אמיר אורן הזדרז לכתוב לאתר "הארץ" טור דעה נחרץ שבו פסק כי השופט דוד רוזן הנחית מכת מחץ לערעור שעתיד להגיש אהוד אולמרט על פסק הדין וגזר הדין שהשית עליו השופט בתיק הולילנד. שעות אחדות לאחר שהשופט רוזן דובב את שולה זקן וחילץ מפיה אמירות חד-משמעיות הקושרות את אולמרט באופן מובהק למעשה השוחד המיוחס לו – העברת חצי מיליון שקל מעד המדינה דכנר לאחיו, יוסי אולמרט – קבע הפרשן הדעתן של "הארץ":
"בזמן הפציעות, בלי שפרקליטי אולמרט יטרחו להציב במקום נציג שיבקש להתנגד; בלי צד שני וחקירה נגדית; איפשר רוזן לשולה זקן, ובעצם עודד אותה, להטיח האשמות כבדות באולמרט ולהחמיר את מצבו המשפטי, עד כדי צמצום סיכוייו בערעור לבית-המשפט העליון לקרבת האפס המוחלט".
כמה שעות לאחר מכן עלה באתר "הארץ" מאמר נוסף, מאת תחקירן העיתון גידי וייץ, שתיאר ופירש את ההתרחשות הדרמטית בבית-המשפט באותו בוקר. וייץ היה מתון וזהיר מאורן בהארת גרסתה של זקן ובהערכת משקלה המשפטי, אך גם הוא מצא לנכון לקבוע כי "ההקלטות והעדויות של זקן יתרמו כנראה לא רק לביצורה של הרשעת אולמרט בפרשת הולילנד, אלא גם לערעור על החלטת שופטי בית-המשפט המחוזי בירושלים לזכותו בפרשות ראשונטורס וטלנסקי".
הכותרות שהתנוססו מעל מאמרו של וייץ הודיעו: "עדותה החדשה של זקן: המסמר האחרון בארון של אולמרט; הפרטים החדשים שמסרה מי שהיתה יד ימינו של אולמרט לא רק מבצרים את הרשעתו בתיק הולילנד, אלא גם עשויים לסבך אותו בפרשות האחרות".
עיתונאי "הארץ" אמיר אורן (מימין) וגידי וייץ (צילומים: "העין השביעית")
לעומתם ידע גיא פלג, הפרשן המשפטי של ערוץ 2, להסביר לצופיו כי משקלם המשפטי של דברי זקן הוא אפס. פלג התבסס בקביעתו על הערכות מלומדות ששמע ממשפטנים, ובהם שופטים לשעבר.
זה אכן אחד החזיונות המוזרים והמביכים שליוו את סיקור משפטי אולמרט (ומשפטים אחרים נגד אישי ציבור בתקופה האחרונה): שופטים בגמלאות אינם מהססים לתדרך עיתונאים, מאחורי הקלעים, על תיקים שעל מדוכתם יושבים עמיתיהם. וכאילו לא די בכך, יש בהם שמשתפים את הציבור, בגלוי ובמפורש, בתובנותיהם על התיקים הנדונים, על פסקי הדין ועל גזרי הדין. במקרים אלה, השופטים אינם מסתפקים בחיווי דעה עקרונית בסוגיות המשפטיות הנדונות בתיקים, אלא אף אינם נרתעים מלהיענות לבקשת מראייניהם ולהיכנס לנעלי השופטים הדנים בתיקים.
זה עידן של טירוף מערכות מוחלט ושבירת מסגרות גורפת. בתוקפה של המוסכמה שהכל סקיר (על משקל הכל שפיט), ושבתרמילו של כל גולש מונח שרביט העיתונאי המדווח והמפרשן, מתערבבים זה בזה ההליכים המשפטיים וההתנהלות התקשורתית המתווכת אותם לציבור.
