ג'ון סמית הוא בעל טור מוערך ב"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל", היומון הנחשב לרציני ביותר מבין עיתוני עיר החטאים. בטור שפירסם לפני כשנתיים באתר "דיילי ביסט" סיפר סמית כי ב-2005 שהה בבית-החולים ליד מיטת חוליה של בתו אמליה, שסבלה מגידול סרטני במוחה, שהתפשט בינתיים גם לעמוד השדרה. שם, ליד מיטתה, סיפר, קיבל את הבשורה על תביעת הדיבה שהגיש נגדו אחד האנשים העשירים בעולם, איל המלונאות וההימורים שלדון אדלסון. אל המלחמה על חייה של בתו נוספו קרב על שמו הטוב והתמודדות עם כמעט פשיטת רגל בשל העלות הכספית של ניהול המשפט.
עילת התביעה היתה פִּסקה יחידה מספר שכתב סמית על אילי הקזינו של העיר, "כרישים במדבר – האבות המייסדים והמלכים העכשוויים של לאס-וגאס". סמית והוצאת הספרים ברקייד, שהפיצה את הספר, ניסו להגיע עם הטייקון לפשרה ואף הציעו לפרסם מהדורה חדשה ללא הפסקה השנויה במחלוקת או לפרסם תיקון, אך אדלסון היה נחוש להגיע לבית-המשפט.
ב-2007, כותב סמית, היינו מותשים. ואז הגיע אדלסון עם הצעה מקורית: הוא יקים קרן בסך 200 אלף דולר למימון השכלתה של בתו החולה של סמית, ובתמורה יחתום העיתונאי על מכתב התנצלות שבו יחזור בו מדברים שכלל לא כתב, כך לטענתו של סמית, ואף יסתיר מהעיתון את דבר קיומה של הקרן. מיותר לציין, כותב סמית, שסירבתי. לבסוף, אדלסון דחף אותי רחוק מדי ועברנו מהגנה למתקפה, ממשיך סמית ומתאר: הוא חבר לעורך-דין, תובע פדרלי לשעבר שייצג קודם לכן נתבעים אחרים מול אדלסון והסכים לייצג את סמית בחינם.
וכאן מגיע סיפורו של סמית אל נקודת מפנה שנראית כרלבנטית ואקטואלית לימים אלה: המשפט הגיע לסיומו הלא-צפוי כאשר השופט הורה לאשר גילוי מסמכים מתוך דיוניה של מועצת ההימורים של נבאדה – הרגולטור המעניק את הרשיונות למפעילי קזינו בלאס-וגאס. סמית טען שהמסמכים ישפכו אור על הנושאים הנידונים בבית-המשפט ויסייעו לו להוכיח את ה"אמת דיברתי" שלו. זמן קצר אחרי שהחליט בית-המשפט להורות על חשיפת המסמכים – הסכים אדלסון לדחיית התביעה. המשפט התבטל, ולפרקליטו של סמית נפסקו החזרי הוצאות המשפט. הסאגה הסתיימה בלא כלום, למעט הסבל והכאב של הכתב.
מה היה במסמכים החסויים הללו? לא בטוח שאי-פעם נגלה. אבל לפי דיווחי התקשורת בארה"ב, בשבועות האחרונים מתמודד אדלסון עם התעניינותה של מועצת ההימורים בתוצאות תביעה שהגיש נגדו סטיב ג'ייקובס, מי שהיה מנהל עסקיו במקאו, מחוז ההימורים הסיני שאדלסון מפעיל בו מתחם מלונאות והימורים ענק. מעניין אם להכרעה במשפט, שעניינו אירועים שהתרחשו בסין והוא מתקיים בלאס-וגאס, תהיה השפעה שתגיע עד למירוץ לבית-הלבן בוושינגטון – שאדלסון הוא אולי התורם הגדול ביותר שמעורב בו מצדה של המפלגה הרפובליקאית.
ג'ייקובס פוטר מתפקידו ב-2010, לטענתו של אדלסון, כיוון שלא ביצע את תפקידו כיאות. אבל לג'ייקובס יש סיפור אחר לגמרי
תביעת "הפיטורים הבלתי מוצדקים" של ג'ייקובס, מי שהיה נשיא האופרציה הסינית של התאגיד של אדלסון, לאס-וגאס-סנדס, היתה יכולה להיות עוד פרק סתמי במסכת הליטיגציה הארוכה שאדלסון מעורב בה, כתובע וכנתבע, מול עובדים לשעבר. אולם אופיין של ההאשמות שג'ייקובס מטיח באדלסון, שכבר גררו פתיחת חקירה של ה-FBI בחשד לעבירות על "חוק השחיתות", הופך את המשפט לייחודי. תוצאותיו עלולות לאיים על מה שיכול להיחשב כהישגו הסמלי הגדול ביותר של אדלסון בתחום העסקי: קבלת הרישיון להפעיל בית-הימורים בלאס-וגאס. זהו רישיון נחשק הניתן רק למי שמוכיח, אחרי הליך בדיקה קפדני, כי הוא נכנס לעיר בידיים נקיות ומכלול עסקיו אינו נגוע בפעילות בלתי חוקית כלשהי.
