כל אחד מקבל את מה שהוא בוחר

"הקרב ברפיח ביום שישי לפני שבועיים, שעה וחצי אחרי כניסתה לתוקף של הפסקת האש, היה מבחינת הבית-הלבן אחת הנקודות המשמעותיות ביותר במהלך המלחמה בת החודש ברצועת עזה", כותב הבוקר ברק רביד ב"הארץ". לדבריו, בבית-הלבן "הוכו בהלם [...] כשהחלו להתברר ממדי ההרס והיקף האזרחים הפלסטינים ההרוגים כתוצאה מהפעלת נוהל חניבעל בתוך העיר הצפופה. בכיר אמריקאי מספר כי הדיווחים על השימוש המסיבי שעשתה ישראל בארטילריה, בטנקים ובהפצצות מהאוויר החרידו את הבית-הלבן".

ידיעה מאת עמוס הראל וגילי כהן, המתפרסמת בראש שער "הארץ", מוקדשת לירי המסיבי של פגזי ארטילריה במהלך מבצע "צוק איתן" – כ-30 אלף, לעומת כ-8,000 במהלך "עופרת יצוקה". כ-1,000 מהפגזים, כך מדווח, נורו על אזור רפיח כשהתעורר החשש כי חייל צה"ל נפל בשבי חמאס.

"פגזי ארטילריה נחשבים לירי 'סטטיסטי', שאינו מאפשר פגיעה מדויקת במטרה", כותבים הראל וכהן. "פגזים בקוטר של 155 מילימטרים נורים בדרך כלל לעבר אזור ברוחב 50 מטרים ובאורך 50 מטרים, שפגיעה בו נחשבת מבחינה מקצועית כפגיעה במטרה. בשטח בנוי בצפיפות כמו ברצועת עזה, אזור כזה עשוי לכלול יותר מחמישה בניינים".

"המומנטום הישראלי, אם היה כזה, אבד ברפיח", כותב עמוס הראל בטור הפרשנות הקבוע שלו. "אם קודם לכן יכול היה ראש הממשלה בנימין נתניהו להפגין מעט נדיבות של מנצחים ולאפשר למשלחת שלו לגלות יותר גמישות בשיחות בקהיר, מאז – אחרי הטלטלה שחוללה פרשת גולדין – הוא נקלע לעמדת מיקוח קשה יותר".

בהמשך הטור מתייחס הראל לסיקור הרב שלו זכה בימים האחרונים מח"ט גבעתי עופר וינטר ומזהיר מפני השלכותיו. "למהומה סביב וינטר חברו יחידה צבאית נמרצת (חטיבת דובר צה"ל), מפלגה מפרגנת (הבית-היהודי) ועיתון מחבק ('ידיעות אחרונות'). כולם רצו בטובתו של מח"ט גבעתי, כולם מחאו לו כפיים וכולם יחד ידחקו אותו כל הדרך להאג", כותב הראל. "כשבטלוויזיה מראים את המח"ט מתפעל מממדי ההרס שהותירו כוחותיו בכפר חזיעה ובעיתון מצטטים אותו אומר, 'קרענו להם את הצורה', נדמה שאיש לא עצר לחשוב את מי משרתות ההצהרות הללו. בקצב הזה וינטר עוד ימצא את עצמו כשעיר לעזאזל בלב עיגול המטרה שתשרטט ועדת שאבאס של האו"ם, היא ועדת גולדסטון 2".

הריסות בית שנפגע מתקיפת חיל האוויר, רפיח, 15.6.14 (צילום: עבד רחים ח'טיב)

הראיון שערך יוסי יהושוע עם אל"מ וינטר משמש באופן טבעי כתבת השער במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". זו כתבה מחמיאה מאוד. לשכת המח"ט "חפה מגינוני פאר", יש לו "חיוך תמידי" ו"זיק ממזרי בעיניים", הוא "נערץ על חיילים וקצינים כאחד", עד כדי כך שבאמצע הראיון מתפרץ ללשכה מילואימניק שמבקש רק להודות למח"ט על הזכות להילחם עבורו. "זו לא היתה הצגה", מדגיש יהושוע, "זה מה שקורה היום בצבא".

