מבצע "צוק איתן" מתנהל כבר יותר מחודש, ונדמה שהאירועים שהובילו אליו כבר החלו להישכח. נברתי קצת (טוב, הרבה) בידיעות העיתונאיות שפורסמו בתקשורת המרכזית הישראלית בנושא עזה החל מיום חטיפתם של אייל יפרח, מתן פרנקל וגיל-עד שער ב-12.6.14 ועד ליום תחילתו של מבצע "צוק איתן" ב-8.7.14. את מה שמצאתי תיארתי לעוקבי בטוויטר ברצף ארוך של 80 ציוצים. לא הכנסתי כמעט פרשנות משלי לציוצים האלה, ופשוט פרשתי בפני עוקבי את רצף האירועים שהחל כיממה לפני החטיפה והרצח והסתיים בהחלטה לצאת למבצע. הכרוניקה שהצטיירה מלמדת לא רק על זכרונם הקצר של קוראי העיתונים, אלא גם על הזיכרון הקצר של כותביהם.

את רצף הציוצים הזה אני מעבד כאן לטקסט מסורתי יותר, כזה שאינו מוגבל ל-140 תווים, ושיהיה אולי נגיש לקהל קוראים רחב יותר. במקור לא כללתי הפניות למקורות, ואלו נוספו כאן במידת האפשר. את רצף הציוצים כמו שהוא, הכולל גם כמה ציוצים שלא עסקו באירועים עצמם אלא בדעתי עליהם, ניתן לקרוא כאן.

12–14 ביוני 2014

ידעתם שבבוקר יום חמישי ה-12.6.14, 12 שעות לפני חטיפת שלושת הנערים, העובדה שנפלה רקטה אחת בשטח פתוח במועצה האזורית אשכול היתה אייטם חדשותי גדול? אירוע נוסף מהרצועה שדווח באותו בוקר – ישראל חיסלה את מחמוד עוואר, פעיל חמאס שהיה מעורב בשיגורי רקטות ("הארץ", 12.6.14). אבו-מאזן, אגב, מיהר לגנות את ירי הרקטה וקצת פחות מיהר לגנות את חיסול איש החמאס ("מקור ראשון", 12.6.14). אחרי החיסול סיים צה"ל במהירות לפרוס סוללת כיפת-ברזל בשדרות, מחשש לתגובה מהרצועה. שר הביטחון איים בתגובה למה שהגדיר כ"טפטופי רקטות" שישראל תניח את ידה על מי שיאיים עליה. הכותרות מדברות על "כוננות בדרום".

הלוויית מחמוד עוואר, שנהרג על-ידי צה"ל אחרי שיגור רקטות מרצועת עזה לישראל בפעם הראשונה אחרי כינון ממשלת האחדות הפלסטינית, בית-להיא, 12.6.14 (צילום: ויסאם נאסר)

לא תאמינו, אבל באותו בוקר מתפרסם ב"וואלה" של טרום-קמפיין "קודם כל ישראלי" מאמר שמתאר את קשיי החיים של הפלסטינים ברצועה. לצד תיאורי מסכנות מתייחס המאמר להגברת ייצור הרקטות. שר הביטחון מצוטט בכלי התקשורת כאומר שחמאס מכין את עצמו לעימות עם ישראל ("מעריב", 13.6.14).

יומיים אחרי החטיפה ירה חמאס שתי רקטות לעבר ישראל. בתגובה הפציץ צה"ל כמה מטרות ברצועה. בתקשורת מדווחים על "פעילות מוגברת" של צה"ל באזור הרצועה, אולם לא מוסרים פרטים עליה. בתגובה לירי של שלוש רקטות לעבר חבל אשכול, צה"ל ממשיך לתקוף מטרות בחאן-יונס. הדיווחים על הסלמת האלימות נמשכים במהלך כל סוף-השבוע, ומקושרים בעיתונות לחטיפת הנערים. חיסול פעיל חמאס יומיים קודם לכן כמעט שאינו מוזכר כגורם להסלמה, אלא כאירוע בלתי תלוי.

