התביעה שהגישה חברת-הכנסת לשעבר אורית סטרוק נגד עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע במרץ 2013 "לוקה במידה לא מבוטלת של מוסר כפול", כך טוען ברנע עצמו בתצהיר שהגיש בשבוע שעבר לבית-משפט השלום בירושלים.

עניינה של התביעה בטור ממדורו השבועי הקבוע של ברנע בפתח "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", שפורסם בינואר 2013. בטור התייחס הפרשן לרשימת המועמדים לכנסת של הבית-היהודי וכתב:

כשם שהרשימה של נתניהו איננה נתניהו, הרשימה של בנט איננה בנט. היא מנומרת בכמה וכמה טיפוסים גבוליים, ימנים קיצוניים או דתיים קיצוניים. הבוחר יהיה בטוח שהוא נותן את קולו להייטקיסט מרעננה, ולמחרת הוא יגלה שהוא נתן את קולו לפורעת חוק מחברון או לרב חשוך מירושלים. בנט, כמו נתניהו, לא יוכל לשלוט בעשבים השוטים שבחר לגדל בחצר שלו. הקדנציה הבאה תהיה כנראה קדנציית העשבים השוטים".

ח"כ סטרוק טענה, באמצעות עו"ד נדב העצני, כי הטקסט שלעיל מוציא את דיבתה רעה ודרשה מברנע ומ"ידיעות אחרונות" פיצוי בסך 200 אלף שקל. לדבריה, "לקורא לא יכול היה להיות ספק באשר לזהותה של אותה 'פורעת חוק מחברון'", שכן "התובעת היתה במועד הפרסום חברת-הכנסת המיועדת היחידה שברשימת הבית-היהודי, שבראשה ניצב מר נפתלי בנט, המתגוררת בחברון".

עוד טענה ח"כ סטרוק כי כינויה "פורעת חוק", מעבר להיותו עלבון, הוא גם קביעת עובדה כוזבת. "מדובר בכוונת זדון מזוככת, אשר נועדה לפגוע בשמה הטוב של התובעת, לפגוע בסיכוייה להיבחר ולחבל ברשימת מפלגת הבית-היהודי כולה", נכתב בכתב התביעה. "[...] העובדה כי הדיבה נאמרה מפיו של הנתבע, עיתונאי ופרשן בולט בעל מוניטין רב, שיוותה לפרסום אופי רציני ומהימן, ותרמה לחלחול הפרסום לתודעת הרבים שנחשפו אליו".

ברנע והעיתון השיבו, באמצעות עורכי-הדין מיבי מוזר וליאת ברגמן-רביד, כי תביעת סטרוק היא "תביעה שנועדה להשתיק כלי תקשורת ולמנוע פרסום דעה וביקורת לגיטימית, ואינה הולמת תובעת שהיא בגדר אישיות ציבורית". לטענת הנתבעים, ברנע לא ציין בטורו את שמה של סטרוק ולאו דווקא התייחס אליה כאל "פורעת חוק מחברון". נוסף לכך נטען כי הטור כלל הבעת דעה המוגנת על-פי חוק.

סטרוק: "רק לאחרונה התבטא מר ברנע בטענו שראש הממשלה בנימין נתניהו 'מטורף' וזקוק לאשפוז. מבלי לגעת בשאלה מי מהשניים מטורף ו/או זקוק לאשפוז, מדובר בהתנהגות קיצונית מאוד וחמורה מאין כמותה מצדו של אזרח כלשהו, במיוחד עיתונאי בכיר"

בכתב ההגנה מטעם ברנע ו"ידיעות אחרונות" צוטטה שורה של פרסומים מכלי תקשורת שונים, המציגים את ח"כ סטרוק באור שלילי ומביאים אמירות חריפות שלה כלפי בית-המשפט העליון. בין היתר צוטטו ידיעות שלפיהן סטרוק הפיצה מה שהוגדר כ"חומר הסתה". בהקשר זה נכתב בכתב ההגנה כי "הנתבעים יוכיחו כי התובעת היא אכן בגדר פורעת חוק".

לפני שבועות אחדים הגישה סטרוק תצהיר מטעמה לבית-המשפט ובו הגיבה לטענות הנתבעים. "בעקבות הפרסום הפוגעני מצאתי את עצמי תמהה, הכיצד יכול אדם להוכיח שהוא אינו 'פורע חוק', כאשר מועלית נגדו האשמה זדונית שכזו", כתבה סטרוק. "[...] במסגרת הליכי הגילוי המוקדם, נאלצו הנתבעים להודות, ולו במשתמע, כי אין באמתחתם כל הוכחה לכך שהורשעתי אי-פעם. ממילא, על-פי תשובה זו, אינני עבריינית ו/או פושעת ו/או עוברת על החוקים. אלא שבצר להם טוענים הנתבעים כי הכתרתי כפורעת חוק לא מוכחת בהכרח על-ידי הרשעה פלילית, ויכולה להתבסס על 'חיכוכים שונים עם רשויות החוק'. מדובר בהגדרה מעניינת, במסגרתה יכול, למשל, כל עורך-דין פלילי להיחשב כפורע חוק.

"[...] בהקשר להתבטאויות שלי שציטטו הנתבעים, אציין שרק לאחרונה התבטא נתבע 1, מר ברנע, בטענו שראש הממשלה בנימין נתניהו 'מטורף' וזקוק לאשפוז. מבלי לגעת בשאלה מי מהשניים מטורף ו/או זקוק לאשפוז, מדובר בהתנהגות קיצונית מאוד וחמורה מאין כמותה מצדו של אזרח כלשהו, במיוחד עיתונאי בכיר. ולמרות זאת, אינני סבורה שההתבטאות הזו הופכת את מר ברנע לפורע חוק".

בהמשך תצהירה כותבת סטרוק כי "טענת הנתבעים כאילו התביעה שלי היא בבחינת ניסיון לא הוגן להשתיק כלי תקשורת ולמנוע דעה וביקורת לגיטימיות היא זעקת הקוזק הנגזל. בימי חלדי ספגתי ואני סופגת תדיר ביקורת רבה, בין היתר מעיתונאים רבים. אני סופגת את הביקורת ואף אם אינני מסכימה איתה, אני מגיבה לעצם העניין ובדרך כלל לא פונה לבתי-המשפט. הפעם נאלצתי לפנות לבית-המשפט כיוון שלא מדובר בביקורת ולא בהבעת דעה. מדובר בשקר המציב טענות עובדתיות חמורות וקיצוניות כלפי, שאין לי כל דרך להתמודד איתן פרט לדרישה לחזור בו, ובאי-חזרה – לפנות לבית-המשפט".

ברנע: ראויה למונח

לפני ימים אחדים הגיש ברנע תצהיר מטעמו ובו הוא שב ומכחיש כל הוצאת דיבה ביחס לסטרוק. ברנע מדגיש כי ברשימתו לא הזכיר את שמות המועמדים לכנסת מטעם הבית-היהודי משום ש"מה שהיה חשוב במאמר הוא לא האישים – אלא ה'אישיו'. המאמר נכתב מתוך מגמה לשמור על מידה של ריחוק בשיח הציבורי. לא התובעת כפרסונה מסוימת היא שעיניינה אותי – אלא הרעיון אותו ביקשתי להביע: החזות המטעה בעיני של רשימת הבית-היהודי".

בהמשך מצהיר ברנע כך: "פעלתי בתום לב מלא, כתבתי את דעתי בנושא שעל סדר היום הציבורי (בחירות לכנסת ישראל) ללא כוונה מיוחדת לפגוע בתובעת, שאת שמה אפילו לא טרחתי לציין, ואשר בוחרת לזהות עצמה בפרסום כאותו אחד שעל ראשו בוערת המגבעת. [...] לא אני הוא שאחראי לכך שלתובעת יצא שם של אשת ציבור קיצונית ובוטה".