כפי שצוטט כבר ביום רביעי השבוע, וינטר מתייחס בראיון גם לאירוע ברפיח, שבמסגרתו הופעל נוהל חניבעל שהביא למותם של למעלה מ-100 בני-אדם, רובם, ככל הנראה, עזתים חפים מפשע. מקריאת כל הראיון עולה כי הציטוט המלא מפי וינטר, לצד ציטוטים נוספים מפיו, עלול, כפי שחושש הראל, דווקא לסבך אותו בעתיד.

"נשמעה ביקורת רבה על הכוח שהפעלתם ברפיח מיד לאחר החטיפה", אומר לו יהושוע. "על מה הביקורת?", שואל וינטר. "כל מה שעשינו היה מתוך הבנה שאנחנו מסוגלים להחזיר את הדר גולדין חי. לעצור את אירוע החטיפה. להגיע מלמעלה למקומות שמהם הוא יכול לצאת. בשביל זה הפעלנו את כל הכוח. מי שחוטף צריך לדעת שהוא ישלם מחיר. זו לא היתה נקמה. הם פשוט התעסקו עם החטיבה הלא נכונה".

בהמשך מתאר וינטר את גישתו לתושבי עזה שבתיהם מולכדו על-ידי חמאס ושימשו את לוחמיו. "האוכלוסייה הזו היא בת-ערובה, אבל אני חושב שהיא גם שותפה", הוא אומר. "אני לא כל-כך מהר מסיר מהם את האחריות. נכון, יש שם מסכנים, אבל במקרים רבים המחבלים הם הילדים או קרובי המשפחה של אלה שגרים שם. כמעט בכל בית יש בן או קרוב משפחה אחר שהוא שותף לטרור. איך מגדלים ילדים בבית עם חומרי חבלה? בסוף כל אחד מקבל את מה שהוא בוחר".

בטור המתפרסם כמה עמודים לפני הראיון עם וינטר מביע חנוך דאום עמדה נחרצת עוד יותר. "בעיתון 'הארץ' כבר החלו לתחקר באופן מוטה את מה שהם מכנים 'אירועי רפיח'", קובל דאום. לדעתו, "אם כדי להציל ילד ישראלי מחטיפה צריכים למות עשרות פלסטינים, הרי שהאחריות על המוות הזה מתגלגלת לפתחם של אדוני חמאס, לא לפתחנו".

מסגור

"מחריפות המחאות בעולם לנוכח ההסתה ממראות ההרס הקשים ומספר הנפגעים הגדול בקרב האזרחים והילדים ברצועה", נכתב הבוקר בשער "יתד נאמן".

אופטיקה מטעה

בתחילת החודש, כשנכנסה לתוקפה הפסקת האש הממושכת הראשונה, הכותרת ב"ישראל היום" היתה בת שתי מלים: "הפסקת אש". שני מאמרים הופיעו בשער, האחד נועד למלא את הלב בגאווה אל מול תעוזת הקרב של הלוחמים הצעירים, והאחר, מאת הפרשן הצבאי יואב לימור, נשא את הכותרת "עיתוי טוב – ומצרים כמתווכת".

"ישראל היום", 18.1.09

בתחילת 2009, כשהסתיים מבצע "עופרת יצוקה", אהוד אולמרט היה ראש הממשלה ו"ישראל היום" היה עיתון אופוזיציוני לוחם. בבוקר שלאחר ההכרזה על הפסקת האש יצא העיתון בכותרת "תם ולא הושלם". לצד טור שפירט מדוע ההסכם על הפסקת האש "טוב", התפרסם בעמוד השער טור שפירט מדוע ההסכם "רע" (בין היתר: נותרו רקטות ומשגרים בידי חמאס, ציר פילדלפי לא בידי צה"ל, שלטון חמאס לא הופל). בין המאמרים שהתפרסמו בעמוד השער באותו יום היה אפשר למצוא אחד שנשא את הכותרת "ניצחון צבאי, החמצה מדינית", מאת העורך הראשי עמוס רגב, ואחר, מאת יעקב עמידרור, שכותרתו היתה "כך אסור לסיים לחימה".