15–20 ביוני 2014

בת-גלים שער, אמו של גיל-עד שער, אחד משלושת הנערים החטופים, משוחחת עם עיתונאים מחוץ לביתה בטלמון, 15.6.14 (צילום: יוסי זליגר)

מאמר של צביקה פוגל ב"ישראל היום" קושר בין חטיפת שלושת הנערים לירי הרקטות מהרצועה ("ישראל היום", 15.6.14). במקביל לדיווחים על מעצרים המוניים בגדה, מגיעים דיווחים מהרצועה שאמינותם אינה ברורה על תקיפות נרחבות של צה"ל. מהרצועה מגיעים דיווחים שתחנת הכוח נפגעה מהפצצות חיל האוויר. גם מהצד הישראלי מתחילים להגיע דיווחים על תקיפות מסיביות של ישראל על יעדי חמאס ברצועה. מתברר שיחד עם מחמוד עוואר, שחוסל בשבוע שעבר, נהרג גם ילד בן 7. הג'יהאד-האסלאמי מוציא הודעה לעיתונות ומאיים שאם פעילות ישראל בגדה לא תיפסק, הוא ידאג לתגובה קשה מכיוון עזה ("ישראל היום", 16.6.14).

אלכס פישמן כותב ב"ידיעות אחרונות" (16.6.14): "ישראל לא תזיל דמעה אם תיווצר האופציה לחבוט בעזה ולהחזיר לחמאס את התדמית הנכונה שלו כגוף טרוריסטי, וברגע שחמאס יתחיל לירות – או אז נהיה בעיצומם של ימי קרב שיסייעו לעולם לשכוח שהיתה כאן ממשלת אחדות לא אלימה".

חמאס ממשיך בירי של רקטות אחדות מדי יום, ישראל תוקפת ברצועה. כיפת-ברזל נפרסת באשדוד ובבאר-שבע. מערכת הביטחון מעריכה כי מאחורי הירי מהרצועה עומד הג'יהאד-האסלאמי, ולא חמאס.

ב-16.6.14 מתפרסמת ב-ynet הערכה ישראלית שלפיה החטיפה היא התארגנות מקומית שאינה קשורה להנהגת חמאס ברצועה. לפי דיווח בחדשות 2, בני גנץ אומר: "אנחנו בדרך למערכה משמעותית". ב"וואלה" מפרסמים דיווח של סוכנות מען הפלסטינית, ולפיו מצרים העבירה לישראל מידע כי החטופים לא יצאו מהגדה לעזה או סיני, כדי שישראל תוציא את עזה ממעגל הנקמה.

הריסות בית שנפגע מתקיפת חיל האוויר, רפיח, 15.6.14 (צילום: עבד רחים כתיב)

יש לא מעט דיווחים על כך שגורמים ישראליים מעריכים בעילום שם שחמאס אינו מעוניין בהסלמה ברצועה ושהירי הוא של ארגונים אחרים ("ישראל היום", 18.6.14). לצד דיווחים אלה עולות גם קריאות ממערכת הביטחון למנף את החטיפה כדי להרחיב את הפעילות המבצעית נגד חמאס בגדה גם לרצועה ("מעריב", 17.6.14).

מעזה מגיעים דיווחים על כך שתושבים מתחילים להצטייד בדלק ובמצרכים לקראת אפשרות של תקיפה ישראלית נרחבת. ישראל בודקת אפשרות לגרש פעילי חמאס מהגדה לרצועה ("הארץ", 20.6.14). חמאס מאיים שמהלך כזה לא יעבור בשקט. אפילו ב"הארץ" כותבים על ההתרחשות כעל הזדמנות להיפטר מחמאס. כל הזמן הזה נורות מרצועת עזה רקטות אחדות מדי יום, ונענות בתקיפות של צה"ל. החיסול יום לפני החטיפה נעלם מהמפה. ככל שעוברים הימים, קשה יותר ויותר להבין כמה רקטות נורות ומה בדיוק היקף הפעולות שעושה צה"ל. סגן שר הביטחון (כתוארו דאז) דני דנון קורא להכאיב לאוכלוסייה האזרחית בעזה, ואפילו לנתק את זרם החשמל אליה. כזכור, תחנת הכוח ברצועה הופצצה כבר כמה ימים קודם לכן.

21–26 ביוני 2014

"תקיפת צה"ל ברצועת עזה בתגובה לירי תלול המסלול לעבר מדינת ישראל", מתוך סרטון שפירסם דובר צה"ל, 20.6.14

ב-21.6.14, תשעה ימים אחרי החטיפה, מדווח אתר "הקול היהודי" שמאז שאירעה, נורו לעבר ישראל מהרצועה 18 רקטות. באותו היום מתחילים אתרים ישראליים לפרסם כותרות נוסח "צפו: תקיפת צה"ל ברצועה", המתייחסות לסרטונים קצרים שדובר צה"ל מפיץ לתקשורת וביוטיוב. ב-23.6.14 מדווח העיתון החרדי "המבשר" כי מחבל חמוש שניסה להסתנן לישראל נתפס ונלקח לחקירה.

