לארי אליסון הוא אחת הדמויות הצבעוניות והססגוניות ביותר בעמק הסיליקון. כמי שייסד את חברת אורקל ב-1977, ניהל במשך שנים מערכת יחסים כמעט אלימה עם הנמסיס הפרטי שלו, חברת מיקרוסופט. מעבר לכך, אליסון ניהל אורח חיים ראוותני בצורה יוצאת דופן, בניגוד גמור למנכ"לים ידועים אחרים בעמק הסיליקון, דוגמת סטיב ג'ובס או מיליארדרים אמריקאים אחרים, ביניהם וורן באפט.
כל מי שמצליח לעשות משהו בחו"ל ויש לו שורשים ישראליים, אפילו אם הוא כבר קירח, הופך בישראל ל"לשעבר". אם זה מריח לכם מפרובינציאליות ונואשות של מי שנותרו מאחור, אין זה מקרה
בגיל 70 הוא החליט לעזוב את החברה שייסד ולפנות את מקומו לשני סגניו: מארק הארד וצפרא כץ. אנחנו מאחלים לו הצלחה בדרכו החדשה. אבל רגע, כץ? כץ נשמע כמו שם ישראלי למהדרין! אכן, צפרא כץ נולדה בחולון וגדלה ברחובות. כשהיתה בת שש עברה יחד עם משפחתה לבוסטון, ומאז המשיכה להתגורר שם, עשתה תואר אחד באוניברסיטת פנסילבניה ותואר אחר בהרווארד, והיא נחשבת זה זמן-מה לאחת הנשים החזקות בעמק הסיליקון.
כמה אמצעי תקשורת מקומיים שסיפרו על עזיבתו של אליסון ועל מינוים של הארד וכץ למנכ"לים משותפים השתמשו במונח "ישראלית לשעבר" כדי לתאר אותה. כך, לדוגמה, אתר ynet פירסם ידיעה (לא חתומה) תחת הכותרת "צפרא כץ: הישראלית החזקה בעולם ההייטק". רגע, ישראלית? לא כל-כך מהר. כותרת המשנה שינמכה את המעמד שלה: "מייסד ענקית התוכנה אורקל, לארי אליסון, הודיע על פרישה מתפקיד המנכ"ל לאחר 37 שנה ומינוי סגניו כמנכ"לים משותפים במקומו: הישראלית לשעבר צפרא כץ ומארק הרד. כץ, ילידת חולון, דורגה בעבר כאחת הנשים החזקות בארה"ב על-ידי המגזין 'פורבס' וברשימת הנשים המובילות בעולם של פורצ'ן".
אתר האינטרנט של "מעריב השבוע" פירסם ידיעה תחת הכותרת: "מנכ"ל אורקל פורש, המחליפה – ישראלית לשעבר". מי שחתום על הידיעה הוא "סוכנויות הידיעות", אבל לא הצלחתי למצוא את מקור הידיעה שבה נכתב הביטוי "former Israeli". נדן פלדמן מאתר "דה-מרקר" החליט שהוא לא נותן לבלבול לבלבל אותו וכותרת הידיעה שלו היא: "לארי אליסון פורש מראשות אורקל; הישראלית צפרא כץ מונתה למנכ"ל משותף".
צפרא כץ, מנכ"לית משותפת של אורקל (צילום: drserg / Shutterstock.com)
אז מיהי צפרא כץ? האם היא ישראלית? ישראלית לשעבר? אולי היא בכלל אמריקאית?
נתחיל בדירוג הגבוה ביותר, "ישראלית". מה ישראלי בכץ? האם העובדה שנולדת בישראל, הלכת לגן בישראל ואז עזבת למשך כל חייך את ישראל, גדלת, למדת, גרת, התחתנת ועשית קריירה במדינה אחרת, הופכת אותך לישראלית? אם נולדת בישראל וכעבור שבועיים עזבת עם משפחתך את הארץ, האם את עדיין ישראלית? מה בקשר לחודשיים? שנתיים?
כל העניין הזה מאוד חמקמק, ולכן יש מי שבחר להוסיף לכץ את המלה "לשעבר". כלומר, היא היתה ישראלית אבל היא כבר לא ישראלית; היא לשעבר. אפשר להבין מכך ש"ישראלי/ת" הוא תפקיד, פוזיציה, ג'וב שאפשר לפרוש ממנו או להיות מודח ממנו על משקל "אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר".
מה שמעלה את השאלה, האם יש מדינה נוספת בעולם שבה נכתב על מישהו שהוא "הנורבגי לשעבר" או "האינדונזי לשעבר" אולי "הסעודי לשעבר"? כאשר מנסים לחבר את הצירוף הזה למדינות אחרות מבינים עד כמה הוא מגוחך ואבסורדי ועד כמה אנחנו מחבקים בכוח, על גבול המעשה הפלילי, אשה מרשימה בת 52 שאינה גרה בישראל כבר 46 שנה.
הישראלית צפרא כץ, "דה מרקר"
למעשה, הביטוי "ישראלי/ת לשעבר" צץ בתקשורת העברית בכל פעם שיש מישהו שנולד בישראל והחליט לעזוב את המדינה (או, כמו במקרה של כץ, הוחלט עבורו), אך עלה לגדולה. זוכי פרס נובל, סופרים, ספורטאים, מוזיקאים – כל מי שמצליח לעשות משהו בחו"ל ויש לו שורשים ישראליים, אפילו אם הוא כבר קירח, הופך בישראל ל"לשעבר". אם זה מריח לכם מפרובינציאליות ונואשות של מי שנותרו מאחור, זה לא מקרה.
האמת היא שאני מעט מגזים; התקשורת הישראלית אינה מזניחה גם את פשוטי העם – כל עוד הם נרצחו בפעולות טרור או נהרגו באירוע טרגי כלשהו. גם אז מגלים אמצעי התקשורת המקומיים את שורשיו הישראליים של ההרוג שבגיל שלוש ורבע עזב עם הוריו לתאילנד ועכשיו, אבוי, בגיל 44, טבע בצונאמי (יחד עם עוד 563 אנשים שעליהם לא תשמעו מלה כיוון שהם לא התעטשו לכיוון ישראל בגיל שבע). הנה צילה, הגננת, מספרת עליו.
האמת היא שכץ היא אמריקאית לכל דבר ועניין, אבל את אמצעי התקשורת בישראל זה לא ממש מעניין. אחרי הכל, אם יש ישראלית (לשעבר, לא לשעבר, מה זה חשוב) חזקה בעמק הסיליקון, לא שווה לשמור איתה על קשרים? מי יודע מתי תיתקעו בסן-פרנסיסקו בלי חדר. לא תרצו לדעת שאפשר להרים טלפון לצפרא מחולון ולשאול אותה אם אפשר להתרסק אצלה על הספה?