אנשי צוותי הביטחון וההצלה המגיעים לאירועים בשטח כבר מזמן אינם עוסקים רק בשמירה על הסדר הציבורי או בהצלת חיים. זה מכבר הם עוסקים גם ביחסי-ציבור עבור הארגונים שלהם. עד לא מזמן, ההודעות על תאונות למיניהן כללו בעיקר מידע בסיסי – מה, מי, היכן, מתי – שהצוותים שבשטח העבירו אחורנית, אל הדוברים שלהם. על בסיס מידע זה נהגו דוברי הארגונים לעדכן את הכתבים והמערכות.
אני זוכר מקרה שאירע לפני כשנה, של תאונה קטלנית שאליה הגיעו שני אמבולנסים של מד"א. אנשיהם נשארו במקום שעה ארוכה גם לאחר קביעת המוות, אף שהיו יכולים להסתלק משם. ואולם, אי-אפשר לעזוב בלי לצלם
עד לא מזמן, הודעה כזו מהדוברות שימשה בעיקר כדי להזעיק לזירה את העיתונאים וצלמי העיתונות. כיום, לאחר שמערכות רבות נאלצו לקצץ שוב ושוב במצבת כוח-האדם שלהן, זה לא בהכרח כך: השוטרים, הכבאים, החובשים והקברנים המוזעקים לזירות נדרשים יותר מבעבר גם לספק לכלי התקשורת תצלומים ומידע גולמי. ואולם, מתברר כי לצד הפצת מידע מהזירות שבהן פועלים אנשיהם של אותם הארגונים, לאחרונה הם החלו להפיץ גם מידע מזירות שכלל לא נזקקו לשירותיהם.
קחו לדוגמה תאונה מהשבוע שעבר, שבה התנגשה מכונית ברכבת חולפת ליד קיבוץ נחשולים, סמוך לזכרון-יעקב. כבאי חדרה הוזעקו למקום, אך כשהגיעו התברר להם כי לא יידרשו לעשות דבר. על כן מיהרו להפיץ דיווח שלפיו "אין לכודים ואין נפגעים, פרט לנהג שנמצא מחוץ לרכב והועבר להמשך טיפול". הדוברות הבטיחה כי "כל כוחות הכיבוי חוזרים לתחנה".
מבחינת הכבאים, ניתן היה להבין, אין מדובר באירוע המצדיק תשומת לב יוצאת דופן. ואולם, בהתחשב בכך שאיש מהעיתונאים לא יפרגן באזכור של רשות הכבאות וההצלה במקרה שזו לא נדרשה להפעיל את אנשיה, פינקה אותם הדוברת בשלל תמונות שבהן נראים כבאים בלבוש מגן, וגם אחת של כלי הרכב הפגוע, שבה לא רואים כבאים כלל (בתמונה אחרת נראה גם כותב שורות אלה כשהוא כורע על המסילה. מה לעשות, גם הוא היה שם במסגרת עבודתו).
לא לכולם הספיק התיעוד שהוקפא לסטילס. "וידיאו", דרש אחד מכתבי הטלוויזיה בקבוצת הווטסאפ של כתבי מחוז חוף ברשות הכבאות. אוי למצוקה; התברר שהכבאים שלא כיבו ולא חילצו שבו לבסיסם ללא הסרטון הנחשק, שהיה מאפשר לערוץ הטלוויזיה לשדר את התמונות בלופ בהמשך הבוקר, תוך קבלת עדכונים מהשטח ועיטורם בפרגון לכבאים.
התקשורת הכתובה, שגם היא לא שלחה עיתונאים לשטח, עטה כמובן על השלל גם בלי תיעוד הווידיאו המבוקש. לידיעות-תקשורת יש צלם המתגורר בקיבוץ נחשולים. הוא הגיע למקום בשליחות "ידיעות אחרונות", אבל בינתיים כבר פורסמו באתר האינטרנט של הקבוצה, ynet, שלושה מהתצלומים שהפיצה רשות הכבאות. הטריק עבד: כבאים שלא עשו דבר מופיעים בתמונות שפורסמו בתקשורת, והרשות זוכה לאזכור המבוקש.