ב"מעריב" מצוטט גורם בטחוני כאומר: "המבצע יימשך גם לאחר שנדע מה גורל החטופים". הוא גם מבטיח שנגיע לראשי חמאס ברצועה. עם זאת, ישראל מאוד עקבית בהטלת האחריות על הירי מהרצועה על הג'יהאד-האסלאמי וארגונים קטנים וקיצוניים אחרים ("ישראל היום", 23.6.14).

ב-22.6.14 נכתב ב"מעריב" שהתקפות צה"ל הן בתגובה ל-20 רקטות ששוגרו מתחילת "שובו אחים", ושבמהלכן חוסל פעיל חמאס מחמוד עוואר. להזכירכם, עוואר חוסל יממה לפני החטיפה. באותו יום כותב רן אדליסט ב"מעריב" שישראל מתגלגלת למלחמה מול חמאס.

פלסטינים בוחנים לול תרנגולות שנפגע מתקיפת חיל האוויר, חאן-יונס, 25.6.14 (צילום: עבד רחים כתיב)

בתוך כל הבלגן יש גם קצת ירי בגולן. צה"ל תוקף מטרות בסוריה, אך המצב שם נותר יציב.

העיתונות מתחילה להשמיע קולות של תושבי עוטף עזה שקוראים למבצע קרקעי. אביגדור ליברמן אומר שצריך לפעול בעזה כדי להקדים תרופה למכה. חמאס יורה קצת פחות, אבל מאיים שיש בידיו רקטות שיכולות להגיע לכל מקום בישראל. צה"ל ממשיך לתקוף. צביקה פוגל קורא ב"ישראל היום" וב"וואלה" לכבוש את הרצועה. אנחנו ביום חמישי, 26.6.14.

27–30 ביוני 2014

פגיעה ישירה ראשונה של רקטה מעזה מאז כינון ממשלת האחדות הפלסטינית, מפעל באזור התעשייה של שדרות עולה בלהבות, 28.6.14 (צילום: אדי ישראל)

במהלך סוף-השבוע לא מתפרסמת ידיעה שמקשרת בין עזה לבין החטיפה, אחרי שבשבוע הראשון הקישור היה קבוע ונוכח תמיד. ביום ראשון, 29.6.14, 17 יום אחרי החטיפה, ישראל טוענת שמתחילת מבצע "שובו אחים" נורו מעזה כ-30 רקטות. כלומר: פחות משתיים ביום. למחרת כבר מדובר על יותר מ-40.

חמאס עובר את הגדר ותוקף סיור של צה"ל על הגבול ליד ניר-עוז ("מעריב", 29.6). יום קודם לכן מפעל בשדרות עולה באש מפגיעת רקטות שנורו מהרצועה. ישראל מחסלת שני פלסטינים מהאוויר. נתניהו מדבר על הרחבת הפעילות נגד חמאס בעזה.

ועכשיו זה כבר ממש נורא. כל הזמן יורים. כל הזמן. המערבולת סוחפת ושואבת. כולם צודקים וכולם טועים. מעגל לא נגמר של רקטות-חיסול-תקיפה-רקטות-חיסול-תקיפה. שני הצדדים כבר אינם מסתירים שהם רוצים מכות ועובדים קשה על תמיכה דיפלומטית.

גופותיהם של אייל יפרח, מתן פרנקל וגיל-עד שער נמצאות בגדה.

1–4 ביולי 2014

שלושה נערים, שלוש הלוויות. היום, אחרי ההפצצות, הכניסה לעזה והיציאה ממנה, מי זוכר?

דיווחים מהרצועה טוענים שחמאס מנסה להרגיע את הפלגים האחרים ולהוריד את האש. עם זאת, חמאס מבהיר שהוא מוכן ללחימה ("הארץ", 1.7.14). בשלב הזה חמאס יורה 15–20 רקטות מדי יום, ישראל תוקפת עשרות יעדים. הסטטוס-קוו באותה תקופה ולמשך זמן ארוך עמד על שתי רקטות ביום מהרצועה ושלוש–חמש תקיפות של חיל האוויר.

