מדינת ישראל היא צד ללא מעט הליכים משפטיים. בהליכים פליליים היא התובעת, המדינה נגד הנאשם. בהליכים אזרחיים היא בעל דין ככל בעל דין אחר, נתבעת על הפרות חוזה או תובעת פיצויים על עוולות נזיקיות. בהליכי בג"ץ ועתירות מינהליות היא הרשות הציבורית המתבקשת לתקן עוול שנגרם לאזרח הפרטי. בבתי-הדין לעבודה היא המעסיק הגדול במשק, הנתבע לא פעם על הפרת דיני עבודה או בהיותו צד להסכמים קיבוציים שונים.
בכל הכובעים הללו של המדינה כבעל דין, היא מיוצגת על-ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגיו, וחלות עליה חובות נאמנות והגינות. לא כל מה שמותר לבעל דין פרטי, המיוצג על-ידי עורך-דין פרטי, מותר גם למדינה. יש קווים מסוימים של ממלכתיות שלא ניתן לחצות.
החלטתה של הפרקליטות להכניס לתוך שיקוליה את העובדה שהבחירות מתקרבות, ועימה את האינטרסים הפוליטיים של נתניהו, היא סוג של ליקוי מאורות
"ייצוג המדינה כבאי-כוח היועץ המשפטי לממשלה מגלם בתוכו את הזכות והחובה לפעול בנאמנות ובמסירות, במקצועיות, במיומנות וביעילות, והכל – על-פי תפיסה נורמטיבית המכבדת את עקרונות שלטון החוק; ותוך כפיפות לחובות מוגברות של תום לב, עשיית צדק, הגינות, שוויון, אמון, יושר וגילוי האמת", נכתב בנוהל היחידה למיקור-חוץ בפרקליטות, החל על עורכי-דין פרטיים המייצגים את המדינה בהליכים שונים. ואם המייצגים החיצוניים מחויבים בכל אלו, אנשי הפרקליטות הקבועים על אחת כמה וכמה.
אלא שחובות ההגינות הללו נשכחו ביום חמישי האחרון, בשעה שפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) הגישה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים בקשה לדחות עד לאחר הבחירות את הגשת תצהיר העדות של רעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, במסגרת התביעה שהגיש אב-הבית לשעבר במעון ראש הממשלה, מנחם נפתלי.
ההודעה שהגישה הפרקליטות, המייצגת את הנתבעים בתיק – משרד ראש הממשלה, סמנכ"ל הנכסים במשרד עזרא סיידוף וראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו – מרחיקת לכת: איני זוכר פעם אחרת שבה התגייסה הפרקליטות, כבעל דין המייצג את המדינה, לטובת פוליטיקאי מכהן בתקופת בחירות; וגם לא מתי השמיעה המדינה טיעונים כה בוטים נגד עקרון פומביות ההליך המשפטי, וזאת בהליך שאין בו כל אפשרות לסייג עיקרון זה מטעמים של בטחון המדינה או צנעת הפרט.
הפרקליטות מתהדרת בכך שהיא גוף א-פוליטי, מקצועי לגמרי, המתאמץ יום-יום שלא לשמש כלי שרת פוליטי בידיהם של נבחרי ציבור. אנשיה ודאי ערים לכך שתביעתו של אב-הבית במעון ראש הממשלה הוגשה נגד המדינה, והעובדה שנתניהו מצוין כנתבע בתיק היא תוצאה של מעמדו הממלכתי, כדייר בבית ראש הממשלה, לא כאישיות פוליטית. לאור כל נתוני היסוד הללו, החלטתה של הפרקליטות להכניס לתוך שיקוליה את העובדה שהבחירות מתקרבות, ועימה את האינטרסים הפוליטיים של נתניהו, היא סוג של ליקוי מאורות.
"מאז שהוגש כתב התביעה בתיק", כתבה הפרקליטות בבקשה לדחות את הדיון, "ועוד לפני כן, זכה התיק לכיסוי תקשורתי נרחב בכל ערוצי התקשורת והמדיה, ביוזמתם של התובע ובאי-כוחו. כל טענה מטענות התובע פורסמה על-ידי כלי התקשורת השונים וזכתה לסיקור נרחב. מהפרסום הרחב של טענות התובע ומסמיכות הזמנים שבין הפרסום לבין העלאת הטענות בפני בית-הדין ניתן ללמוד כי כתב התביעה וכך גם כל יתר כתבי בית-הדין שהגיש התובע נמסרו לידי התקשורת על-ידי התובע או על-ידי מי מטעמו סמוך להגשתם לבית-הדין".