הפסקת האש הזמנית בסיום "עופרת יצוקה" הפכה למתמשכת. הפסקת האש שעליה הוכרז בכותרת "ישראל היום" בתחילת החודש טרם סיימה את הלחימה. מזלו של נתניהו היום שאין לו את ראש האופוזיציה נתניהו מימינו, אלא רק אופוזיציה ימנית מתוך הקואליציה (ויצחק הרצוג). מזלו של נתניהו שאין לו את "ישראל היום" מימינו, אלא רק את "ידיעות אחרונות".

"בידיים של חמאס", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המתנוססת מעל חלק מטורו של נחום ברנע. "אנחנו בידיים של החמאס", הוא כותב. "ברצותו יירה עלינו, ברצותו יפסיק". "חמאס הוא זה שניהל את המשחק לאורך כל ימות הלחימה", כותב עמיתו שמעון שיפר, "ירצה, יפסיק את האש; ירצה, יחדש את הירי". לדעת שיפר, דרכו של נתניהו מקרבת את הישראלים אל התהום. הוא אף מגבה הערכה זו ב"מצב הרוח הדכאוני של אזרחי ישראל בסוף-שבוע זה". מנין שיפר יודע שמצב הרוח בישראל דכאוני? בתוך עמו הוא יושב. או כפי שהוא מנסח זאת: "בשביל להבין את זה לא צריך שום מכוני סקרים". בהמשך טורו משווה שיפר בין הטקטיקה של נתניהו מול חמאס לבין הטקטיקה שלו מול רעייתו, שרה.

בימים כאלה, שבהם ראש הממשלה נתניהו נתון בצרות מבית ומחוץ, בולט תפקודו של "ישראל היום" כעיתון-נגד, עיתון שתפקידו אינו לדווח על המציאות, אלא להגיב לדיווחים של כל יתר כלי התקשורת.

אל מול הטענה של ברנע, שיפר ורבים אחרים, כי חמאס קובע בפועל את המציאות באזור, שולח "ישראל היום" את הפובליציסט חיים שיין. שיין מבהיר כי אין בכך אמת. "חמאס מוכה וחבול אנושות", הוא קובע, ומדמה את הארגון ל"בעל-חיים נטוש במדבר, שצבועים ובעלי כנף נועצים בו את טלפיהם ואת ציפורניהם". לפי שיין, "עם ישראל לא רוקד לצלילי חמאס. אין ללכת שולל אחרי אופטיקה מטעה. חמאס הוא שרוקד את מחול החרבות בדרך אל אובדנו. נדרשת עוד קצת סבלנות".

ראש הממשלה בנימין נתניהו, 10.8.14 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

"משבר חריף בין ישראל לארה"ב", מכריזה כותרת בתחתית שער "ידיעות אחרונות". "פגיעה ישירה ביחסים", נכתב בראש עמ' 4 של העיתון. "הקרע מחריף", נכתב בתחתית שער "מעריב". "מאבדים את אמריקה", קוראת ההפניה לטורו של בן כספית. "ארה"ב מאשרת: בגלל המבצע הוגבלה אספקת הנשק לישראל", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "משבר? ארה"ב: נמשיך לסייע", נכתב בכותרת המתפרסת לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום".

"לא מתייעץ, לא מעדכן ונותן להם לחכות לו: היחסים הרעועים בין רה"מ לחברי הקבינט", נכתב בראש הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". כותרות נוספות בעמוד: "הנתק", "הבלבול", "הקרע". התמונה העולה היא של ביקורת רבה מצד חברי הקבינט על ראש הממשלה נתניהו, בעיקר משום שלא עידכן אותם במגעים להפסקת האש. הדיווח ב"ישראל היום" על ביקורת שהושמעה בקבינט אינו כולל את שמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכמובן גם לא את תצלומו. פעם אחת הוא מוזכר בידיעה, מאת מתי טוכפלד, בתוארו: "יצוין כי הקבינט הסמיך באחת הישיבות את ראש הממשלה ושר הביטחון לקבל החלטות לגבי המו"מ בקהיר".