דומה שאדלסון מגלה רגישות-יתר בכל הנוגע לרישיון הזה ולנסיבות קבלתו: הוא ניהל משפט בין היתר כדי שסמית לא יחשוף את מסמכי המועצה. אדלסון אף איים לתבוע את ערוץ 10 על אזכור מחקרו של העיתונאי ג'ף בורבנק (במסגרת כתבה שערך הח"מ), שבו הוזכרו פגמים, לכאורה, שגילו רשויות הפיקוח על ההימורים בקרב הרכב המשקיעים המקורי של לאס-וגאס-סנדס. בעקבות דרישתו הבלתי מתפשרת של אדלסון, פירסם הערוץ התנצלות חריגה באופייה על הכתבה, שבעקבותיה התפטרו במחאה מנכ"ל חברת החדשות ראודור בנזימן, עורכת התוכנית רותי יובל והמגיש גיא זוהר.
ג'ייקובס פוטר מתפקידו ב-2010, לטענתו של אדלסון, כיוון שלא ביצע את תפקידו כיאות. אבל לג'ייקובס יש סיפור אחר לגמרי. לטענתו הוא פוטר כיוון שלא הסכים לשתף פעולה עם דרישות כי ייצור קשרים עם העולם התחתון, ישחד מחוקק במקאו במאות אלפי דולרים (עבירה גם על-פי חוקי ארה"ב, האוסרים לשלם שוחד גם מחוץ לגבולות המדינה), יאיים על אנשי עסקים בכירים בסין כדי שאלה יפעילו לחץ על פקידי ממשל סינים, וינהל חקירות סודיות נגד פקידי ממשל כדי להשיג מידע שלילי שיסכל יוזמות רגולטוריות המנוגדות לאינטרסים של לאס-וגאס-סנדס – כך על-פי כתב התביעה.
אדלסון טען, גם בכתב ההגנה וגם בבית-המשפט, שהאשמותיו של ג'ייקובס "הזויות". עם זאת, כמה מהטענות הללו הידהדו בשנים האחרונות גם בסדרת תחקירים שמוביל העיתונאי ואל ברגמן (שדמותו מוכרת לחובבי הקולנוע מהסרט "המקור", שם מגלם אותו אל פצ'ינו), יחד עם צוות מהתוכנית לעיתונאות חוקרת (IRP) באוניברסיטת ברקלי.
אדלסון ביקש למעשה מבית-המשפט לעשות הפרדה: עסקים בסין לחוד ועסקים בלאס-וגאס לחוד. השופטת, אליזבת גונזלס, החליטה להשאיר את הדיון כולו קרוב לבית
בשבועות האחרונים התקיים בלאס-וגאס משפט-זוטא מקדים במסגרת תביעתו של ג'ייקובס, שנועד לקבוע היכן יתנהל המשפט עצמו. ההופעה שנתן אדלסון, שכללה ויכוחים עם השופטת וסתירה של כמה מהעדויות של בכירי לאס-וגאס-סנדס עצמה, עוררה עניין מוגבר בעיתונות האמריקאית. אדלסון ביקש להרחיק את המשפט גופא מחוץ לגבולות ארה"ב – לסין הרחוקה, שם, על-פי הערכת משפטנים בארה"ב, עוצמת החשיפה של לאס-וגאס-סנדס תצומצם. אדלסון ביקש למעשה מבית-המשפט לעשות הפרדה: עסקים בסין לחוד ועסקים בלאס-וגאס לחוד. השופטת, אליזבת גונזלס, החליטה להשאיר את הדיון כולו קרוב לבית. "העניין הזה ממתין להכרעה כבר חמש שנים", אמרה. "הזירה המשפטית תרוויח מהמשך הדיון הזה בנבאדה". בכך סתמה את הגולל על "תוכנית ההפרדה" של אדלסון ופתחה משפט שעלול להפוך לתיבת פנדורה, אם אכן יצליח ג'ייקובס להוכיח כי אדלסון ביקש ממנו לבצע מעשים הנוגדים את חוקי ארה"ב.
לאחרונה התפרסם ב"ניו-יורק טיימס" מאמר של תום פרידמן תחת הכותרת "האם זהו העולם של שלדון אדלסון?", שהתייחס ליכולתו של איש עסקים אחד, בכוחו של ממון בלתי נגמר, להשפיע על התקשורת והפוליטיקה האמריקאיות והישראליות בזירות מקבילות ובאופנים חסרי תקדים בעוצמתם.
המשפט המלא שייפתח בקרוב בלאס-וגאס אולי אינו מתייחס במישרין לבחירות בארה"ב (הגם שהוא עלול להעיב על כוונתו של אדלסון להכריע מי יהיה המועמד הרפובליקאי על-ידי הזרמת תרומות בסכומים חסרי תקדים) ואינו עוסק כלל בתקשורת או בפוליטיקה בישראל, אך הוא נדבך נוסף בדיון ההולך ומתגבר בשאלת "העולם של שלדון אדלסון", עולם שבו בתי-קזינו, פוליטיקאים וכלי תקשורת ברחבי העולם חוברים זה לזה במאמץ לייצר שיח גלובלי חדש התואם את רצונותיו של איש אחד.