אולם השופט שוב אינו היכל צדק נישא, מוגן בשכבת בידוד מפני רעשי רקע; אולם השופט הפך לזירה פרוצה החשופה לבחישותיהם של יחצנים, עיתונאים, יועצי תקשורת ושאר מחוללי ספינים (בהם פרקליטים בעלי עניין) החותרים לבצע מניפולציות על דעת הקהל – ומתברר שגם על השופטים הדנים בתיק.
שולה זקן יוצאת מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב לאחר הדיון בעסקת הטיעון שאליה הגיעה עם הפרקליטות במשפט הולילנד, 15.5.14 (צילום: מוטי קמחי)
התנהלותו של השופט רוזן ביום חמישי שעבר (15.5.14) בעת הדיון בעסקת הטיעון בעניינה של שולה זקן, מעידה, כנראה, עד כמה הרחיקה לכת פולשנותם של השיקולים התקשורתיים לתוך ההליך המשפטי. השופט נתן לזקן את זכות "המלה האחרונה" ("דברה האחרון") לפני שהוא גוזר את דינה ומחליט אם לקבל את עסקת הטיעון או לדחותה. זקן אמרה את דברה והשופט רוזן נאחז בו כדי להציג לה שאלות. חקירתו הניעה אותה לגולל פרטים שנצרה בלבה עד אז ויש בהם כדי לספק ראיה ניצחת למעורבותו של אולמרט במעשה השוחד שביצע עד המדינה שמואל דכנר. לא פלא שגרסתה זו הידהדה מיד בכותרות הדיווחים ברדיו, בטלוויזיה וברשת, ועוררה את אמיר אורן וגידי וייץ לקבוע כי בכך הונחתה מכה סופית על יכולתו של אולמרט להפוך את הקערה על פיה בהליכי הערעור.
דבריה של שולה זקן בתגובה לחקירת השופט רוזן חסרי משקל משפטי ממשי
אלא שדבריה אלה של זקן חסרי משקל משפטי ממשי. כך אישר באוזני פרופ' מרדכי קרמניצר, מומחה נודע במשפט הפלילי (סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל אתר זה). דבריה אינם עדות, הם לא הועמדו במבחן חקירה נגדית והם חולצו מפיה בהליך שאינו מקובל (הצגת שאלות מצד שופט במעמד של "דברה האחרון"). לדברי קרמניצר, גרסתה זו של זקן אינה בגדר ראיה נגד אולמרט. מדוע אפוא העניקו לה אורן ווייץ מעמד של סיוע מכריע לעמדת התביעה לא רק בתיק הולילנד, אלא גם בתיקי טלנסקי וראשונטורס? ומה שאולי חשוב יותר – מדוע מצא לנכון השופט רוזן להתנהל באותה ישיבה כפי שהתנהל?
אין זאת אלא שהשופט רוזן נגרר לקרב התדמיות שניהלו נגדו מקורביו של אולמרט. אלה תקפו את פסק דינו מיד עם הינתנו, וביתר תוקף את גזר דינו, והציגו את רוזן כמי שטעה מכל וכל בהכרעתו השיפוטית וכמי שגזר הדין שהשית על אולמרט, ובמיוחד הנמקותיו, מעידים על יוהרה קיצונית.
העיתונאים המסקרים את המשפט ניגשים למלאכתם, איש-איש לפי מזגו ולפי אמונתו ודעתו הקדומה כלפי הנאשם. וכך נסחפים גם פרשנים מנוסים ורבי מוניטין להכריז כי אמירותיה האחרונות של זקן סותמות את הגולל על סיכוייו של הנאשם בערעור (על אף שטוריהם מוכיחים שהם מודעים למשמעות התדמיתית של התנהלות השופט רוזן) כשם שפרשנים אחרים (נחום ברנע, למשל, ב"ידיעות אחרונות", 16.5.14) אינם מסוגלים להעלות על דעתם שאהוד אולמרט הוא הנחש ולא האדם המפותה בפרשות המפוקפקות המיוחסות לו. ככל הזכור לי, עורכי "העולם הזה" חלקו על ברנע: הם פירסמו בזמנו כתבת שער על אולמרט שכותרתה היתה "נחש משקפיים".