"בחינתנו את חומר הראיות במקרה שלפנינו מעלה אפוא כי לא נמצאה תשתית ראייתית כנגד אולמרט, היכולה לבסס אישום פלילי בעבירה של מרמה והפרת אמונים וסיכוי סביר להרשעה בה, ועל כן החלטתי לסגור התיק מחוסר ראיות מספיקות". במלים אלו סיכם פרקליט המדינה משה לדור את החלטתו המפורטת לסגירת תיק החקירה בעניינו של אהוד אולמרט ופרשת מכירת מניות המדינה בבנק לאומי. בכך באה לסיומה פרשה שליוותה את ראש הממשלה, ואת התקשורת הישראלית, למעלה משנתיים.

תיק בנק לאומי, בדומה לפרשיות אחרות שראש הממשלה נחשד בהן, קרע את התקשורת הישראלית לשניים, והעמיד זה מול זה עיתונאים ששימשו קטיגורים, והעריכו כי פרשה זו חמורה וסופה בכתב אישום פלילי, ועיתונאים ששימשו מעין סניגורים, והעריכו כי לא ייצא ממנה דבר. בשיאה של המחלוקת נרשמה החלפת מהלומות מילולית בוטה בין אמנון דנקנר לדן מרגלית במסגרת התוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10.

בלב הפרשה, ההאשמה כי במהלך כהונתו כשר אוצר דאג אולמרט לשנות את תנאי המכרז על הפרטת בנק לאומי כך שיתאימו למתמודדים שחפץ ביקרם – האשמה שנולדה מתלונה שהגיש למבקר המדינה מי שהיה אז החשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה. לכאורה, סגירת התיק מלמדת כי במקרה הזה הצדק היה עם העיתונאים המסנגרים (או אלה שתבעו לא לחרוץ את דינו של אולמרט מראש ולאפשר מיצוי הוגן של הליך החקירה), אך בפועל מתברר כי גם לאחר החלטת הרשויות המוסמכות, העיתונאים המקטרגים משוכנעים בצדקת עמדתם והתנהלותם.

על העובדות לא תהיה מחלוקת

את הפרשה חשף העיתונאי יואב יצחק, שפירסם ב-15.10.06, במסגרת אתר האינטרנט שלו "מחלקה ראשונה", תחקיר מקיף תחת הכותרת "אולמרט סייע לידידיו האישיים במכרז לאומי". בפרסום הראשוני סיפר יצחק לקוראיו כי "הפרשה שאנו חושפים בתחקיר שלהלן היא אחת החמורות הנוגעות לראש הממשלה, אהוד אולמרט". לדבריו, "אולמרט נכנס לעניין [הפרטת הבנק] כמו פיל לחנות חרסינה. בתוך ימים מעטים החל להנחית הוראות ולכפות עמדתו על הפקידות הבכירה, וזאת באופן שעורר כבר אז תהיות [...] במקום לשמור על האינטרסים של המדינה, הוא פעל באופן מיוחד לסדר הטבות למשקיעים". מרגע הפרסום של יצחק ועד לסגירתו הסופית של התיק על-ידי לדור, עלתה וירדה הפרשה מכותרות העיתונים, הופיעה ונעלמה מטורי הפובליציסטיקה, הכל לפי ההתפתחויות בה (חקירות, עדויות וכדומה) וההדלפות ממנה.

כבר כשבועיים לאחר הפרסום הראשוני, ב-30.10.06, פירסם אמיר אורן ב"הארץ" טור תחת הכותרת "חקירה לקראת אל-חזור", ובו התייחס לגילויים הטריים. אורן כינה את תיק בל"ל "התיק הכבד ביותר" שבו חשוד אולמרט (אז עוד לא התגלו פרשיות טלנסקי וראשונטורס), וקבע כי "תמלילי הדיונים, העדויות וראיות נוספות מצטברים לכדי חשדות לכאורה של מרמה והפרת אמונים שכבר עברו את נקודת האל-חזור של הצורך בהליך פלילי".

