העיתונאי רב-הזכויות רביב דרוקר קבע במאמרו מן השבוע שעבר (1.7.14) כי תהיה זו טעות חמורה למנות כמנכ"ל תאגיד השידור הציבורי החדש אדם שאינו עיתונאי. גם מקרב עיתונאי רשות השידור יש רבים המחזיקים בעמדתו, ובהם קרן נויבך, שפירסמה מאמר ברוח זו היום ב"דה-מרקר".

לאחר פרסום מאמרו של דרוקר כתב אבנר הופשטיין ב"וואלה" מאמר תגובה שבו טען כי העובדה שהמנכ"ל עיתונאי אינה ערובה לשידור נקי מהשפעות פסולות. דרוקר השיב בבלוג שלו למאמרו של הופשטיין, תוך שהוא מעדכן ומסביר עוד את עמדתו. בתשובתו מבהיר דרוקר כי גם לדעתו המנכ"ל אינו חייב להיות עיתונאי, אך על העורך הראשי, תפקיד המוקנה בהצעת החוק למנכ"ל, להיות כזה. דרוקר מציע לכן לפצל תפקידים, וכי תפקיד העורך הראשי יינתן לראש חטיבת החדשות, שיהיה כפוף למנכ"ל, אך מלתו תהיה האחרונה בנוגע לפרסומים עיתונאיים.

מחלק מהדברים שנכתבו בנושא אפשר היה להבין כי לפי הצעת החוק, למנכ"ל לא תהיה בכל מקרה זיקה לענייני תקשורת. אולם זה אינו מדויק. סעיף 37 להצעת חוק השידור הציבורי החדש קובע שתי חלופות באשר לנסיונו של המנכ"ל. האחת היא ניסיון מצטבר של חמש שנים בתפקיד בכיר בתחום ניהול עסקי של תאגיד בעל היקף עסקים משמעותי או בתפקיד ניהולי בכיר בתחום התקשורת; השנייה – שילוב של ניסיון בשני התחומים במשך חמש שנים.

אכן, היה רצוי לכלול דרישה המחייבת את המנהל להיות בעל הבנה בתחום התקשורת והמדיה בכל מקרה, ורצוי כי תיקבע תקופת מינימום לניסיון כזה, אך מכאן ועד הקביעה כי הוא חייב להיות עיתונאי הדרך רחוקה. ניסיון בתחום התקשורת יכול להיות גם מתחומים שאינם עיתונאיים.

ראודור בנזימן (צילום: משה שי)

המבקרים של הצעת החוק ספקנים באשר ליכולתו של מי שאינו עיתונאי לקבל החלטות מושכלות ומקצועיות בתחום העיתונות. דרוקר אף הזכיר בשני הטקסטים שכתב את פרשת אדלסון כדוגמה למקרה מבחן כזה, שבו רק עיתונאי יכול לעמוד בפרץ מול לחצים שאינם ענייניים. אלא שמנכ"ל חברת החדשות, ראודור בנזימן, עיתונאי ותיק ומנוסה, אמנם התפטר במחאה – אך הלחץ הופעל, ההתנצלות שודרה, והתוצאה המבוקשת על-ידי המשפיעים הפסולים הושגה.

דרוקר גם כותב בהקשר של חברות החדשות המסחריות כי אפשר לשאול מהן את מודל פיצול הסמכות, כלומר, מנהל עיתונאי (מנכ"ל חברת החדשות) ומעליו מנהל כללי (מנכ"ל הערוץ). לפי דרוקר, כך בתאגיד השידור הציבורי החדש יוכל להיות מנהל חטיבת חדשות הכפוף למנכ"ל. אלא שהצגת הדברים הזו אינה נכונה לפי חוק הרשות השנייה. זה אולי מצב הדברים בפועל בערוץ 10, וזה הדבר שהיה אחד הכשלים הגדולים בפרשת אדלסון, אך בפועל אמור להיות נתק מוחלט בשיקולים שבין חברת החדשות לבין הערוץ, שהם גופים נפרדים מבחינת אישיותם המשפטית ואין ביניהם כל יחסי כפיפות. זאת, שלא כמו המצב בתאגיד השידור הציבורי החדש.

משה שלונסקי, כמו גם אחרים, הביא במהלך דיוני הוועדה דוגמאות למנהלים של גופי שידור גדולים שאינם עיתונאים. גם בישראל מנכ"לי זכייניות הערוץ השני אינם עיתונאים, ותחת אחריותם נמצאים מוצרים עיתונאיים מובהקים כמו "עובדה", "המערכת" וכיוצא באלה. גם בתחומי ניהול אחרים אין לעומד בראש הפירמידה ידע מקצועי מלא בהכרח; כך מנכ"ל טבע אינו רוקח ומנכ"ל שטראוס אינו מהנדס מזון. גם הדוגמה שמביא דרוקר עצמו, בנוגע למנכ"ל בית-חולים שאינו רופא, תוך שהוא טוען שלא היה כדבר הזה, אינה מדויקת. אביגדור קפלן, עד לאחרונה מנכ"ל הדסה ובעבר מנכ"ל קופת-חולים כללית, אינו רופא, אלא כלכלן ומהנדס תעשייה וניהול.

