"אני מעולם לא קיבלתי שקל אחד מתפוז, לא כסף ולא טובת הנאה. כתבתי את הבלוג אך ורק משום שהאמנתי שאני יכול לתקן דברים בתקשורת הספורט, וזו היתה המטרה שלי", כך אמר אתמול (9.11.10) בבית-משפט השלום בתל-אביב שלמה מן, כשנשאל באשר לתקופה שבה כתב את הבלוג "עומדים בשער" בפורטל תפוז תחת הכינוי "ייגר מאיסטר". על-פי פרוטוקול הדיון, מן ציין גם כי השקיע שעות ארוכות בכתיבת אלפי מלות ביקורת על תקשורת הספורט בישראל "לשם שמים".

מן, כיום בעל טור קבוע לביקורת תקשורת הספורט באתר "העין השביעית", אמר את הדברים במהלך עדות שמסר במסגרת הדיונים בתביעת הדיבה שהגישו אופירה אסייג וחברת סיטינט בע"מ, מפעילת האתר ONE, נגדו ונגד רביב שכטר ועודד קרמר, שני הבלוגרים שכתבו את "עומדים בשער" לפני מן. בחודש אפריל האחרון העידו בבית-המשפט אסייג ואודי מילנר, מנכ"ל חברת סיטינט, ונחקרו על טענותיהם. אתמול הגיע תורם של הנתבעים להעיד ולענות לשאלות באי-כוחם של התובעים, עורכי-הדין שי אליאס וליזי דללי.

לאורך עדותו עמד מן מאחורי פרסומיו בבלוג. כשנשאל אם מטרתו באחד הפוסטים שכתב היתה "להציג את התובעים כמקום עבודה ברוטלי שלא נעים לעבוד בו, ומזלזלים בעובדים", השיב: "נכון". כשאמר לו בא-כוחם של התובעים כי פרסום אחר, שלפיו ONE הוא "אתר ספורט שניזון מריכולים", הוא פרסום שאינו נכון, השיב מן: "זה נכון, למה לא נכון". כשנשאל מן לגבי פרסום נוסף "מי החמורים והחמורות שהתייחסת אליהם", ענה: "הם כתבי ועורכי ONE". כשבא-כוחם של התובעים אמר לו כי כינויים כגון "מערכת מצחינה" ו"חיידק טורף" לא התבססו על עובדות בדוקות, השיב מן כי "הביטויים האלה סמליים לאתר שגורם לזילות של מקצוע תקשורת הספורט".

במהלך חקירתו נשאל מן, שיוצג על-ידי עורכי-הדין שמעון מורמי ויהונתן קלינגר, לגבי מקורותיו באתר ONE, שסיפרו לו על האווירה במערכת האתר. מן השיב כי ניהל בזמנו תכתובת עם אדם מתוך המערכת וסירב לנקוב בשמו. בתשובה לשאלה כיצד ידע כי אכן מדובר בעובד של האתר, אמר מן: "הוא הודיע לי במייל שבעוד שעה-שעתיים תעלה כתבה שהוא כותב על תחום הסיקור שלו, שזה בעצם יהיה הסימן שזה הוא, ואמר לי איזו כתבה הוא מעלה ואיזה תוכן, ואכן הכתבה עלתה בשעה הנקובה. מתוך זה שהוא הפגין את העובדה שהוא הוכיח לי שהוא איש ONE, נוצר קשר עם אנשים אחרים".

עוד סיפר מן כי ניהל תכתובת עם שי לב, עורך בפועל של האתר, שהעיר לו מדי פעם על הדברים שכתב. לפי עדותו, הוא אף ביקש מלב תגובות לפרסומים על האתר, אך לא זכה לתגובה.

בא-כוחם של התובעים ביקש להדגים שיתוף פעולה שהתנהל בין מן ובין יתר הנתבעים עוד בתקופת קיומו של הבלוג והציג תכתובות מייל ביניהם. מן אמר שאינו זוכר את התכתובת, ציין כי קיבל מיילים רבים בתקופה ההיא, וטען שלא שיתף פעולה עם שכטר וקרמר בעת שכתב את הבלוג.

על אסייג העיד מן כך: "אני הכרתי את אופירה קודם לתחילתו של הבלוג. היחסים בינינו היו יחסים של חברות רחוקה. אני ערכתי איתה ראיון בשנת 2002 כשהייתי עיתונאי ב'העיר', ואז היו בינינו קשרי חברות רחוקים [...] הכרתי את אופירה בתור עיתונאית מוכשרת, שאפתנית, אמביציוזית, נכון לתקופה של 2002. התאכזבתי לגלות אותה כעבור כמה שנים בעצם תקופת הבלוג כעיתונאית שדרכיה סרחו".

