פעם אהוד אולמרט היה נגד איסורי פרסום. בשלבים הראשוניים של חקירות פרשות טלנסקי, ראשונטורס והולילנד, כשהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה רצו באישון לילה לשופט שלום תורן כדי להחתים אותו על צווי איסור פרסום גורפים – אולמרט הביע תרעומת, ובצדק. השימוש הגורף בצווי איסור פרסום כדי לחסום את מה שממילא דלף ויפורסם, בין אם יש צו שאוסר זאת ובין אם לאו, הוא שימוש לא ראוי. אולמרט חש זאת היטב, ונתן לכך ביטוי.
"לצערי, מסיבות שאינן תלויות בי, שוטף את הארץ גל של שמועות לגבי נושא החקירה", אמר ראש הממשלה אולמרט באפריל 2008, זמן קצר לאחר תחילת החקירה בפרשת טלנסקי, כשצו איסור פרסום עדיין הגביל את היכולת לדווח על ההתרחשות לציבור. "מובן מאליו שמטבע הדברים במצבים כאלה נזרקות רמיזות, שמועות וידיעות של יודעי דבר על דברים חמורים – רובם ככולם דברים זדוניים ומרושעים", המשיך אולמרט להבטיח הרים וגבעות ברגע שאפשר יהיה לדבר בחופשיות. "אני מבטיח שכאשר הדברים יובהרו לאשורם על-ידי הרשויות המוסמכות, הדברים יוצגו בפרופורציה הנכונה, בהקשר הנכון והמדויק שלהם, וזה ישים קץ לשמועות".
היום, אחרי שסיפורי טלנסקי, ראשונטורס והולילנד כבר נחשפו, סופרו, נחקרו והתבררו בבתי-המשפט, אפשר שאולמרט רואה את הדברים מעט אחרת. עכשיו הוא כבר אינו מתנגד לתופעת איסורי הפרסום, אלא מצטרף אליה בחדווה. בסוף-השבוע האחרון, כשעמד לפוג הצו מטעם בית-משפט השלום בראשון-לציון האוסר לפרסם את תוכנן של שמונה הקלטות שהעבירה שולה זקן למשטרת ישראל במסגרת ההסדר שחתמה עם המדינה, מיהר סניגורו של אולמרט, עו"ד אלי זהר, לבית-המשפט העליון, וביקש להמשיך את האיפול שביקשה בזמנו המשטרה על תוכן השיחות המוקלטות.
בשבוע שעבר, כזכור, פנתה הפרקליטות בבקשה רשמית לעליון לפתוח מחדש את תיק טלנסקי, לצורך הבאתן של ראיות חדשות. עדותה של זקן, טען פרקליט המדינה שי ניצן, שחתם בעצמו על הבקשה, עשויה לחזק כשלעצמה את הראיות המפלילות נגד אולמרט הן בפרשת טלנסקי והן בפרשת ראשונטורס.
בגלל השלב המאוחר שבו מצוי ההליך, הוחלט לצמצם את הבקשה ולמקדה בראיות חפציות בלבד. מדובר בשתיים משמונה הקלטות, העוסקות במה שנראה כהפעלת לחצים על זקן לשתוק ולא להעיד בפרשת טלנסקי, וכן ב"יומני שולה", שהוגשו בזמנו כראיה, אך שופטי המחוזי בירושלים סירבו לראות בהם ראיה קבילה נגד אולמרט וקיבלו אותם כראיה נגד זקן בלבד, בשל שתיקתה במשפט. עדותה של זקן נדרשת כעת, לשיטת הפרקליטות, רק לצורך הגשת שתי הראיות הללו כנגד אולמרט.
שולה זקן, עוזרתו לשעבר של אהוד אולמרט, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב לאחר שאושרה עסקת הטיעון בעניינה במשפט הולילנד, 15.5.14 (צילום: יוסי זליגר)
הדיון בפני ההרכב של חמשת שופטי העליון בראשות הנשיא אשר גרוניס, המטפל בערעור הפרקליטות בתיקי ראשונטורס וטלנסקי, יתקיים ביום ראשון הקרוב בבית-המשפט העליון. בינתיים, עד יום חמישי הקרוב, על סניגוריו של אולמרט להשיב בכתב לבקשה להוספת ראיות. עד אז הדיון מתמקד בשאלת איסור הפרסום, שמשמעותו כרגע אינה רק מניעת חשיפתו של תוכן הקלטות בפני הציבור, אלא גם – בעקיפין – בפני השופטים עצמם. נשיא העליון בכבודו ובעצמו, אשר גרוניס, חתם אתמול (ראשון, 1.6.14) על הארכת צו איסור הפרסום על כל שמונה הקלטות, עד לסיום הדיון בבקשת המדינה להוספת ראיות חדשות.
