אם תפרוץ מלחמה בעיראק ויוכרז מצב חירום בישראל, האם שוב יגבר האינסטינקט השלטוני להפוך את הציבור לעדר כנוע ולהתעלם מזכויות האזרחים וצרכיהם? האם שוב יחוברו ערוצי החדשות יחדיו לרשת אחת? האם הגעגועים למדורת השבט, לחוויית ה"ביחד" המחממת, יולידו שוב תקשורת אוטוריטרית עם הנחתות מלמעלה במקום מידע אמין מן השטח? הסכנה ששוב ידחקו את כולנו לאולפן אחד קטן, שמשם שולטים בנו ללא מצרים, גדולה בישראל של היום שבה כל ריבוי נחשב לפיצול, כל תחרות מוסווה - למונופול וכל ביקורת - להעדר סולידריות ולחוסר פטריוטיות.

איור: בתיה קולטון

למזלנו, יש לנו הפעם ראש ממשלה שדאגתו להבטיח לעם תקשורת פטריוטית ידועה לכל ואשר מסיבה זו טרח ומינה את עצמו לשר האחראי על רשות-השידור. אריאל שרון, שאולי יותר מכל ראש ממשלה שקדם לו, מפגין לאחרונה בצורה משכנעת את נטייתו לסודיות בניהול ענייני המדינה ואת הנחתו שהוא יודע יותר טוב מכולנו מה תורם לבטחוננו ולרווחתנו. הרקורד שלו כראש ממשלה בתחום הבטחוני, כמו גם בתחום הכלכלי, לא סתם מדבר אלא אפילו צועק בעד עצמו. הרקורד הזה, ויחסו הידוע של שרון לעקרון זכות הציבור לדעת, מבטיחים שאם במהלך מלחמה יהיו ליקויים חמורים הדורשים תשומת לב ציבורית מיידית לתפקודם של כוחות ההצלה, לתפקוד טילי החץ או הפטריוט, לשירותי האספקה של מזון, מים וכו' - יהיה זה ראש הממשלה, אריאל שרון, המסנן הלאומי, שיודיע לנו עליהם ואנחנו נוכל, כמובן, לסמוך עליו בעיניים עצומות ובאוזניים אטומות.

אם יש למישהו ספקות בעניין זה הוא מוזמן לשאול את דוברו של ראש הממשלה ברשות-השידור, אורי דן, הבונה כל יום את התשתית לשידורי שעת חירום בהנחיית שרון. אם, למשל, יתברר שמידע מדויק על נפילת ראשי חץ כימיים או ביולוגיים יכול לאפשר לאזרחים רבים להציל את חייהם, אך הוא יכול גם לפגוע במוראל הציבור ובאמינות הממשלה, האם מישהו מעלה בדעתו שאריק ואורי יסכנו את אמון הציבור בממשלה? האם בכלל יש ספק מה יותר חשוב בזמן חירום: אמינות הממשלה כמקור מידע או חיי האזרחים הנמצאים בסכנה? פטריוט אמיתי יבין מיד שאזרחים יש לנו הרבה אך ממשלה יש לנו רק אחת, ולכן בטחונה (הפוליטי) הוא נכס ציבורי שלא יסולא בפז. ובכלל למה לבלבל את הציבור? למה שתחנת שידור אחת תציג את העמדה שמוטב לרדת למקלטים וחברתה תציג את העמדה שמוטב לחבוש את מסכת הגז ולהישאר בחדר האטום? והרי מלחמת המפרץ כבר לימדה אותנו שבמצב שבו אין לכל האזרחים גישה למקלטים, אך יש גישה לחדרים אטומים, עקרון השוויון בפני הסכנה עדיף על פני הסיכויים לשרוד. כל רועה מנוסה יודע כי אין זה מוסרי לנהוג איפה ואיפה בכבשי העדר.

ההגינות מחייבת לומר שאמנם התקדימים להחלטות המעדיפות את בטחון הממשלה על בטחון האזרחים נוצרו כבר במלחמת המפרץ האחרונה. לפי עדויות מהימנות, לא פחות מ- 170 צנזורים הוצמדו לעיתונאים מקומיים וזרים ולא פחות מ- 593 שיחות טלפון של כתבים בתפקיד נותקו באמצע על-ידי הגורמים המוסמכים ("הארץ", מוסף, 4.10.02). פרופסורים מספרים לנו שתחרות בין מקורות מידע ופרשנויות של המציאות היא תנאי חיוני לקיום חירויות בסיסיות הנוגעות לבטחונם ורווחתם של האזרחים. מסיבה זו גם נחקק חוק חופש המידע, המייצג את הדרישה לשקיפות השלטון כלפי האזרחים. אך אלה הם כמובן רק פטפוטים של אקדמאים לא רלבנטים שאינם בקיאים במציאות. עקרונות אלה אינם מוצאים את ביטויים בעולם המעשה בישראל. זו, כמובן, לא רק בעיה של השלטון אלא גם של האזרחים. הם מקבלים את אורי דן הדובר על תקן של עיתונאי באותה אהבה שהם מקשיבים להמלצותיה של מרים בנימיני בפינת האסטרולוגיה של רשת ב'. בעצם אי-אפשר להוציא מכלל אפשרות שאת מקומה של פאר-לי שחר לצד אורי דן תתפוס בשעת חירום הגברת בנימיני במאמץ מתוגבר להרים את מוראל הציבור. אורי דן יוכל לשדר, למשל, שאם בוש היה נותן לאריאל שרון חופש פעולה יותר גדול, ישראל כבר מזמן היתה מחריבה את בגדד ומונעת נזקים כבדים שנגרמו לה, ומרים בנימיני תוכל לייעץ לאנשים שנולדו במזל דגים לא לצאת בימי שלישי אחר-הצהריים מן הבית.

גיליון 41, נובמבר 2002