צה"ל פורש סוללת כיפת-ברזל ליד העיר מודיעין, 3.7.14 (צילום: פלאש 90)

כמעט כל העיתונות הישראלית מדברת על הצורך בתגובה ישראלית לרצח הנערים, תגובה שתופנה גם לעזה. כולם גם מזכירים את המחיר: רקטות למרכז. לא מדברים על מבצע קרקעי קונקרטי ולא עולים חששות לעשרות חיילים הרוגים ("ישראל היום", 1.7.14).

קצב הידיעות על המצב הבטחוני מתגבר כל הזמן. עכשיו יש עשרות ביום, כולן חוזרות על עצמן ומוסרות אותם פרטים שוב ושוב. זה רפטטיבי ומשעמם. אוגדת עזה מתגברת כוחות. עשרות רקטות ביום. צה"ל כל הזמן תוקף בחזרה. בנט וליברמן רוצים מבצע נרחב. נתניהו עושה קולות שהוא מעדיף שלא. עוד ועוד כוחות סביב עזה. לראשונה נשמעת המנטרה "שקט ייענה בשקט". ישראל מעמידה בפני חמאס אולטימטום: לעצור את הירי בתוך 48 שעות. חמאס והג'יהאד שולחים מסרים מרגיעים. המצרים מנסים לתווך בניסיון להגיע לרגיעה. ישראל אומרת שהיא צופה שהדברים יירגעו. עמיר רפפורט כותב ב-nrg שצה"ל לא יוצא למבצעים גדולים, אלא מתגלגל אליהם. אנחנו מדברים עכשיו כבר על 40–50 רקטות ביום.

5–8 ביולי 2014

לראשונה, רקטות על באר-שבע. ה-BBC מדווח על הפסקת אש, אבל הדיווח אינו מאומת. הידיעות ממשיכות לחזור על עצמן. בקיעים בממשלת האחדות של חמאס ופת"ח. במקביל, אביגדור ליברמן מפצל את הליכוד-ביתנו וטוען שב-2015 יהיו לחמאס רקטות שיגיעו עד פאתי נתניה.

טקס סיום קורס שוטרות, עזה, 5.7.14 (צילום: ויסאם נאסר)

גיוס מילואים ראשון. 1,500 מילואימניקים. פיקוד העורף מנחה את הרשויות המקומיות לפתוח את המקלטים הציבוריים. הבורסה, אם תהיתם, שומרת על יציבות ואפילו על מגמת עליות קלה. מעבר כרם-שלום נסגר. לא בפעם הראשונה. 110 רקטות ביום. עשרות תקיפות ברצועה. פיין-טיונינג של ההסלמה. הקבינט מאשר לגייס עוד 40 אלף אנשי מילואים.

מבצע "צוק איתן" יוצא לדרך.

אפילוג

סקירה זו מנסה להדגים כמה מהר נסחפת התקשורת, ועימה צרכניה, אחרי הכאן והעכשיו. כל מה שקרה לפני יותר משלושה ימים מיטשטש. כל מה שקרה לפני יותר משבוע נעלם. למסגרת השרירותית שקובעת מתי אירוע מתחיל ומתי הוא מסתיים עשוי להיות קשר קלוש ומקרי בלבד לנקודות הזמן שבהן אירוע באמת התחיל ובאמת הסתיים (וכמובן, "צוק איתן" עדיין לא הסתיים).

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון מוסרים הצהרות בנוגע למצב הבטחוני במסיבת עיתונאים במחנה הקריה בתל-אביב, 1.7.14 (צילום: תומר נויברג)

העילות ליציאה למבצע הנוכחי השתנו שלוש פעמים במהלכו – סכנת המנהרות, לפניה איום הרקטות, ובתחילה חטיפת שלושת הנערים ורציחתם – כך שקשה מאוד לקבל את ההנחה שאחת מהן היא אכן אותנטית. האם מישהו בצד הישראלי חיפש תירוץ לצאת במהלך צבאי גדול נגד חמאס בעזה?

בימים האחרונים, מאז החלו המגעים הרציניים יותר להפסקת אש, מדברים פתאום על הסרת המצור. פתאום ישראל משלימה עם טפטופי רקטות על יישובי עוטף עזה, על אשדוד ועל אשקלון בלי לשבור את הכלים ולהסתער על הרצועה. התמונה הגדולה יותר של המתח בין ישראל לרצועת עזה מתחילה לבצבץ מבין ההריסות ועשן הקרב. המצור הישראלי על הרצועה היה שם גם לפני ה-12 ביוני 2014.