק, הזכות לפרסמו בעיתון אחר. כן נקבעו כללים האוסרים על עיתונאים להעמיד את עצמם במצב של ניגוד עניינים ומחילים עליהם שקיפות. עוד נקבע הסדר המסמיך את בית-הדין לאתיקה לחייב עיתון להשעות עיתונאי המואשם בעבירה שיש עמה קלון למקצוע העיתונות ולהפסיק את העסקתו בעקבות הרשעה בפסק-דין סופי בעבירה כזו. בהשראתו של צדוק הובהרו וחודדו כללי אתיקה רבים. צדוק עמד גם בראש ועדה ציבורית לחוקי העיתונות, שהגישה בשנת 1997 דו"ח ובו המלצות חשובות בסוגיית ההסדרה החוקית של מקצוע העיתונות, בכללן המלצה לבטל את פקודת העיתונות המנדטורית ואת תקנות ההגנה שעניינן רישוי עיתונים וסמכות לסגירתם.

זכתה מועצת העיתונות שעמד בראשה אדם שהצטיין בענייניות מוחלטת, ביכולת להבחין בין עיקר לטפל ולתפוס תמיד את השור בקרניו, שהשכיל לבחון כל סוגיה מכל הבטיה הרלבנטיים ולהגיע לפתרונות שקולים ומאוזנים, המשקפים בה בעת את הראוי ואת האפשרי.

זכתה החברה הישראלית באיש ציבור למופת, שהיה מודע למגבלותיהם של הסדרים משפטיים ודווקא לכן החשיב את האתיקה העיתונאית כהסדרה עצמית וולונטרית, אך ידע גם את גבולותיה של האתיקה, והמליץ, לפיכך, על חקיקה בסוגיית הריכוזיות בתקשורת. כן המליץ להסדיר בחוק פסילה שיפוטית של עורך, מו"ל או בעל שליטה בעיתון אם הורשע בעבירה שיש עמה קלון, הפוסלת אותו לכהונה כזו.

התקשורת הישראלית זכתה בפובליציסט מעולה, שכתיבתו מדויקת, מנוסחת להפליא, בהירה וקולחת. חשוב מכל - זכינו כולנו במורה הלכה בדמוקרטיה הישראלית ולא רק בתחום המשפטי (וצדוק היה מגדולי המשפטנים של ישראל), אלא גם בתחום הקשה יותר של המוסר הפוליטי והחברתי, של הראוי והיאה. באישיותו, בפועלו ובכתיבתו הוכיח צדוק כי אפשר שיהיו בישראל פוליטיקאים מן השורה הראשונה וכי גם כתיבה בעיתון עשויה להיות מן הסוג הראוי להישמר ולהיזכר. אומה זקוקה לדמויות מופת, לאורן מתחנכים ומחנכים. צדוק הינו אחת מהן. יהי זכרו ברוך.

פרופ’ מרדכי קרמניצר הוא נשיא מועצת העיתונות

גיליון 40, ספטמבר 2002