ביקורת = סטליניזם

"האוצר ומשרד המשפטים בודקים איך לטרפד את מינוי פרופ' שריג לתפקידים בכירים בקבוצת מגדל", נכתב בראש שער "גלובס" ביום ראשון השבוע. כתבי העיתון רון שטיין וסטלה קורין-ליבר דיווחו על הרצון למנוע מעודד שריג את התפקיד בשל העובדה כי בכהונתו כמפקח על הביטוח, עד לפני כשנה, העניק את היתר השליטה בקבוצת מגדל למשפחת שלמה אליהו. "מה חייב אליהו למפקח שנתן לו את היתר השליטה במגדל?", שאלה קורין-ליבר בטור נלווה. עמדות דומות נשמעו בימים האחרונים גם בכלי תקשורת אחרים.

הבוקר, במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", תורם סבר פלוצקר את דעתו לדיון. כהרגלו באחרונה, פלוצקר משווה בין ביקורת על בעלי הון ומערכת הקשרים המסועפת מדי שבין אנשי האלפיון העליון לרדיפה טוטליטרית. הפעם זונח הפרשן את הטענות לאנטישמיות לטובת אזהרה מפני רדיפה בממדים סובייטיים.

לדברי פלוצקר, בפרשה הנוכחית קיבל שריג "את שיעורו המר בחיים הציבוריים שלנו: מרגע שעלית על הכוונת, כל מעשיך בחייך המקצועיים צבועים במניעים אישיים פסולים. מה שעשית בעבר בתום לב ולטובת המדינה מקבל לפתע משמעות בעייתית, אם לא פלילית [...] השיטה הזו, הדנה אנשים לחובה לא לפי מה שעשו אלא לפי המניעים שמבקריהם מייחסים להם, מעוותת את עקרונות השיפוט שלנו.

"[...] כזה היה גם העיקרון המנחה של הצדק הסטליניסטי. במסעי הטיהורים של הרודן סטלין מעשיהם בפועל של החשודים לא היו חשובים, חשוב היה רק לחשוף את מחשבותיהם וכוונותיהם הסודיות הזדוניות. לשם כך הם נחקרו בעינויים, עד שהודו בהיותם סוכנים שתולים של האימפריאליזם הקפיטליסטי מימים ימימה. אצלנו אין חקירות בעינויים, יש עינויים אחרים".

"מקור ראשון" של אדלסון

עמית סגל עדיין מפרסם את טורו ב"מקור ראשון", ועדיין מבקר בחריפות את ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מה שנתפס ביולי כאיפוק וכאחריות נתפס באוגוסט כחולשה וכשיתוק". המשפט הזה אפילו מתפרסם ברצועה צרה המודפסת על שער העיתון.

עם זאת, הכותרת הראשית של "מקור ראשון" הבוקר מזכירה את המסרים שיוצאים מהעיתון השני שבבעלות שלדון אדלסון, "ישראל היום". "בירושלים מעריכים: 'אמברגו הטילים' האמריקני – זמני ביותר. בפתח כותרת המשנה לראשית נכתב: "דוברת מחלקת המדינה הבהירה אמש: 'נמשיך לסייע בטחונית לישראל". בשער "ישראל היום" מופיעה הבוקר הכותרת: "ארה"ב מבהירה: נמשיך לסייע בטחונית לישראל". ב"ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" מדגישים את המשבר עם ארה"ב, לא את ההבהרה שניתנה בעקבותיו.

תפקידו הבא של יאיר לפיד

"בקואליציה כבר מפנטזים על כניסה לנעליו של לפיד", כותבת לילך ויסמן ב"גלובס". "[...] כרגע מוזכרים שמותיהם של שטייניץ וארדן. שטייניץ מתגעגע לתפקיד שעזב, ואם לומר את האמת, הוא היה יותר אחראי מלפיד. אולי כצ'ופר על כך שהסתפק במשרד לאיומים אסטרטגיים, יעניק לו נתניהו את משרד האוצר. מנגד, ארדן צובר באחרונה נקודות זכות בלשכת רה"מ. נתניהו גילה שתענוג לעשות עם שר התקשורת עסקים". מה יהא על לפיד במקרה כזה? לא ברור".

"ככל הידוע, ראש הממשלה לא מדבר בשלב הזה על אפשרות להחליף את הקואליציה, אם כי אין ספק שזו העדפתו הראשונה", כותב מתי טוכפלד ב"ישראל היום". "הבעיה הגדולה שלו היא לא עם החרדים – שמשתוקקים להיכנס לממשלה – ולא עם לפיד – שהיה שמח להתנדב לצאת ממנה – אלא עם ליברמן".