לבקשת המדינה מצורף תצהיר – לא של גב' נתניהו חלילה, אלא של יניב וורולקר, המשמש קשב ב"מטה ההסברה הלאומי" במשרד ראש הממשלה. ולשם מה הטריחה הפרקליטות את מר וורולקר? כדי שיעיד ממקור ראשון, נוכח חשיפתו לחומרים המתפרסמים באמצעי התקשורת, כי "התיק זוכה לכיסוי תקשורתי בערוצי תקשורת שונים", וכי "באת-כוחו של התובע וכן התובע התראיינו מספר פעמים".
ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם במהלך חידון התנ"ך למבוגרים, בנייני-האומה בירושלים, 23.12.14 (צילום: יונתן זינדל)
הזעזוע שמפגינה הפרקליטות מהעובדה שהמהלכים בתביעה זו – העוסקת בהתנהלות בני משפחת נתניהו כלפי עובדי מדינה המשרתים במעון הרשמי – מעוררת עניין בתקשורת ובציבור אנכרוניסטי. מוטב לאנשי הפרקליטות המזועזעים להתחבר למציאות התקשורתית של ימינו. סוגיות ציבוריות נדונות בתקשורת, מידע זורם ברשתות החברתיות, היחס לעובדים במעון הרשמי של ראש הממשלה אינו עניין בטחוני חסוי.
לפרקליטה שהלינה על משלוח כתבי בית-דין לתקשורת בידי התובע מומלץ לברר מהן הפרקטיקות התקשורתיות של משרד המשפטים עצמו, שאינן שונות מזו שנקט אב-הבית המתפטר. הפרקליטות מדבררת כעניין של יום ביומו כתבי אישום המוגשים לבתי-המשפט, תשובות מטעם המדינה לעתירות לבג"ץ וכתבי בית-דין נוספים, במקביל להגשת מסמכים אלה לערכאות השיפוטיות. הדברים אינם נאמרים כביקורת חלילה, זהו דפוס פעולה ראוי. מדיניות השקיפות מתבטאת גם בעדכונם ההולך וגובר של אתר משרד המשפטים וחשבונות המשרד בפייסבוק ובטוויטר.
בבקשתה לדחות את מועד הגשת תצהירה של שרה נתניהו משמיעה הפרקליטות טרוניה גם כלפי בית-הדין עצמו: "גם ההחלטה האחרונה שניתנה על ידי בית-הדין ב-23 בדצמבר" – ההחלטה לחייב את המדינה להגיש את תצהירה של גב' נתניהו בתוך שבועיים – "התפרסמה באתרי החדשות זמן קצר לאחר שניתנה, בטרם יכלו הנתבעים לעיין בה כהלכה". או במלים אחרות – דוברות בתי-המשפט מתבקשת להאט את קצב פעולתה.
למרבה האירוניה, הפרקליטות מעלה אפשרות נוספת, והיא ניהול ההליך בדלתיים סגורות, ובאותה נשימה ממש מבטלת אפשרות זו "נוכח עקרון השקיפות ועקרון פומביות הדיון"
הפרקליטות אינה עוצרת את דהרתה: אחרי שהיא מסיימת לקטול כל פרקטיקה מוכרת של שקיפות הליכים משפטיים, היא מנסה לבסס את טענתה כי התביעה כולה נועדה למטרות זרות, ובהן "הכפשת ראש הממשלה ומשפחתו". את זאת נחושה הפרקליטות למנוע, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בתקופת בחירות. בכך נדמה שאנשי הפרקליטות איבדו את האתוס המנחה אותם בימים כתיקונם – להימנע מלשרת כל אינטרס פוליטי פרסונלי.
"בתקופה זו של בחירות, מתחייבת זהירות מוגברת שלא ייעשה שימוש בהליך המשפטי למטרות שונות, זרות להליך, ובכלל זה השפעה על מהלכים פוליטיים [...] על מנת להגן על ההליך המשפטי נראה כי יהיה זה נכון וצודק לדחות את מועד הדיון ומועד הגשת התצהירים למועד שלאחר יום הבחירות", ממשיכה הפרקליטות. למרבה האירוניה, הפרקליטות מעלה אפשרות נוספת, והיא ניהול ההליך בדלתיים סגורות, ובאותה נשימה ממש מבטלת אפשרות זו "נוכח עקרון השקיפות ועקרון פומביות הדיון".
בשבוע שעבר, מעל במת חידון התנ"ך למבוגרים, הוכיח ראש הממשלה נתניהו פעם נוספת כי הוא אינו מבחין בין אירועים ממלכתיים לאירועים פוליטיים, כלומר בין תפקידו כראש הרשות המבצעת במדינה לבין היותו מתמודד פוליטי בבחירות שיתקיימו בקרוב – וניצל את ההזדמנות כדי לשאת נאום בחירות ולתקוף את המתמודדים מולו. מצער לגלות שגם הפרקליטות, המייצגת את המדינה הנתבעת בתביעתו של אב-הבית במעון ראש הממשלה, שוב אינה עושה את ההבחנות הנדרשות.