ירון זליכה. הכנסת, ינואר 2007 (צילום: אוליביה פיטוסי)

כחודשיים אחר-כך חזר אורן עם מאמר נוסף ובו קבע כי "על העובדות בתיק בנק לאומי כמעט שלא תהיה מחלוקת. הקרב המשפטי יתנהל בשאלת המניע". באוגוסט 2007 היה אורן עוד יותר חד-משמעי בהערכותיו: "התיק המתקדם ביותר במסלול הפלילי הוא המכרז להפרטת בנק לאומי", כתב אז. "התיק נשען על עדים חזקים ועל חומרים מאלפים שנמסרו או נתפסו בידי המשטרה. תלונת החשב הכללי של משרד האוצר, ירון זליכה, שנמצאה אמינה לחלוטין, נתמכת בעדויות ובראיות נוספות. [...] הימור על סגירת התיק מסוכן כרגע יותר מקניית דירה של חפציבה. העדויות הצולבות נגד אולמרט, בתמיכת מסמכים ומוצגים אחרים, מעמיסות עליו נטל כבד. גופי אכיפת החוק מעריכים שביכולתם להוכיח את העובדות; האתגר של אולמרט יהיה לשפוך עליהן אור אחר, פרשנות משכנעת בסלחנותה. אם ייכשל בכך, תנוסח טיוטת כתב האישום נגדו ותינתן לו זכות לשימוע".

בתחילת ינואר 2007 הופיעו הערכות דומות גם בכלי תקשורת אחרים. הכתב המשפטי של ערוץ 10, ברוך קרא, דיווח על "מסמך שלכאורה מוכיח שאולמרט תפר את המכרז", ותיאר את הפרשה כ"אולי הפרשה החמורה ביותר" שבה מעורב ראש הממשלה (גם הוא העריך בהמשך החקירה כי "לא יהיה ויכוח כמעט לגבי חומר הראיות", ורק הפרשנות המשפטית למעשיו של אולמרט תכריע). באותו שלב החל גם דן מרגלית, שאז עוד כתב ב"מעריב", לכתוב על התיק. בראשית הדרך היה זהיר למדי. ב-19 בינואר 2007 קבע כי "החקירה רבת פרטים [...] מי שידע מה התרחש במוקדי ההחלטה לקראת פרסום המכרז הבין כי הסוגיה מורכבת ומחייבת בדיקה יסודית. את התיק הזה אי-אפשר להפסיק. לא לפני מיצויו". בהמשך, מיד נראה, הפך להחלטי יותר.

ראש הממשלה אהוד אולמרט, דצמבר 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)

מרדכי גילת ליווה אף הוא את הפרשה מקרוב, תחילה ב"ידיעות אחרונות" ומאוחר יותר ב"ישראל היום". ב-1.6.07 סיפר על הפרשה במדורו: "בחקירה נאספו עדויות רבות, הכוללות מסמכים מפתיעים [...] בניגוד לרושם שנוצר, כאילו התיק קם או נופל על עדויות החשב הכללי באוצר, ירון זליכה, הוא בנוי על חמישה עדים מרכזיים נוספים. העדים האלה מסרו למשטרה מידע מפורט על ההתערבות הבוטה של אולמרט ומקורבים לו במכרז [...] ותיארו תמונות הלקוחות ממדינות העולם השלישי [...] בתיק הזה יש ראיות על קשריו ההדוקים של אולמרט עם מי שלמענו הוא פעל לכאורה בכובע שר האוצר, פרנק לואי".

שבועיים אחר-כך החריף גילת את הערכתו: "מצבו של אהוד אולמרט אינו טוב יותר" [מזה של הירשזון, שנגדו נוסחה אז טיוטת כתב אישום]. כשאולמרט ייחקר "הוא יופתע מהיקף החקירה ומעומקה, ויוכל להגיע בעצמו למסקנה הבאה: בתיק הזה [...] אין צורך בעדי מדינה [...] יש די והותר ראיות לכאורה לביסוס החשדות".

באוקטובר 2007 כתב גילת במדור הדעות היומי של "ידיעות אחרונות" על הפרשה והעריך כי "אהוד אולמרט במצב קשה, החוקרים סגרו עליו, נתפסו מסמכים חשובים בבנק ישראל ובמשרדים אחרים הקושרים אותו לפרשה, יש פלטי שיחות טלפון המחזקים את חמשת העדים המרכזיים בסיפור, יש ראיות לגרסאות שקר של כמה אנשים שניסו לסייע לאולמרט". גילת אף העריך כי המשטרה תמליץ על כתב אישום וכתב כי "הראיות שאסף [סנ"צ ערן קמין, ראש צוות החקירה], מהן מדהימות שיפתיעו את המדינה כשיתפרסמו בשלמותן, מלמדות על עמדת צוותו בעניין הגשת כתב אישום בתיק הזה. בפרקליטות מכירים את החומר ואת מסקנת החוקרים ונערכים לקבלה פורמלית של תיק החקירה". גילת הזכיר באותה הזדמנות הבהרה של הפרקליטות כי ידיעה כאילו היא עומדת לסגור את התיק אינה נכונה, והסביר לקוראיו כי "זה היה איתות למי שחושב שתיק חקירה חמור כל-כך ניתן כיום למריחה".