שר האוצר יאיר לפיד (צילום: עמית שאבי)

ב"מעריב" מעלה בן כספית אפשרות נוספת. לדבריו, מאז השבוע שעבר, כשחשף העיתון את היחסים הקרובים של לפיד עם הממשל בארצות-הברית, "בחדרי חדרים החלה להישמע המלה 'רוטציה'". כספית מזכיר כי כעת, לאחר שהליכוד-ביתנו התפרק וח"כ כרמל שאמה נשלח לאירופה, הן ליש-עתיד והן לליכוד 19 מנדטים. "למה שלא תהיה רוטציה?", הוא תוהה, ומיד מוסיף: "אבל יש עוד תרחיש. אני לא חושב שהוא ריאלי, אבל הוא קיים. ברחוב בלפור בירושלים הוא מאוד קיים". לפי התרחיש הלא-ריאלי הזה, לפיד וליברמן יפילו את ממשלת נתניהו ויקימו במקומה ממשלה חלופית בראשותו של לפיד.

בשולי החדשות

ב"הפלס" מדווח א' בן-מנחם כי בית-המשפט אישר לאחרונה הסדר פשרה שבמסגרתו תשלם חברת כוח-האדם אריאל 20 אלף שקל לעובד לשעבר שלה שפוטר לאחר שניסה לגבש ועד עובדים.

ראיונות וביקורת התקשורת

בחודשים האחרונים מפרסם גידי וייץ, התחקירן הבכיר של "הארץ", בעיקר מאמרי פרשנות וראיונות. הבוקר מתפרסם במוסף "הארץ" ראיון שערך וייץ עם חבר-הכנסת לשעבר חיים אורון. על אף שאורון מתעקש לא להתהדר במשפחתו הקרבית כדי לקבל לגיטימציה לעמדותיו, על אף שהוא מתקומם אל מול דרישה שכזו, וייץ פותח את הראיון בתיאור משפחתו הקרבית של אורון וכותב כי בשל כך "מאורון אפשר לחסוך את הצהרת הנאמנות שנדרשת פה בשבועות האחרונים מכל מי שמגדיר את עצמו שמאלן".

התחקירן הבכיר של "מעריב", קלמן ליבסקינד, מתמקד בחודשים האחרונים בטורים פובליציסטיים המוקדשים בעיקר לביקורת התקשורת. הבוקר הוא מבקר את עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע, שכתב לאחרונה בגנות תהליך ההדתה של צה"ל. ליבסקינד מכנה אותו "בעבר בעל טור חשוב ב'ידיעות אחרונות'" ומשייך אותו ל"יחידה קטנה" של "אנשי החילוניות של פעם, השונאת, המקטבת", ש"צועקת את צעקותיה האחרונות, רגע לפני שקולה יידום".

ענייני תקשורת

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מראיין צביקה קליין את ניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, ושומע ממנו על עדויות של עיתונאים שסיקרו את מבצע "צוק איתן" מעזה. צלם של אחת מסוכנויות הידיעות הגדולות בעולם, מספר חן, התקשר אליו באמצע הלילה ו"בדמעות של ממש" סיפר לו ששלושה בריונים נכנסו לחדרו במלון, החרימו לו את הציוד והתצלומים שלו והורו לו שלא לצאת מהחדר למשך שלושה ימים ובהמשך לעזוב את הרצועה.

לדברי חן, "יש אצלנו תיעוד של כתבים זרים שפרשו בפנינו עדויות קשות של הסתכלות על עבודתם העיתונאית ובחינתה לפרטי פרטים, לקיחת חומרי צילום, החרמה ואיומים, לרבות מסרים גלויים שחייהם של העיתונאים בסכנה ולעתים אף גירוש מעזה". לפי הכתבה, בלע"מ ביקשו לערוך מסיבת עיתונאים כדי להשמיע את עדויות העיתונאים ששבו מעזה, אולם "הם ביטלו, אחד אחרי השני [...] חלק תירצו זאת בכך שהבוס והעורך אסרו עליהם. חלקם אמרו, 'אנחנו מפחדים, אולי נצטרך לחזור לכאן'".