ברנע: "דומה שאך חסד נעשה עם התובעת, ולו רק משום שלא היתה עניינה העיקרי והמרכזי של הרשימה הפרשנית"

ברנע מכחיש בתצהירו שהביטויים "טיפוסים גבוליים" ו"עשבים שוטים" התייחסו אל ח"כ סטרוק, אבל כותב כי גם הם "בהחלט יכולים לזכות בהגנת הבעת הדעה והביקורת" על רקע פעולותיה ואמירותיה של סטרוק. אשר לביטוי "פורעת חוק", ברנע עומד על כך כי סטרוק "ראויה למונח" על רקע מעשיה לאורך השנים. נוסף לכך כותב ברנע כי "המונח 'פורע חוק' בלשון המדוברת אין משמעו אדם שבהכרח הורשע בפלילים".

לתצהירו של ברנע צורפה שורה ארוכה של פרסומים מכלי תקשורת שונים, מעבר לאלה שצורפו לכתב ההגנה, ובהם מתוארים מעשים והתבטאויות של סטרוק. אחת הידיעות שעליהן נסמך ברנע, ובה צוטטה סטרוק כאומרת "מותר לנו להפר את החוק בצורה כזאת או אחרת ולתקוף וליצור הרתעה", פורסמה על-ידי נדב שרגאי בעיתון "הארץ" בשנת 2001. שרגאי, כיום עיתונאי "ישראל היום", התבקש על-ידי ברנע לתת תצהיר בעניין לבית-המשפט, אך השיב כי הוא מעדיף להעיד במקרה שיזומן לכך (ברנע אכן מבקש מבית-המשפט לזמן את שרגאי לעדות).

"נוכח כל הדוגמאות שאני מביא בתצהירי", כותב ברנע, "מה לה לח"כ סטרוק כי תלין על שבמאמר פובליציסטי זכתה להתייחסות (ללא אזכור שמה) במסגרת קבוצת אנשים שכונו 'פורעי חוק'? מדבריה הפומביים של התובעת מעל כל במה אפשרית, לכל אורך הדרך, משתקפת כפירה (שלא לומר הסתה) בסמכות זרועות האכיפה של החוק וריבונותן של רשויות החוק, האכיפה והמשפט במדינת ישראל.

"[...] מי שבפה מלא, בהתנהגותו ובחירותיו, בהיותו מודע לכוחו הציבורי והיותו מנהיג קהלים, ציבורים ומגזרים שונים – מהין להתבטא ולנהוג כפי שהתבטאה התובעת, תורם את חלקו המשמעותי – שלא לומר מסתכן מרצון ומבחירה מלאה בכך שיכונה כפי שכונה ברשימה שלי באופן לקוני ומינורי, ומסתכן אף בהרבה מעבר לכך. דומה שאך חסד נעשה עם התובעת, ולו רק משום שלא היתה עניינה העיקרי והמרכזי של הרשימה הפרשנית".

ברנע מצרף לתצהירו שלל דוגמאות לפרסומים שבהם ביקרו את סטרוק במלים קשות ביותר, בין היתר במערכונים ששודרו במסגרת התוכנית "ארץ נהדרת".

"ברי כי שם מדובר בתוכנית סאטירה ובמערכון הומוריסטי", כותב ברנע, "ואולם דוגמה זו, הנשענת על גרעיני התבטאויותיה הקשות של התובעת, מובאת על מנת להמחיש כי תדמיתה של התובעת קיצונית עד כי הפרסום נשוא התביעה מחוויר לעומת פרסומים רבים שנעשו על אודותיה. הסיבה היחידה לכך שתבעה דווקא טור בעיתון מבהירה את מטרתה האמיתית: לא להגן על שמה, אלא לפגוע בעיתונות החופשית. כאשר הדבר נעשה על-ידי חברת-כנסת, יש לו משמעות חמורה במיוחד".

40267-05-13