באותו חודש פירסם גילת, יחד עם עוזי דיין ומיכל שבת, כתבה מקיפה על פרשת בנק לאומי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", וזאת תחת הכותרת "כך הוא הסתבך". כותרת המשנה קראה: "הדרכים המוזרות והשיטות הבעייתיות בעזרתן ניסה אהוד אולמרט, על-פי חשדות הפרקליטות והמשטרה, להטות את המכרז למכירת בנק לאומי לטובת חברו, איל הקניונים פרנק לואי". הכתבה ביקשה להסביר "מדוע ראש הממשלה נמצא עכשיו בצרות אמת", ולאחר שגילת, דיין ושבת גוללו את כל הפרשה מתחילתה, כתבו כי "בשבע שעות חקירתו [...] לא הצליח אהוד אולמרט המנוסה להביך את אורחיו. אף שפן לא נשלף על-ידיו, אף מסמך שהיה מסוגל להפיל את החוקרים מהכיסא, אף גרסה שלא חשבו עליה".

אדם ניגש לכספת סגורה עם מפתח שבדי

בסוף נובמבר אותה שנה, לאחר שהמשטרה החליטה להמליץ לפרקליטות לסגור את התיק, פירסם גילת טור מיוחד תחת הכותרת "המריחה הגדולה", ובו קבע שוב כי "תיק החשדות בפרשת בנק לאומי בנוי על ראיות ברורות ופשוטות, שהחשובות שבהן אינן ניתנות לסתירה".

העיתון "ישראל היום", מתנגד תקיף לאולמרט וממשלתו, ליווה מקרוב את פרשת בנק לאומי מיומה הראשון, תוך מתן כותרות ראשיות ועמודי שער להתבטאויותיו של זליכה והתפתחויות בפרשה. מעל דפיו כתבו על הפרשה גם שניים מהמקטרגים החריפים ביותר – מרגלית (שעבר לעיתון מ"מעריב") וגילת (שעבר מ"ידיעות אחרונות").

ב-8.8.07 פירסמה כתבת המשפט של העיתון, עדנה אדטו, ידיעה שסיפרה: "ל'ישראל היום' נודע, ממקור בכיר המקורב לפרשה, כי בחקירת המשטרה נאספו עדויות רבות על מעורבותו לכאורה של אולמרט בניסיון להטות את המכרז". על שערו של העיתון מה-20.8.07 פורסם הציטוט המפורסם של זליכה: "מכרז בל"ל – השחיתות הגדולה ביותר במדינה", ובאותו גיליון כתב מרגלית מאמר תחת הכותרת "הצדק עם החשב הכללי". לדבריו, "לא צריך לקבל את דבריו הנוקבים של החשב הכללי ירון זליכה ככתבם וכלשונם כדי להבין שהצדק עימו".

חוקרי משטרה מגיעים לחקור את ראש הממשלה בביתו בירושלים, אוקטובר 2008 (צילום: פלאש 90)

בשבועות שלאחר מכן חזר ודש "ישראל היום" בפרשה תחת כותרות (לעתים ראשיות) כגון: "בפרשת בל"ל יש עדויות מוצקות", "החוקרים: יש די ראיות נגד רה"מ בפרשת בל"ל", "יש ראיות שמסבכות את רה"מ", ואף "החוקרים בפרשת בל"ל נוטים להמליץ: אישום נגד אולמרט". קוראי העיתון למדו ממנו כי לדברי "גורמים משפטיים המעורבים בפרשה: הפרסום לפיו התיק נגד אולמרט 'רעוע' אינו אלא ספין"; "גורם המעורב בחקירה אמר בסוף השבוע ל'ישראל היום' כי פרשת בנק לאומי יותר רצינית ממה שחושבים"; ו"ל'ישראל היום' נודע שצוות החקירה נוטה להמליץ על הגשת כתב אישום נגד אולמרט, לנוכח הצטברות ראיות משמעותיות ביותר שהתגלו בחקירה הארוכה והסבוכה". העיתון גם העניק, בדצמבר 2007, במה נרחבת לרשימה מאת זליכה עצמו, שם קבע החשב הכללי לשעבר כי "פרשת בנק לאומי היא מפרשות השחיתות הכלכלית החמורות ביותר שנודעו במקומותינו".

כשהוחלט לא להאריך את כהונתו של זליכה, כתב בעיתון דן מרגלית כי "בני החושך" יצאו אתמול למתקפה כוללת על "מגדלור החוק" וכי "מבחינת התנהלותו – אולמרט מושחת". כעבור כמה ימים תיאר מרגלית את החקירה באופן הבא: "מי שמבקש להבינה בתמציתה ייצמד לדוגמה הבאה: אדם ניגש לכספת סגורה עם מפתח שבדי. הוא שלח יד לפתוח אותה בחשאי. לפתע התערב השומר ואחז בידו. המפתח נשמט. עכשיו צריך להכריע: האם, בהתקרבו עם כלי הפריצה לכספת, האיש עבריין או זכאי, מפני שלא עלה בידו לבצע את זממו. זה כל העניין על רגל אחת, כמאמרו של הלל הזקן בעניין אחר, והשאר זיל גמור". לקראת ההחלטה של חוקרי המשטרה אם להמליץ על כתב אישום או על סגירת התיק, קבע מרגלית באופן חד-משמעי כי "התיק בפרשת המכרז בבנק לאומי יגיע לבית-המשפט על אפם וחמתם של בני החושך. ככתב אישום נגד אולמרט, או כערעור לבג"ץ".

מרדכי גילת המשיך לכתוב ב"ישראל היום" על הפרשה בנימה החלטית, וקבע כי היא עתידה להוביל לכתב אישום. "בתיק בנק לאומי החקירה הושלמה מזמן, ובחינת התיק בפרקליטות מלמדת שאכן יש בו ראיות מוצקות למעשים חמורים ביותר", כתב בחודש מאי השנה, ובספטמבר קבע שוב כי "התיק הכבד והמפחיד של בנק לאומי עמוס בראיות ישירות ובעדים רציניים".

לא נמצאו ראיות

אלא שפרקליט המדינה, לדור, פסק אחרת. למרות קביעות העיתונאים כי הראיות מוצקות, והכל נתון לפרשנות בלבד, לדור מפרט בהחלטתו כמה מחסורים קריטיים בראיות שהרתיעו אותו מלהחליט על הגשת כתב אישום. בהחלטתו הוא כותב בין היתר:

"לא נמצאו ראיות המאששות את חשדותיו של זליכה בדבר הבטחה או מידע שמסר אולמרט ללואי"; "לא נמצאה ראיה לקשר חברי עמוק, או למערכת יחסים כלכלית כלשהי עם מי מהשניים, ובכלל זה לא נמצאו ראיות לתרומות כלשהן או לסיוע כלכלי שהעמידו מי מביניהם לאולמרט"; "לא נמצאו ראיות למערכת יחסים מיוחדת או קרובה יותר שקיים אולמרט עם השניים בהשוואה לקשרים שקיים עם משקיעים אחרים שהשתתפו בהליך"; "לא נמצאו גם ראיות כלשהן לשיחות ישירות בין אולמרט לבין חברי הקבוצה עצמם בנוגע לקביעה או לשינוי של תנאי ההליך"; "אף הטענה כאילו אולמרט פעל לטובת הקבוצה, ורק לטובתה, אינה מבוססת בראיות"; "אין ראיות לטענה כי היתה הנחה בקרב מי מהמעורבים בהליך, כולל אולמרט, שרק הקבוצה תגיש הצעה כמשקיע אסטרטגי"; "אף הטענה כי אולמרט פעל על-פי תכתיבים ברורים מצדה של הקבוצה אינה נתמכת בראיות"; "לא נמצאו ראיות מספקות לטענה שהקבוצה פרשה בעקבות אי-קבלת תכתיביה ולאחר שהבינה שנסיונה לזכות בהליך המותאם רק לה נכשל"; "בסופה של חקירה, לתיאוריה הכוללת של זליכה ולחשדותיו בעניין זה לא נמצא ביסוס ראייתי".

ראש הממשלה אהוד אולמרט אחרי שהודיע על התפטרותו בעקבות פרשיות השחיתות שהסתבך בהן, 30 ביולי 2008 (צילום: פלאש 90)

אמנם לדור מתאר בפירוט רב את ההתנהלות הבעייתית – שהוצגה גם בתחקירים העיתונאיים – של אולמרט בעניין זה, ואף קובע כי "אין מחלוקת שאולמרט היה נתון בניגוד עניינים מול הקבוצה ומייצגיה בעת ניהול הליך המכירה", וכי "התנהלותו של אולמרט בעייתית", אך בסופו של דבר קובע פרקליט המדינה כי "אין מדובר לטעמי בסטייה מהותית ומובהקת מן השורה שיש לטפל בה בכלים פליליים, כיוון שהיא נעדרת את אותו פן מחמיר הנדרש לשם עליית המדרגה הנדרשת לצורך הגשת אישום פלילי [...] אם אולמרט פעל בפרשה זו כשהוא מצוי בניגוד עניינים, עוצמתו היתה נמוכה יחסית, וגם אם סטה במידת מה מן השורה, היתה זו מוגבלת".

אף שבשעתו זכתה הפרשה לכותרות ראשיות ואינספור ידיעות ופרשנויות בתקשורת, לסגירת התיק הסופית לא היה כמעט הד תקשורתי. אולי תרמה לכך החלטת הפרקליטות לפרסם את החלטתה בצהרי יום חמישי, מועד שאינו מזמין ידיעות המשך וסיקור נרחב בכלי התקשורת. כך גוועה הפרשה, שתוארה על-ידי זליכה כ"חמורה ביותר בתולדות המדינה", בקול ענות חלושה.

קוראת בעיתון על התפטרותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, 31 ביולי 2008 (צילום: מיכל פתאל)

לדברי אמנון דנקנר, שבזמן אמת הרבה לכתוב כי לדעתו תיק בנק לאומי לא יוביל לכתב אישום, המקרה הזה מבליט בעיה קבועה בהתנהלות עיתונאים. "יש קו אופי אצל עיתונאים חוקרים", הוא אומר בראיון טלפוני, "שהם מתאהבים במדליפים שלהם או במספקי החומרים שלהם ובחומר עצמו, ורצים עם זה קדימה גם אם זה הולך ונעשה חלול. קו האופי הזה, של ניהול מסעי צלב, הוא לפעמים רצוי כי הוא נחוש, אבל לפעמים הנחישות העודפת מובילה את הכתב החוקר לפוזיציה, וכשיש לו פוזיציה מוצהרת הוא נלחם עד הכדור האחרון גם כשהעובדות טופחות על פניו".

דנקנר זוכר היטב את המתיחות שנוצרה בינו ובין עמיתיו לתוכנית "מועצת החכמים" בעקבות הדיון בתיק בנק לאומי. "היה נורא לא נעים", הוא מספר, "הם הביטו בנו ברחמים כאילו היו חברים באיזה כת סודית שיודעת דברים שהשאר לא יודעים, והפצירו בנו שנרד מהעץ משום שבבוא העת המרה והנמהרת, שבה יובהרו הדברים לעיני כל, לא נדע לאן לשאת את חרפתנו". דנקנר לא הופתע מהאופן שבו הוצנעה הידיעה על החלטת לדור לסגור את התיק בהשוואה לכותרות שקיבלה פתיחת החקירה. "סגירות תיקים זה מפח נפש לשוחרי הפסטיבלים", הוא אומר.

קלון בלי משפט

בניגוד להצהרותיו בעבר, החליט זליכה שלא לפנות לבג"ץ בעקבות סגירת התיק. "אין חשיבות לשאלה אם יוגשו נגדו חמישה או שלושה כתבי אישום", אמר לאחר פרסום החלטת הפרקליטות, "ובכל מקרה, גם כאן הפרקליטות מודה שאולמרט פעל מתוך ניגוד עניינים ושפעל לטובת מקורביו".

העיתונאים שתמכו במאבקו של זליכה מחזיקים בעמדה דומה. מוטי גילת ביקש שלא להגיב לכתבה זו בנימוק שאת עמדתו הביע במאמר שפירסם ב"ישראל היום". תחת הכותרת "האי היווני של לדור" כתב גילת מאמר מאשים נגד פרקליט המדינה, ולכל אורכו לא חזר בו מאף אחת מהעמדות שבהן החזיק בתקופת החקירה. גילת שב והתייחס לתיק כאל תיק שבו "יש בו ראיות מוצקות לכאורה", כתב כי סגירתו "חוטאת לאמת", כי לדור עצמו "לא מאמין בדברים שכתב" וכי "סגירת תיק בנק לאומי בצורה ובנימוקים שבהם נעשה הדבר אינה מעשה שיוכל להתפאר בו". לטענת גילת, לדור "מרח בחמקמקות את הפרשה. מרח מרח מרח עד שמתקבל כבר הרושם שתיק בנק לאומי הוא תיק האי היווני שלו". לפי גילת, שתי סיבות הובילו את לדור להחלטתו: האחת, מעורבותה של ימימה מזוז, אחותו של היועץ המשפטי לממשלה, בתיק; השנייה, חישובים פוליטיים שלפיהם מוטב לסגור תיק זה ולהמשיך במרץ בתיקים האחרים שבהם חשוד אולמרט. "כשלדור רוצה", סיכם גילת, "הוא יודע להיות פוליטיקאי".

גם אמיר אורן ביקש שלא להתייחס ישירות לסגירת התיק והפנה את "העין השביעית" למאמר שכתב ב"הארץ" בעקבות החלטת הפרקליטות, מאמר שהתפרסם תחת הכותרת "מה מבצבץ מהתיק". במאמרו גם אורן אינו מכה על חטא, אך הוא פסקני פחות מגילת. אורן מדגיש את הביקורת על אולמרט שבנימוקי לדור ומותח בעצמו ביקורת על פרקליט המדינה: "לדור מתעלם מסעיף 117 לחוק העונשין, 'גילוי בהפרת חובה', שמכוחו מאיימים על פקידים הנחשדים במסירת מידע פנימי, אמנם לרוב רק לעיתונאים ולא לבעלי עניין כלכלי. אם שר אוצר המעביר מידע פנימי למשקיעים פטור מהסעיף הזה – אין מקומו של הסעיף בספר החוקים". מבחינת אורן, חשיבות החקירה בתיק בל"ל היא באור שהיא שופכת על התיקים האחרים. "מתוך הלאו של בנק לאומי מבצבץ ראשו של ההן בתיק מרכז ההשקעות", כותב אורן, ומוסיף כי "על דרך השלילה בתיק בל"ל, בונה לדור במשתמע את טיוטת כתב האישום בתיק מרכז ההשקעות".

דן מרגלית אמר בראיון טלפוני כי הוא ועמיתיו לא חטאו כלל בדעה קדומה או בפסקנות יתרה לאורך השנתיים שבהן כתבו על התיק, והוא מסתמך במסקנה זו גם על הנימוקים של לדור לסגירת התיק. "אני מזדהה עם כל מלה שכתבו מוטי גילת ואמיר אורן", אומר מרגלית. "אני מצטער על ההחלטה הסופית של לדור, אבל אני כמובן מכבד ומקבל אותה. אני חושב שבתיק בנק לאומי אהוד אולמרט התנהג בצורה חמורה, וזה עולה לא רק מהדברים של ד"ר ירון זליכה, אלא גם מהסיכום של משה לדור. הסיכום של לדור מצביע על אהוד אולמרט כעל אדם שובר והורס כל נורמות של התנהגות מינימלית הנדרשת מאיש ציבור. זה מקרה שאפשר להגיד עליו שיש בו קלון בלי משפט".

יואב יצחק, שחשף את הפרשה, מסכים כי "הדו"ח שכתב לדור מדבר בעד עצמו ומציג את מעשיו של אולמרט במלוא חומרתם", והוא אף מביע "פליאה על שאין מתאם בין ההחלטה הסופית של פרקליט המדינה לבין תוכן הדו"ח". יחד עם זאת, יצחק מזכיר כי כתב בעבר, הרבה לפני החלטת הפרקליטות, שלהערכתו חקירה זו לא תסתיים בהעמדה לדין, ומשום כך גם לא הופתע מההחלטה. "ביני לביני חשבתי, ואני חושב גם היום, שאולמרט פעל בניגוד עניינים מובהק, וזה גם מה שעולה מהדו"ח של לדור", מסביר יצחק, "אבל כשיש בפני המערכת המשפטית כל-כך הרבה תיקים שנוגעים למר אולמרט, הערכתי ש'רק' על ניגוד עניינים לא יעמידו אותו לדין".