בן כספית ממשיך לעסוק בטורו שב"מעריב" בהדלפות לעמיתיו. אחרי שבשבוע שעבר התייחס להדלפה של נתניהו או מקורביו לכתב חדשות ערוץ 2 אודי סגל, הבוקר כותב כספית על הדלפה נוספת, זו של תמליל השיחה בין נתניהו לאובמה, שהגיעה בסופו של דבר לכתב ערוץ 1 אורן נהרי. נהרי טען כי המקור שלו אמריקאי, אולם לפי גורמים אמריקאיים ששוחחו עם כספית, מקור ההדלפה הוא בלשכת נתניהו, שהעבירה את התמליל ל"גורם עיתונאי אחר, המקורב ללשכת ראש הממשלה, בתנאי שייתן אותו לנהרי, שלא שייך להמולת הלשכות".

הביקורת של עיתונאים משלל כלי תקשורת נגד "הארץ" ממשיכה. בולט לרעה דרור אידר, בין היתר על שום שימושו במשחקי מלים מטופשים. הבוקר טוען אידר כי "הארץ" אינו כלי תקשורת בלבד, אלא גוף אקטיביסטי בעל סדר יום פוליטי פרו-פלסטיני. טענה לגיטימית. אולם אידר אינו מסתפק בכך ומכנה את העיתון בשם "הארץ-לא-שלנו". מי שמשתמש בתעלולים רטוריים אינפנטיליים, שלא יתפלא אחר-כך שאינו מצליח לסחוף אחריו אלא את ההמון רפה השכל.

בשבועות האחרונים נוסף למוסף "שישבת" של "ישראל היום" טור מאת הקומיקאי אבי נוסבאום. הטור עדיין נושא את הכותרת "טור מיוחד", אף על פי שהבוקר הוא השבוע השלישי ברציפות שהוא מופיע. משבוע לשבוע הטורים של נוסבאום הופכים למקושקשים יותר. הטור שלו הבוקר מורכב ממה שנראה כרצף אסוציאציות. בקצב הזה, בתוך זמן קצר יוכל נוסבאום להיות תשובה מוחצת מטעם "ישראל היום" למתחרה מהמוסף המקביל, שלמה ארצי.

במוסף "פירמה" של "גלובס" שהופץ השבוע התפרסמו ראיונות עם פרנק מלול, מנכ"ל ערוץ i24news, ועם לוסי אהריש, מגישה בערוץ. "זו בושה", אמר מלול ליניב פוהורילס כשהתבקש להתייחס לעובדה שהערוץ לא קיבל אישור לעלות לשידור בישראל בשל העובדה כי מממנו, פטריק דרהי, הוא בעל השליטה בחברת הוט. "בושה שהקהל הישראלי לא יכול לראות, בפעם הראשונה, שיש להם ערוץ בינלאומי שמסביר לעולם את המציאות שלהם", אמר. "[...] צריך לשנות את החוק [...] מאשרים לאל-ג'זירה להיות כאן, ולנו לא?". לדברי מלול, לראש הממשלה בנימין נתניהו "יש עניין גדול בערוץ הזה, הוא אחד התומכים הגדולים שלנו".

אמש קיבל מלול תמיכה משי ניב, אחד העיתונאים הביקורתיים ב"גלובס", שטען גם הוא כי יש לאפשר לערוץ לשדר בישראל. "לא משנה כמה הסברים טובים יש למועצת הכבלים והלוויין, לשר התקשורת גלעד ארדן או למשנה ליועמ"ש אבי ליכט – יש משהו מרגיז וקצת אינפנטילי בכך שלא מאפשרים לערוץ i24news לשדר בישראל", כתב ניב. "אז פטריק דרהי הוא גם הבעלים של הערוץ וגם הבעלים של הוט. אז מנכ"ל הערוץ פרנק מלול הוא ישראלי, ואיכשהו זה מפריע לרגולציה להכיר בערוץ כבינלאומי. רק לי זה נראה כמו ביורוקרטיה מוגזמת?".

רק בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום שבמרכזה נראה שר החינוך שי פירון.

טורו של אבי בניהו, לשעבר דובר צה"ל ומי שלפי פרסומים השבוע, המשטרה עתידה להמליץ להעמידו לדין, ממשיך לראות אור ב"מעריב".