לאחר מן עלה למסור עדות עודד קרמר, אחד משני מקימי הבלוג "עומדים בשער". בא-כוחם של התובעים טען כי ההחלטה על הקמת הבלוג באה בעקבות פיטורי שכטר, השותף השני, מאתר ONE. קרמר אמר: "מבחינה כרונולוגית אתה צודק", אך הוסיף: "אין קשר בין הדברים". גם קרמר נשאל על שיתוף פעולה שקיים, כביכול, עם מן, וגם הוא הכחיש שיתוף פעולה שכזה, למעט תגובות מזדמנות ומקרה אחד שבו ביקש להסיר חלק מטקסט שהוא עצמו כתב והעביר למן על תקן כתב אורח.

חלק ניכר מעדותו של קרמר, שיוצג על-ידי עורכי-הדין יורם עברון ולילך דחוח, הוקדש לתשובות על שאלות על כינויים שונים שניתנו בבלוג "עומדים בשער" לאתר ONE ולעומדת בראשו; כינויים כגון "אתר הריכולים והמסיבות", "אופירעתון", "מלכת הסיליקון" ו"אופירע", שבעיני התובעים הם עילה לתביעת לשון הרע.

כשבא-כוחם של התובעים ציין בפניו כי מדורי רכילות קיימים גם באתרים אחרים, השיב קרמר כי "אתר ONE היה הראשון שהוציא את הדוגמניות החצי-עירומות לחזית והפך אותן לדגל שלו ולאידיאולוגיה שלו [...] אף אחד מהאתרים האלה לא היה מוציא תמונות מסוג זה אל העמוד הראשי ומתגאה בהן כמו שעשו ב-ONE [...] אני לא יכול לחשוב על דרך מדויקת להגדיר את אתר ONE מאשר 'אתר הריכולים והמסיבות' בתקופה הרלבנטית".

כשנשאל לגבי הסיומת ע' במקום ה' בשם אופירה, השיב קרמר כי זו נועדה להציג את אסייג "כבעייתית, עיתונאית רעה, מישהי שהעידה על עצמה כילדה רעה יותר מפעם אחת בתקשורת". כמה וכמה שאלות הוקדשו לכינוי "אופירעתון" ולתהייה אם כינוי זה נוצר כתוצאה מהלחמה של המלים "אופירע" ו"אתון". "אני לא רואה איך מישהו יכול להיפגע ולחשוב שאופירעתון זה אתון", אמר קרמר. בהמשך הוסיף: "הרעיון היה לעשות הלחם מלים בין שם של בן-אדם לבין המושג 'עיתון', כדי להראות שכלי התקשורת הרלבנטי במקרה הזה נמצא בשליטתו המלאה [...] אני מתקשה להבין איך מישהו שיודע עברית יכול לחשוב שאופירע והצירוף תון קשור לנקבת החמור".

בא-כוחו של קרמר טען כי שאלה על אודות הביטוי "ארקדי-תון", על שם ארקדי גאידמק, היא הרחבת חזית, אך קרמר ענה על כך והסביר את הקשר של גאידמק לאתר באותה תקופה. כמו כן הסביר מדוע התארים "מלכת הסיליקון" ו"אשת הסיליקון" הלמו את אסייג. לדבריו, "במדור גליצ'ים [מדור הרכילות של האתר, שהיה חתום בזמנו על-ידי אסייג] באותה תקופה [...] התפרסמו על בסיס די קבוע ידיעות [...] יח"צ של מנתחים פלסטיים". כשנשאל אם נתן את ההסבר הזה לגולשיו בכל פעם שכינה כך את אסייג השיב: "שמעת את המושג 'כתיבה סאטירית'? אין צורך להסביר לקורא כל דבר, זה חלק מהעניין של כתיבה סאטירית, אינך מסביר את כל המשמעויות הפנימיות של כל דבר שבחרת".

עם תום חקירתו על-ידי בא-כוחם של התובעים נשאל קרמר על-ידי בא-כוחו של מן אם הוא מכיר את העיתון "ישראל היום" ואם הוא יודע מדוע עיתון זה מכונה "ביבי-תון". קרמר אמר כי העיתון הוא בעל אג'נדה ברורה שנועדה לשרת את בנימין (ביבי) נתניהו והוסיף: "אף אחד לא מנסה לרמוז שראש הממשלה הוא חיה, לרבות נקבת האתון".

סיום שלב ההוכחות נקבע לתחילת ינואר, אז תישמע עדותו של רביב שכטר.