אלא שהצו הזה, בניגוד לצווי איסור הפרסום שביקשה המשטרה במהלך החקירה המזורזת שניהלה בשבועות האחרונים, הוא כבר אינו צו שניתן לבקשת המדינה, אלא לבקשת אולמרט עצמו. "עקב העניין התקשורתי הרב שבפרסום ושידור הקלטות שבהן משוחחים אולמרט וזקן", כתב אלי זהר לשופטי העליון בשבוע שעבר, בבקשה למתן צו איסור הפרסום, "קיימת הסתברות קרובה לוודאי, ולמען האמת יש ודאות מוחלטת, כי עם פקיעת צו איסור הפרסום ביום א' הקרוב יפתחו הקלטות את כל מהדורות חדשות הערב ברדיו ובטלוויזיה, ויפורסמו מיד לציבור לאחר מכן בכל מדיה אפשרית אחרת. במצב דברים זה, פרסומן הוודאי של הקלטות באמצעי התקשורת ייאלץ את בית-המשפט להיחשף לאותן קלטות, ויכפה עליו, הר כגיגית, להתוודע לתוכנן, ובכך תיפגע קשות זכותו של אולמרט לקיומו של הליך הוגן".
זהו אפוא המהלך הלוגי שעושה אלי זהר בטיעונו: יש קלטות; בהעדר צו – הקלטות ישודרו מיד בכלי התקשורת; הפרסום, שיהיה לשיטת זהר הפרה של כללי הסוביודיצה, יגיע גם לאוזנם של השופטים היושבים לדין; השופטים טרם החליטו אם לצרף את הקלטות כראיות במשפט טלנסקי, ולכן עליהם להימנע מלהיחשף לתוכן הקלטות; אם ייחשפו לתוכן הקלטות ולאחר מכן יחליטו לדחות את בקשת המדינה להוספת ראיות, יזוהם ההליך המשפטי, שכן תוכן הראיות כבר יחדור לתודעתם וישפיע על הכרעת דינם.
ומה יש לפרקליטות לומר בנושא? רק בשבוע שעבר התבטא עו"ד אורי קורב, שהוביל את התביעה בפרשות ראשונטורס וטלנסקי בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בנושא של איסורי פרסום. בכנס לשכת עורכי-הדין באילת התייחס קורב לבקשה החריגה של אולמרט, במהלך המשפט, לאסור את פרסום שמם של שניים מיהודי ארה"ב שתרמו לו כספים, בנימוק שהתחייב לכבד את בקשתם לאנונימיות. נציגי העיתונות שהיו אז באולם אמנם התנגדו לאיסור פרסום בשל נימוק מסוג זה, אך קורב בחר שלא להקשות על הסניגורים. בשבוע שעבר הסביר שאמנם הפרקליטות אמונה על האינטרס הציבורי, ואמנם האינטרס הציבורי אמור לדחות הגבלות שכאלה על הפרסום, אבל "העניין שלנו בנושא הזה מוגבל", כדבריו.
ובכן, העניין המוגבל שמגלה הפרקליטות בנושא חופש הביטוי וחופש הדיווח על ההליכים המשפטיים החשובים ביותר המתנהלים כאן נמשך גם כעת. אתמול הודיעה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה לבית-המשפט העליון כי היא אינה מתנגדת להארכת צו איסור הפרסום על "קלטות שולה". לכאורה, עמדה זו מנוגדת לפסיקתו של העליון בפרשת שמעון קופר – הנאשם ברצח נשותיו – שביקש לאסור על שידור תחקיר התוכנית "עובדה" בעניינו. שופטי העליון קבעו אז כי גם במקרים שבהם עולה חשש סוביודיצה יש להעדיף אכיפה בדיעבד, באמצעות חקירה ומשפט, על פני מניעה מראש, באמצעות צווי איסור פרסום.
הפרקליטות מודעת היטב להלכה הזו: "ככלל אין מקום להוצאת צו איסור פרסום מחשש לעבירה על כלל הסוביודיצה", כתבה הפרקליטות לעליון. אלא שבמקרה הנוכחי, בשל הנסיבות החריגות – העניין התקשורתי העצום בפרשה שיוביל לפרסומים רבים עם הסרת הצו, וכן העיתוי המאוחר של הבקשה להוספת ראיות – הודיעה הפרקליטות שלא תתנגד לבקשת הסניגוריה. עם זאת, בפרקליטות הדגישו כי לאחר שתתקבל החלטה אם לאפשר את הגשת הראיות החדשות – תפקע התכלית העומדת בבסיס איסור הפרסום. בין אם הבקשה תתקבל והראיות יוגשו לבית-המשפט המחוזי, שאליו יחזור התיק, ובין אם הבקשה תידחה, אין למנוע בשלב הזה, לשיטת הפרקליטות, את פרסום הקלטות לציבור.
בימים הקרובים תתבהר עמדתו העקרונית של בית-המשפט העליון בשני נדבכים של תיק אולמרט, השלובים זה בזה: הן בשאלת ההיתר להוסיף ראיות חדשות בשלבים מאוחרים מאוד של ההליך המשפטי, כפסע לפני מתן פסק דין בערכאת הערעור; והן בשאלת איסור הפרסום על תוכנן של אותן ראיות, כפוף לכל אחד מהתרחישים האפשריים שבהם ממשיכה הפרשה להתגלגל.
(ע"פ 8080/12)