כמעט בכל פעם ששוק זכיונות השידורים בכדורגל הישראלי מתעורר, יש ל-one מה לומר בנושא. בדרך-כלל הוא עוטה על עצמו שריון קשקשים, עולה על סוס הצדק ומנופף בחרב מדומה. את הסיפור התורן הוא מציג תמיד מהזווית של מי שנלחם למען הקבוצות שעלולות להפסיד כסף, או כמגן צופים מעוטי יכולת שלא יוכלו לצפות במשחקים מאחר שאלה יועברו לערוץ כבלים כלשהו, או חס ושלום לצפייה בתשלום.
מה שב-one לא טורחים לספר לקוראים הוא שהידיעות הללו, רובן ככולן, באות על רקע אינטרס אישי-מסחרי של האתר והערוץ. one מעורב בשידורי הכדורגל בארץ מתוקף היותו שחקן בשוק האינטרנטי והסלולרי וגם משום שהוא רואה את עצמו משדר בעתיד את המשחקים בערוץ שלו, או מקבל מחברות הכבלים את הזיכיון להפוך לערוץ הספורט. לכן כדאי מאוד לקוראים להתייחס לאייטמים הללו ב-one בחשדנות כפולה ומכופלת.
השבוע, כשב-one עדיין חגגו את זכייתם במכרז שידורי הליגה הספרדית ואת נצחונם על ערוץ הספורט, שוב פרצו באתר בזעקות שבר. העילה הפעם: בשבועות האחרונים הודיעו בערוץ 1 כי לא יוכלו להמשיך לשלם עבור המשחק המרכזי בליגת-העל. בעקבות כך הודיעה מינהלת הליגה בשבוע שעבר על הוצאת מכרז מהיר לשידור המשחק המרכזי למשך ארבע עונות. הזכויות כוללות גם את האינטרנט והסלולר.
"אוהדי הכדורגל הופקרו", בישרה הכותרת הראשית ב-one. עורך האתר, גידי ליפקין, כתב על "כישלון ענק" וטען כי יו"ר מינהלת הליגה, יורם באומן, והמנכ"ל שלו, אורן חסון, איבדו את עשתונותיהם. הוא סיפר שהמינהלת מתנהלת בצורה חובבנית, שהיא עולה כשבעה מיליון שקל בשנה ("משכורות, כיבודים ונסיעות"). הוא קונן על האפשרות שחצי מיליון בתי-אב שמחוברים לעידן-פלוס יאבדו את המשחק המרכזי בגלל אי-יכולתם לשלם, וקבע כי אם המשחק יעבור לערוץ כבלים, הרייטינג יצנח ל-3%–5%, דבר שיפגע גם במענקים לקבוצות. אלא שהאביר הנחוש על הסוס מתגלה כקיביצער המקרטע על חמור צולע.
מרבית הקוראים אינם מודעים למפת האינטרסים שברקע הדיווח. one אינו טורח לספר להם מה הוא יכול להרוויח מכך שהוא שוב תוקף את ההתאחדות, או את המינהלת, או את המועצה לשידורי כבלים ולוויין, או את שר התקשורת התורן.
ב-2009, בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת על רפורמות שידורי הספורט, חולקה לנוכחים חוברת עם פירוט חריגות של ערוץ הספורט ותכנים שזלגו לערוצי התשלום שלו. מי שהפיק את החוברת היה one, אבל הח"כים שעיינו בדו"ח המשכנע לא ידעו על כך. האמת נחשפה רק לאחר ששרת הספורט לימור לבנת תהתה על זהותו של הגורם האלמוני. one ספג בשל כך הערת נזיפה מיו"ר הוועדה, אופיר אקוניס. ל-one היה אז אינטרס לתקוע מקלות בגלגלי ערוץ הספורט, מאחר שהתמודד במכרז הכבלים יחד עם צ'רלטון בניסיון להדיח את ערוץ הספורט.
one נגד ניצן חן. ברקע: תכנים בתשלום (ספטמבר 2009)
במקרה אחר, סמוך לאותה תקופה, תקפו ב-one את ניצן חן, יו"ר המועצה לכבלים ולוויין, על שהוא נכנע ללחצי ערוץ הספורט ומאפשר זליגה לערוצי התשלום. יפה שב-one יוצאים נגד צפייה בתשלום, אבל לפני כשנתיים הם הגישו למועצה לכבלים ולוויין בקשה משלהם לאשר להם ערוץ תשלום. את הידיעה המרעישה שחשפה את צביעותם לא תוכלו למצוא ב-one.
ב-2013, כשההתאחדות לכדורגל ניסתה למכור את זכויות השידור עד 2020, גויסו למערכה אופירה אסייג וגידי ליפקין, שתקפו את היו"ר אבי לוזון וקבעו שהוא מוכר את עתיד הכדורגל כדי לשמור על כסאו. במקביל הגיש one לבית-המשפט צו מניעה נגד ההתאחדות, ובו נטען כי המחטף במכרז השידורים תפור למידותיו של צ'רלטון ונועד "לנעול את הדלת בפני מציעים פוטנציאליים אחרים".
one נגד לוזון. ברקע: זכויות שידור (אוגוסט 2013)
ב-one טענו ב-2013 שלא ייתכן שההתאחדות תעסוק במכרז השידורים, כיוון שזהו המנדט של מינהלת הליגה, שאך זה הוקמה. השבוע, כשמינהלת הליגה עשתה את מה שנראה כנכון בעיניה, גם זה לא היה בסדר. ב-one הוסיפו בשולי הידיעה הראשית אצלם שהמכרז החדש כולל גם את שוק הסלולר, ורק שכחו לציין שהם בעלי עניין מובהק בו: הזכויות הללו שייכות כרגע להם. במקרה שמכרז הבזק של המינהלת היה מתממש, הם היו עלולים לאבד אותן החל מעונת 2016. גילוי נאות כזה היה יכול להציע לגולשים הסבר אפשרי, ולא מחמיא, לכך שהבעלים של one נכנסו ללחץ וירו לכל הכיוונים, תוך שימוש באוהדים כמגן אנושי.
המתקפה התנהלה גם ברדיו תל-אביב, כשאסייג וליפקין סיפרו בקריאות רמות ובהתרגשות יתרה על העוול העצום: "הפקרות במינהלת, פאניקה, חשבנו שאפשר לסמוך עליהם", קראה אסייג, שמדי פעם חיקתה בלעג את יו"ר המינהלת, יורם באומן. "אין להם מושג בכדורגל, אין להם מושג בניהול, שבאומן יחזור לפרסום, אנחנו נסתדר בלעדיו".
one נגד המינהלת. ברקע: זכויות שידור (יולי 2015)
יכול להיות שבמינהלת שררה פאניקה מכך שערוץ 1 לא ישלם את חלקו בזכויות (בינתיים מסתמן שהכל שב על מקומו), אבל ההיסטריה שפרצה ב-one בגלל האפשרות שיאבדו את זכויות האינטרנט והסלולר גברה והאפילה עליה. לשם כך ביצעו ב-one מחטף בתוכני האתר ואף הפקיעו זמן שידור ברדיו בניסיון להבאיש את ריחה של המינהלת וליצור דעת קהל נגד המהלך. רוב הקוראים והמאזינים לא ידעו שמה שמניע את הקמפיין המתוזמר הזה יכול להיות לאו דווקא האינטרס הציבורי, אלא הדאגה לחשבון הבנק של one.
מי שמכיר את האינטרסים של one עשוי לחשוב שעיתונאיו הפנימו לחלוטין את העיתונאות הצינית, שמטפללת את הקוראים/מאזינים/צופים לטובת צרכיו הכלכליים, והם אינם חשים בשום צרימה. מי שמכיר את האינטרסים יכול לסבור שעבודה בעיניים היא כנראה סוג של ספורט בעיני אנשי one, שעבורם הקהל שלהם אינו יותר מהילד התמים שאפשר ומשתלם להפציץ בעובדות ומסרים מוטים וחלקיים, טבולים ברוטב דאחקות ועממיקוס, ולחכך ידיים בהנאה כשהוא בולע הכל.
אלא שזאת יש לדעת: מי שניזון רק מ-one אינו נחשף לאינטרסים העסקיים הישירים והברורים של האתר, משום שב-one מתעקשים להסתיר אותם מהקוראים שלהם.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il