גם רכבת ישראל חילקה מתנות בדמות תמונות מהזירה. באתר News1 הלכו על תצלום בודד של רכבת ישראל. אוי לאסון, ליד כלי הרכב המוטל על המסילה ניצב על משמרת יחצנותו כבאי, על אף שכאמור, לדברי רשות הכבאות, לא היה לו מה לעשות שם. "הארץ", לעומת זאת, השתמש בשלוש מארבע תמונות הכבאות והעניק לכבאים קרדיט, תוך שסינן החוצה את זו שבה ניתן לראות כי בכל זאת היה עיתונאי אחד בשטח.
אנשי מד"א, משטרה וכיבוי אש במהלך תרגיל. רמת-גן, 2010 (צילום: רוני שיצר)
"הארץ" נפל קורבן לגרסת מד"א, שציטטה את הפרמדיקית. זו סיפרה כי "ראינו רכב פרטי שנפגע קשה מאוד, בסמוך אליו התהלך גבר כבן 25". לצד זה, באדיבות הדוברויות, הביא "הארץ" תמונות של כבאים שלא פעלו בזירה וטקסט המתאר עדות דרמטית על מראה שלא נראה.
כך גם פיספסו ב"הארץ" את הסיפור האנושי, זה שוודאי היה זוכה לאזכור מובלט לו הזדמן למקום גם נציג מטעם דובר צה"ל: מי שהעניקו את העזרה הראשונה לפצוע היו בכלל חובשת קצינת צה"ל ופרמדיק חייל צה"ל. שניהם היו על הרכבת, ובתושייתם קפצו ממנה כשבלמה כ-800 מ' ממפגש המסילה והכביש. הקצינה והחייל רצו חזרה אל מקום התאונה וטיפלו בפצוע השכוב על הקרקע. רק אחר-כך הגיע למקום איש ארגון הצלה באפוד זוהר, ולבסוף גם אמבולנס של מד"א, שצוותו לא ראה איש מתהלך, בוודאי לא לצד הרכב. כל שנותר לו לעשות הוא להעמיס את הנהג הפצוע על אלונקה ולפנותו.
הלאה. "ישראל היום", שאף הוא לא הנחית כתב בשטח, הציע גרסה ייחודית המספרת על תאונה שאירעה ב"מחסום הרכבת בזכרון-יעקב" (אין דבר כזה, וגם אם היה, לא שם היה האירוע). שם, לפי כתב העיתון, "נפגע באורח קל עד בינוני תושב הכפר ג'סר א-זרקא לאחר שרכבו נתקע על המסילה ורכבת התנגשה בו. הנהג נמלט ברגע האחרון". מדהים. במציאות, הנהג פרץ את המחסום, התנגש ברכבת בעודה דוהרת ונהדף ממנה עם מכוניתו.
טשטוש הגבולות בין הנזעקים לזירות מוליד אבסורדים גדולים אף יותר. אני זוכר מקרה שאירע לפני כשנה, של תאונה קטלנית בכביש 6 שאליה הגיעו שני אמבולנסים של מד"א. אנשיהם נשארו במקום שעה ארוכה גם לאחר קביעת המוות, על אף שהיו יכולים להסתלק משם. ואולם, אי-אפשר לעזוב בלי לצלם. "וידיאו". צלמי עיתונות מוחים על התופעה הזו. אולי בשל כך במד"א כבר נתנו לפעילות הזו שם רשמי מכובס: לא צילום, כי אם "תיעוד מבצעי". זהו הקרדיט שמבקשים אנשי הארגון להצמיד לתצלומים שמעבירים הצוותים הרפואיים.
במקרה אחר, של תאונת דרכים שאירעה בכביש 2, הגיע ראשון לזירה אחד מאנשי ארגוני ההצלה. הוא סיפר לי כי בעודו מטפל ברוכב האופנוע על הכביש, אשתו, שנשארה בכלי הרכב שלו, תיעדה את האירוע במצלמת וידיאו. לדבריו, לאחר שהתברר כי ההרוג הוא דמות מוכרת, מכר את הסרט לאחת ממערכות החדשות בערוץ טלוויזיה, לבקשת כתב חדשות של הערוץ.
לצוותי הביטחון וההצלה המוזעקים לזירות המדממות ומעלות העשן יש כיום תפקיד כפול. במקרים רבים, האיש באפוד הזוהר הוא משרתם של שני אדונים. החללים הנפערים אגב כך בסיקור החדשותי אינם מעניינו. אם לשפוט על-פי האופן שבו העיתונאים מתמסרים לשטף המידע הדוברותי, נראה שגם את המערכות זה לא ממש מעניין.
יואב איתיאל הוא כתב רדיו חיפה ו"מגזין המושבות"