אם אנחנו מפקידים בתי-חולים בידי מנהלים שאינם רופאים, נוכל להפקיד את השידור הציבורי החדש בידי מי שאינו עיתונאי, שיוכל לקבל החלטות בנאמנות תוך התייעצות בגורמי מקצוע. למנכ"ל רשות השידור, שתחומי אחריותו אינם מתמצים רק בעיתונות אלא גם בתעודה, דרמה, מוזיקה ומגוון תכנים משודרים אחרים, ראוי שיהיה צוות מקצועי עיתונאי בראשות איש מקצוע שינהל את חטיבת החדשות ושימונה ישירות על-ידי דירקטוריון התאגיד החדש, שינהל בשוטף את נושא החדשות וימליץ מקצועית בנקודות ההכרעה הקיצוניות.

חשיבותו של הנושא העיתונאי, שהיא גדולה, אינה מבטלת את חשיבות הצורך בניהול איכותי ובמתן תשומת לב לשאר המשימות של תאגיד השידור הציבורי, החשובות גם הן.

במאמר מוסגר יש לציין כי בניגוד לזעקה שקמה בנוגע להוראות סעיף 37 לחוק, לא נשמעו קולות מתנגדים ביחס למצבים בעייתיים לא פחות בתקופת הביניים עד להקמת התאגיד החדש. כך, על-פי הוראות סעיף 88 להצעת החוק, עם מינוי המפרק לרשות השידור ועד תחילת שידוריו של התאגיד החדש, תנוהל הרשות על-ידי מפרק שאינו עיתונאי ואשר כל סמכויות האורגנים שהתקיימו ברשות מוקנות לו באופן בלעדי.

גם משה נגבי וגם אני התייחסנו לנקודה זו, תוך קביעה שמצב זה אינו רצוי כלל וכלל ויש לאזנו. הערות ברוח זו הוגשו גם לוועדת אלהרר העוסקת בחוק, אולם גם על-פיהן יישמרו יחסי כפיפות בין העורך הראשי למנכ"ל ובעל הסמכות הסופית יהיה המנכ"ל. על החלטות המנכ"ל ניתן להשיג בפני מי שמינה אותו, כלומר מועצת התאגיד (הדירקטוריון שלו). אם ימעל המנכ"ל בתפקידו, הוא יודח ויגורש ואף ייתבע על פעולותיו הפסולות. אם תמעל גם המועצה בתפקידה ולא תדיח את המנכ"ל, גם חבריה חושפים את עצמם לתביעות אישיות.

אחריות זו היא גם התשובה לאפשרות כי המנכ"ל של התאגיד החדש ייכנע להשפעות לא ענייניות. הפתרון לחשש העיתונאים ממינוי מנכ"ל שאינו עיתונאי נמצא בקבוצת סעיפים אחרת במורד אותה הצעת חוק. סעיפים 51 עד 55 עוסקים בחובת הזהירות והאמונים של נושאי המשרה בתאגיד החדש, ומוסיפים את מה שאינו קיים בנוגע למנהלים ברשות השידור הנוכחית.

לפי הסעיפים הנ"ל, המנכ"ל, כמו גם מנהל חטיבת החדשות, יהיו נושאי משרה בעלי אחריות ונאמנות ויצטרכו להפעיל שיקול דעת נקי ומקצועי לטובת התאגיד ובהתאם לאינטרס הציבורי המעוגן בחוק. אם לא יעשו כך, הם עלולים למצוא את עצמם נתבעים באופן אישי באופן הנהוג בחברות ציבוריות ולספוג נזק כספי. שלא כמו בחברה ציבורית, הצעת החוק אינה מכילה סעיפים הנוגעים לביטוח ושיפוי נושאי משרה בו, מה שמגדיל את הסיכון עבור מנהל סורר.

כדי להגדיל את האפקטיביות של סעיפים אלה, יש להרחיב את מעגל הזכאים להגיש תביעה נגד המנהלים ולכלול בהם, מלבד היועץ המשפטי לממשלה, גם גופי אכיפה אזרחיים. כך יהיו עיניים צופות ושומרות רבות אל עבר לשכתו השקופה של המנכ"ל, והוא יידע זאת בכל יום ודקה.

אלעד מן הוא היועץ המשפטי של "הצלחה" ומי שייצג אותה בבג"ץ שהוגש בפרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון