יום שני אחר הצהריים, 8 במרץ 2009. סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, נוחת בישראל. כביש מס' 1, תל-אביב–ירושלים, נסגר לרגל מעבר השיירה. כבישים בעיר הבירה פקוקים. הקהילה הפוליטית והקהילה התקשורתית בהמתנה דרוכה: מה יביא סגן הנשיא של המעצמה שמעבר לים? לפי הערכות רווחות, סגן הנשיא מגיע כדי להרגיע את רוחות המלחמה בישראל. "הדוד מאמריקה" צפוי ללטף את האגו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולפזר הבטחות נדיבות ומרגיעות.
מהו הליין-אפ, סדר הנושאים, במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בהגשתה של מיקי חיימוביץ'? תמונות אחרונות של משפחת גמליאל לפני תאונת הדרכים הקטלנית; המאבק על חיי הילד אריק עופר, שנפגע בתאונת דרכים; פשרה בחוק הגיור; בית-החולים אסותא "גוזר קופון" ומפקיע מחירים; טרקטור פלסטיני פגע ברכב ישראלי בחוות גלעד; על רקע נאום ראש הממשלה בבנייני-האומה, המו"מ יוצא לדרך אגב ביקורו של ביידן בישראל.
ביקורו של נשיא ארה"ב מוזכר בדיווח הכתב המדיני צ'יקו מנשה, ואילו הכתב-פרשן לעניינים ערביים, צביקה יחזקאלי, מספר על ציפיות הפלסטינים מן הביקור, כל זאת בתוך שתי דקת וחצי, בסביבות 20:23, לפני הפסקת פרסומות.
שלושה ימים לאחר מכן, יום חמישי. סגן נשיא ארה"ב מסיים את ביקורו הסוער בישראל בנאום באוניברסיטת תל-אביב. הפעם כשל מערכת החדשות בערוץ 10 חמור יותר, שכן הסערה עקב ההחלטה על תוספת בנייה ברמת-שלמה בירושלים יצרה משבר חמור בין ממשלת ישראל לבית הלבן והגדילה את הערך החדשותי של הביקור. רק מערכת חדשות עם שיקול דעת לקוי היתה יכולה להתמיד להצניע את הביקור של ג'ו ביידן אי-שם במהדורה המרכזית.
שמא האשמה רובצת על מארגני הביקור? כבעלי תודעה תקשורתית מפותחת, כיצד תיזמנו האמריקאים את סיום הביקור ביום שבו פתחה רשת H&M את סניפה הראשון בארץ? ואכן, זה היה האייטם הפותח במהדורת החדשות של ערוץ 10 באותו יום חמישי, ואילו הנאום של ג'ו ביידן והסערה ברקע נדחו לתחילת הרצף השני של הדיווחים, אחרי הפסקת הפרסומות הראשונה.
שתי הדוגמאות ממחישות היטב את המגמה המדאיגה לאחרונה במחלקות החדשות בטלוויזיה, ובמיוחד זו של ערוץ 10. מה שנתפס כמשרת את הרייטינג עדיף על פני מה שחשוב. אירוע הפתיחה של H&M בארץ הוא אחד משיאי האקלים הצרכני שהטלוויזיה המסחרית מטפחת ומתפרנסת ממנו.
המגמה של דה-פוליטיזציה בחדשות לטובת חדשות רכות ו"סיפורים אנושיים", המסוגלת לתרום לאקלים הצרכני, מתרחבת ואינה פוסחת על ערוצי הטלוויזיה האחרים, לרבות הערוץ הראשון הציבורי. היומנים בערב שבת, שנועדו במקור להעמקה בנושאים שעל סדר היום הפוליטי, הולכים ונגדשים בסיפורים אנושיים ובכתבות צבע. רק לא פוליטיקה. כך גם תוכניות הדגל של שני הערוצים במימון מסחרי, "עובדה" ו"המקור", מפנות יותר זמן לנושאים לא פוליטיים – חינוך, בריאות, פלילים, תאונות דרכים או ספורט.
הכיצד? הרי היו ימים שבהם ישיבות הממשלה בימי ראשון נפתחו בדיון על כתבות התחקיר הנשכניות בערוץ. נראה שריבוי הערוצים והתחרות ביניהם אינם ערובה לאיכות המידע. אדרבא, במצב החדש, כאשר כל ערוץ נזקק לחסדי הפוליטיקאים במוקדם או במאוחר, לא כדאי להזיק ליחסים העדינים עימם.
הדה-פוליטיזציה היא אחות תאומה לבידורידע (infotainment) של החדשות, ושתיהן יחד יכולות להסיח את הדעת מסדר היום הפוליטי ולסמם את האזרחים בדמוקרטיה. אמנם העיסוק בנושאים חברתיים ואיכות החיים עשוי לתרום רבות לקביעת סדר יום חלופי, ואולי גם להשפיע על הטיפול הפוליטי בסוגיות הנחשבות משניות וזניחות. כל זאת נכון אם סדר היום החדש אינו פוגע בעיקרון המקודש שבשמו טוענים מו"לים ועיתונאים לחופש העיתונות – זכות הציבור לדעת.
ועל כך נוסיף: ראשית כל, חובת התקשורת ליידע את האזרחים ולתווך בינם ובין השלטון; רק אזרחים מיודעים כהלכה מסוגלים לממש את חובתם בדמוקרטיה ולפקח על השליחים, ולהפך. אזרחים מסוממים בתוכניות בידור, שדעתם מוסחת מן העיקר, מעניקים לשליטים מרחב תמרון נדיב. אלא שספק אם המדיניות החדשה של דה-פוליטיזציה משתלמת לאמצעי התקשורת עצמם. טבלת הרייטינג בערב שבו נחת ג'ו ביידן בישראל מעידה ש-8.4% צפו במהדורה המרכזית בערוץ 10 לעומת מספר כפול של צופים, 16.9%, בחדשות ערוץ 2.
הנתונים תואמים למגמה הכללית. אולי גם אין זה מקרה שתוכניות האקטואליה, ובעיקר החדשות, מפנות לעתים קרובות את צמרת הרייטינג לטובת תוכניות בידור. כך, במדרוג של שבוע ביקורו של ביידן בישראל, 7–13 במרץ 2010, תוכניות הריאליטי והבידור "מה אתם הייתם עושים", "האח הגדול" או "צחוק מעבודה" התנוססו בראש טבלת התוכניות הנצפות. מהדורת החדשות של ערוץ 2 סגרה את העשירייה הראשונה, ואילו מהדורת החדשות של ערוץ 10 דורגה רק בעשירייה השלישית, במקום ה-23. כי אם בחדשות רכות ובידור עסקינן, עדיף המקור על פני החיקוי המאולץ.
דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון